מילה שלי
פוסטים אחרונים
- הספורים שספרה עליזה הזברה ליואב בן חלב 29/4/15
- אם אתה צנוע משמע אתה קיים אם את צנועה את קיימת 9/5/13
- רגע עם פפראצי 31/3/13
- "סופר מן" ישנו אני מצרפת את מספר הטלפון שלו 17/3/13
- בשר,הרבה בשר, בלי פשרות ובטעם גן עדן 21/2/13
- זה לא וודו 13/2/13
ארכיון
האם יש לנו תקווה
הייתי אתמול במופע של אסתרית בלצן שחוקר את הדרך הפתלתלה שעבר המנוננו- התקווה . המופע התקיים בבית התפוצות ,ומבחינתי היה זה קדימון ליום הנורא הוד שהשנה אני חיה אותו עם פעימות לב מואצות ומיד אסביר מדוע.
אסתרית היא וירטואוזית של פסנתר ושל סיפור. היא מתנהלת עם הלחן,עם המילים ועם התזמור החל במאות רחוקות ועד ימינו אלה. ולמי שבינינו לא יודע, ממש כמוני לפני המופע, הויכוח על נאותו של התקווה להיות ההמנון הלאומי נמשך. ואנחנו שרים אותו בכל העולם ובארצנו על זמן שאול. במקרה של התקווה יש תקווה.
משחר נעורנו למדנו שאת הלחן ל"התקווה" גנבנו ישירות מהמלחין סמטנה שתיאר את מסעו של נהר המולדובה באופן סוחף ומרגש, בונה תקווה. מסתבר שלא. גדולי המלחינים בעולם אימצו את המוטיב, שגם סמטנה נהנה ממנו והטמיעו אותו ביצירותיהם. אנחנו לקחנו ממי שכולם לקחו – מלחן עממי רומני, שתיאר את מסעה של עגלה. מי היה מאמין.
על נפתלי הרץ אימבר שכתב את המילים לא נאמר מספיק. בוהמיין משגע, שהרבה לשתות, אהוב על הנשים מכל מעלה ומוצא. נראה בשלהי חייו עם לא פחות ולא יותר עם אשתו של סר אוליפנט. משזו נפטרה, הלך גם המשורר של ההמנון הלאומי לעולמו.
אבל התגלית הגדולה היא התזמור של התקווה. נודה כשאנחנו שומעים את הפילהרמונית אנחנו נחנקים מתקווה. התזמורת מסתערת על ירושלים ונפשנו הומיה. מסתבר שאת התזמור הגאוני כתב לא אחר מאשר מנצח איטלקי, שבא לארץ ישר עם הכרזתה ונצח על הפילהרמונית בהתנדבות 3 שנים. הוא חזר לאיטליה כדי לעמוד למשפט. הוא היה נאצי, שהסגיר נגנים יהודים בלי למצמץ. הגיע לארצנו כדי לכפר על הפשעים, ונקרא לעמוד למשפט. מזעזע מבחינתי ובלי תקווה בכלל.
הגלגול הלאומי הזה החיה בי מחדש גלגול פרטי לגמרי. אני בת למשפחה שורשית בארץ דור 11 מצד אבי, ודור ראשון מצד אמי שהגיעה ארצה מליטה, התחמקה ממלתעות המפלצת הנאצית, אבל את כל קרוביה איבדה בשואה. אמא שלי לא הרבתה לספר. אולי משום שהרגישה רגשי אשמה על זה שהיא כאן והם לא. אין לי מושג. אני מגיל 16 חטפתי בולמוס שואה. השתתפתי בכל חוג אפשרי, כולל חוג קיצוני שהאשים בעצם את הישוב הארץ ישראלי שלא עשה מספיק כדי לגאול יהודים או לגייס את העולם. הפתרון הסופי קראו לחוג, והוא העלה לראשונה מסמכים שיצאו לאור אז.
במהלך השנים אי אפשר היה להסביר את הלהט אותו גיליתי בנושא השואה, היטלר, פמלייתו ודוקומנטים היסטוריים. כשהייתי בפעם הראשונה בברלין חליתי. הרחובות העצומים ברוחבם, אך גם האיומים בזיכרונותיהם, עשו לי רע. הלכתי לצק פוינט צארלי (אני ביקרתי ממש כשהחליטו להוריד את החומה הידועה לשמצה) כמעט לא עברתי, חרף העובדה שלא היו שם שוטרים והמעבר היה פתוח. הייתה תקווה.
בשנים האחרונות לחייה של אמי המתוקה, היא השמיעה באזני ובאזני שאר ילדיה סיפורי בית אבא. שמעתי שאחותה הייתה נשואה לרב ונשרפה יחד עם בני הקהילייה בבית הכנסת. סבא שלי,אביה הלך בדרכם של כל ששת המיליונים ועלה כעשן מתוך הקרמטוריום. אמא שלי המתוקה, הייתה אישה מתחשבת. הספורים הותאמו לבני הארץ, לאנשי התקווה. בשום פנים ואופן לא היה בדעתה לזרוע ספק, היא הייתה אישה מאמינה.
אף פעם לא אהבתי את השם שלי. אילנה נראה לי השם הכי נורא בעולם. יסלחו לי כל נושאות השם החביבות, הייתי צריכה להקיא אותו כדי לבלוע אותו מחדש.. החלטתי לשנות. אחרי פטירתה של אמא שלי הודעתי לבאי השבעה, שאני בדרכי למשרד הפנים. הסברתי שכששאלתי את אמי הנפלאה למה היא בחרה עבורי שם מופרך כזה, היא ענתה בהתחשבות, זו הייתה האפנה. נו באמת חשבתי, אני מותג ? בגלל אפנה אני אשא שם שמעורר בי חלחלת אימים ? אחותי ששמעה את הגרסה העדכנית הסתייגה מיד. אני יודעת למה אמא קראה לך בשם הזה. הרי היינו קטנים ובקשנו הסבר. את אילן שנבט משורשיהם של סבא שלך דודה שלך ובני ביתם. את האילן של תקוותם. למה לשנות.
אני בכיינית דגולה. אבל הפעם רק דמעתי, ממש לא יללתי. הגעתי לקצה של החוט איתו התחלתי את המסע מעורר התהיות שלי בגיל 16, על פני שנים ארוכות, ועד עצם ימים אלה כשאני רואה את סרטי התקווה של שורדי השואה, אני אומרת לעצמי אולי אני באמת תקוותו של סבא פסח, ושל אחותה ש לאמי.השם במקרה שלי בהחלט מחייב
|
תגובות (58)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך יגאל, התרגשתי מהמחמאה, אתה נפלאנהנתי מכל תו בפוסט הזה.
תודה לך
אילנה - פיספסתי את הפוסט הזה ומוטב מאוחר ...
פוסט באמת אדיר.
תודה על ששיתפת.
כל טוב אילנה :-)
תודה רבה לך על תגובתך המושקעת.
את יודעת, כל ההורים בכל העולם נותנים לילדיהם שמות. אחוז מזערי מקרב הילדים מחליפים אותו,כי נדמה להם שהשם והם לא הולכים יחד. ההורים מנסים להטעין את השם בכל האנרגיות הנכונות, ולפעמים דווקא הן מזרזות את הילד להחליף אותו. ובדרך כלל בגיל בוגר. הכרתי מישהי שהחליפה את השם שלה בהיות בת 50 פלוס.
אני מודה לך על המחמאה
האם יש לנו תקווה
זו היתה כותרת הפוסט שכתבת.
התשובה שלי היא: אולי.
לגבי אסתרית בלצן -
שמעתי אותם (אותה ואת בעלה משה זורמן) במשך שנה שלמה פעם בשבוע,
והייתי נפעמת בכל פעם מחדש. מהמקצועיות והעניין שגרמו לי ולאחרים
שמילאו את האולם במרכז עינב.
השם שלנו שניתן לנו על ידי הורינו - לפעמים אני מהרהרת מה הרגישו הורי
כשנתנו לי את השם.
לאבי היו חיים כל כך קשים, הוא מחזיק אותי
בידיו הגדולות ומשכנע פקיד שלא מבין עדיין, מה פירוש לאבד משפחה,
לתת לי את השם שבחר - והפקיד אומר : פה נותנים שמות עבריים
ואבי אינו מבין מילה.............
(בתי רעות, רצתה בגיל ארבע להיקרא : ציפורה......)
תודה שסיכמת כל כך יפה את ההרצאה הנפלאה של אסתרית.
מירה
תודה על המחמאות בשמי ובשם כל המגיבים. אין בכלל ספק שהנושא רחב ועמוק יותר ממה שהצגתי. רציתי ליצור טעם לעוד.הבחורה הזאת אסתרית הפכה בנושא ולא השאירה אבן על מקומה. התוצאה מאלפתפוסט מעניין ותגובות מחכימות
שמעתי בקול המוזיקה תוכנית בנושא - הביאו את כל המקורות האפשריים,
יקירתי רבת הפעלים. תודה לך על דברייך החמים והמחזקים. בהחלט יפה כתבת. ובאשר לאסתריץ אני אעשה כמצווה עלי וברצון
אני מבקשת ממך גברת ינובסקי לקחת את הקטע עם אסתרית בלצן ולפרסמו בפורום מוסיקה קלאסית,
זה מאוד מרתק וראוי לו שיהיה שם.
מעבר לשמך שיש בו תקווה, את אכן באופייך אילן חזק ששולח ענפים רבים מחבקים ותומכים באחרים,
ולו משום כך טוב שלא החלפת את שמך.
ניומן כדרכך בקודש אתה קושר לי כתר עצום
ואני מודה לך עליו
*
איזו חוויה חכמה את,
להתלות בך, אילנה גבוהה
תודה לך יקירתי
יכולה להבין אותך מאוד על רקע ה"יחסים" שלי עם השם חנה -
שתמיד נשמע לי שם של פעילת ויצ"ו עתיקת יומין ...ואכן גיליתי ששמי כולל שם
משפחתי הוא זהה למי היתה מנהלת סניף ויצ"ו במשך 40 שנה...
אבל - כל האילנות שאני מכירה הן "שוות" מאוד...עצמה ומיוחדות ...
וכמובן את שאני מכירה כבר כמה וכמה שנים... ( מותר לומר כמעט 30 ?...)סיפורך
מרגש מאוד ומעניין להכירו מעבר לשיחות היום יום ... :-)
אני מבינה לגמרי את הקבלה הטבעית שלך את השם שלך, שהרי קראו לך על שם סבתך. לשאת את שמה בעל חשיבות מאין כמוה, והוא מקור לגאוה, כי יש בשם שליחות ולא רק כינוי למשתמש. אני שמחה שהועלתי במשהו בנושא ההמנון
השם, הוא תעודת הזהות שלנו לכאן או לכאן.
כמו כוכבית ועוד כמה שהגיבו כאן, גם אני נקראת על שם סבתא שנספתה בשואה. אף פעם לא אהבתי את השם וגם רציתי להחליף אותו, עבר לי...
היום אני חיה איתו בשלום ובאיזשהו מקום הוא מתאים לי.
תודה על ההסטוריה של ההמנון : )
ציפי.
זה בהחלט חיזוק אולטימטיבי דניאלה יקירתי
אני כמובן מודה לך מאד
לגיבורה של הספר שלי בחרתי בשם אילנה
אז את כבר יודעת מה אני חושבת על שמך...
רוצה רק להוסיף - שאני מאוד נהנית משיטוטייך מחוץ לבועה, אבל בסך הכל גם דרך הביקורות שלך אני למדה עלייך לא מעט.
טוב שהתפרצת. היה באמתחתך הסבר כל כך הגיוני להשתתפותה של ננטטעע תשואותי
ולפני ההסבר נטע הוא השם הכי ישראלי,הכי נשי, הכי מתנגן, הכי מבטיח. בעוד האילנות נעים בצמרות
נטע היא ניצוץ של תקווה. נטע הוא שם כל כך ייפה שאפשר להשתגע ורק משום שנפל החלקה של נטע שלנו
הרשיתתילעצמי
ובאשר לספור השם שלך. אצלך פשוט אי אפשר אלא עם ספור מצוין. ובהחלט אחרי כל כך הרבה חנות נהדרות
צריך היה לתת גם איזה צ'אנס לאילנה. את לקחת אותו ובגדול.
קשה לי להתייחס לאילנה, כל אילנה ואולי בגללי, בתור שם יפה. ברשותך אני מתייחסת אליו בתוך שם
עם ספור
סליחה שאני מתפרצת פה, אבל לננטטעע מותר להשתתף.
כל אות אצלה כפולה וזה נותן לה אשרת כניסה.
(לדעתי)
לא הגעת למשרד בזמן, אז אספר לך פה.
שם אמי חנה, שם סבתי ז'ל חנה, שם אמה של סבתי חנה, שם סבתה של סבתי חנה וכן הלאה
אז, את מבינה שכאשר נולדתי, השם חנה כבר המתין לי.
אמי החליטה שלמשפחה מספיק עם אחת שהיא חנה בת חנה בת חנה בת חנה בת חנה וכו'
והחליטה על השם היפה שלי, שלנו.
(אבי בכלל רצה את השם רות. נכנע ותיכנן לבאות)
כשאחותי נולדה, אבי הלך מיד לרשום את הילדה כ-רות
אמי החליטה על מיכל, וכך היה.
יש לך מושג כמה השם אילנה יפה?
:)
נירוש המקסימה
אני יכולה להגיד לך בפשטות שאני לא מכירה אותך ואני אוהבת אותך כאילו היינו חברות 100 שנים
אני מודה לך על עכשיו ועל כל הזמן
לדעתי, אתה יוצר את הקשר הכי מזהיר בין ליבי לבין עיני
אתה שולח אלי שיר מדהים של מחמוד דרוויש
המשורר שהצגת בפני כולנו באתר ושאני כל כך אוהבת
ובום, אני פשוט מתחילה לבכות.
שם בגטאות האיומים אמרו הרשעים שהעבודה משחררת
כאן אצלנו אנחנו יודעים שהבכי ממלט את היגון
איריס חמודה אני מודה לך על דברייך. מי כמוך שמת לב עד כמה אני מתרחקת מעצמי בכתיבתי בקפה, ומבחינה במשה שטוב ומעניין מחוץ לבועה. וגםכשחרגתי הבחנת. ואני מודה לך על כך מאד.
את בין הובדדות שמבינה שאם אני אגיד לך שנאווה הוא שם מצוין זה לא יעשה פה כלום
אני לא אומרת. אני מחבקת אותך בעוז, ומאחלת לך להגיע לצומת שהכל יתברר ואת תחייה עם נאווה בשלום.
עד אז אני משאירה לך את החיבוק
אלכסנדר המופלא
אני מאד שמחה איתך כי אתה כמו החתן של ניסים אלוני ב"כלה וצייד הפרפרים" מצלם (הוא חילל)
ואת כל מה שאתה אומר ולעומק, אפשרלמצוא לבד, בלי דמיון מילולי מודרך בהסתכלות הכל כך שווה שלך
דרך עדשת המצלמה
בקשר לשם ולמשקפים אני יכולה להבין שאתה מנהל דיאלוג גם מפרה גם עמוק וגם מובן
ואני שמחה שאתה חושב שאילנה הוא שם יפה. תאר לעצמך שעשרות שנים רציתי למות בגללו
וגם תודה
תרמיליאי חביב, או דרור המשובח, אני מודה לך על המילים החמות.
לא כל אחד יכול לשאת את התרמיל עד מרומי הרי אמריקה הדרומית
רובנו יודעים להחביא אותו בין השמיכות ולא בדיוק להציץ
בקשר הליום החדש נדרשת המון תקווה
ואתמול כבר לא ידעתי אם יש לי ממנה די והותר
לאה יקירתי המתוקה והמוכשרת, כל מעשה הגנבה הזה אומר, שלא הושיבו איזה קומפוזיטור
הטליאו טלאי, שלימים הפך צהוב נושא תקווה לימים טובים יותר
לאה היה שמה של החברה הטובה של אמא שלי . הן עלו יחד לארץ וכך הפכו למשפחה.
הם גרו בפרדס כץ או בגבעתיים והיה להם לול. ענק. בעלה יוסף היה הקייטן שלי בחופש
הייתי עוזרת לו כאילו, ורצה אחרי התרנגולות (בעבודות המשק אף פעם לא הצטיינתי)
לאה בשבילי הוא שם עם חברות טובה, נאמנה, ועם המון נמשים
לאחת עם שם כמו נטע בכלל אסור להשתתף
היום אני לא מוצאת בו רע ליהפך
הוא מחבר אותי עם אנשים שהופכים יקרים עם השנים
ככל שאני יודעת יותר, אני מתגעגעת. ריק הוא חור שחור.
יש כל כך הרבה מה לאהוב בך
יש בך משהו ...מחפשת מילים מתאימות להרגשתי
כן... יש בך טעמים נעימים.
ועוד כן אחד
אילנה ינובסקי - זה כל הקסם.
.
זהו שמי,
זוהי שפתי,
הקול הזה
הוא מדקרות דמי,
אבל המחזאי הוא מחזאי אחר.
לא אהיה כמוני אם אבוא ולא אגיע.
לא אהיה כמוני אם אדבר ולא אומר.
אני האיש שהאותיות העמומות
אומרות לו:
כתוב ותהיה,
קרא ותמצא,
ואם תבחר לאמר - אמור.
ויתאחדו שני הפכיך בתוך המשמעות ...
כי פנימיותך השקופה
היא שיר
היא שמך
מחמוד דרוויש
תרגום לעברית, מחמד חמזה ע'נאים ז"ל
אילנה, תודה על הסיפור האישי לכבוד היום הזה, נדמה לי שזה סיפור שצריך להכתב. את ה"להט" לשואה אני מבינה
אולי מהחיבור לאמא שלך, ואם היה לי ספק, הרי גילגולו של שמך נתן את החותמת.
כמוני כמוך - נושאת שם שאיני סובלת (ויסלחו לי כל הנאוות....)
שמי הוא כשמה של אם סבתי שנספתה בשואה.
סבתי נותרה יחידה מכל משפחתה. הוריה, אחיה ואחיותיה נספו בשואה, היא נמלטה לרוסיה.
לצערי, הרבה סיפורים לא שמעתי.
היה רק אוכל שאף פעם לא זורקים
והיו משפטים כמו "צריך ללמוד עבודת כפיים כדי שיהיה ממה להתפרנס".
עם השנים השם הופך לחלק מהאישיות, לחלק מהאני של כל אחד מאיתנו.
אני, למשל, לא רואה את עצמי עם שם אחר, בדיוק כפי שאינני יכול לחשוב על עצמי בלי משקפיים. זה חלק ממני.
והשם שלך, אילנה, בעיני הוא שם יפה.
וכתבת יפה מאד ומרגש.
אילנה, השם שלך מתחבר נפלא לשם המשפחה ינובסקי :)
כתבת מעניין מרתק ומרגש.
כל אחד והפקל'ה שלו ואף אחד לא מוכן להחליף
:)) מחר יום חדש. נזכור, ונחיה היטב.
שמעתי אתמול תכנית רדיו בה התבשרתי שסמטנה בכלל גנב את הלחן מן האיטלקים שגנבו אותו מאיתנו, אז חזרנו להתחלה והתקווה היא בכלל שלנו. אילנה הוא שם שבילדותי כל כך רציתי להקרא בו. תודה אילנה על הפוסט הנפלא ואבתרית בלצן היא אשה מדהימה.
תודה ו*
לאה
אני חושבת שאתה צודק
ואולי באמ תהליך של יצירת תקווה הוא תהליך ארוך,מייגע ומעייף
כרגיל כותבת נהדרת.
לגופו של עניין אני חשוב שאם לא תתרחש הטבה משמעותית בחינוך של הדורות הבאים
לא תהיה לנו יותר תקווה.
היא פשוט פרפורמרית נהדרת. היא פשוטה עניינית ווירטואוזית.
פגשתי אותה אחרי ההופעה בחנות הספרים והחמאתי לה, מבחינתה זה היה מיותר
היא פשוט אישה מהישוב שנראה לי רצה להכין מרק לילדים
אני מודה לך חמדתי על תגובתך
מישהו אמר לי פעם, בעודי בטבורו של השיח הפנימי אודות אילנה, שאין כמעט אדם שאוהב את שמו, כמו שלעיתים רחוקות אוהב אדם את בבואתו בתמונה. (להוציא הדגומניות כמובן והדוגמנים) ועליך נאמר אשריך וטוב לך
יקירתי
ראשית הסרתי את שמו של נחמן והשבתי את נפתלי על כנו. אל תשאלי אותי מה עבר עלי אין לי תשובה טובה (נחמן היה חבר שלי בכתה א)
אסתרית מתארת בהרחבה את כל המלחמות על ההמנון. ולשאלתך המתייחסת לשאר הבתים שכתב נפתלי היא מציעה כל מיני ורסיות של רבנים ודתיים שלא יכלו לשאת שאין אלוהים בהמנון
אני גם חושבת שהיו חייבים לקחת רק חלק כי מי יעלה בדעתו לשיר המנון שכתב שיכור ורודף נשים
באשר לשם אילנה, אני כבר מתלבשת ונכנסת
אוהבת אותך
קשה לי לתאר. החבטות שנתנה לי אילנה לא משאירות מקום לדמיון בקשר לתקוווה.
אני מתארת לעצמי את הדיאלוג המיוחד שפיתחת עם אותה סבתא רבא בזכות השם הכל כך לא שגרתי, הקריירה העשירה לא פחות והעברית. אני לא מצליחה להתחבר עם הרוע. אני רק שואלת את עצמי מה אני עושה כדי שהרוע לא ישרור בחבל הארץ, שבמקום ישראל בקלילות אפשר היה לקרוא לו תקווה
זהו שאני כבר לא כל כך בטוחהרוני יקירי
אני מציעה לך ללכת למופע של אסתרית הוא בלתי יאומן
היא נוגעת בנימי נימים באופן הכי פשוט ישיר ולא עושה עניין
שעתיים תמימות
וגם תודה חמה
הנוסח המקורי של מילות "תקוותנו"
כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶש יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה[1]
עֵינוֹ לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה:
לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ,
לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה.[2]
כָּל עוֹד דְּמָעוֹת מֵעֵינֵינוּ
יִזְּלוּ כְגֶשֶׁם נְדָבוֹת,
וּרְבָבוֹת מִבְּנֵי עַמֵּנוּ
עוֹד הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי אָבוֹת.
כָּל עוֹד חוֹמַת מַחֲמַדֵּינוּ
לְעֵינֵינוּ מוֹפָעַת,
וְעַל חֻרְבַּן מִקְדַּשֵׁנוּ
עַיִן אַחַת עוֹד דּוֹמָעַת.
כָּל עוֹד מֵי הַיַּרְדֵּן בְּגָאוֹן
מְלֹא גְדוֹתַיו יִזֹּלוּ,
וּלְיַם כִּנֶּרֶת בְּשָׁאוֹן
בְּקוֹל הֲמוּלָה יִפֹּלוּ.
כָּל עוֹד שַׁמָּה עֲלֵי דְּרָכִים
שַׁעַר יֻכַּת שְׁאִיָּה,
וּבֵין חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
עוֹד בַּת צִיּוֹן בּוֹכִיָּה.
כָּל עוֹד דְּמָעוֹת טְהוֹרוֹת
מֵעֵין בַּת עַמִּי נוֹזְלוֹת,
וְלִבְכּוֹת לְצִיּוֹן בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרוֹת
עוֹד תָּקוּם בַּחֲצִי הַלֵּילוֹת.
כָּל עוֹד נִטְפֵי דָם בְּעוֹרְקֵינוּ
רָצוֹא וָשׁוֹב יִזֹּלוּ,
וַעֲלֵי קִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ
עוֹד אֶגְלֵי טַל יִפֹּלוּ.
כָּל עוֹד רֶגֶשׁ אַהֲבַת הַלְּאוֹם
בְּלֵב הַיְּהוּדִי פּוֹעֵם,
עוֹד נוּכַל קַוּוֹת גַּם הַיּוֹם
כִּי עוֹד יְרַחֲמֵנוּ אֵל זוֹעֵם.
שִׁמְעוּ, אַחַי, בְּאַרְצוֹת נוּדִי
אֶת קוֹל אַחַד חוֹזֵינוּ:
כִּי רַק עִם אַחֲרוֹן הַיְּהוּדִי
גַּם אַחֲרִית תִּקְוָתֵנוּ!
לֵךְ עַמִּי, לְשָׁלוֹם שׁוּב לְאַרְצֶךָ,
הַצֱּרִי בְגִלְעָד, בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפְאֶךָ,
רוֹפְאֶךָ יְיָ, חָכְמַת לְבָבוֹ,
לֵךְ עַמִּי לְשָׁלוֹם, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא...
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95
אילנה יקרה,
אחת הבעיות העיקריות, לדעתי, היא כאשר משנים מילים, מתרגלים לגירסות האחרות ולאחר מכן שוכחים את המקור. ולא רק כאשר מדברים על מילים...קחי כל תופעה שתרצי ושחקי עם התיזה הזו...
השם המקורי היה 'תקוותנו', ואולי כאשר השם שונה ל'התקווה', הוא קיבל נופך אחר לגמרי שהרי הוא הסיר את הקולקטיביות והותיר מושג אבסטרקטי.
ומה עם הסרת הבתים הממשיכים את 'ההמנון'? תארי לך והיינו לומדים גם את הבתים האחרים ומשננים אותם כדי שלא לשכוח מהי ועל מה היא התקווה?
בקשר לשם: אילנה,
כנסי אלי בבקשה למשרד!
*
התרגשתי
לכל איש שם שנתנו לו הוריו. לא תמיד אהבתי את השם שלי, זה היה לפי תקופות בחיים, אך בבגרותי נתתי כבוד לבחירתם של הורי, מעולם לא חשתי צורך לשנותו.
לא קל יקירתי, לא קל. אני יודעת.
אבל יש תקוה תמיד !!!
אהבתי את המידע של ההמנון,
אנחנו מקדשים אותו
ויכול לבוא איזה שיכור רומני ולצחוק עם הזכרונות שלו על המנגינה.
-
את הסיפור של השם שמעתי ממך...ועדיו הוא מרגש.
אני לא מאמינה במקריות אילנה וחושבת שלכל שם שנבחר יש יעוד כנראה:)
אצלי הוחלפו שמות שלוש פעמים, נולדתי עם שם אחר, בגיל ארבעה חודשי םאמי שינתה לי אותו על פי בקשת סבי שאמו (אישה מיוחדת במינה ) נפטרה , אך אי אפשר היה לשאת בגולה בשם התנ'כ י הזה אז היה שם לועזי
ובארץ שוב חזרתי לשמי התנ'כי,של סבתא רבה
אני מרגישה יחס מאוד מיוחד לשם הזה, סבתא רבה שלי הייתה רופאה ראשונה בקהילתה, השאירה מאחריה המון המון סיפורים בעשייתה הברוכה ואולי אולי גם פיזית יש משהו שמזכיר אותה בתוכי ממנה,
אישה גבוהה ומרשימה היא הייתה, אני היחידה שבין שלושים הנכדים של סבי נשושאת את שמה.
שמצד הסבתא השנייה יש דווקא כמה בני דודות שלקחו את שמה של אימה.
שואה היא סמל עבור העם היהודי, כך או אחרת כולנו פגועים ממנה, גם אם במישרין לא איבדנו במחנות הריכוז את הסבים ואת הסבתות, איבדנו דודים צעירים , גברים נשים ילדים שמתו מטיפוס וממחלות, נפלו בקרבות במלחמה ההיא וכך נכתבו המון המון סיפורים נוספים
וזה לא באמת רק טראגדיה של שישה מיליון אני חושבת בנספחיה שלה אנחנו באמת נגיע למספר מפלצתי של הנפגעים מהזוועה הזאת.
נהניתי מאוד לקרוא את הרהורייך, אכן זה היום שמעורר בכל אחד מאיתנו מהפינות היחודיות שבו את המחשבות בכלל על טיבו של האדם.
אתה מתוק מיכאל מהמון סבות
וגם בזכות התגובה שלך
תודה
יקירתי המתוקה. להיות קרויה על שם זה דבר אחד, לקבל שם ישראלי צורח- אילנה ולהתחבט בו כל החיים זה דבר אחר. באמת הייתי צריכה שנים של הכנה כדי לזכות בשם שאמא שלי המתוקה נתנה לי. רציתי להחליף אותו כי לא היתה לו בשבילי שום תקווה. ותראי איך ציק צאק (לא לפני עבודת הכנה של חיים) אני אומרת אותו בגאווה במקום בבושה מתחמקת.
אולי אנו בכלל פנטזיה אילנה (שם יפה),
אולי באמת רק שאולים ולא קיימים כלל.
אין אומרים ההולנדים:
Iedere huis heeft zijn kruis
מה שאומר: לכל בית הצלב שלו.
כל אחד נושא את זהותו, שכוללת
כמובן את עברו.
אנחנו התקווה אילנה.
כתבת מרגש ומרגיש אילנה
גם אני על שם סבתי שנרצחה בשואה
אף פעם לא אהבתי את השם
ומתוך כבוד לאימי ולסבתי הסתגלתי בהכנעה.
עם השנים אנו למדים לקבל ולהבין את
המשמעות של שמנו ותפקידנו כדור המשך
אמת ויציב. יש אנשים שמחליפים את שמם בייעוץ קבלי ואחר, יש אנשים שנטפלים כמוני לשם שלהם, כדי לפצח את קוד היוולדו.רובנו מתמודדים עם השם שנתנו לנו הורנו, ולא עושים עניין.
לכל איש יש יש שנתנו לו הוריו..