כותרות TheMarker >
    ';

    הגיגים...גים...גים

    אז מה יש לנו?...בינתיים קצת על מוסיקה, הריון ולידה של שיר, קצת חוויות חו\"ל עם כמה טיפים קטנים.
    מה יהיה לנו?...אין לי מושג, אך שווה לחכות...

    מצעד החיים שלי

    5 תגובות   יום שני, 12/4/10, 13:02

    לפני שנים שאלתי את אבי כיצד ניצלה משפחתו בבולגריה. הוא השיב: "גילויי אנטישמיות היו גם שם, אך הפער שבין לא לאהוב מישהו בגלל מוצאו ועד לרציחתו בשל כך, היה גדול מאד עבור הבולגרים." ואני שואלת למה עבור הבולגרים בלבד?! איך זה שאנשים אחרים ואומות אחרות היו עיוורות מלהבחין בפער המזוויע שבין שני הדברים?

     

    אכן סיפורה של אומה שלמה, ממנהיגיה ועד פשוטי העם, שנרתמת להגנה על יהודיה, ראוי לציון, ותודתי לעם הבולגרי על כך שיש לי משפחה בולגרית ענפה בארץ (וגם שם).

     

    היום, יום השואה, אני רוצה לדבר דוקא על הענף הפולני שלי. ענף שאני מכירה מעט מאד ורק מסיפורים-משפחתה של אמי, אם לדייק, אביה של אמי הוא סבי.

    סבי נולד בורשה למשפחה בורגנית ברוכת ילדים ונכסים. 11 ילדים שגדלו עם כפית של כסף בפיהם. משפחתו ניהלה רשת של בתי אופנה, בית קולנוע (ראינוע) ועיסקי יהלומנות ותכשיטנות. סבי שהיה איש עקרונות ונער מורד, החליט בתחילת שנות העשרים לחייו להיפרד מכפית הכסף ולעלות ארצה כחלוץ.

    וכדי לתבל מעט את הסיפור- השמועה אומרת שהוא נמלט מפולין לאחר שהרג חייל פולני שניסה לתלוש את אחת מפיאותיו של יהודי בעזרת כידון הרובה שלו.

     

    כחלוץ הוא עשה חיל בבנית הארץ והפרחת השממה. גאוותו העצמית הניאה אותו מלקבל עזרה כלכלית ממשפחתו העשירה שנותרה בנכר. אח"כ הצטרף ליחידת הפרשים של הצבא הבריטי, פגש בסבתי, בת למשפחת פליטים מאוקראינה, נשא אותה לאישה והוליד ילדים. בינתיים פרצה מלחמת העולם, והשמועות מורשה החלו להגיע. מימדי הטרגדיה היו בלתי נתפסים.

     

    ממשפחתו של סבי שרדו 3 מאחיו:

    אחותו שהיגרה אל מה שהיה אז ברית המועצות, נכלאה בכלא הסובייטי כאויבת הקומוניזם לאחר שהופרדה מבנה שגדל כיתום ומבעלה שהוצא להורג ע"י הקומוניסטים (לא הנאצים).

    אחיו שהצליח לקפוץ מהרכבת לאושויץ ולשרוד במקומות מסתור. הוא איבד את אשתו וילדיו. בתום המלחמה עלה ארצה ושרד כשבר כלי עד יומו האחרון.

    אח נוסף ששרד את זוועות אושויץ, ולאחר שחרור המחנה הצליח למלט את נפשו מידיהם של פורעים, איכרים פולניים מקומיים שערכו להנאתם טבח בניצולי המחנות. הוא הגיע לורשה, נטל עימו שק של תכשיטים ויהלומים שהחביא לפני המלחמה והגר לאנגליה.

     

    תמצית ההסטוריה המשפחתית מובילה אותי אל ימינו אלה. אל הקשר המאולץ שנקשר ביני לפולין.

    יום אחד הגיעה בתי מבית הספר והודיעה לי כי היא רוצה להצטרף אל משלחת הנוער לפולין. בקשתה היכתה בי כרעם ביום בהיר. נותרתי המומה ומבולבלת. בתי לא ציפתה לתגובה כזו, אלא חשבה שאברך אותה על ההזדמנות הנפלאה שנפלה בחיקה להרחיב את ידיעותיה וחוויותיה, ולחזק את הקשר ההסטורי היהודי והמשפחתי.

     

    אני חשתי זעם רב על מערכת החינוך שמעמידה אותי בין הפטיש והסדן. האם להכנע ללחץ החברתי שעטוף באידיאלים של זכרון השואה או לומר לא למערכת החינוך הדורשת ממני לפתוח ברוחב יד את כיסי ולממן את תעשיית הזכרון הלאומי, לומר לא לעם הפולני שלא מנע את רצח משפחתי, ואולי אף נטל חלק פעיל בכך, וכמובן נטל חלק פעיל בשוד הנכסים שהיו ברשותה, והיום שודד אותי פעם נוספת במימון המסע אל האדמה הארורה עליה התרחשו הזוועות.

     

    האם לא קיימת שום דרך אלטרנטיבית ליצור עבור הנוער התנסות חוויתית ריגשית חזקה בנושא זכרון השואה כאן על אדמת הארץ?! האם מקומם של מצעדי החיים הוא על אדמת ארץ אוכלת יושביה?! מדוע שלא נקיים את מצעד החיים על אדמת הארץ שהציעה לנו חיים חדשים, הארץ שלנו?! זהו המקום הטבעי לקיים מצעד כזה!

    עד מתי נשתף פעולה בכניעה עם תעשיית הזכרון שהפילה ברישתה את מערכת החינוך?!

     

    אני בחולשתי מודה שנכנעתי ללחץ החברתי למען שלום בית. סבי בודאי מתהפך בקברו לנוכח החלטתי. אני מבקשת את סליחתך, סבא. כנראה שלא קורצנו מאותם מרכיבים. אתה היית איש עקרונות נוקשה ולוחם צדק, ואני לעומתך, שבויה של מערכת החינוך. ולמרות זאת, הנה, אני עושה מאמץ וכותבת בתקווה שהדברים יחלחלו ללבבות נוספים, ואולי אפילו אל ליבה של מערכת החינוך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/6/10 08:31:

      חלפו כחדשיים מאז ציינו את יום הזכרון לחללי השואה , אך אקטואלים הדברים גם היום ובכל ימות השנה ובכל שנה ושנה עד נפש יהודי פנימה הומייה .

      שותף הייתי לך ברגשותי כשבנותיי ביקשו לצאת לפולין במשלחת בית הספר ולהשתתף במצעד החיים .

      כבן לנצולי שואה , שהורי הורי ואחיהם ואחיותיהם נרצחו במקום זה חשבתי גם אני בדיוק כמוך - מדוע לממן את אלו שרצחו וגם ירשו ?!

      במחשבה שנייה חושב אני שיש עניין לא להניח לנבלות שם לשכוח - והכסף שהם רואים מהיהודים שרק יוציא להם את העיניים וימותו מקנאה בראותם שלמרות מאמציהם העם היהודי חי וקיים וגם מסוגל ל"זרוק" להם כמה פרוטות . (סיפרו לי הבנות באיזה עוני הם נתונים שם ואיך הם כמהים לכל דולר "יהודי" .

      יפה סיפורו של הסבא שלך הגיבור וכן כל חיבורך שכתבת .

        14/4/10 10:45:

      אמיר, יקירי.

      ראשית, תודה על התגובה.

       

      באשר לעובדות ההיסטוריות, בנוגע לבולגריה, אני מזמינה אותך לקרוא את ספרו של מיכאל בר- זוהר "הרכבות יצאו ריקות". בנוגע לפולין, כן, ידוע לי כי רוב חסידי אומות העולם היו פולנים, אך אין בכך להפוך את כל העם הפולני של אז למלאכים רחומים צחורי כנפיים. הסיבה לכך שהנאצים לא זכו דוקא בפולין לשיתוף פעולה רחב יותר בהסגרת יהודים למרות האנטישמיות שגאתה שם, היא שפולין נרמסה ע"י גרמניה. רבים מתושביה הלא יהודיים גורשו ואף הוצאו להורג.

       

      מעבר לכך, מטרתי לא היתה לעסוק בסקירה היסטורית של האירועים. הבאתי סיפור אישי- משפחתי, שמכיל בתוכו התחשבנות יותר בנימה אישית ופחות מנקודת מבט של ראיה היסטורית עובדתית כוללנית.

       

      ברמת ההיבט הכלכלי של פרוייקט משלחות הנוער לפולין, הרי שמדובר בסכומי עתק של כספים שנכנסים לכיסים שונים. אינני יודעת איך מחולקים הנתחים בין הכיס הפולני לכיס הישראלי, ומי גוזר קופון גבוה יותר, אך אין ספק שאנו כהורים משלמים סכומים מופקעים כדי לממן את הפרוייקט החינוכי הזה.

       

      ברמת ההיבט הלאומי, אני בטוחה שאפשר למצוא תחליף הולם לביקור בשרידים מטופחים, מלוקקים וסטריליים של מה שהיה פעם מחנות השמדה, אפשר לחסוך מילדינו גם את ההיתקלויות בקבוצות ניאו-נאציות, ולקיים את מצעד החיים כאן בארץ. עם קצת יצירתיות ניתן ליצור גם כאן התנסויות חוויתיות ריגשיות כדי לחבר את הנוער לנושא זכרון השואה, ולדוגמה, שוב סיפור אישי. לפני כמה שנים ביקרתי במוזיאון השואה בברלין. היו שם מאות ואולי אלפי תמונות ומוצגים שונים שלוו בהסברים שונים. אינני זוכרת דבר מכל אלה, מלבד חוויה אחת. נכנסתי אל חדר מסוים, לאחר שנאמר לי שהדלת תנעל אחרי למשך 5 דקות. היה זה חלל חשוך צר וגבוה (כ-10 מ' גובה) הבנוי כולו מבטון. בצמוד לתקרה היה פתח צר, שכמובן, לא ניתן היה להגיע אליו, אך אפשר היה לשמוע את קולות הרחוב ואת שגרת החיים הנמשכת מבחוץ. 5 דקות בחלל הזה המחישו עבורי חוויה חזקה וקשה של ניתוק כפוי מהעולם שנמצא מעבר לקיר, חוסר אונים של להיות מאחורי דלת נעולה, ותחושה של כובד וקדרות שמשרה המקום. וזוהי דוגמה אחת לאיך יוצרים חוויה, במקרה זה באמצעות תכנון ארכיטקטוני מבריק של האדריכל היהודי דניאל ליבסקינד.

       בתקופה האחרונה אני שומעת יותר ויותר קולות של הורים שמסרבים שילדיהם יטלו חלק בפרוייקט, או הורים אחרים כמוני שנכנעים ללחץ החברתי ומשתפים פעולה בעל כורחם. לכל אחד מהורים אלה סיבותיו ונימוקיו להתנגד לפרוייקט, וראוי שהדברים יאמרו בקול כדי שיהיה ברור שאין כאן קונצנזוס מקיר לקיר בנושא חיוניות הפרוייקט, ושיש מקום לבחון שוב את הדברים.
        13/4/10 18:55:

      ליאורה, יקירתי.

      התגובה אליך ארוכה מכדי שאכווץ אותה לשורות הללו,

      הרי זה פוסט שלך, בסה"כ..

      אם תרצי שאאריך אשמח בפרטי.

      כאן, בקצרה:

      התמונה שאת מציירת רחוקה מהמציאות..

      הבולגרים? אומנם הצילו את יהודי סופיה (ברגע האחרון, הרבה בגלל פוליטיקה מול הגרמנים)

      אבל הם שלחו את יהודי מקדוניה וטראקיה אל מותם - לא רק שאפשרו לגרמנים לרצוח את היהודים הללו אלא ביצעו את האקציה בעצמם.

      הפולנים? אומנם היו ביניהם מנוולים רבים ואנטישמיים, אולם מספר חסידי אומות העולם שיצאו מתוכם גבוה לעין שיעור מכל אומה אחרת (למעלה מ-5,000). למעט הולנד (כ-3,000) וצרפת (קצת יותר מאלף) לא הייתה אומה שהתגלו בה יותר מרבבה של חסידי אומות עולם. ויש לציין עוד בהקשר הזה שהסכנה שעמדה בפניו של מסייע יהודי הייתה גדולה יותר לפולני מאשר להולנדי (בגלל יחסם של הגרמנים לפולנים כגזע נחות יותר).

      אז לא שהבולגרים רעים והפולנים טובים.. אבל גם ההיפך, כפי שהצגת.. לא מדויק.

      הכסף? הסיבה העיקרית שמסעות פולין יקרים כל כך היא בגלל מחירים מופקעים שנגבים בישראל על הטיסות מתוך תאוות בצע לשמה (לפי דעתי.. מבסס אותה על השוואה בין מחיר טיסה לרומניה או שוויץ לבין מחיר טיסה לפולין. יש מי שמנצל את המצב, את הביקוש הרב, והוא לאו דווקא פולני).

      התרומה שלנו במסעות לכלכלה הפולנית בטלה בשישים: אומנם כ-30 אלף ישראלים יוצאים מדי שנה, וזה הרבה, אבל בסה"כ מגיעים לפולין למעלה מ-20 מיליון תיירים בשנה, בעיקר לתיירות חורף..

       

      והכי חשוב:

      מסע פולין הוא הפעילות החינוכית היחידה, בערך, שבני נוער מתחברים אליה מכל הפעילויות שבתי הספר כופים עליהם.

      הוא כלי חשוב, שבידיים לא נכונות יכולים לעשות בו שימוש גרוע ומסוכן.

      אבל בהדרכה נכונה מסע פולין הוא מהחוויות המשמעותית ביותר (והמצודקות ביותר..) שהבת שלך תעבור בתקופת התבגרותה.

       

      (עד כאן תגובתי.. וזה כשאני מקצר..)

       

        12/4/10 22:55:

      מזדהה לחלוטין עם הדילמה שלך. לבנותיי כבר הודעתי שלפולין לא ייסעו, שכן תעשיית הזכרון הזו משוקצת בעיניי. קודם שיסעו הילדים ליד ושם. אח"כ ללוחמי הגיטאות. אח"כ אפשר להפגיש אותם עם ניצולי שואה כאן, בארץ. ואז כבר לא צריך יהיה לנסוע לפולין ולפרנס דורות חדשים של פולנים אנטישמים.
        12/4/10 17:30:

      כל הכבוד

       

      למצעד כזה בארצנו אגיע כל שנה אני אשתי ושלושת ילדי,כמה נכון וערכי לעשות זאת ואף לסיימו ביד ושם בשירת התקווה

       

      לצערי מפעל המצעד בפולין הפך לתעשיית כסף ולא להעצמת הערכים בקרב בני הנוער.

       

      שימי

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאורה לוי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין