כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יורקת

    ארכיון

    מכתב לסבתא

    13 תגובות   יום שני, 12/4/10, 01:45

    שלום סבתא,

    עבר המון זמן מאז שדיברנו. אולי יותר מדי. אני סולחת לעצמי על השנים שעברו רק כי אני מאמינה שעכשיו אני יכולה באמת להבין עד כמה היית גדולה מהחיים ובמידה לא מבוטלת עיצבת את מי שהפכתי להיות עם השנים.

     

    קרו לי המון דברים מאז שדיברנו והנה, היום, אני אמא לשני בנים מקסימים (היית משתגעת גם על אוריקי. זה בטוח.), עושה בגבורה לא מבוטלת צעדים לחיים ובעיקר נהנית לגלות שירשתי ממך את אחת התכונות הנערצות שלך – היכולת המופלאה לדעת הכי טוב מה נכון לי ולהתעקש על זה, לרדוף אחר החיים כמו שאני רואה אותם, גם אם בדיעבד העקשנות שלי היתה לרועץ.

     

    יום השואה הוא יום מצוין לשבת איתך לשיחה גלויה מלב אל לב, שיחות שהיו כל כך נדירות ביני לבינך אבל תכפו בערוב הימים. אני  עונדת את טבעת הנישואין שלך, זו עם החריטה מהמחנה בקפריסין, ועדיין בטוחה שהיא הקמע האולטימטיבי לזוגיות חומלת ומסירות נפש, כמו שראיתי אצלכם בבית.

    אני יודעת, את לא אוהבת לדבר על המלחמה, וכששואלים את אומרת משפט וחצי וכאילו נגמר לך האויר ואת משתתקת. אבל את השיעור שלך, זה שרכשת בדם אהובייך, לימדת אותי ללא מילים ובהמון אהבה.

     

    הצניעות היתה אחת מתכונותיך הבולטות, על גבול הסגפנות כמעט. מעולם לא הרשת לעצמך להנות, כאילו בכך תזכרי לעולם את אותם אהובים, גוזרת על עצמך תענית חיים. גם את התכונה הזו ירשתי ממך, אבל אני עושה כל מה שאני יכולה כדי לעדן אותה, ובניגוד אליך – לשים את עצמי במרכז, לאהוב את עצמי, ללמוד לקבל.

     

    "אמיצה ונחושה" – חרטנו על מצבתך, וכאילו הדגשנו אבל בעצם גימדנו לשתי מילים את היכולת העל אנושית שלך, כך נדמה לי, לשרוד כנגד כל הסיכויים: ילדה שורדת שואה, אישה צעירה בת עשרים שבורחת מבית החולים אחרי ניתוח לא קל כדי לרקוד, כאילו בולעת חיים כמו שבטח בלעת את האוכל כששחררו אותך מהמחנה ההוא שם. והילד ההוא שנולד מת אחרי הריון מסוכן לך, ואמא שלי, שנולדה בהריון שנס ששרדת, והמוות הקליני שביקר יותר מפעם אחת, אבל את לא ויתרת. וחיית. לפחות באופן שבו את פירשת חיים.

    תודה על הכל, סבתוש. על הרע, על הטוב, על תרומה בלתי נתפשת להוויית המשפחה שלי, על שנים שנתת ונתת ונתת מכל הלב.

     

    מתגעגעת אליך מאד,

     

    עדי
    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/11 20:56:
      חיבוק גדול יקירתי זה הדבר היחיד שיכולה לכתוב כאן בין ניגוב של דמעה אחת או שתיים....כאשר חושבת על הסבתוש שלך או על הורי אשר לא יכולים לראות עוברים בימים אלה ,על הטוב ועל הרע אשר אנו עוברים .
        18/4/10 00:58:


      ואו ואו ואו

      פוסט חזק

        16/4/10 16:09:


      נראה לי שהיא הורישה לך עוד מס' דברים

       

       ובהם גנים של כתיבה נקיה ומרגשת. (D-:)

       

       

       

       

        15/4/10 18:26:


      היכולת שלך לקבל את סבתא שלך כמו 'שהיא פירשה את החיים'

      מיוחדת..

      רוב האנשים מתחשבנים, כועסים, לועגים..

      כנראה שהיא היתה ראויה לנכדה כמוך.

      שתיכן מיוחדות מאוד.

        15/4/10 18:03:


      אוי מותק שלי, כמה התרגשתי וכמה יפה כתבת לה.

      את יודעת... תפוחים לא נופלים רחוק.

       

       

        15/4/10 17:31:

      נהניתי לקרוא. יש משהו מיוחד בין סבתא לנכדה, שמדלג על כל הדברים הפחות נעימים שיש בין אם לבתה. אהבה כזאת ללא תנאים.

      טוב שהכרת אותה והייתן קרובות, ושהיא הכירה את בנך.

      בטוחה שיש בך הרבה ממנה.

        12/4/10 12:00:

      עדי

      ריגשתי אותי.

      מאחלת לך שתזכרי אותה תמיד ותמשיכי לדבר איתה, לא רק ביום השואה.

      הם שם, אהובינו שהלכו לעולם הבא, מסתכלים ושומרים עלינו.

       

      יהי זכרה ברוך

       

      יעל

        12/4/10 10:46:


      התרגשתי.

      יהי זכרה ברוך.

        12/4/10 09:06:

      סבתא שלך נשמעת אישה אגדית.

       

      מקסים מצידך.

       

      חיבוק לגעגוע

        12/4/10 08:50:
      ועוד נמשכת השרשרת
        12/4/10 08:20:


      שוב הוכחה למשפט האומר

      ש"אדם הוא תבנית נוף הולדתו",

      נראה שסבתך מאד בך!

      התרגשתי...

        12/4/10 07:32:

      עדילו קוראת את 

      הפוסט הזה

      וסבתא שלך עומדת

      מול עיני ................................

      ויכולה לכתוב רק מספר מילים על כך

      גם אני מתגעגעת , לאשה המדהימה

       

       

        12/4/10 07:19:

      יש איזשהו קשר לא ברור בין סבתא לנכדים.

      לשימחתי אני עדיין יכול לחוות את סבתא. מנצל כל דקה פנוייה איתה.

      הדברים שכתבת מצביעים על משהו שאפילו יותר מכך.

      גם להתגעגע עושה חם בפנים. ועוד לסבתא שכזאת.

      תמשיכי לכתוב אותה ולזכור אותה.