קורט זה שם מה זה גלותי. ממש דוחה לילד כנעני גאה, חף מכול גלותיות. ובכול אופן, הוא נדבק אלי במין גלותיות יהודונית, וככול שניסיתי להתנער ממנו, הדביקות שלו נצחה. מה לעשות, הוא היה רשום בתעודת הזהות שלי, יחד עם מספרי. ארם קורט סמולינסקי. אבי ז"ל תקע לי אותו שם, כי היה לו איזה אח בשם זה. לגוי בגרמניה זה היה מתאים, למשל שחקן הקולנוע קורט יורגנס (היה פופולארי מאוד אז), עליו זה לא היה "דוחה". ולמה שאחשוק בדימוי "כנעני"? ומה זה בכלל כנעני? "כנעני" זה למשל, שם של זן של כלבים. בשנות השלושים פרופסור רודולפינה מנצ'ל, שם מוביל אז בחוגי הכלבנות בחו"ל, וממקימי הענף בארץ, החלה לבודד ולטפח את הכלבים המקומיים השומרים על מאהלי הבדואיים, עקב התאמתם רבת השנים לתנאי האקלים המקומיים. היא הביאה להכרה בזן ה-"כנעני". ואם רודולפינה חשבה ש"כנעני" זה שם טוב, למה שאני לא אשתוקק לו?ברור שכנער לא התעמקתי יתר על המידה בדקויות. "כנעני" זה ההפך מ"גלותי". גלותי דוחה, כנעני לוקח (עמוק, מה?). היו אנשים שמושג הכנעניות של העברים הצעירים בארץ ישראל היה אידיאולוגיה שלמה, שנביאה הוא המשורר יונתן רטוש, ולה כתב עת בשם "אלף" אותו ערך המשורר אהרון עמיר. האח התאום שלו היה עיתון "במאבק", ביטאונה של קבוצה קטנה בשם "ארץ ישראל הצעירה", ובראשה מיודענו אורי אבנרי. שתי התורות האנטי גלותיות האלה היו דומות כמו שני אחים תאומים זהים, ונלחמו זו בזו בלהט, כמו שרק אחים יודעים.הורי לא היו ממש גלותיים, אך גם כנענים לא היו (זה הרי שם של כלב). גם שמי, ארם, לא היה גלותי כלל. היה להם מין מורא שילדיהם יהיו גלותיים, ולכן לא הביעו דעה בהרבה נושאים בו הם בעצם הבינו טוב יותר מילדיהם. באותה תקופה האימהות למדו מילדיהם את שפת האם, וכן למדו מהם איך לא להיות גלותיים. וכך ברגע בו הגעתי לגיל שאפשר לעשות שינוי שם , בגיל 16, הלכתי לבדי וביוזמתי למשרד הפנים ושיניתי את שמי: מ"ארם קורט", ל"ארם". נקי כזה. לאבי זה נודע רק בדיעבד, והוא לא אמר לי דבר.עשרים שנה מאוחר יותר אבי נפטר. במסגרת טכסי האבלות, ישנו השלב של החיטוט באלבומי התמונות הישנים. שם ראיתי תמונה של משפחתו בנופש על שפת אגם בגרמניה, ראשית שנות העשרים של המאה שעברה. כולם בבגדי יד סרוגים מצמר צפוף. אבי היה אז כבן שמונה, ולידו עמד ילד קטן ממנו, הנראה העתק מדויק של בני הקטן, יועד. צמרמורת עברה בי."מה יועד עושה בתמונה חומה כזו משנות העשרים?", שאלתי את אימי. "זהו קורט, הדוד שלך" תשובתה. ובעצם הזיכרון היחיד שנותר ממנו היה שם הביניים שלי, ואף אותו מחקתי בגבהות ליבי! לפחות תווי פניו עברו לבני.ניסיתי להתחקות אחרי הקורות אותו. קורט הצעיר היה פרחח לא קטן, ועצמאי בדעותיו. המשפחה גרה בברלין, מעמד בינוני+. בשנות השלושים הראשונות, אחיו המבוגר יותר, בן ה-17 (אבי) עזב במפגיע את ברלין והמשפחה ונסע לבדו לפלשטינה ( הוא היה יכול באותה מידה גם להגר לארה"ב, כמו הרבה אחרים. הוא חשב שאם גרמניה הנאורה יכולה להידרדר ככה, אז תרחיש כזה יכול לחזור בכול מקום). בחירתו של קורט הייתה שונה. קורט בן ה 14-15 הצטרף להפגנות רחוב, ונעצר על ידי המשטרה. כקטין ובן לאזרח גרמני(יהודי אמנם) הובהר לאביו שהפושע הקטן לא יועמד למשפט, אם יעזוב את גרמניה. האב ליווה אותו לרכבת, הוא נסע להולנד, ויותר הם לא נפגשו. בחירתו הייתה לנהל את מאבק ההישרדות בלוחמה ישירה בגרמנים, כך שבהולנד הוא הצטרף למחתרת ההולנדית. הוא חי ונלחם שם קרוב לעשר שנים, עד שנתפש ונשלח לאושוויץ, שם הושמד ב- 1942 . כך "זכה" להיות בשתי רשימות של קורבנות השואה: של יהדות גרמניה, וגם של יהדות הולנד.גבר גבר, פייטר , בן משפחה, ואני בחרתי לנפנף את שמו משמי! שומו שמיים!היה לי מכר במשרד הפנים, וקבעתי פגישה במשרדו הקרוב לשחקים במגדל שלום מאיר. בקשתי ממנו לשנות את שמי חזרה לארם קורט. הוא התנגד. אמר שבמחשבים של בקרת גבולות ובכלל שני שינויי שם מקפיצים נורת אזהרה. התעקשתי, אם אנזק- מגיע לי. מאז אני מקפיד להשתמש בשם הביניים שלי. במינוי של באוניברסיטה, בבית הספר לרפואה, ברישיון לעסוק ברפואה, בחותמת שלי, ואף בכול חתימה אקראית על כרטיס אשראי. פרופסור ארם קורט סמולינסקי. נחמה פורתא.
.jpg) |
אריאל, חיפה
בתגובה על את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אימא?
אריה הלחמי
בתגובה על קרן השפע
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קורט אחלה שם! אני לא חושבת במושגים של כנעני או גלותי אני חושבת שזה שם מיוחד בדיוק כמו השם ארם ! השם היחיד שמזכיר את היהדות שלך הוא שם המשפחה שלך .
אני כמוך בדיוק ברגע שמבינה את המשמעות שמעבר אז אני פועלת.
בהחלט עשית את המעשה הנכון ומאוד משמח אותי לשמוע שאתה מקפיד על כך .
כך נולדת! כך רצו הוריך שתביע את חייך! וכנראה חלק מאותו דוד פייטר נשאר איתך כי עובדה שאתה פה ומביע דעתך בנושאים רבים, מתעד בתמונות רגעים יפים ובכלל פייטר במובן החיובי ויש לך כנראה איזשהו אידיאל והשם שאתה נושא אותו רק עוזר לך לתת לדברים משמעות וערך נוסף !
אוהבת את הדרך בה אתה צועד(-:
מאד מאד מעניין וכואב. לפי דעתי לא טוב לשנות שמות . אינני מאמינה בדעות קדומות. אבל משפחה שכל כך אמיצה חייבת לשמור על כבודה. לפחות בשם . טוב שחזרת לשימך הקודם.
אוסי
"הרעיון של כור ההיתוך מנוגד בכלל לטבע האנושי. לא רק המשותף מלכד, אלא גם כיבוד השונות"
חשבתי המון על המילים האלה.
האם רעיון כור ההיתוך מנוגד באמת לטבע האנושי?
תראה את חתולי הרחוב שאתה מאכיל. אני יודע שאתה מסתכל עליהם הרבה, מנסה להבין אותם כמו שהם, לא כמו שאתה חושב שאתה מבין אותם כמו שהם...
אתה רואה אותם? כל חתול לעצמו, נכון, אבל יש איזו דינמיקה של וויתור הדדי כל אחד על האגו החתולי שלו למען הביחד החתולי.
כן, יש מנהיגי הקבוצה החתולית, יש חתולים דפוקים שלא מקבלים את הזכויות שהם לא נילחמים עליהם, אבל זה זורם. זה זורם בטבעיות לכיוון כור היתוך חתולי..
אני קראתי לזה אבולוציה, כמו שהרבה קוראים לזה, כמו שבקיבוצים הבינו מאוחר מידי שהשיטה הכפייתית שלהם לייצר כור היתוך מלאכותי שיעשה בני אדם שווים לא יעבוד לעולם...
אתה מבין את הכוונה שלי ארם קורט? יש כור היתוך טיבעי, אבל הכור הזה לא מייצר חתולים שווים ואנשים שווים.
בכור היתוך כזה יש מקום לביחד, ויש מקום לאינדבידואלים.
כור ההיתוך הכנעני היה אמור לייצר אנשים שמרגישים שייכות למקום הזה, וגם לאפשר להם לבטא את הייחוד שלהם לפי המוצא האתני, הזיכרונות מהגטו, הזיכרונות מהרי האטלס, ועוד זיכרונות נחמדים כאלה...
אבל מה קרה? כור ההיתוך הטבעי הזה ניכשל. לא עשה את מלאכתו. אנחנו לא הפכנו כנענים-ישראלים עם כמה זיכרונות מהמורשת החמודה שלנו, אלא המורשת הפכה לחזות הכל !!!
במקום שד"ר דוד כהן מהכיתה שלנו יהיה ישראלי עם כמה זיכרונות מאגדיר שבמרוקו שנהרסה ברעידת אדמה, הוא הופך את אגדיר לתכלית חייו. כמו שחדווה הופכת את זיכרונות אביה לתמצית הווייתה. כמו שאני רוצה להיות לייבלה, ואתה חוזר לקורט..
כמובן אני מגזים, בכוונה, כי כל אחד נמצא כאן, בכור ההיתוך הישראלי, בכל זאת, כמה שתנסה להיות אינבידואל-בינלאומי-חסר מדינה כמו שאני מרגיש עליך, אבל גם אצלך זה לא לגמרי ברור ולא לגמרי סגור, שאתה לא לגמרי ישראלי-כנעני בהגדרה הכי פנימית, כי אתה לדעתי תקבל הצעה רצינית אם יציעו לך לנהל מחלקת ניתוחי לב בטקסס למשל, ואין כאן מחוייבות לדגל כחול-לבן לשירים עבריים לדת יהודית..
המחוייבות שלך, ולדעתי גם המורשת שלך, זה לשיטת הניתוח הזעיר-פולשנית. בלי תפרים לכל אורך החזה..
לדעתי זו המורשת הכי חשובה שלך. יותר חשובה מהמורשת של קורט.
זה כור ההיתוך שלך. אתה מנתח לב בשיטה זעיר-פולשנית. זה יותר חשוב לך מלהיות יהודי, להיות ישראלי, להיות דברים אחרים.
במילים אחרות זו אבולוציה. מה שהקומוניזם ניכשל להבין..
הם חשבו שאם יאספו את כל האנשים בשאבלונות אחידות אז כל האנשים יהיו שווים. הבעיה שזה לא עבד. וכמו שהחזירים בחוות החיות אמרו - יש שווים ויש שווים יותר..
כור ההיתוך הישראלי, או הכנעני לצורך העניין, לא אמור היה ליצור בני אדם שווים, חוץ מהניסיון הכושל של הקיבוצים..
הם באמת ניסו ליצור בני אדם שווים. בשכר, במעמד החברתי, ביחס המשפחתי, בכל דבר. אני חושב שזה ניכשל. בקיבוצים אני מתכוון. בכור ההיתוך הישראלי-הכנעני זה היה אמור להיות מישמש אמיתי של דמויות משתלבות במין קולאז' ציוני פתוח וחזק.. אנשים שונים שהיו אמורים להיות מיקשה אחת, חזקה כמו בטון, שתחזיק לנו את היסודות של הבניין הציוני הישראלי הכנעני..
זה לא היה אמור להיות הנחתה מלמעלה של אתוס משותף, אלא לחיות בשלום עם הניגודים. עם המוצאים השונים. עם הזיכרונות השונים. עם השמות הגלותיים השונים והמשתלבים..
זה היה אמור להיות ככה. זה לא.
זה שאתה חזרת להיות קורט בנוסף לארם, וזה שאני רוצה לחזור להיות גם לייבלה, וזה שחדווה חוזרת להיות בלב לפחות גם פרידה, זה לדעתי כישלון החזון הציוני הישראלי הכנעני של כור ההיתוך..
זה לא היה אמור להיות ככה. זה היה אמור להיות משולב. גם ארם וקורט ביחד, באותו עמוד בטון מוצק. גם אריה ולייבלה. גם חדווה ופרידה. עומדים ביחד ותומכים את היסודות של הבניין הזה.
כבר בהתחלה זה לא עבד, כשאני לא רציתי להיות לייבלה ואתה לא רצית להיות קורט וחדווה לא רצתה להיות פרידה. כבר אז זה לא עבד.
עכשיו זו רק הוכחה, נוספת, חדשה, אפילו הוכחה ראשונה למי שלא ראה כמונו את כל התהליך, שזה אף פעם לא עבד.
השביל, חכם או לא, פשוט סלול במקומו ומוביל לכיוון לא נעים אחד.
השביל הוא הטבע האנושי.
הבאת את הדוגמא של האוטופיה הקומוניסטית לעומת הביצוע.
יכולת באותה מידה להביא את המהפכה הצרפתית של חירות שיוויון ואחווה, שהביאה טרור פנימי נורא, ובעקבותיה שפיכות דמים בכל אירופה.
יכולת להביא את המהפכה היפאנית של 1867 שרצתה לקדם את יפאן למצבן של המתוקנות באומות, והדרדרה לדיקטטורה רצחנית (כמו המתוקנות שבאומות...)
ויכולת להביא....
הטבע האנושי מחייב הזדהות עם קהילה, לא מעבר לכך, ורק חינוך שקדני ועבודה שקדנית של כל אדם על עצמו יביאו אותנו לטוב מזה.
הסיפור שהבאת, הן עליך והן על דודך, מרגש, ומזכיר לכל אחד מאיתנו כי תקופות קשות, מגלות בכל אחד מאיתנו ממה הוא באמת עשוי. (וגם כמה מעט אנו יודעים, כשאנו משוכנעים שאין עוד מה לדעת).
לשמחתנו, לא נאלצנו אנו לעמוד במבחנים בהם עמדו בני הדור של הורינו.
דיון מרתק.
תנסה אולי קוו מחשבה אחר: חכם השביל מן ההולך בו. האינטלקטואליים השכלתניים לאורך הדורות חשבו שבשיחות סלון הם יחסכו מאות ואלפי שנות אבולוציה. רק תראה את מקס טרוצקי לנין וסטלין: ניסיון מהפכני לקדם אבולוציה(?), התחיל ב- 1917 , וכמה עשרות שנים ועשרות מיליוני גוויות מאוחר יותר Back to square one , אך לא בדיוק. גם בארצנו לא העם או המדינה נכשלו. כמה חירטוטים אינטלקטואלים ניסו להרשים כאילו הם יוצרים את השביל, והמציאו את חזון כור ההיתוך והיהודי הכנעני החדש. העם היהודי התכנס לארץ ישראל כי הרבה פרטים בו חשו שקיומם בסכנה, וכדי לשרוד כעם צריך מדינה משלך. השורשים ההיסטוריים כוונו אותם לפלשטינה, ולא לאוגנדה. מאידך הרעיון של כור ההיתוך מנוגד בכלל לטבע האינושי. לא רק המשותף מלכד, אלא גם כיבוד השונות. לא צריכים לתת לפילוסופים לתפוס אפטרופסות על השביל. ובכלל החיים זה מה שקורה בזמן שאתה מתכנן בכלל משהו אחר, מה שלא עושה אותם לפחות מעניינים, פחות נכונים, או דבר שאתה חייב להסכים איתו. קבל אותו.
ארם קורט
אני מנסה לחשוב על כל הנושא הזה בצורה קצת שונה ממה שניסיתי להביע מקודם, כאילו לא ברגשנות הפולנית שלי ולא ברגשנות הייקית שלך..
אתה מבין ארם, קורט, אנחנו מסתכלים על הסיפור הזה מנקודת מבט קצת חד צדדית, אם להיות כאילו קר לעומת החום הנושב מהמוצא הגלותי שלנו..(אתה נולדת בארץ אבל זה רק פרט טכני ולא משמעותי..)אנחנו שנינו ילדים ששייכים לתרבות אחרת שהמדינה שלנו הטמיעה לנו..
דיברנו היום אם ההטמעה הצברית של חדוה היא רצונית או שהיא הוכרחה או הושפעה להיות צברית.. הגענו לתוצאה של 50:50 אני חושב.. היא הייתה צריכה 50 שנה כדי לעשות את כל הסיבוב כמו שאנחנו עשינו בדרך לרכבת כדי להגיע בסוף לאותו מקום בו רצינו להיות..
דיברת על הכנעניות, בקשר לכלבים של פרופסור מנצ'ל, ואני מדבר גם על הכנענים של יונתן רטוש ועוזי אורנן שאני עוד זוכר את העברית המוזרה והכפוייה שלו..
גם המומחים לכלבים וגם המומחים לאנשים שנולדו כאן, הגיעו לאותו מסקנה שבישראל קם עם של כלבים ואנשים ששייכים לכאן!!!
הם אמרו שהגולה כבודה במקומה מונח, אבל זמנה חלף, וצריך להתחיל מכאן,מעכשיו, וליצור כאן אומה של כלבים כנעניים ואנשים כנעניים.. בלי מורשת גלותית. בלי זיכרונות גלותיים.
זה ניסה להיות. להחזיק מעמד. זה לא מחזיק.
אנחנו חוזרים אל הגלות. דוד כהן מהכיתה שלנו חוזר למרוקאיות שלו. חדווה חוזרת להיות גם פרידה. אתה חוזר להיות גם ארם וגם קורט. אני חושב אולי לחזור להיות לייבלה וכברויט..
אז איפה הישראליות שלנו ארם קורט?
אולי החברה הישראלית ניכשלה בלהיות חברה מקורית שורשית חזקה, שתחזיק מעמד לעומת זיכרונות המוצא שלנו?
אולי כל המסע הזה של כולנו אל השמות הגלותיים שלנו, הוא בסך הכל מסע כושל שנותן לנו תמונה עצובה מאוד על החברה הישראלית, הכנענית, שלא הצליחה ליצור לא אנשים ולא כלבים אמיתיים שורשיים ומחזיקים מעמד....
תודה קורט. תודה ארם. זה מיוחד בשבילי להגיע אל ההבנה של השם שלך בדרך הזו, העקיפה, הארוכה, אבל בעצם זו דרך קצרה מאוד..
כמו ה-53 שנים שזה לקח לנו, לכיתה המעופפת שלנו, להגיע אל המקום שאנחנו חשבנו עליו בימים ההם, כשהיינו ילדים..
וזה גם הדרך שזו לקח לנו היום, להגיע מהבית לתחנת הרכבת, בשלטים חסרים וסימני דרך מחוקים..
אתה זוכר כמה חיפשת את הדרך? זה תמיד לוקח זמן. אבל בסוף אנחנו מוצאים. תמיד בסוף הדרכים הארוכות, אנחנו מוצאים.
אתה יודע קורט, תמיד הדרכים הארוכות הן הקצרות בסופו של דבר..
יש לך GPS כדי לראות את הדרכים הארוכות שהן בסוף הכי קצרות..
וכמה שזה סימלי, חשוב, נוגע עד המקום הכי כואב בזיכרונות שלנו כילדים, או בזיכרונות של אנשים שאנחנו נושאים לשווא את שמותיהם...
גם אני, יש לי קורט ניסתר ואישי שלי.
אני נולדתי בפולין - יהודה-לייב וכברויט.זה היה סבא שלי מצד אבא..
הלחמי זה עיברות מפגר של וכברויט. בכיתה הייתי וכברויט. רק בגיל 28 שיניתי מוכברויט להלחמי
אריה זה שם שנתנה לי המורה רינה כי לייב זה אריה. ובמשפחה קראו לי לייבלה.
אז אולי אני צריך לחזור להיות לייבלה וכברויט במקום אריה הלחמי
ארם הסיפור שלך מרגש מאוד! הרגישות שלך למשמעות של השם והבחירה לשאתו ולתת בכך כבוד אמיתי לקרוב משפחה שנספה תוך כדי התמודדות עם הצורר שקם עלינו לכלותנו. זו בעצם בחירה במשמעות החיים!
שבוע טוב!
איריס
מענין ומרגש תודה.
האדם-אדם למול אדם
הוא המטביע את השם.
חג שמח!
גם לי שני שות פרטים , של שני הסבים שלי שנרצחו בשואה .
אף אני כמוך ראיתי משהו גלותי בלהקרא בשני שמות ושמטתי את אחד מהם , והשתמשתי בשניהם רק כשקראו לי לעלות לתורה .
היום , כמוך , מציין את שמי המלא .
שבוע טוב - נהניתי לקרוא אותך
שלמה
סיפור מרתק, הכתוב בכנות נוגעת ללב, שכן לא קל לאדם להודות כי עשה שגיאה, ועוד בנושא של שם, הוספתו או מחיקתו,
שהרי שמו של האדם אומר כה הרבה, בעל משמעות כה גדולה, גם לעצמו, גם למכיריו, גם לסביבתו.
יהיה זכרו של קורט מבורך, והמשך להיות גאה לשאת את זכרו דרך שמו.
תודה,
שימי לב שבעמוד הראשון שלי באותו הכרטיס כתוב אומנם ארם קורט סמולינסקי. איני יודע למה בעמוד זה ה"קורט" נפל. יטופל.
קורט
אגב.... מדוע גם כאן, בכרטיס שלך באתר הקפה, לא הוספת את השם קורט ??
כתבת שאתה חותם בכל המקומות את שמך כ: ארם-קורט סמולינסקי.... אז....??
הנה... הארתי את עיניך ואת תשומת לבך.... :-))))
פ י ק י
סיפור מרגש שמובא לקוראים בצורה עניינית ומרתקת.
עשית מה שהלב הורה לך - להוסיף לשמך את שמו של דודך ז"ל ואין ספק שההרגשה שלך מאז - הרבה יותר טובה.
שיהיה המשך שבוע טוב,
פ י ק י ( חני)
תודה ארם מרגש
יהי זיכרו של קורט ברוך.
לכל איש יש שם.