כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    יד ביד

    52 תגובות   יום שני, 12/4/10, 12:44

     07:25 פנינו מכביש 55 לאלפי מנשה וסטינו ימינה לראס א טיה. לפנינו אוטובוס הילדים בדרכו לבית הספר. אנחנו נוסעות בעקבותיהם, לצד החומה וגדרות התיל שמקיפים את אלפי מנשה (מה חושב ילד על כל זה? האם הם התרגלו?). 

     

    07:30 במחסום ראס א-טיה אוטובוס אחד כבר מחכה, האוטובוס שבעקבותיו נסענו נעמד מאחוריו. שני חיילים (חייל ושוטרת צבאית) עולים לאוטובוסים, בודקים כל מושב, אפשר לראותם דרך חלונות האוטובוס, הילדים מציצים החוצה (תמונה ראשונה). יחלפו עוד עשר דקות עד שהאוטובוסים יורשו להמשיך. מורות בית הספר חוצות את המחסום ברגל.  

     

    מפתיע כמה המקום הזה בנאלי - אב מוריד את בנו מהרכב, הבן חוצה ברגל, אני רואה ילקוט מתנדנד בין גדרות התיל (תמונה שנייה, עוד בתמונה - חיילים ופועלים, כבר אחרי בדיקה, חוצים את המחסום בכיוון השני), גם האב עוקב אחריו בעיניו, וכשהוא מצידו השני של המחסום, האב חוזר על עקבותיו בסיבוב פרסה. מעט אחר כך מגיע לכאן אב נוסף, מהרכב יורדים שני אחים. הגדולה נותנת יד לאחיה הקטן, היא עומדת ממש לידי ואני רואה איך היא נושמת נשימה עמוקה, מתרכזת, ויחד הם חוצים את המחסום (תמונה שלישית). מעט אחר כך אני שומעת קריאות מרחבת בית הספר. יום הלימודים התחיל.

    היום, 12.4.2010.

    דברים בבלוגו של אריה עמיחי.

    חייבים לדבר על הכיבוש גם באנגלית - מהדורה מתורגמת של הבלוג. ספרו לחברים שלא קוראים עברית.

    בתיבה הימנית מוסבר מה הולך פה ולמה רק חברי הבלוג יכולים לכתוב תגובות על פוסטים. 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (46)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/10 12:28:

      צטט: אלי77 2010-04-12 15:14:33

      זה לא נעים לראות תמונות כאלו. ילדים אכן צריכים לחיות עם ביטחון כמו כל ילד נורמלי בעולם. אבל מצד שני, במקום להאשים אותנו במצב הזה צריך להאשים את הוריהם שבחרו לגור במקום הזה ולנסות לגזול את אדמותינו ואת המקומות בהם התפתחה התרבות שלנו. רוב הערבים בארץ הרי הגיעו כמהגרי עבודה יחד עם פריחת הציונות, וגם המעטים שהיו לפני כן הגיעו במהלך השנים לצורך עבודה. ופתאום כשחוזרים בעלי הבית אחרי שנות גלות מאולצות פתאום תובעים אותם מהגרים זכות על האדמות הגזולות.

      אז כל הורה שרוצה שלילדיו יהיו חיים נורמליים, כפי שצריך, שיקח את משפחתו ויהגר למדינות בהן צריכים ידיים עובדות ושם משפחתו תקבל יחס מתאים

       

      אתה מנסה לחזור 100-150 שנה לאחור ונכנס לויכוחי סרק חסרי תועלת.

       

      אפשר להתוכח על כך במשך עוד 100-150 שנה, זה לא ישנה את התמונות האלו.

       

      כרגע, מי שאחראי באופן ישיר על התמונות האלו הנו מדינת ישראל.

       

      מיליוני אנשים לא יהגרו פתאום למדינות אחרות. בדיוק כפי שאנחנו לא.

       

      תחשוב על זה כמו מראה- כל מה שתקף אלינו תקף גם אליהם.  כמו שאתה ואני לא נקום ונעזוב, גם הם לא.

       

       

        14/4/10 22:25:

      צטט: יערת דבש 2010-04-14 08:59:25

      בקריאה שנייה חשבתי שההנחיות אינן ברורות ולכן כתבתי מחדש.

      זה היה אחוזון, כשם חיבה לניק האנגמטי שלך.

      וכן, אפשר לבוא איתי. הבעיה היא שיש ביקוש בלתי רגיל עכשיו לסיורים למחסומים. זה נראה כאילו כל חברי הקפה החליטו פה אחד שהם רוצים לראות מחסומים. ככה שיש תור.   

       

       אני אחכה

      כמו כולם

      אבל בחושך ובלי סוודר ועם מלא גפילטעפיש

        14/4/10 21:29:

      צטט: תומאס.ל 2010-04-14 10:25:13

      צטט: אלי77 2010-04-12 15:14:33

      זה לא נעים לראות תמונות כאלו. ילדים אכן צריכים לחיות עם ביטחון כמו כל ילד נורמלי בעולם. אבל מצד שני, במקום להאשים אותנו במצב הזה צריך להאשים את הוריהם שבחרו לגור במקום הזה ולנסות לגזול את אדמותינו ואת המקומות בהם התפתחה התרבות שלנו. רוב הערבים בארץ הרי הגיעו כמהגרי עבודה יחד עם פריחת הציונות, וגם המעטים שהיו לפני כן הגיעו במהלך השנים לצורך עבודה. ופתאום כשחוזרים בעלי הבית אחרי שנות גלות מאולצות פתאום תובעים אותם מהגרים זכות על האדמות הגזולות.

      אז כל הורה שרוצה שלילדיו יהיו חיים נורמליים, כפי שצריך, שיקח את משפחתו ויהגר למדינות בהן צריכים ידיים עובדות ושם משפחתו תקבל יחס מתאים

       

      אלי,  נראה לי, שכל מה שיערת עושה, הוא להציב מראה מול פרצופנו. גם אני לא מסכים עם חלק ניכר מעמדותיה - זה לא משנה כלל. אנחנו קמים בבוקר, מסתכלים במראה ורואים איש שמן, מכוער ובהמי. חלק מאתנו אומרים שזה בגלל שהשכנים כופים עלינו לאכול יותר מדי. חלק אומרים שזה בגלל שאלוהים ציווה עלינו להיות שמנים ומכוערים.

      חלק נשבעים מחר לעשות משהו כדי להיות יפים יותר – וכמובן לא

      עושים כלום.תסתדר - אתה ומצפונך – איך שנח לך (ואתה מסתדר, אין לי ספק).

      מבחינתי - הפוסטים של יערת הם רק מראה.

       

      לא חושבת. אני חושבת שיערת עושה משהו קצת אחר. כי רובנו מסתכלים במראה ורואים איש יפה ומעודן , צודק ומוסרי. היא מנסה לדבר על הדימוי המשתקף במראה, לערער את תפיסת המציאות שלנו.

        14/4/10 13:40:

      צטט: 137% 2010-04-13 19:48:16

      http://maps.google.com/maps/ms?ie=UTF8&hl=en&msa=0&ll=32.169001,34.983215&spn=0.032186,0.077162&t=h&z=14&msid=114910504158136677932.00048420d69f037692b3e

       

      הי יערת,

      אז אני כעצתך עוקב אחרי ההוראות במפה [לא נראה לי שיש בעיה עקרונית לקשר לזה]

      ולא לגמרי ברור לי מאיפה לאיפה עוברים [או רוצים לעבור]? איפה הביה"ס?

      אני מתאר לעצמי שמדובר בכביש 5444 מהבאלה לקלקיליה, תקני אותי אם אני טועה..

       

      קצת קטנוני.. קורה לי לפעמים. אני אוהב מפות ורוצה לדעת בדיוק!

       

      :-)

       ישר אחרי הקאזייה (תחנת הדלק ) אתה פונה ימינה ,לאחר כ50 מטר יש דרך עפר בה אתה פונה ימינה.בדרך הזו משתמשים הג'יפים של משמר הגבול הנוסעים לאורך הגדרות.

       

        14/4/10 10:25:

      צטט: אלי77 2010-04-12 15:14:33

      זה לא נעים לראות תמונות כאלו. ילדים אכן צריכים לחיות עם ביטחון כמו כל ילד נורמלי בעולם. אבל מצד שני, במקום להאשים אותנו במצב הזה צריך להאשים את הוריהם שבחרו לגור במקום הזה ולנסות לגזול את אדמותינו ואת המקומות בהם התפתחה התרבות שלנו. רוב הערבים בארץ הרי הגיעו כמהגרי עבודה יחד עם פריחת הציונות, וגם המעטים שהיו לפני כן הגיעו במהלך השנים לצורך עבודה. ופתאום כשחוזרים בעלי הבית אחרי שנות גלות מאולצות פתאום תובעים אותם מהגרים זכות על האדמות הגזולות.

      אז כל הורה שרוצה שלילדיו יהיו חיים נורמליים, כפי שצריך, שיקח את משפחתו ויהגר למדינות בהן צריכים ידיים עובדות ושם משפחתו תקבל יחס מתאים

       

      אלי,  נראה לי, שכל מה שיערת עושה, הוא להציב מראה מול פרצופנו. גם אני לא מסכים עם חלק ניכר מעמדותיה - זה לא משנה כלל. אנחנו קמים בבוקר, מסתכלים במראה ורואים איש שמן, מכוער ובהמי. חלק מאתנו אומרים שזה בגלל שהשכנים כופים עלינו לאכול יותר מדי. חלק אומרים שזה בגלל שאלוהים ציווה עלינו להיות שמנים ומכוערים.

      חלק נשבעים מחר לעשות משהו כדי להיות יפים יותר – וכמובן לא

      עושים כלום.תסתדר - אתה ומצפונך – איך שנח לך (ואתה מסתדר, אין לי ספק).

      מבחינתי - הפוסטים של יערת הם רק מראה.

       

        14/4/10 08:59:

      בקריאה שנייה חשבתי שההנחיות אינן ברורות ולכן כתבתי מחדש.

      זה היה אחוזון, כשם חיבה לניק האנגמטי שלך.

      וכן, אפשר לבוא איתי. הבעיה היא שיש ביקוש בלתי רגיל עכשיו לסיורים למחסומים. זה נראה כאילו כל חברי הקפה החליטו פה אחד שהם רוצים לראות מחסומים. ככה שיש תור.   

        14/4/10 00:12:

      בשמחה רבה אבוא

      דברי איתי כשאת הולכת איפשהו..

       

      מה זה אחוזון? [זה היה אחוזון?]

        13/4/10 21:05:

      צטט: 137% 2010-04-13 19:48:16

      http://maps.google.com/maps/ms?ie=UTF8&hl=en&msa=0&ll=32.169001,34.983215&spn=0.032186,0.077162&t=h&z=14&msid=114910504158136677932.00048420d69f037692b3e

       

      הי יערת,

      אז אני כעצתך עוקב אחרי ההוראות במפה [לא נראה לי שיש בעיה עקרונית לקשר לזה]

      ולא לגמרי ברור לי מאיפה לאיפה עוברים [או רוצים לעבור]? איפה הביה"ס?

      אני מתאר לעצמי שמדובר בכביש 5444 מהבאלה לקלקיליה, תקני אותי אם אני טועה..

       

      קצת קטנוני.. קורה לי לפעמים. אני אוהב מפות ורוצה לדעת בדיוק!

       

      :-)

      אתה התלמיד המצטיין שלי.

       

      אני משתמשת בהרבה דרכי עפר וכבישים משובשים שלא מסומנים במפה (יש לי דרך אגב, יופי של תמונות ממחסום חבלה, והחלטתי לוותר לכם כי נדמה לי שהצפתי את הקוראים בשבוע האחרון, אבל אתה יודע מה - במיוחד בשבילך, עוד היום, פוסט על מחסום חבלה).

       

      שים לב שיש שני כפרים סמוכים עם שמות נורא דומים, ראס א טיה, שבו נמצא בית הספר, וראס א טירה, שקרוב יותר לאלפי מנשה.

      למחסום ראס א טיה אפשר להגיע דרך עזון - עטמה, לעלות על כביש 5444 אבל לא להמשיך עד חבלה. מכיוון זה תגיע למחסום מצד ראס א טיה ותעמוד סמוך מאוד לבית הספר.

       

      אני נוסעת על כביש 55, מעט אחרי תחנת הדלק אני פונה ימינה (כשפני לקלקליה, מעט לפני מעבר הגבול אליהו) לאלפי מנשה. במקום לנסוע ישר להתנחלות, אני סוטה ימינה (מכאן לא מסומן במפה) וממשיכה על כביש משובש מאוד. בחלקו הראשון אני נוסעת לצד החומה שנבנתה סביב אלפי מנשה. כבר יש גרפיטי ראשון. אני חוצה גם שער צהוב שיהיה מחסום חדש כישגדל (בקרוב מאוד. ואז לדעתי אי אפשר יהיה להתקרב למחסום ראס א טיה מכיוון זה). קשה להתבלבל על הכביש הזה כי הוא לא מסתעף, אלא כמעט בסופו, אז עליך לפנות ימינה (שמאלה יקח אותך לבית הספר של הילדים הגדולים ומקסימום תעשה פרסה). בקצה השביל הזה - המחסום. עכשיו אתה עומד מול ראס א טיה, מול בית הספר.

       

      מחסום ראס א טיה, דרך אגב, הוא אחד מהשערים החקלאיים (גם חבלה הוא שער חקלאי). ולא מדויק לקרוא לו מחסום מפני שאז נדמה כאילו הוא דומה למחסומים הגדולים כמו חווארה או קלנדיה ולגמרי לא כך. תנועת העוברים ושבים שם דלילה מאוד.    

       

      יכול להיות שיש אמנם מעבר מחבלה לראס א טירה, אבל הוא לא מסומן במפה ואני לא מכירה אותו. בכל מקרה אני נוסעת אחרת.

       

      וחוצמזה, אתה יכול לבוא איתי.

        13/4/10 20:35:
      זה כולה חצי דקה לעבור את מחסום ראס א טיה. אבל החצי דקה היומיומית הזו - תשב עליה כל החיים. לי נשבר הלב שם.
        13/4/10 20:30:

      "מהרכב יורדים שני אחים. הגדולה נותנת יד לאחיה הקטן, היא עומדת ממש לידי ואני רואה איך היא נושמת נשימה עמוקה, מתרכזת, ויחד הם חוצים את המחסום"

       

      מה זה עושה לילדה, לחיות בפחד כזה מפני מה שאמור היה להיות כמה צעדים פשוטים בדרך לבית ספר, יום אחרי יום, שנה אחר שנה?

       

        13/4/10 19:48:

      http://maps.google.com/maps/ms?ie=UTF8&hl=en&msa=0&ll=32.169001,34.983215&spn=0.032186,0.077162&t=h&z=14&msid=114910504158136677932.00048420d69f037692b3e

       

      הי יערת,

      אז אני כעצתך עוקב אחרי ההוראות במפה [לא נראה לי שיש בעיה עקרונית לקשר לזה]

      ולא לגמרי ברור לי מאיפה לאיפה עוברים [או רוצים לעבור]? איפה הביה"ס?

      אני מתאר לעצמי שמדובר בכביש 5444 מהבאלה לקלקיליה, תקני אותי אם אני טועה..

       

      קצת קטנוני.. קורה לי לפעמים. אני אוהב מפות ורוצה לדעת בדיוק!

       

      :-)

        13/4/10 17:06:

      צטט: ערסאל 2010-04-13 14:57:35

      מי כתב, רמז, ייחל, חלם על אחד חלקי מיליון, של "כיבוש טוב"?.

       

      מי שם את העגלה המטומטמת לפני הסוסים והיכן?

       

      מי כתב מילה שיכולה להצדיק את התגובה שלך לתגובה שלי באופן זה?.

       

       

       

       

      כי מי שכתב כך, צריך שיעשה בדק בית, אפשר שהוא סובל מסנדרום "לואיס קרול" (או שמא מחוסר הבנה מוחלט של הטקסט בספרו).

       

      אני מתקומם בכל נימי נפשי נגד הכיבוש.

       

      ביליתי כמוך בכפרים נידחים שלהם במרדף מיותר ודון קישוטי אחרי הצדק, שנעדר משם, במידה שהוא נעדר מכאן.

       

      אולם, אני חושש, שבניגוד אליך, כאשר הם ספרו לי איך יהודים כמוני וכמוך, תכננו וביצעו את פיגוע התאומים, אמרתי פוס, ולא אמן. (שם ומיד, בינם, בשטח בשליטה פלסטינית לשם שינוי).

       

      למרות הסימפטיה הנתונה בדרך כלל לאנדר - דוג, ובשלב זה זה הם ולא אנחנו, צריך לזכור:

       

      גם אנחנו היינו אנדר - דוג,

       

      גם אנחנו עשויים להיות עוד פעם כאלה.

       

       

      (כתבתי שיש בנינו אנשים טובים ומוסרים, גם בקרב החיילים, מילואים והפיקוד הסדיר, ועל זה אני חוזר שוב, כי זה ואנשים כמוך, נותנים לי את שביב התקוה, כי אפשר שבמקום הזה תהה עוד פעם שפיות).

       

      אני מתנצלת עראסל. כוונתי היתה לאשר את דבריך ולחזק אותם.

      את רוח דברי ניסחת היטב, טוב ממני כנראה, בשורותיך האחרונות.

        13/4/10 14:57:

      צטט: יערת דבש 2010-04-13 13:55:11

      צטט: ערסאל 2010-04-13 11:31:23

      כמו הפוסט, גם התגובה הזאת, ראוים להערכה.

       

      כי הארוע שאתה מספר עליו, נגזרת מהחלטה טקטית של פיקוד הצבא במקום.

       

      עדיין, אמנם כובשים מחורבנים, אבל נשארו ניצוצות של הומניות, והיא אינה מחתרתית, כי זאת הייתה בכל מקום, אלא ממוסדת לגמרי.

       

      אולי בכל זאת עוד אפשר לשקם את המקום הזה, זה תלוי כמה כמוך יש, וכמה כמו מי שהוציא את הנוהל שספרת עליו.

       

      (אולם בינתיים, השינא, בצד השני, רק גוברת, והשאלה בסוף תהיה, אם הם ירצו לשתף פעולה, כי לטנגו צריך, לפחות שניים - לא מזיק גם צופה או שניים, בשביל המוטיבציה)

       

      אין כזה דבר חצי כיבוש ואין כזה דבר כיבוש נאור. להמשיך להחזיק בדימוי של הכובשים הנאורים הוא להמשיך לרחוץ בניקיון כפינו, להמשיך לסמם את עצמנו באותו סם שאנחנו כל כך מכורים לו - הכיבוש שלנו הוא כיבוש טוב ואנחנו מוסריים מספיק כדי לנהל אותו היטב, ויש אפילו פלסטינים שמרוויחים מזה והם גם לא כל כך סובלים. אז עומדים חמש דקות במחסום.

       

      יש לי כל ההערכה לחיילים שלא מאבדים את אמת המידה שלהם ולא מתבהמים במחסום (אם כי יש לזכור, רוב החיילים, ודאי הסדירים, הם לא שרלוק). אבל הבעיה עם הכיבוש היא לא בעיה של מחוות אנושיות. הכיבוש הוא גזלה של הזכות לנהל חיים אלמנטריים - לנוע ממקום למקום, ללמוד, לעבוד. 

       

      מי כתב, רמז, ייחל, חלם על אחד חלקי מיליון, של "כיבוש טוב"?.

       

      מי שם את העגלה המטומטמת לפני הסוסים והיכן?

       

      מי כתב מילה שיכולה להצדיק את התגובה שלך לתגובה שלי באופן זה?.

       

       

       

       

      כי מי שכתב כך, צריך שיעשה בדק בית, אפשר שהוא סובל מסנדרום "לואיס קרול" (או שמא מחוסר הבנה מוחלט של הטקסט בספרו).

       

      אני מתקומם בכל נימי נפשי נגד הכיבוש.

       

      ביליתי כמוך בכפרים נידחים שלהם במרדף מיותר ודון קישוטי אחרי הצדק, שנעדר משם, במידה שהוא נעדר מכאן.

       

      אולם, אני חושש, שבניגוד אליך, כאשר הם ספרו לי איך יהודים כמוני וכמוך, תכננו וביצעו את פיגוע התאומים, אמרתי פוס, ולא אמן. (שם ומיד, בינם, בשטח בשליטה פלסטינית לשם שינוי).

       

      למרות הסימפטיה הנתונה בדרך כלל לאנדר - דוג, ובשלב זה זה הם ולא אנחנו, צריך לזכור:

       

      גם אנחנו היינו אנדר - דוג,

       

      גם אנחנו עשויים להיות עוד פעם כאלה.

       

       

      (כתבתי שיש בנינו אנשים טובים ומוסרים, גם בקרב החיילים, מילואים והפיקוד הסדיר, ועל זה אני חוזר שוב, כי זה ואנשים כמוך, נותנים לי את שביב התקוה, כי אפשר שבמקום הזה תהה עוד פעם שפיות).

        13/4/10 13:55:

      צטט: ערסאל 2010-04-13 11:31:23

      כמו הפוסט, גם התגובה הזאת, ראוים להערכה.

       

      כי הארוע שאתה מספר עליו, נגזרת מהחלטה טקטית של פיקוד הצבא במקום.

       

      עדיין, אמנם כובשים מחורבנים, אבל נשארו ניצוצות של הומניות, והיא אינה מחתרתית, כי זאת הייתה בכל מקום, אלא ממוסדת לגמרי.

       

      אולי בכל זאת עוד אפשר לשקם את המקום הזה, זה תלוי כמה כמוך יש, וכמה כמו מי שהוציא את הנוהל שספרת עליו.

       

      (אולם בינתיים, השינא, בצד השני, רק גוברת, והשאלה בסוף תהיה, אם הם ירצו לשתף פעולה, כי לטנגו צריך, לפחות שניים - לא מזיק גם צופה או שניים, בשביל המוטיבציה)

       

      אין כזה דבר חצי כיבוש ואין כזה דבר כיבוש נאור. להמשיך להחזיק בדימוי של הכובשים הנאורים הוא להמשיך לרחוץ בניקיון כפינו, להמשיך לסמם את עצמנו באותו סם שאנחנו כל כך מכורים לו - הכיבוש שלנו הוא כיבוש טוב ואנחנו מוסריים מספיק כדי לנהל אותו היטב, ויש אפילו פלסטינים שמרוויחים מזה והם גם לא כל כך סובלים. אז עומדים חמש דקות במחסום.

       

      יש לי כל ההערכה לחיילים שלא מאבדים את אמת המידה שלהם ולא מתבהמים במחסום (אם כי יש לזכור, רוב החיילים, ודאי הסדירים, הם לא שרלוק). אבל הבעיה עם הכיבוש היא לא בעיה של מחוות אנושיות. הכיבוש הוא גזלה של הזכות לנהל חיים אלמנטריים - לנוע ממקום למקום, ללמוד, לעבוד. 

        13/4/10 11:31:

      צטט: הולמס 2010-04-12 13:47:40

      לפני חמש או שש שנים עשיתי מילואים בדרום הר חברון. - אזור סוסיא.

       

      איזור שבהם המילואימניק מהשורה (ולא משנה השקפתו הפוליטית) מגלה שכולם עויינים לו. גם הפלסטינים וגם המתנחלים.

      אזור שהוא גרעין קשה של מתנחלים אולטרא קיצוניים.  

       

      אחת המשימות שלנו בכל בוקר היתה ללוות לבית הספר חמישה ילדים פלסטינים שמסלול ההליכה שלהם לבית הספר כלל מעבר ליד חוות מעון, מין חורשה שורצת במיטב ההזויים שיודע מפעל ההתנחלות להציע.

       

      הסוריאליזם בהתגלמותו.

       

      חמישה ילדים שהגדולה שבהן בת 12 והקטן בן 6 (הערכה שלי) אוחזים ידיים בשורה.

       

      לפניהם סופה צבאית אחריהם טנדר משטרתי. ולצידם שלושה חיילי מילואים שהולכים ברגל ושמוודאים שאנשים (מבוגרים וגדולים) לא יצאו מהחורשה להרביץ לילדים הללו.

       

      החלוקה היתה שאחד החברים ילך עם הילדים וישרה עליהם ביטחון ככל האפשר.

      ושהערס המחלקתי ילך בצד של החורשה כדי שיוכל לבלום את המעוניים שירצו לצאת ולהציק לילדים.

       

      באחת ההזדמנויות מילא את התפקיד ע' גבר רחב גרם, אינסטלטור במקצועו מהצפון.

      זו היתה בחירה מוצלחת מאד, כי כשצצו אנשי החורשה הוא הסביר להם מה יקרה להם מידיו אם יציקו לילדים, מסר שכנראה עבר היטב כי עד סוף התע"מ שלנו לא נרשמו בעיות נוספות מסוג זה.

       

      נזכרתי בזה עכשיו כשראיתי את התמונות.

       

       

       

       

      (ולא, אל תטיפי לי על זה שאני משרת. תאמיני לי שטוב שיש גם שמאלנים כמוני שם, בין לובשי המדים.

      ולא בגלל שכל הימנים חולירות - הם לא. ).

       

       

       

       

      כמו הפוסט, גם התגובה הזאת, ראוים להערכה.

       

      כי הארוע שאתה מספר עליו, נגזרת מהחלטה טקטית של פיקוד הצבא במקום.

       

      עדיין, אמנם כובשים מחורבנים, אבל נשארו ניצוצות של הומניות, והיא אינה מחתרתית, כי זאת הייתה בכל מקום, אלא ממוסדת לגמרי.

       

      אולי בכל זאת עוד אפשר לשקם את המקום הזה, זה תלוי כמה כמוך יש, וכמה כמו מי שהוציא את הנוהל שספרת עליו.

       

      (אולם בינתיים, השינא, בצד השני, רק גוברת, והשאלה בסוף תהיה, אם הם ירצו לשתף פעולה, כי לטנגו צריך, לפחות שניים - לא מזיק גם צופה או שניים, בשביל המוטיבציה)

        13/4/10 09:58:


      באמת לא באתי לשכנע, רק לתת מידע למי שמעונין לקבל אותו. זאת אומרת "לא באתי לשכנע" הוא לא טכניקת שכנוע מתוחכמת. זה חלק מההתבגרות של הבלוג. בהתחלה פחות היה ברור לי מה אני עושה כאן. זה התבהר תוך כדי תנועה.

       

      זהו, עכשיו אני נוסעת לירושלים. צריך גם לעבוד.

        13/4/10 08:53:


      אהבתי את תגובתך: "לא באתי לשכנע".

       

      אני חושבת שהנימה הזאת היא היא שהקפיצה אותי מאזור הנוחות שלי.

       

      נכון, אני מתביישת שכ"כ הרבה שנים נכנעתי לנוחות...

      אבל הידיעה שבקרוב אכנס לפעולה

      גורמת לי כבר עכשיו להרגיש הרבה יותר שלמה עם עצמי.

       

       

       

       

        13/4/10 08:01:

      צטט: אלי77 2010-04-12 22:27:19

      צטט: ערן קידר 2010-04-12 21:00:11

      צטט: יערת דבש 2010-04-12 15:30:23


      צר לי, אלי, אבל המידע ההיסטורי שברשותך איננו נכון. אין תיעוד היסטורי לתנועת הגירה המונית של ערבים לישראל.

       

       

      וגם אם הוא כן נכון, נדמה לי שכדאי לומר לאיש שעפ"י זכויות יוצרים מלפני 2000 שנה, ראוי להחזיר את אשקלון, אשדוד וגת לפלישתים ואת ירושליים ליבוסים, הלא כן? :) נדמה לי שוויכוח עם האיש הוא חסר תועלת...

       

      אם המטרה שלך בוויכוח היא לשכנע אותי בדרכך, באמת אין לך סיכוי, כפי שאין סיכוי שאשכנע אותך בדרכי. אני רק מפרה את הדיון פה בזה שאני מציג כיוון הפוך לזה של רוב המשתתפים.

      למען הסר ספק -

      הבלוג הזה מטרתו איננה לשכנע או לנצח בויכוחים. בבלוג הזה נמסר מידע - אמין ותקף. אני מוסרת רק את מה שראיתי במו עיני, לעולם לא עדויות שמיעה. התמונות - עמדתי שם וצילמתי בעצמי.

       

        13/4/10 07:58:

      צטט: קטשופ* 2010-04-13 00:15:18

      זו כזאת קלישאה, אבל תמונה באמת שווה אלף מילים.

      אני פחות או יותר יודעת את הדברים שאת כותבת עליהם, אבל לראות את זה - זה משהו אחר לגמרי.

      ומראה עיניים שווה יותר מתמונה.

      האמיני לי. צריך לשמוע את החיילים צועקים, את הילדים בוכים, או את השקט, להרגיש את השמש קופחת או את האבק מהמחצבה הסמוכה, כדי לדעת באמת. וגם אז לא, כי האמת היא שתפקידי כמשקיפה מהצד מגן עלי מאוד.

       

        13/4/10 02:03:

      צטט: אלי77 2010-04-12 22:27:19


      אני מגיע מכח זה שקיבלתי את הארץ ירושה מאברהם אבינו, שקיבל אותה במתנה מריבונו של עולם בכבודו ובעצמו.

       

      אני באמת לא זוכרת הרבה מהתנ"ך, אבל אם זאת הטענה, נדמה לי שריבונו של עולם הבטיח לאברהם הרבה יותר מגבולות 48' - אז איך נתקעתם דווקא עליהם? כמו ש-48 הוא גבול שרירותי לגמרי מבחינתכם, כך גם 67 יכול להיות.
        13/4/10 01:59:

      צטט: יערת דבש 2010-04-12 17:47:37


      גם ספרי האזרחות וההסיטוריה שנלמדים בבתי הספר לא נקיים משיקולים פוליטיים ולחצים של אדוני הארץ. זה לא מקרי שתלמידים ישראלים לומדים על הרייך השלישי וממש כלום על מלחמת 48', ללא ספק נקודת ציון היסטורית שחיוני שתלמיד ישראלי יכיר. משרד החינוך אסף בשנות השבעים מפות שמצוין בהן הקו הירוק, וגם זה לא מקרי.  

       עברתי על ספר האזרחות של בני והוא נראה לי עובדתי לגמרי - ז"א הוא נקרא כספר ממש שמאלי... מי שמדייק בעובדות ומדבר על הפרת זכויות אדם בארץ פשוט נשמע שמאלי. לא רק כלפי ערבים, גם שוויון אזרחי במדינה.

       

        13/4/10 00:15:

      זו כזאת קלישאה, אבל תמונה באמת שווה אלף מילים.

      אני פחות או יותר יודעת את הדברים שאת כותבת עליהם, אבל לראות את זה - זה משהו אחר לגמרי.

        12/4/10 22:50:

      צטט: אלי77 2010-04-12 15:14:33

      זה לא נעים לראות תמונות כאלו. ילדים אכן צריכים לחיות עם ביטחון כמו כל ילד נורמלי בעולם. אבל מצד שני, במקום להאשים אותנו במצב הזה צריך להאשים את הוריהם שבחרו לגור במקום הזה ולנסות לגזול את אדמותינו ואת המקומות בהם התפתחה התרבות שלנו. רוב הערבים בארץ הרי הגיעו כמהגרי עבודה יחד עם פריחת הציונות, וגם המעטים שהיו לפני כן הגיעו במהלך השנים לצורך עבודה. ופתאום כשחוזרים בעלי הבית אחרי שנות גלות מאולצות פתאום תובעים אותם מהגרים זכות על האדמות הגזולות.

      אז כל הורה שרוצה שלילדיו יהיו חיים נורמליים, כפי שצריך, שיקח את משפחתו ויהגר למדינות בהן צריכים ידיים עובדות ושם משפחתו תקבל יחס מתאים

       כמות הדיסאינפורמציה בתגובתך מבהילה. אינני יודעת היכן להתחיל. הוריהם לא בחרו לגור במקום הזה, הם נולדו בו, כמו אבותיהם ואבות אבותיהם. התרבות שלנו לא התפתחה במקום הזה, שכן תרבות איננה דת, ודתנו - אגב - נהיית עם הזמן פחות ופחות תרבותית. רוב הערבים בארץ לא הגיעו לכאן כמהגרי עבודה, ולפני הציונות היו רבים רבים, ולא מעטים. אנחנו לא בעלי הבית. למרות שישנה אדנות בכל אחת במילותיך, אינך בעל הבית (וגם אני לא, וגם הם לא). 

      אם אתה מאמין שכל הורה שרוצה שלילדיו יהיו חיים נורמליים, "כפי שצריך", מדוע אינך אתה לוקח את משפחתך ומהגר למקום בו תקבל משפחתך יחס מתאים? מדוע אינך מנסה למצוא פיתרון בו כל הילדים, ולא משנה של מי, יחיו חיים נורמליים? כיהודי שחי "שנות גלות מאולצות" זה מפליא כמה בקלות אתה שולח לגלות אנשים אחרים. 

       

       

        12/4/10 22:43:

      צטט: יערת דבש 2010-04-12 19:39:43

      צטט: yochi2323 2010-04-12 14:11:24

      את דעתי על גדרות ההפרדה את יודעת וכבר הבעתי אותה בקול רם ובמראה.

      עלה כאן, משום מה, גם נושא הסרבנות וכאן דעתי רוב הזמן חלוקה עלייך.

      אנחנו עדיין צריכים את ההגנה של הצבא וכנראה נצטרך לאורך זמן רב.

      סרבנות לשרת במקום ספציפי זה כבר משהו אחר.  לא בטוחה עדיין מה אני חושבת... העובדה היא שיש חיילים

      אנושיים יותר גם המצב ליד גדרות ההפרדה ובשטחים בכלל נראה אחרת.

      צטט: זהבשחור 2010-04-12 13:58:27

       

      זה לא מדוייק.

      כי יחד עם אי שיתוף הפעולה כזה, יבואו אלה שאינם משתפים עם פינוי התנחלויות, או עם "אכיפת" שלום.

       

      לדעתי, חוץ מקריסה כללית, זה לא יביא לתוצאות המקווות שלך .

      להיפך- כשיש קריסה כללית, דווקא החלשים והנדכאים והנשלטים, יהיו הראשונים לשלם את המחיר

       

      ואנו, אנה אנו באים?

       

       

       

      קודם יוכי אחר כך זהב שחור,  

       

      היה איתי פעם אורח שהעיר שמחסום חווארה מנוהל בסדר, לדעתו. והיה אורח אחר שהתרגש ממפקד מחסום תיאסיר שהרים ילקוט שנפל ומסר אותו לתלמידת בית הספר (ביתם של רועים נודדים שעוברת במחסום מידי יום בדרכה לבית הספר בתאמון ובחזרה ממנו). יש לי כל הכבוד וההערכה לאותם חיילים ששומרים על אמת מידה של התנהגות, במיוחד לאור העובדה שהרוב הגדול של החיילים עברו תהליך של התבהמות (ואני מבינה אותם, דרך אגב. יוכי, שימי אותי במחסום בתפקיד שלהם, בגיל שלהם. אני פוחדת לדמיין את הבהמה שתצא ממני).

       

      אבל אז מה עם זה? אז המחסום מנוהל יותר או פחות טוב. אז מפקד המחסום מתנהג כמו בנאדם. אז מה? הילדה לא הציגה ילקוט ורוד לבדיקה? בגיל 6?

       

      מבחינתי - דוצ יכול להורות על חלוקת ורדים לנשים פלסטיניות שעוברות במחסום. שעון יד לגברים. ביצת קינדר לכל ילד. יהיו אלף עמדות בדיקה וכל פלסטיני יחכה רק דקה. מבחינתי נשנה את שם המדינה מישראל ל'מדינת הכובשים הנאורים'. הבעיה עם המחסום היא שהוא שם. וכל עוד יש מחסום, אין חופש תנועה. וכל מחווה אנושית וכל שיפור של ניהול המחסום לא יחזיר את הגזלה של האלמנטרית ביותר בין זכויות האדם - הזכות לנוע. כתבתי על זה כאן.

       

      לכן, אני לא מסכימה איתך יוכי. עם הטענה של זהב שחור אולי דווקא כן. יתכן שסרבנות משני הצדדים תוליד כאוס שמי שיסבול ממנו יהיה מי שאני מנסה להגן עליו. אלא שיש עוד תסריטים אפשריים ואני עדיין חושבת שאי שיתוף פעולה עם המערכת הוא כלי חשוב במאבק.  

      כנראה שלא הסברתי עצמי כראוי.

      המחסומים בין הכפרים המגבילים את תנועת הפלסטינאים בין הכפרים או בינם לבין השדות שלהם צריכים להיות מבוטלים לחלוטין. כל מטרתם להציק לתושבי המקום ואין בהם שום תועלת.

      על הנחיצות של צה"ל דיברתי באופן כללי.   נחיצות הצבא היא בעיני בהגדרה המקורית של הצבא . צבא ה ה ג נ ה לישראל.

      נושא החיילים היותר הומניים הועלה על ידי בהקשר לסרבנות בכלל וסרבנות לשרת בשטחים בפרט. החיילים אינם קובעים את המדיניות ואני לא מכירה מספיק את הנושא לדעת אם אפשר לסרב לשרת בשטחים בלבד. נדמה לי שהצבא לא נותן אפשרות כזאת.

      לכן ציינתי את הנושא של חיילים יותר הומנים שבנתונים הנוכחיים  עושים את המצב הנתון קצת פחות גרוע.

      לא קיים מושג הנקרא כיבוש הומני או נאור והחיילים בני ה18 שעומדים במחסומים או משרתים בשטחים ניצבים בפני משימה בלתי אפשרית. לא הייתי רוצה להיות במקום חייל צעיר שצריך להגן על המתנחלים  או לחילופין לעמוד ליד מחסום ולחזות בהשפלתם של אנשים מבוגרים וילדים.

       

        12/4/10 22:27:

      צטט: ערן קידר 2010-04-12 21:00:11

      צטט: יערת דבש 2010-04-12 15:30:23


      צר לי, אלי, אבל המידע ההיסטורי שברשותך איננו נכון. אין תיעוד היסטורי לתנועת הגירה המונית של ערבים לישראל.

       

       

      וגם אם הוא כן נכון, נדמה לי שכדאי לומר לאיש שעפ"י זכויות יוצרים מלפני 2000 שנה, ראוי להחזיר את אשקלון, אשדוד וגת לפלישתים ואת ירושליים ליבוסים, הלא כן? :) נדמה לי שוויכוח עם האיש הוא חסר תועלת...

       

      אם המטרה שלך בוויכוח היא לשכנע אותי בדרכך, באמת אין לך סיכוי, כפי שאין סיכוי שאשכנע אותך בדרכי. אני רק מפרה את הדיון פה בזה שאני מציג כיוון הפוך לזה של רוב המשתתפים.

      ולגבי הטענות ההסטוריות: יש לא מעט מקורות על כך שהגיעו קבוצות של ערבים יחד עם מוחמד עלי במאה ה-18 ועוד קבוצות שהגיעו אח"כ מארצות שנשמטו מידי העותומאנים ופליטים משם הורשו ע"י השלטונות להתיישב בארץ ישראל. זו גם הסיבה שהגדרת פליט ע"פ האו"ם שונה לגבי ערביי ארץ ישראל לעומת שאר הפליטים. ההגדרה קובעת שכדי שערבי יוגדר כפליט הוא היה חייב לגור לפחות שנתיים בארץ, כלומר מכירים בזה שהרבה ערבים לא נולדו פה וטוענים טענת פליט.

      לגבי הפלישתים והיבוסים, דוד המלך הביס אותם סופית לפני בערך 2900 שנה ולא 2000 כפי שנטען.

      אבל הטענו האלו לאי דיוקים הסטוריים הם רק טענות צדדיות. גם אם ערביי ישראל היו יושבים פה 1000 שנה עדיין אני מגיע מכח זה שקיבלתי את הארץ ירושה מאברהם אבינו, שקיבל אותה במתנה מריבונו של עולם בכבודו ובעצמו. כך שאני מגיע עם טענת בעלות ולא עם טענה של זכות הסטורית, הגם שזו קיימת כמובן. 

      ומי שלא מקבל את טענת הבעלות של עם ישראל על הארץ אז הוא באמת כובש זר שהגיע מארצות אחרות ומתבקש לחזור אליהן אחרת הוא נוהג בצביעות, מצד אחד טוען שהארץ לא שלנו ומצד שני עוזר בביסוס המדינה וכלכלתה, שלטענתו נולדו בחטא.

       

        12/4/10 21:44:

      שאף אחד לא יחשוב שאני משווה

      אבל לא יכולתי להתאפק מלכתוב את

      שירו של לאוונרד כהן

      (שלמדתי אתמול בטקס על קיומו):

       


      כל מה שיש לדעת על אדולף אייכמן

      עיניים... בינוניות

      שיער... בינוני

      משקל... בינוני

      גובה... בינוני

      סימנים מיוחדים... אין

      מספר אצבעות... עשר

      מספר אצבעות רגליים... עשר

      רמת משכל... בינונית

      למה ציפית?

      טלפיים?

      שינים טוחנות בגודל ענק?

      רוק ירוק?

      שגעון?

        12/4/10 21:00:

      צטט: יערת דבש 2010-04-12 15:30:23


      צר לי, אלי, אבל המידע ההיסטורי שברשותך איננו נכון. אין תיעוד היסטורי לתנועת הגירה המונית של ערבים לישראל.

       

       

      וגם אם הוא כן נכון, נדמה לי שכדאי לומר לאיש שעפ"י זכויות יוצרים מלפני 2000 שנה, ראוי להחזיר את אשקלון, אשדוד וגת לפלישתים ואת ירושליים ליבוסים, הלא כן? :) נדמה לי שוויכוח עם האיש הוא חסר תועלת...
        12/4/10 19:40:

      צטט: פרומיתאוס 2010-04-12 19:13:12

      קשה כאן, המראה הזאת משקפת מראה לא ראוי

      אלו גטאות, פרומתאוס.

       

        12/4/10 19:39:

      צטט: yochi2323 2010-04-12 14:11:24

      את דעתי על גדרות ההפרדה את יודעת וכבר הבעתי אותה בקול רם ובמראה.

      עלה כאן, משום מה, גם נושא הסרבנות וכאן דעתי רוב הזמן חלוקה עלייך.

