מאורעות היסטוריים בהבנה רוחנית - מלחמה ושלום

 מתוך הספר: "שחר עלות התודעה - מפתחות להארה אישית ופלנטרית" אילנה בהט, מתקשרת את "מדריכי האור", הוצאות לוטוס, 2000  (C).

 ונכנס עם תוספות גם לספר:

"תודעת  ה ש ח ר - מפתחות להתפתחות המודעות", הוצאת לוטוס, 2011

יקירים ואהובים

כנשמות הבוחרות לחוות עצמן בגוף, בחוויית חמשת החושים העיקריים,

אתם באים לחוות וללמוד אהבה בלתי- מותנית. לשם כך, עליכם ללמוד לחוות את שני צידי המתרס.

אתם באים ללמוד את השלום - דרך התנסות מהי מלחמה.

אתם באים ללמוד אהבה - דרך מהו הפחד.

כדי ללמוד נושא מסוים עליכם לחוות את שני הקצוות המנוגדים.

."אור"- "חושך", "שחור" - "לבן", "צפון" - "דרום", "טוב" - "רע".

      לאחר שאתם חווים "דם, יזע ודמעות" בחוויית המלחמה, לאחר שאתם מתנסים באבדן והתדלדלות המשאבים האנושיים והכלכליים שלכם, אתם מוכנים לשאת ולתת על השלום.

בוחרים הינכם להשיג פשרה, להיכנע לדרישות "הצד השני", או לחלופין, להכתיב לו תנאים משלכם

הינכם מגיעים לעמק השווה, רק לאחר שהבנתם כי דרך המלחמה לא משיגה יותר את התוצאות המיוחלות. או אז, יתכן ואתם מעריכים יותר את השלום וחפצים בו.

   ידועות לכם "חצאי אמיתות" ונתתם לדתות שלכם את המונופול על ההבנה וההסברים הרוחניים.

    לימוד ההיסטוריה הינו חשוב ביותר לצורך הסקת לקחים, מסקנות והבנות.

יש לראות את המאורעות כהתפתחות בלתי נמנעת של דפוסי חשיבה ומערכות אמונה

.שרווחו בתקופה ובסביבה נתונה.

        כל המלחמות קשורות לכך שאתם מזוהים לחלוטין עם ה'אגו' שלכם, הרובד הנמוך של האישיות,

שמונע על-ידי דחפי הישרדות  קדומים.

האגו מופעל על- ידי אינסטינקט בסיסי שטמון לכם בצ'אקרת הבסיס שלכם שהמוטו שלו הינו. 

"הילחם - או ברח".

אתם בוחרים להגן על חייכם, על רכושכם, על מה שאתם אוחזים בו - אידיאלים, אמונות, גבולות.

לעתים, אתם מונעים על- ידי צורך לכבוש, לשלוט ולכפות על אחרים את דעותיכם וחוקיכם

.

במשחק החיים הינכם מזדהים עם התפקיד שלכם שכולל  מין, דת, לאום, מדינה בה אתם חיים.

הינכם מאמצים, בלי לחשוב פעמיים, את הדעות הרווחות בקרב השלטון שלכם, בתקופה בה אתם חיים. כשמחליטים בשבילכם כי מוסד העבדות הינו נכון וראוי, הינכם מקבלים זאת, ללא עוררין.

(כמובן מלבד מעטים). הינכם מזדהים עם התפקיד אליו אתם מתאימים:

בין אם חיים של אדון המנצל את עבדיו לצרכיו,

בין אם עבד שפל רוח וכנוע, אולי מתנגד בפנימיותו אך מציית לחוקי החברה, בלית ברירה.

כאשר מנהיגיכם מחליטים כי מוסד העבדות פג תוקפו והוא דבר שמדכא ומשפיל את רוח האדם,

אתם יוצאים לקרב נגדו.

הינכם מסכימים להיות מופעלים כ'כלי משחק' בידי מנהיגיכם.

כשמחליטים שעליכם לצאת למלחמה כלשהי - אתם מתגייסים ונלחמים. לא תמיד הינכם בטוחים

כי המטרה צודקת, אך אתם מאוד 'מאולפים' וצייתניים.

מדוע? אולי אתם שואלים כעת את עצמכם ותוהים על כך.

ואולי אתם שואלים את עצמכם: האם יש לי ברירה אחרת?

הסיבה לכך  והדרך בה הינכם מופעלים, קשורה לכך שלפני עידנים, גורמים אינטרסנטיים,

שמטרתם לשלוט על המין האנושי לצרכיהם שלהם, התערבו בגנטיקה שלכם.

   כדי לנטרל אתכם ממקור כוחכם, שהינו הזיכרון כיצד לברוא במודע,

תכנתו אתכם, כמשחק מחשב וכרובוט משוכלל, והשתילו בכם שתלים שונים.

שתל אחד משמעותי הינו: דפוס קורבן.

   הקורבן הינו חסר יכולת וניתן לשליטה על-ידי מניפולציות שונות, מצד אחד - איומים, פחדים,

ומצד שני - הבטחות ופיתויים. באמצעות נוסחא מתוחכמת של "הפרד ומשול",

זרעו בכם ספקות, חשדות, פחדים. הכניסו אתכם למצב של התגוננות, שיוצר נבדלות זה מזה.

הקורבן זקוק להגנה מצד גורם חיצוני. אין הוא סומך על עצמו.

אין הוא מבין,על- פי- רוב, כי ביכולתו לשנות את המציאות בה הוא חי.

אין הוא מודע כלל, כי מלכתחילה, הוא זה שיצר את המציאות הזאת,

בין אם היא נעימה, ובין אם קשה ואף בלתי- נסבלת.

   דפוס זה מתאפיין באי- נטילת אחריות על מה שקורה.

הוא טומן בחובו חוסר ידיעה והבנה, כי לבני אדם יכולת ליצור את המציאות שלהם,

וכי האנרגיה שלהם, המורכבת מדפוסי מחשבות ורגשות, ממגנטת אליהם תרחישים שונים.

הם אינם מודעים לכך, בדרך- כלל, כי התרחישים מזמנים להם מטעם 'האני העליון' שלהם- שיעורים,

שמטרתם צמיחה והתפתחות.

אין אותם בני אדם מוּדעים, כי הכול קורה לטובתם העליונה.

הם שקועים במעמקי הדרמה שלהם, מבוססים בה ואף טובעים בה.

 מתוך כך, נוצרת האשמה, הן של הזולת והן עצמית, צורך להתגונן, צורך להתקיף,

או, חוסר יכולת לפעול כלל ולהיות באוזלת- יד.

הקורבן מתאפיין ברגשות של: רחמים עצמיים, דיכאון (=דיכא און),חוסר אונים, רגשות אשם - מחד,

ומאידך - רגשות תוקפניים של כעס, זעם, רצון לנקום, שנאה, חשדנות,מלחמה.

יש לציין, כי אלמנט הפחד שולט ביסוד תפיסה זו של הקורבן.

פחד, הינו הצד המנוגד של אהבה בלתי מותנית.

   הקורבן, בהיותו  מחובר ל'אגו' שלו, אינו  רואה את התמונה מההיבט הרחב והגבוה יותר שלה.

הקורבן שקוע בתוך הדרמה. הדרמה, בהיפוך אותיות = הרדמה.

הוא מתפקד כשחקן במחזה, ששכח כי הוא רק שחקן במחזה.

הוא מזדהה עם הדמות אותה הוא מגלם, מזדהה עם רגשותיה, מחשבותיה ומעשיה.

הוא מופעל על- ידי התסריט של המחזאי שכתב את ההצגה.

הוא שוכח שהוא אדם בעל מקצוע של שחקן.

קוראים לזאת, על משקל המושג "שיכרון המעמקים" בו נתקלים צוללנים, "שיכרון הממדים".

אינכם חד - ממדיים, כפי שאתם נוטים לחשוב, בטעות, אלא הינכם למעשה, רב- ממדיים,

נמצאים במקביל במספר מקומות, כולל ברובד הנשמה ו"האני העליון".

ברובד העליון הינכם מודעים לכך, כי אתם מגלמים כעת תפקיד של שחקן במחזה.

אתם גם יודעים מהי מטרת המחזה ומה הוא מנסה ללמד אתכם.

המטרה קשורה תמיד בהתפתחות הנשמה ובהתעלות מעל צרכי ה'אגו' על- ידי חיבור להבנת הנשמה

ותוך כדי כך, לקיחת אחריות על המחזה.

   כשפוגעים בכם, הדבר הראשון שקורה הינו - הפגיעה עצמה. אתם חשים נפגעים.

בשלב השני - אפשר שמתפתחים בכם רחמים עצמיים ושקיעה לתוך סבל,

ששב וממחזר את עצמו על- סמך ניסיונות עבר של פגיעות דומות.

יתכן גם ותגיבו מייד מתוך כעס רב ורצון לפגוע בחזרה.

שתי הדרכים קשורות ליצר ההישרדות שלכם.

יצר המכונה 'הילחם או ברח', שטבוע בכם עוד משחר ההיסטוריה האנושית,

מזיכרונות 'האדם הקדמון'.

   'האדם הקדמון' היה חי בתקופה בה איתני הטבע וחיות- הבר סיכנו את חייו.

הוא נצרך לזריזות, מעשיות,כוח פיסי, יכולת תושייה וערמומיות -  כדי לשרוד.

היה עליו להתקיף ולצוד את חיות- הבר למחייתו.

בזמנים אחרים, היה עליו לברוח ולהתחבא במערה, או בכל מקום מסתור אחר.

הוא היה חשוף כל הזמן לאיומים של חוסר וודאות. אינסטינקטים אלו של הישרדות,

עדיין טבועים בכם ומניעים אתכם באופן הפעולה שלכם.

   כדי להתחבר אל רובד הנשמה, דבר שהינו מטרת כל הנשמות החפצות בהתפתחות ובהתעלות,

עליכם לדעת להתמיר את ה'אגו' שלכם.

אין עליכם לדכא אותו, לכעוס עליו, להתכחש לו, אלא להבין, כי הוא מכיל את 'תמצית שיעורי הנשמה שלכם'

. עליכם ללמוד לזהות תבניות שמפעילות אתכם.

 למשל, כעס. כעס נוצר כתוצאה מחוסר הבנה רוחנית, מהרגשה של קיפוח, תחושת עוול,

מקום של פגיעה בלתי מוצדקת, כאב.

כעס הינו מנוע רב- ערך לשינוי מצבכם מקורבן חסר- אונים שמרחם על עצמו ואינו עושה מאום

כדי לשנות את מצבו, לאדם ששולט על חייו ונמצא בעוצמה.

 כעס הינו בהחלט גורם מדרבן שאומר: 'עד כאן. כאן עובר הגבול האדום שלי!'

עשוי להיות בכם כעס על הזולת ובאותה מידה, ואולי גם בו-זמנית, כעס על עצמכם.

עליכם ללמוד לזהות את אנרגיית הכעס ולבקש להתמירה לדרגה הגבוהה,

שקשורה לחיבור אל הנשמה: ה ס ל י ח ה. 

אם יש בכם כעס, עליכם לשאוף לשחרר אותו ולסלוח לעצמכם,

למי שנראה לכם כי פגע בכם,

לבקש סליחה ממי שפגעתם אתם בו, במודע, או שלא במודע.

אנשים בוחרים להיפגע גם מדברים שלא נעשו כפי שהם ציפו.

למשל, חברה מתקשרת אליכם ומשאירה לכם הודעה לחזור אליה.

מסיבות אישיות שלכם, הייתם עסוקים, עייפים, וכדומה - שכחתם להתקשר ואולי מחקתם בהיסח הדעת את ההודעה. עברו ימים ולא נוצר קשר ביניכם.

בהחלט אפשרי כי אותה חברה תפרש את התנהגותכם כהתעלמות, כחוסר אכפתיות, כפגיעה ועוד, ו

אף תפתח כעס כלפיכם. אנשים נוטים לפרש דברים שנעשים, בדיוק כמו דברים שאינם  נעשים, בהתאם לעולמם הפנימי, הסובייקטיבי בתכלית.

ישנו שיר שיש בו שורה שמסבירה זאת: "כתבו עליו בעיתון הרבה דברים. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה..."

   אנרגיה אחרת הינה 'רחמים עצמיים'. כאשר הינכם חשים שאתם מסכנים, אומללים,

כוחכם ניטל מכם, "עשו" לכם, "קרה" לכם משהו, אתם בעמדה של פסיביות, אזי אתם נמצאים בחוסר הבנה רוחני מוחלט.

כאשר אתם מזהים בעצמכם אנרגיה זו, בקשו להתמירהּ קודם - כל להבנה רוחנית.

אחר- כך בקשו להתחבר ללקיחת אחריות, על כך שאתם זימנתם לעצמכם את ההתנסות,

תהיה אשר תהיה. הבינו, כי כאשר אתם חשים כך, אתם למעשה בעיצומו של שיעור נשמתי חשוב.

אתם בתוך הדרמה, בתוך גל רגשי שמערפל את חושיכם, ומשכיח מכם את תכלית השיעור.

   כדי להפסיק להיות מופעלים משתל "דפוס הקורבן", עליכם להחזיר לעצמכם את העוצמה

ולקחת אחריות על כל מה שקורה לכם, שאתם קראתם לו, מתוך תת- המודע שלכם.

עליכם להיות באיזון ולפתוח את כל מרכזי האנרגיה בגופכם.(= 'צ'אקרות').

עליכם לבקש להתחבר לכל הגופים שלכם: גוף פיסי, רגשי, מנטאלי ורוחני.

עליכם לבקש כי כל הגופים יפעלו בסנכרון מלא ובהרמוניה.

ללא חיבור לגוף הרוחני, לא תוכלו להבין ולהפנים באמת את השיעורים הרוחניים.

הצהירו כעת: "אני בוחר להיות באיזון ובחיבור מלא - פיסי, רגשי, מנטאלי ורוחני!"

הצהירו שלוש פעמים על כוונתכם, נשמו עמוק והרגישו את העוצמה שנוספת אליכם בזה הרגע של הבחירה.

כיצד לצאת מהדרמה ולראות את השיעור:

   דמיינו עצמכם בתוך גל גדול, נחשול סוער ועכור. כעת הרגישו כיצד אתם מזנקים ממנו החוצה, כמו דולפינים שיוצאים ממעמקי הים. נשמו את האוויר הצח והביטו בגל - מלמעלה.

כעת בקשו להיות כמו נשר שעף למעלה, בתוך אור לבן ומביט בתמונה מלמעלה.

בקשו להגביה עוד ועוד, עד שתגלו בתוך עצמכם את התשובה.

התשובה תהיה נושא השיעור בו אתם מתמודדים.

להבין כי אתה בשיעור, לראות את השיעור, הדבר מחבר אותך לעוצמה.

אין אתה מרחם על עצמך, אין אתה סובל, אתה פשוט מנסה לפתור את הנושא מזוויות שונות.

השיעורים הינם אותם שיעורים, בין אם אתה בעל 'דפוס קורבן' ובין אם לאו.

ההבדל הינו ביכולת ההתמודדות. האם תתמודד ממקום של איזון פנימי, קור-רוח ותושייה ותפתור את ה'בעייה' שנוצרה בקלות, ואף בהנאה; או שמא תשקע בתוך רחמים עצמיים ותאבד אנרגיה על יד- כך.

בכל מקרה, אפשר וה'בעייה' שנוצרה תיפתר, אך אם לא הבנת את השיעור,

היא תחזור על עצמה במועד מאוחר יותר, בצורה זו, או אחרת.

   כדי לחזור לעוצמה שלכם, כדי להיות בוראים מודעים שיוצרים מתוך מקום נקי של אור, אהבה,

אמונה ושמחה, עליכם לבקש להשתחרר מ'דפוס הקורבן'.. 

הצהירו גם: "אני בוחר להתחבר להדרכת הנשמה שלי במלואה!"

גם כאן שלוש פעמים.

בקשו ובחרו להתמיר את האגו שלכם ולהתעלות מעליו.

   דפוס קורבן הינו נוח לשליטה, כאמור, ולפיכך גורמים שולטים מעוניינים כי הדפוס יישאר בכם

פתגמים כמו "טוב למות בעד ארצנו", מאפיינים את ההקרבה שלמדתם את חשיבותה.

הינכם לומדים להקריב עצמכם למען הזולת, למען אידיאלים נישאים.

הדבר הינו נאצל ובעל  ערך בפני עצמו. יחד עם זאת, דעו לחשוב בשביל עצמכם. דעו להתחבר לאמת שלכם,

לצו מצפונכם. דעו להיות בעוצמה שלכם ולא להיות קורבנות שחווים את המציאות

מתוך ענני הערפל של הרגשות העכורים.

נקו את המשקעים, נקו את הרגשות, הצהירו על ניקיון כל הגופים- פיסי, אתרי, רגשי, מנטאלי ורוחני.

הצהירו על בחירתכם לשחרר את כל הקארמה שלכם.

היו בהווה. כאן ועכשיו. רב ממדיים. בתוך עוצמה. אמרו לעצמכם "הנני אשר הנני", ואני לא רק הגוף הזה.

דעו ליצור מתוך אחריות, ללא אשם, ללא כעס, ללא פחד. 

דעו לסלוח, דעו לאהוב, דעו לחייך ולהבין כי אתם שחקנים במשחק החיים.

דעו לא להזדהות עם הדרמות, בייחוד אלו מה'עבר'.

התחברו לנשמה ומשם ראו את התמונה בכללותה בהיבט הנרחב שלה.

   היו מודעים לכך, כי כעס, שנאה, רגשות אשם, ביקורת עצמית וביקורת לזולת,

הרגשת חוסר אונים של קורבן, נבדלות - כל אלו הינם חומרים רגשיים ומנטאליים וכן דפוסי אמונות

שממגנטים על עצמם אסונות, מלחמות וכדומה.

כל אלו, קשורים אל "מסלול הכאב", אותו חווה האנושות החל מהפירוד מגן-העדן.

   כזכור וכידוע, מה שגרם לגירוש הייתה העובדה, כי אדם וחווה אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע.

פרי זה הפרידם מהאחדות ומראייה רוחנית גבוהה וגרם להם להיכנס אל הדואליות,

אל השפיטה. "טוב" - לעומת "רע".

כשאלוהים שאל את אדם לפשר העניין, מדוע זה אכל מהפרי האסור למרות שציווה עליו במפורש

שלא לעשות כן, הוא הטיל את האשמה על האישה ש"פיתתה" אותו.

האישה, מצידה, ניערה חוצנה מאחריות והאשימה את הנחש בפיתוי.

יש כאן אי-לקיחת אחריות על מעשיהם.

גם קין, שרצח את הבל אחיו מטעמים של קנאה,

רגש הרסני שנובע מתוך ביקורתיות עצמית, חוסר ערך עצמי, תחושה של מחסור,

הוסיף לקארמה של המין האנושי חומרים אלו.

החל מהעת ההיא מושתלות במין האנושי אמונות,

בחלקן מודעות ובחלקן תת-הכרתיות של חוסר,

של קנאה, שנאה, מלחמה, התנערות מאחריות, ביקורתיות שגורמת לנבדלות

.

   כשם שישנה 'קארמה אישית', לכל אדם ואדם,

כך ישנה גם 'קארמה קבוצתית' המאפיינת שבטים, עמים וארצות

.

בתנ"ך נאמר: "אבות אכלו בוסר - ושיני בנים תקהינה".

הבנים תמיד משלמים על עוון האבות.

ההסבר הרוחני קשור לכך, שאמונות מטבען שהן עוברות בירושה, מדור לדור.

אנשים מקבלים כמובן מאליו את האמונות שלהם, של זמנם ולפיכך - ממחזרים על עצמם,

שוב ושוב, מאורעות בהתאם לכך.

   בעידן חדש זה, 'עידן הדלי',  מוחזר לכם הידע הקדום שאבד לכם, ידע המודעות המסביר כיצד אתם אלו שאחראים ובוראים את המציאות שלכם.

בדרכים רבים, דרך ערוצי תקשור רבים,

הוא מגיע ומזכיר לכם לקחת אחריות על חומרי היצירה שלכם:

אמונות, מחשבות, רגשות. דפוסי מחשבה עתיקי יומין שכבר שכחתם את מקורם,

הצפים ועולים ויוצרים מאורעות היסטוריים בעלי קווי דמיון משותפים: מלחמות, פיגועים, הרס וסבל.

כאשר אתם נפתרים משתל 'דפוס קורבן' 'וממסלול הכאב', בו צעדה האנושות מימים ימימה,

ביכולתכם לבקש ולהצהיר על מעברכם אל 'מסלול הלב'.

אפשר לראות זאת כמעבר מגן הילדים אל האוניברסיטה. בגן - הילדים,

שבו הינכם פעוטות חסרי אחריות,חסרי ידע והבנה בתחומים רבים

, הגננת אומרת לכם מה לעשות. הינכם ילדים קטנים שגם משחקים בארגז החול,

לעתים מטילים חול זה על זה, רבים על צעצוע זה או אחר, מושכים בשיער, נושכים זה את זה.

הגננת משליטה חוק וסדר, ומלמדת אתכם.

היא זו שאומרת לכם להשלים ומפרידה ביניכם. היא מלמדת אתכם את יסודות ההשתלבות בחברה.

   לעומת זאת, כשאתם נרשמים לאוניברסיטה, לאחר שסיימתם את גן הילדים ומסלול של שנים עשר שנות לימוד בבית הספר התיכון, מצבכם שונה, כמובן.

הינכם בוגרים, בעלי ידע רב, הבנה רבה לגבי חוקי החברה וההשתלבות בה,

דיפלומטיה ויחסי אנוש. גיליתם מהם תחומי העניין שלכם,

הכישרונות וגם נקודות התורפה.

אתם מחליטים בעצמכם מה תלמדו כדי לרכוש מקצוע ולהשתלב בחברה.

ההבנה שלכם שונה לחלוטין מהבנה של ילד בגן הילדים.

משול הדבר - מעבר אל 'מסלול הלב'.

   זהו מסלול של בוגרים, של נשמות שבשלות להמשיך הלאה ולהתפתח מתוך חמלה,

אהבה, הבנה, קבלה, ראית התמונה מלמעלה, יכולת הפנמה ובחירה מודעת.

מסלול זה משויך לאור הגדול.  'מסלול הכאב' משותף הן לאנרגיות של 'חושך' והן לאנרגיות של 'אור'.

ביכולתכם לבחור. ברגע זה. כל רגע הינו רגע של בחירה ולפיכך, רגע של עוצמה!

דעו מי אתם ודעו לבחור. ומה שתבקשו - זה מה שתיצרו.

   דעו כי כל מאורע וכל מוסד הינו גם אמיתי וגם סמלי. למשל, ארגון "האומות המאוחדות" - מסמל לכם את אחדותכם, ברובד הנשמה, ללא קשר ללאום הינכם משתייכים כעת.

יציאת בני ישראל ממצרים, מעבדות לחרות של עם, מסמלת לכולכם את היציאה המיוחלת מעבדות האגו ויצריו,

אל חרות הנשמה.

ברצוננו להתייחס להנצחת אסונות ושואות

דרך זו של הנצחה, לזכור כדי לא לשכוח,  הינו חלק אחד של האמת.

נכון שיש לזכור פורענויות, כדי להבין את הסיבות שגרמו להן, וכדי לשנות את המציאות,

כדי לא לחזור על "משוגות העבר" ונסיונותיו, שאינם נבחרים להחוות כעת.

   אבל, היות שאין כלל קורבנות, אין מקריות ואין התעלמות של ההשגחה האלוהית -

עליכם לשנות דפוסי הבנה ולעבור לראיית על של ההתרחשויות.

אנו מבינים את ההתמרמרות האפשרית של הקוראים למשמע העניין כי "אין קורבנות",

וברצוננו להבהיר ולחדד את כוונתנו.

   ברמה העליונה - ישנה דרמה, התרחשות של אירועים בהן משתתפות נשמות שבאות לחוות מגוון שיעורים,

לצורך הבנה וצמיחה רוחנית.

ישנן נשמות שבוחרות להיות בתפקיד של אלו שחווים את הדרמה דרך ה"קורבנות",

וישנן שבאות לחוות אותן באמצעות גילום תפקיד "המקרבנים".

אלו ואלו מתחלפות בתפקידים, בתקופות חיים אחרות.

   היות שעליכם לקחת אחריות על כל מה שקורה לכם, בכל רמה שהיא,

עליכם להבין כי מערכות האמונה שלכם ממגנטות אתכם אל התרחשות מסוימת.

ככל שמספר רב יותר של אנשים מאמינים בדרך אחת - הם הולכים בה ביחד.

   קבוצות שבטיות, עמים, אומות, הינן נשמות שבוחרות להתנסות בחוויה קולקטיבית

מסוימת לצורך צמיחה משותפת.

יש ביניהן קארמה קבוצתית שיוצרת עבורן התנסויות נבחרות בהתאם למערך האמונות הפנימיות שלהן עצמן.

   לעתים, לאחר פורענויות שנגרמות במלחמות, שואות, אסונות טבע וכדומה,

אתם זועקים ש"אין אלוהים" וכועסים על ההשגחה העליונה.

זוהי תגובה רגשית כמובן, אך אין היא כוללת כלל וכלל הבנה רוחנית של המאורעות.

   בכל מוות - ישנם חיים אחרים. ישנו מסלול המשכיות לנשמה.

אין אתם חיים פעם אחת בלבד, אלא גלגולי חיים רבים נשזרים אלו באלו, כדי להעניק לנשמה שלכם את יכולת ההבנה הנעלה ביותר של התרחישים המכוונים לצמיחה.

   נזכיר לכם פעם נוספת את הדרך להתבונן במאורעות: ישנה השגחה אלוהית.

ישנה תכנית כללית ששזורה על- פני מספר רב של עולמות וממדים.

דבר אינו קורה סתם כך, גם אם נראה לכם שאדם אחד משנה, או יכול לשנות את ההיסטוריה,

הבינו כי זהו אדם שנבחר לכך. זהו אדם שמייצג ומותאם לכל האמונות הרווחות במקומו ובתקופתו.

   כל אחד מכם יכול  להתחבר לתדר מסוים, לאנרגיות מסוימות ולפעול איתן בשיתוף פעולה.

זה מה שקורה עם כל המנהיגים שלכם, ומדובר בכל תחומי החיים:פוליטיקה, דת, תרבות, ספורט ועוד.

   כולכם "מתוקשרים" ומחוברים למקור אנרגיה, בהתאם לתדר בו אתם נמצאים, או למקור נשמתכם.

   כשאתם מנציחים יום אבל, אינכם מבינים את מהות העניינים, וממשיכים למגנט אל חייכם את ההתנסויות

שבאו לידי ביטוי ביום האבל.

חורבן בית המקדש השני, למשל, הינו דוגמא טובה לכך. אתם  מנציחים את החורבן ביום אבל מיוחד

שמוקדש לצום ותענית, ט' באב. היות שהענקתם לחכמי הדת את המונופול על הזיכרונות וההבנה הרוחנית,

אתם ממשיכים למחזר את הקטלוג הרגשי של הכאב, היגון, ואוזלת היד שחשו בני התקופה שהתנסו בדרמה.

   היה עליכם להבין את הגורמים מדוע נגרם החורבן,

את המהות מעבר לדרכי הביצוע והכלים. "הכלים" במקרה זה היו בני התקופה הרומאית.

   כפי שאינכם מאשימים את הגרזן שגדע עץ מסוים, אלא באים בטענות אל מי שהחזיק אותו, כך אין לכם לבוא בטענות או לכעוס על הרומאים.

(אנו יודעים את מידת הבנתכם שאינה מאשימה את הרומאים. הדבר היה לצורך הבאת דוגמא).

   גם הנוצרים שכועסים על היהודים בגלל צליבת ישוע איש נצרת (שהיה יהודי, כידוע לכל "הנשמות הטובות") -

אינם מבינים כי אין בכלל כל מקום להאשמות.

הבינו - הכול מומחז לכם בצורת דרמות בגלל מערכת האמונה ודפוסי החשיבה  שלכם.

   אתם הוויות מאוד דרמתיות וקל לכם להבין התרחשויות בצבעים של "שחור-לבן", ו"טובים-רעים".

צורת ההבנה הינה ילדותית, במובן הפשטני של המילה.

   אתם מאמינים שאלוהים "מעניש" אתכם, כשאתם אינכם "פוסעים בדרך הישר".

ובכן, אין כאן עניין של שכר ועונש, אלא שיעורים של המחזות מערכות היחסים שלכם.

אם אתם מאמינים בעונש - ביכולתכם ליצור אותו עבור ההתנסות שלכם

.

   כדי לעבור לשיעורים מתקדמים יותר, עליכם לבדוק מערכות אמונה של הגורמים המשתתפים

בהמחזת הדרמה ולהסיק מסקנות לגבי שינוי מערכות אמונה.

.

   גם יום השואה מונצח בדרך שאינה נכונה לגמרי. אתם  מנציחים מצב של כאב, אובדן, התבדלות ולא מוכנים לשחרר ולסלוח.

אנו לא אומרים לכם לשכוח!

אנו מציעים לכם - לימדו את הנושא.

בדקו את מערכות האמונה שרווחו, גם הסמויות, בתקופות הקודמות לדרמה.

הבינו את הסוף של העניין -תקומת מדינת ישראל.

כבדו את הנופלים.

הצדיעו להם על גבורתם והסכמתם להשתתף במחזה האור קולי רב ההוד והאימה של השואה.

אך הבינו, כי ההתנסות נבחרה.

הבינו את הסיבות.

הדגישו את התוצאה הסופית החיובית: התחזקות העם היהודי, יצירת מולדת וכדומה.

   שנו את דפוסי החשיבה האומרים כי אתם "עם לבדד ישכון בין הגויים" וכי "העולם כולו נגדכם".

   הסכימו להודות כי כאלו היו מערכות האמונה שלכם  ב ע ב ר.

הסכימו לסלוח, להושיט יד לאלו שראיתם כאויבים,

ובעצם היו שותפיכם לדרמה וקשורים אליכם בכבלי קארמה וחוזה נשמתי עוצמתי.

   שחררו את דפוס "הקורבניות" מאמונותיכם. הבינו, כי הדרמות המופלאות שלכם הופקו בשיתוף פעולה מתוכנן

בין העצמי הגבוה שלכם לעצמי הגבוה של עמים אחרים, שקשורים אליכם בחוזה צמיחה משותף.

   בחרו במערכת אמונות חדשה, בחוסר היבדלות מעמים אחרים, באמונה בכוחם המוסרי והפיסי להתקיים בשגשוג ובאחווה עם כל בני האדם באשר הם.

   אם אתם בוחרים לדבוק בייחודיותכם, שאנו לא באים לשלול אותה, הפכו עצמכם ל"עם מלכד" את הגויים,

בדרך האור והאהבה שלו.

   למדו את ילדיכם הבנה של אהבה כערך עליון, שמונע אלימות וסבל. הבינו, ותוכלו לעבור לשיעור ולמצב בו אכן תהיו, כדברי הנבואות שלכם, "אור לגויים".

   אין לכם כל צורך להתנסות ב"מלחמת גוג ומגוג", כפי שהזהירו אתכם המקובלים שמחזיקים בידע חשוב אמנם, אך שחלקו הנבואי שייך היה לתקופה אחרת, בה רווחו מערכות האמונה של האנרגיה הישנה

.

   במה שתאמינו - זאת תהיה הדרמה אותה תחוו. היא יכולה להיות של הארה גדולה,

שלווה, שלום, שגשוש ושפע לפרט ולאומה, כל הפלנטה - או, לחילופין,

הדרמה של מלחמת "אחרית הימים".

   כשאינכם מבינים את ההתרחשויות של העבר שלכם, הרי ש"גלגל ההיסטוריה חוזר ושב".

   בדקו את הנושא לעומק וללא דעות קדומות.

אל תיצרו "פרות קדושות" מהדת ומהידע הרוחני.