      אנחנו עדיין צריכים את ההגנה של הצבא וכנראה נצטרך לאורך זמן רב.

      סרבנות לשרת במקום ספציפי זה כבר משהו אחר.  לא בטוחה עדיין מה אני חושבת... העובדה היא שיש חיילים

      אנושיים יותר גם המצב ליד גדרות ההפרדה ובשטחים בכלל נראה אחרת.

      צטט: זהבשחור 2010-04-12 13:58:27

       

      זה לא מדוייק.

      כי יחד עם אי שיתוף הפעולה כזה, יבואו אלה שאינם משתפים עם פינוי התנחלויות, או עם "אכיפת" שלום.

       

      לדעתי, חוץ מקריסה כללית, זה לא יביא לתוצאות המקווות שלך .

      להיפך- כשיש קריסה כללית, דווקא החלשים והנדכאים והנשלטים, יהיו הראשונים לשלם את המחיר

       

      ואנו, אנה אנו באים?

       

       

       

      קודם יוכי אחר כך זהב שחור,  

       

      היה איתי פעם אורח שהעיר שמחסום חווארה מנוהל בסדר, לדעתו. והיה אורח אחר שהתרגש ממפקד מחסום תיאסיר שהרים ילקוט שנפל ומסר אותו לתלמידת בית הספר (ביתם של רועים נודדים שעוברת במחסום מידי יום בדרכה לבית הספר בתאמון ובחזרה ממנו). יש לי כל הכבוד וההערכה לאותם חיילים ששומרים על אמת מידה של התנהגות, במיוחד לאור העובדה שהרוב הגדול של החיילים עברו תהליך של התבהמות (ואני מבינה אותם, דרך אגב. יוכי, שימי אותי במחסום בתפקיד שלהם, בגיל שלהם. אני פוחדת לדמיין את הבהמה שתצא ממני).

       

      אבל אז מה עם זה? אז המחסום מנוהל יותר או פחות טוב. אז מפקד המחסום מתנהג כמו בנאדם. אז מה? הילדה לא הציגה ילקוט ורוד לבדיקה? בגיל 6?

       

      מבחינתי - דוצ יכול להורות על חלוקת ורדים לנשים פלסטיניות שעוברות במחסום. שעון יד לגברים. ביצת קינדר לכל ילד. יהיו אלף עמדות בדיקה וכל פלסטיני יחכה רק דקה. מבחינתי נשנה את שם המדינה מישראל ל'מדינת הכובשים הנאורים'. הבעיה עם המחסום היא שהוא שם. וכל עוד יש מחסום, אין חופש תנועה. וכל מחווה אנושית וכל שיפור של ניהול המחסום לא יחזיר את הגזלה של האלמנטרית ביותר בין זכויות האדם - הזכות לנוע. כתבתי על זה כאן.

       

      לכן, אני לא מסכימה איתך יוכי. עם הטענה של זהב שחור אולי דווקא כן. יתכן שסרבנות משני הצדדים תוליד כאוס שמי שיסבול ממנו יהיה מי שאני מנסה להגן עליו. אלא שיש עוד תסריטים אפשריים ואני עדיין חושבת שאי שיתוף פעולה עם המערכת הוא כלי חשוב במאבק.  

        12/4/10 19:13:
      קשה כאן, המראה הזאת משקפת מראה לא ראוי
        12/4/10 18:12:

      המונח "שעת אפס - באים בשבע ולומדים 0" מקבל משמעויות חדשות פתאום.

      זה יותר "באים ב 7 ופוגשים 0" 

        12/4/10 18:07:

      צטט: מיא 2010-04-12 17:27:40

      אפילו בספר האזרחות של הילדים שלי כתוב שהיו גירוש/הגירה המוניים מכאן במלחמת העצמאות ולא ההיפך...

      אין ספק שהפלשתינאים ואחיהם במדינות ערב לא תרמו למצב המזהיר שלהם. קוצר ראות פוליטי היה נחלת המנהיגים בשני הצדדים, וגם היום, אבל המדיניות המתעללת היומיומית של ממשלות ישראל בלתי נסבלת, לדעתי, ומדיניות ההתנחלות היא שערורייה. זאת אומרת, לא בעיני רוב הציבור, שבוחר שוב ושוב במפלגות האלה. בשבילו זה 'אנחנו' והם. כמו באיזה מערבון סוג ז'. אני מיואשת.

       

      אל תתיאשי!

      הדרך להצלחה מלאה במכשולים. אחרת מה?

      ספרתי לחבר הכי ציני שלי שאני מתכוננת להצטרף ליערת...

      הוא אמר: גם אני רוצה!

      הבחור בא ממשפחה ימנית.

      לא האמנתי למשמע אזני

        12/4/10 17:47:

      גם ספרי האזרחות וההסיטוריה שנלמדים בבתי הספר לא נקיים משיקולים פוליטיים ולחצים של אדוני הארץ. זה לא מקרי שתלמידים ישראלים לומדים על הרייך השלישי וממש כלום על מלחמת 48', ללא ספק נקודת ציון היסטורית שחיוני שתלמיד ישראלי יכיר. משרד החינוך אסף בשנות השבעים מפות שמצוין בהן הקו הירוק, וגם זה לא מקרי.  
        12/4/10 17:27:

      אפילו בספר האזרחות של הילדים שלי כתוב שהיו גירוש/הגירה המוניים מכאן במלחמת העצמאות ולא ההיפך...

      אין ספק שהפלשתינאים ואחיהם במדינות ערב לא תרמו למצב המזהיר שלהם. קוצר ראות פוליטי היה נחלת המנהיגים בשני הצדדים, וגם היום, אבל המדיניות המתעללת היומיומית של ממשלות ישראל בלתי נסבלת, לדעתי, ומדיניות ההתנחלות היא שערורייה. זאת אומרת, לא בעיני רוב הציבור, שבוחר שוב ושוב במפלגות האלה. בשבילו זה 'אנחנו' והם. כמו באיזה מערבון סוג ז'. אני מיואשת.

        12/4/10 16:53:


      קראתי

      גם את התגובות

       

      אודה לך אם תמליצי על פוסטים נוספים מהעבר

      או

      הנחי אותי איך להגיע אליהם

       

      אין לי מושג אם יש לך מושג

      עד כמה רחוק מגיעים הדי פעילותך

       

        12/4/10 16:36:

      צטט: גה 2010-04-12 16:21:57


      הילדים האלה יגדלו להבין שאינם מוכנים שילדיהם יעברו את החוויות הללו.

      וכרגיל

      אנחנו לא נבין למה עויינים אותנו,

       

       

      גלילה, את חדשה כאן, אבל הנה פוסט ממש ישן (מהראשונים) שאני רוצה שתקראי - כאן.

        12/4/10 16:21:


      הילדים האלה יגדלו להבין שאינם מוכנים שילדיהם יעברו את החוויות הללו.

      וכרגיל

      אנחנו לא נבין למה עויינים אותנו,

       

        12/4/10 15:30:

      צר לי, אלי, אבל המידע ההיסטורי שברשותך איננו נכון. אין תיעוד היסטורי לתנועת הגירה המונית של ערבים לישראל.
        12/4/10 15:14:

      זה לא נעים לראות תמונות כאלו. ילדים אכן צריכים לחיות עם ביטחון כמו כל ילד נורמלי בעולם. אבל מצד שני, במקום להאשים אותנו במצב הזה צריך להאשים את הוריהם שבחרו לגור במקום הזה ולנסות לגזול את אדמותינו ואת המקומות בהם התפתחה התרבות שלנו. רוב הערבים בארץ הרי הגיעו כמהגרי עבודה יחד עם פריחת הציונות, וגם המעטים שהיו לפני כן הגיעו במהלך השנים לצורך עבודה. ופתאום כשחוזרים בעלי הבית אחרי שנות גלות מאולצות פתאום תובעים אותם מהגרים זכות על האדמות הגזולות.

      אז כל הורה שרוצה שלילדיו יהיו חיים נורמליים, כפי שצריך, שיקח את משפחתו ויהגר למדינות בהן צריכים ידיים עובדות ושם משפחתו תקבל יחס מתאים

        12/4/10 14:11:

      את דעתי על גדרות ההפרדה את יודעת וכבר הבעתי אותה בקול רם ובמראה.

      עלה כאן, משום מה, גם נושא הסרבנות וכאן דעתי רוב הזמן חלוקה עלייך.

      אנחנו עדיין צריכים את ההגנה של הצבא וכנראה נצטרך לאורך זמן רב.

      סרבנות לשרת במקום ספציפי זה כבר משהו אחר.  לא בטוחה עדיין מה אני חושבת... העובדה היא שיש חיילים

      אנושיים יותר גם המצב ליד גדרות ההפרדה ובשטחים בכלל נראה אחרת.

        12/4/10 13:59:

      דווקא ביום כזה אני נזכר בגדרות אחרות,

      בחומות שהפרידו בין בני דת שונה

      ושואל בקול רם:

       עד מתי?

       

      התמונות מדברות בעד עצמן. 

        12/4/10 13:58:

      צטט: יערת דבש 2010-04-12 13:52:23


      לא מטיפה לך שרלוק. להפך, מעריכה אותך מאוד מאוד.

       

      הסרבנות בעיני היא כלי. גהנדי, כשניסח את עקרונות המאבק הבלתי אלים, אמר שאחד הכלים הכי אפקטיביים הוא פשוט להפסיק לשתף פעולה. להיות פאסיבי. תחשוב על זה, הרי מערכת בנויה מהאנשים שפועלים בה. יפסיקו לפעול, תקרוס המערכת. ימשיכו לפעול, לא משנה מהי ההצדקה, תמשיך המערכת להתקיים.  

       

       

      זה לא מדוייק.

      כי יחד עם אי שיתוף הפעולה כזה, יבואו אלה שאינם משתפים עם פינוי התנחלויות, או עם "אכיפת" שלום.

       

      לדעתי, חוץ מקריסה כללית, זה לא יביא לתוצאות המקווות שלך .

      להיפך- כשיש קריסה כללית, דווקא החלשים והנדכאים והנשלטים, יהיו הראשונים לשלם את המחיר

       

      ואנו, אנה אנו באים?

       

       

        12/4/10 13:52:


      לא מטיפה לך שרלוק. להפך, מעריכה אותך מאוד מאוד.

       

      הסרבנות בעיני היא כלי. גהנדי, כשניסח את עקרונות המאבק הבלתי אלים, אמר שאחד הכלים הכי אפקטיביים הוא פשוט להפסיק לשתף פעולה. להיות פאסיבי. תחשוב על זה, הרי מערכת בנויה מהאנשים שפועלים בה. יפסיקו לפעול, תקרוס המערכת. ימשיכו לפעול, לא משנה מהי ההצדקה, תמשיך המערכת להתקיים.  

        12/4/10 13:47:

      לפני חמש או שש שנים עשיתי מילואים בדרום הר חברון. - אזור סוסיא.

       

      איזור שבהם המילואימניק מהשורה (ולא משנה השקפתו הפוליטית) מגלה שכולם עויינים לו. גם הפלסטינים וגם המתנחלים.

      אזור שהוא גרעין קשה של מתנחלים אולטרא קיצוניים.  

       

      אחת המשימות שלנו בכל בוקר היתה ללוות לבית הספר חמישה ילדים פלסטינים שמסלול ההליכה שלהם לבית הספר כלל מעבר ליד חוות מעון, מין חורשה שורצת במיטב ההזויים שיודע מפעל ההתנחלות להציע.

       

      הסוריאליזם בהתגלמותו.

       

      חמישה ילדים שהגדולה שבהן בת 12 והקטן בן 6 (הערכה שלי) אוחזים ידיים בשורה.

       

      לפניהם סופה צבאית אחריהם טנדר משטרתי. ולצידם שלושה חיילי מילואים שהולכים ברגל ושמוודאים שאנשים (מבוגרים וגדולים) לא יצאו מהחורשה להרביץ לילדים הללו.

       

      החלוקה היתה שאחד החברים ילך עם הילדים וישרה עליהם ביטחון ככל האפשר.

      ושהערס המחלקתי ילך בצד של החורשה כדי שיוכל לבלום את המעוניים שירצו לצאת ולהציק לילדים.

       

      באחת ההזדמנויות מילא את התפקיד ע' גבר רחב גרם, אינסטלטור במקצועו מהצפון.

      זו היתה בחירה מוצלחת מאד, כי כשצצו אנשי החורשה הוא הסביר להם מה יקרה להם מידיו אם יציקו לילדים, מסר שכנראה עבר היטב כי עד סוף התע"מ שלנו לא נרשמו בעיות נוספות מסוג זה.

       

      נזכרתי בזה עכשיו כשראיתי את התמונות.

       

       

       

       

      (ולא, אל תטיפי לי על זה שאני משרת. תאמיני לי שטוב שיש גם שמאלנים כמוני שם, בין לובשי המדים.

      ולא בגלל שכל הימנים חולירות - הם לא. ).

       

       

        12/4/10 13:05:

      צטט: forte nina 2010-04-12 12:54:37

       

      ילדים לא אשמים בכלום.

      כן, אבל הם משלמים את המחיר. לא ככה? כי אני בטוחה שהילדה הזו, עם הצמה היפה, תזכור יופי את הימים האלו כשהיתה קטנה ומידי יום לקחה את ידו של אחיה בידה כדי לחצות מחסום.

       

        12/4/10 12:54:


      כשהילד היה ילד
      זה היה הזמן לשאלות להלן:
      מדוע אני – אני, ומדוע לא אתה?
      מדוע אני כאן, ומדוע לא שם?
      מתי התחיל הזמן ואיפה נגמר החלל?
      האם החיים תחת השמש הם לא רק חלום?
      האם מה שאני רואה, ושומע, ומריח,
      הוא לא רק הצל של עולם לפני העולם?
      אם, נגיד, הרוע ואנחנו,
      האם באמת הרוע קיים?
      ואיך זה אפשר, שאני, הקיים,
      לא הייתי לפני שהייתי?
      ושפעם, אני, שעכשיו קיים,
      יותר לא אהיה?

      ילדים לא אשמים בכלום.

      [בית אחד מהשיר של פיטר הנדקה כשהילד היה ילד]

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין