כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארכיון

    חדש בקפה

    בבלוג זה יפורסמו הודעות מערכת בכל הקשור לאתר. (שינויים, פרוייקטים, וכד') לא הודעות תמיכה !
    • • • בכל הנוגע לבעיות בשימוש באתר, תקלות, פניות (לא תלונות!) , קיימת קהילת "התמיכה ל- Cafe", בה ניתן לקרוא מדריכים לשימוש באתר ועידכונים לגבי תקלות. בקהילה ניתן גם להעלות תגובות ודיונים. • • • למי שעדיין לא הצטרף לקהילת התמיכה, בסרגל החום, ליחצו על לשונית: עוד > צריכים עזרה? • • • תודה.

    "אומרים שהיה פה שמח..."

    37 תגובות   יום שני, 12/4/10, 15:28

    יש לכם תמונות מפעם? לכבוד יום העצמאות בואו והעלו תמונות, שחבויות באלבומים הישנים

     

    ....

     

    בימים בהם סבתא רקדה הורה בגורן, סבא רכב על סוס בעמק וגם בתקופות שלאמא שלנו היתה תסרוקת בצורת חלה על הראש, הם תיעדו והצטלמו.

     

    באלבומים של כולנו חבויים אוצרות משפחתיים פרטיים שישמחו לצאת לאור. אנחנו מצידנו, שוחרי נוסטלגיה מהסוג הדביק ביותר, נשמח לראות כל תמונה ישנה שמתארת כמה שמח היה פה פעם.

     

    אם יש לכם תמונות סרוקות, העלו אותם לכאן וספרו לנו קצת את סיפורן.

     

    ולתפארת מדינת ישראל!

     

    ואלה כמה תמונות מימים שונים שרצינו לחלוק איתכם:

     


    במעברה (צילום: זולטן קלוגר)

     


    עדלאידע בתל אביב, שנות ה-30 (צילום: זולטן קלוגר)

     


    קיבוץ חניתה, חומה ומגדל, 1938 (צילום: זולטן קלוגר)

     


    ימי כסית העליזים (צילום: דניאלה ויהרט)

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/4/10 23:01:


      אני מציג שוב את התמונה הנ"ל - כי לא רואים את כל רוחבה. וחבל לא לראות את כל בגד'י הים של אז...

       

        23/4/10 22:58:
      אבי ואמי. בשבת בחוף תל אביב. כשהחוף היה לבן ולא נזקקו למציל. בגדי הים - ביקיני מחובר לכסוי כללי. למי היה כסף אז לקנות בגד ים ..... תראו את בגד הים של אבי. אומרים שהיה שמח - ועם העוני וחוסר העבודה - לא היה להם כל כך שמח.
        23/4/10 22:53:

      חלוצות חלוצות....עבדו בקטיף ובהשקית הפרדסים. בכלי עבודה אלה הכינו את התעלות המובילות מים את גומות העצים,לאחר המאבק על עבודה עברית.  אופנת בגדי 1935, צבע אחיד, עד הברכיים. כובע רחב תיתורת...

        23/4/10 22:48:

      המנוע,גלגל הרצועה של משאבת באר המים. על המפלט (אקזוז) נקשר בקבוק שהשמיע את קול פעימות המנוע כשפלט את הגזים וכך ידע עובד ההשקיה שהיה במרכז הפרדס,  כי המנוע עובד .

        23/4/10 22:40:

      הנגרים....אבי בצעירותו. ציוני ולא בוחל בכל עבודה. וכאן לאחר הפגנות נגד פרדסני נס ציונה שהתנגדו לעבודה עברית והעסיקו עבודה ערבית זולה.

        23/4/10 22:36:

       

       אריזת תפוזים . מיון, עטיפה ואריזה בארגזי עץ. JAFFA ORANGES. עבודה עברית!


        23/4/10 22:32:
       המושבה רחובות, השנה 1934-5. טיול שבת עם חולצה לבנה. חול וחול וריח הדרים.
        21/4/10 02:06:

      צטט: מירי-ב 2010-04-20 19:53:23

      צטט: Lisi-strata 2010-04-20 19:31:47


      סליחה על ההשתלטות...לא התכוונתי לזה...מופתע

      אבל מאחר שקשה פה - שוב נחתכה התמונה -

       

      סיפרתי את סיפור ראשית העלייה והעבודה של הורי 

      אצלי עם תמונות שלימות...

      תהנו:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1557308

       גם התמונה של דני קיי והסיפור שמאחוריה וגם הפוסט שפירסמת, אליו מוביל הקישור דלעיל, על לול התרנגולות של הורייך "היקים", מקסימים ומרתקים!  מומלץ בחום!  חוצמזה שאני אכולת קנאה (במובן החיובי של המלה, אם יש דבר כזה) בכך שנזדמן לך להיות במרחק נגיעה מדני קיי -- כמה שאני אהבתי את הסרטים שלו, עם כל התמימות שבהם וההומור הפשוט שהיום קצת קשה לראות איך הוא היה "תופס" בכלל...

      תודה,

      מירי 

       

       

      רק עכשו התפניתי לקרוא את כל הדברים המעניינים שאת כתבת על תולדות משפחתך - וואו - איזו משפחה!! ממש סלע קיומנו...חיוך


      תודה שהבאת - באמת מאד מענין ועכשו אלך גם לבדוק אותך, נראה לי שכדאי!

      ובענין דני קיי - מסכימה - גם אנחנו אהבנו אותו מאד וכדאי היום לראות את הסרטים שלו - הוא היה מוכשר בטירוף - במשחק, שירה,ליצנות, ריקוד וכו וכו.  והוא גם ידע לשחק ברצינות. לפחות כשהיה כבר זקן.  ראית פעם את "יעקובובסקי והקולונל" איתו וקורט יורגנס? מדהים.

      ומצחיק שהיה לי עוד קשר איתו מאוחר יותר -= היתה לי חברה בלוס אנג'לס שהיתה מזכירתו בשנות השבעים כשביקרתי שם...

      משום מה אי אפשר להשיג את זה באוזן השלישית. 

        20/4/10 19:53:

      צטט: Lisi-strata 2010-04-20 19:31:47


      סליחה על ההשתלטות...לא התכוונתי לזה...מופתע

      אבל מאחר שקשה פה - שוב נחתכה התמונה -

       

      סיפרתי את סיפור ראשית העלייה והעבודה של הורי 

      אצלי עם תמונות שלימות...

      תהנו:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1557308

       גם התמונה של דני קיי והסיפור שמאחוריה וגם הפוסט שפירסמת, אליו מוביל הקישור דלעיל, על לול התרנגולות של הורייך "היקים", מקסימים ומרתקים!  מומלץ בחום!  חוצמזה שאני אכולת קנאה (במובן החיובי של המלה, אם יש דבר כזה) בכך שנזדמן לך להיות במרחק נגיעה מדני קיי -- כמה שאני אהבתי את הסרטים שלו, עם כל התמימות שבהם וההומור הפשוט שהיום קצת קשה לראות איך הוא היה "תופס" בכלל...

      תודה,

      מירי 

       

        20/4/10 19:31:


      סליחה על ההשתלטות...לא התכוונתי לזה...מופתע

      אבל מאחר שקשה פה - שוב נחתכה התמונה -

       

      סיפרתי את סיפור ראשית העלייה והעבודה של הורי 

      אצלי עם תמונות שלימות...

      תהנו:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1557308

        20/4/10 18:30:

      ושוב התמונה כולה - מקווה שעכשו תראו...

       

        20/4/10 18:25:

      וזה באמת שמח-

       

      אנקדוטה נחמדה שאימי אהבה לספר:

       ב-1956 הגיע דני קיי לביקור בארץ.היה אמור להופיע בגן האם שעל הכרמל. אנשים זרמו לשם כמובן באלפים –זה היה עוד לפני עידן הטלויזיה..וכמנהגינו המגונים – כבר אז –היה באלאגן ענקי

      וכמעט נרמסו אנשים...

      אימי ואני היינו שם – יחסית מוגנות,מאחר שישבנו על הבמה בו אמור היהדני קיי  להופיעבמסגרת ילדי "אילנש"יל" (איל"ן של היום)שטיפל אז בעיקר בילדים שחלו בשיתוק ילדים

      בסוף שנות ה-40, תחילת ה-50.


       

       

      סימנתי אותנו בעיגול – אני למטה במרכז ואימי עומדת בצד שמאל. כשהופיע סוף סוף דני קיי עצמו,עלה לבמה, הביט סביבו בתדהמה וחרדהואמר ספק ברצינות, ספק בחיוך - ביידיש:"אוי געוואלד – מען הארגעט יידן"(אוי אלהים – הורגים יהודים)

      -          זה הצחיק את כולם...

      -          ואז התחיל בהופעה...

       

        20/4/10 13:36:

      צטט: מירי-ב 2010-04-14 15:41:43

       טוב, הנה כמה תמונות מהאלבום המשפחתי המורחב (מתנצלת על הרזולוציה הנמוכה...)

      1) טקס הנחת אבן הפינה ליישוב גזר (יושב במרכז השורה הראשונה, הרברט סמואל, הנציב הבריטי הראשון)
          אם תתבוננו היטב (רצוי עם זכוכית מגדלת...), תראו שבשורה הראשונה ישנם שני גברים עם כובע לבן ביצתי.  האחד הוא  הנציב העליון הבריטי (בחליפה שחורה), ואילו השני, עם זקן לבן ובגדים לבנים תואמים הוא  הרברט בנטוויץ' ז"ל, סבו של אבי.  ומה הוא עושה שם (חוץ מהעובדה שהצלם אולי רצה עוד מישהו בפריים שחובש את אותו כובע מגוחך...)?!  הוא היה מעורב בחברת הקרקעות המכבית הציונית שרכשה את אדמות תל-גזר.  לימים, ב-1945 יקום קיבוץ גזר על אדמות אלו.

       

            


      2) צוות בי"ח "ביקור חולים", אמצע שנות ה-30
      יושב שני מצד ימין בשורה הראשונה, ד"ר יצחק זילר ז"ל (אביה של אמי, אותו מעולם לא זכיתי להכיר, למצער)

            

      3) ד"ר הלל יפה (זה מהבית-חולים...), ירושלים 1935.
      היה סבו של אבי (מצד אמו), ומעבר לכך שהיום שמו מוכר (אם בכלל) מבית החולים שבחדרה הנושא את שמו, 

      הרי שהוא "היה רופא המושבות בתקופת העלייה הראשונה, מבולטי חוקרי המלריה, איש ציבור ונציג "חובבי ציון" בארץ ישראל" (ראו וויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/הלל_יפה)

      אם תיארוך התמונה הוא מדויק, הרי שמדובר בתמונה מערוב ימיו, כי האגדה המשפחתית מספרת שלו אבי לא היה נולד בנובמבר 1935, אלא חודשיים-שלושה לאחר מכן, עוד היו קוראים לו הלל.  ובחיי, שהוא כזה לא "הלל"...  כל זה, לא מנע מסבתו ואלמנתו של יפה (רבקה) "לפמפם" לאבי למין הגיל שהוא זוכר עצמו כי עליו להיות רופא ובכך להמשיך את דרכו של בעלה המנוח.  פייר -- היא דיי הצליחה במשימה...

      אה ועוד פרט אחד הזוי למדי -- לאמתכם הנאמנה נזדמן לגזור את הסרט בטקס חנוכת בית החולים הנ"ל, אי שם בין גיל 5 ל-7 (אינני זוכרת במדויק), וזה כנראה היה השיא של "הקריירה הפוליטית" שלי, מאז אני רק בדרדור צוחק



      4) תלמה ילין (ההיא מהבית ספר לאמנויות...)
      בית הספר לאמנויות ע"ש תלמה ילין בשנים האחרונות מזוהה, לצערי, אצל לא מעט אנשים, כאחד מ"מעוזי ההשתמטות" מהצבא, בהיותו אחד מבתי הספר המרכזיים (ברמת התיכון) להכשרתם של אמנים בתחומי המוזיקה, הבמה והקולנוע.  מבלי להכנס לוויכוח הנ"ל, כדאי אולי (דווקא ביום הזה) להיזכר מה ביקש בית הספר הנ"ל לסמל ואיזה מורשת ביקש (ככל הנראה) להנציח כמו גם ללכת בנתיביה כשמייסדיו בחרו לקראו על שמה של תלמה בנטוויץ'-ילין ז"ל ב-1959. מי שמעוניין לקרוא עוד אודות המוסיקיאית והצ'לנית המוכשרת הזו, שביקשה להנחיל חינוך מוסיקלי רחב היקף, יכול להתחיל (איך לא?) בוויקיפדיה:
      http://he.wikipedia.org/wiki/תלמה_ילין_(צ'לנית)



      5) "שורת מתנדבים" - מלמדים עברית עולים במעברה, 1954 (הבחורה הצעירה בחולצה לבנה שמלמדת כאן היא אמי)
      שורת המתנדבים הוקמה ב-1952, ובתחילתה זוהתה עם תנועת מפא"י, אף כי פעלה מחוץ למסגרת החברתית, ועסקה תחילה בעיקר בסיוע ובהוראת עברית לעולים חדשים במעברות ובישובי עולים בפרוזדור ירושלים.  מאוחר יותר החלה לפעול במישור הפוליטי כנגד שחיתויות עד כדי פניה כנגד מפא"י ודוד בן גוריון בשל חשדות לשחיתות מטעמו של בנו, עמוס בן-גוריון.  ההפסד במשפט הדיבה שהגיש זה האחרון נגד ראשיה (ובראשם אלייקים העצני), בתוספת עם דלדול מקורותיה הכספיים, גרמו ככל הנראה לסיום דרכה של ה"שורה", בשלהי שנות ה-50.
      מכל מקום, אמי ואבי שהיו חלק מ"השורה", עסקו יותר בצד ההתנדבותי-חברתי ופחות בזה הפוליטי.  למעשה, שם הם הכירו, כי בשנת 1954 או 1955 (כמדומני) כששניהם עמדו בתור לבית הנשיא כששורת המתנדבים קיבלה את אות ההתנדבות מטעם הנשיא, הצביע אבי על אמי שעמדה בתור כמה שורות לפניהם, ואמר לחבר שלו שניצב לידו: "אתה רואה את זאת?  היא תהיה אשתי"  רגוע

       


       
      חג שמח... מירי.

       

       שוב שלום,

       לאור ההשקעה בתיאורים מדוקדקים יותר אודות התמונות מצדן של חירות נפש, דינמיקה ושטוטית, הבנתי שהכותרות הדלות שניפקתי  מלכתחילה אינן מספיקות, אז הוספתי לעיל בצמוד לתמונות המקוריות (ובכחול ) תיאורים/הסברים קצת יותר נרחבים

       תודה,

       מירי 

        20/4/10 10:18:
      מרגש!
        19/4/10 14:54:

      חגיגות שנת ה-16 למדינת ישראל - בימת העצמאות בעכו שנת 1964

      שנחגגו בסימן "30 שנה למבצעי ההעפלה לארץ ישראל- 1934-1964 "

      ברקע הבנין המנדטורי של משטרת עכו

      http://cafe.themarker.com/nodes/t/155/553/2/file_0_original.jpg

       

       

       

       

       

      הצילום באדיבות בני כלפון מעירית עכו

      אוסף פרטי

      ~

      בעלי דפדפן פיירפוקס מתבקשים להקליק בעכבר ימני על הצילום

      ולבחור באופציית הצג צילום

       

        19/4/10 14:09:

      חגיגות שנת ה-16 למדינת ישראל - בימת העצמאות בעכו שנת 1964

      שנחגגו בסימן "30 שנה למבצעי ההעפלה לארץ ישראל- 1934-1964 "

      ברקע הבנין המנדטורי של משטרת עכו

       

       להקליק ולהגדיל

      ~

      הצילום באדיבות בני כלפון מעירית עכו

      אוסף פרטי

        18/4/10 15:47:

      תמונות נפלאות!

      יאללה, תביאו עוד

        18/4/10 09:50:

       

      מסעדת קליפורניה של אייבי נתן ברחוב פרישמן פינת דיזנגוף, בימים העליזים של הרחוב הזה

       

        17/4/10 14:17:
      והרי ההסבר לתמונתי שלעיל:
      התמונה הזו אינה רק נוסטלגיה. היא מסמלת - לדעתי - את יסוד קיומה של מדינת ישראל, את התגברות העם היהודי על צורריו, את התעצמותו והתחזקותו.
      אבי ז"ל היה ניצול שואה ששרד את מחנה ההשמדה אאושוויץ (ראו בפוסט שלי "אזכור"). הוא עלה ארצה ב-1949 שנה אחרי קום המדינה, אחרי שאיבד כמעט את כל משפחתו בשואה. שלוש שנים אח"כ נישא לאמי, גם היא ניצולת מחנה ההשמדה אאושוויץ-בירקנאו, שגם היא איבדה כמעט את כל משפחתה.
      כשהקימו הוריי בית ומשפחה חדשה היה זה ניצחון קטן בפני עצמו של רוח האדם על הצורר הנאצי.
      תשע שנים אחרי קום המדינה כבר היה לנו צבא, מצויד בטנקים אימתניים, וכבר היה לנו את גן העצמאות ליד הים בתל-אביב.
      בחגיגות יום העצמאות באותן שנים נערכו מצעדים, שאותם אני זוכרת היטב כיוון שעברו בכביש החוף, סמוך לביתנו דאז, ובהם הוצגו לראווה כלי הנשק של מדינתנו הצעירה, כולל הטנקים, המטוסים, התותחים והרובים. גם חיילי כל החילות צעדו לאורך המסלול בגאווה ובקצב אחיד, לקול תרועת החצוצרות והתופים.
      במסגרת החגיגות נערכה גם תצוגה של כמה כלי נשק, ביניהם הטנק הזה, בגן העצמאות המפורסם, והתמונה שלעיל צולמה שם.
      צבא ההגנה לישראל היה אז מושג ומושא להערצה ולהתפעלות, ולא בכדי.
        17/4/10 13:03:

      עצמאות 1957

       

      בתמונה: אבי ואני על טנק, ביום העצמאות, בגן העצמאות בתל אביב.

      הסבר מלא בעמוד הראשון שלי.

      חג שמח!


        17/4/10 00:55:

      צטט: דינמיקה 2010-04-16 17:12:30

      לא יודעת אם היה פה שמח, אבל ב-1957 כבר הייתי על טנק בגן העצמאות בתל אביב ביום העצמאות.

      סמלי או לא, תוכלו לראות את התמונה בעמוד הראשון שלי

      (מצטערת, לא יודעת איך להעלות לכאן את התמונה).

       

       התמונה שלך נהדרת דינמיקה:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1551212

       

      את פשוט צריכה להקליק עליה ואז היא נפתחת בדף נפרד

      בסרגל הכלים את בוחרת בעריכה ב: בחר הכל, ואחרי כן ב:העתק

      ופותחת כאן תגובה ועושה הדבק

       

       

       

        16/4/10 17:24:

        16/4/10 17:22:

       

       

      בתמוננה העליונה: ראשוני המתיישבים בשומרון, בסביבות 1978.

      בתמונה התחתונה:

       

      משנת 77עד 83 בערך לא היה אף טלפון בבתים,

      יותר נכון: אין בתים, יש קומוּנה במצודה מימי המנדט -הבריטי.

      חדר אחד למשפחה. שירותים משותפים...

      ב-81 הגיע טלפון-רדיו(!) אחד למזכירות, מציאת השנה...


       

        16/4/10 17:12:

      לא יודעת אם היה פה שמח, אבל ב-1957 כבר הייתי על טנק בגן העצמאות בתל אביב ביום העצמאות.

      סמלי או לא, תוכלו לראות את התמונה בעמוד הראשון שלי

      (מצטערת, לא יודעת איך להעלות לכאן את התמונה).

       

        16/4/10 17:12:

       

      ראשוני המתיישבים בשומרון, אימוּן-בטחוני , 1978
      אימון-ירי, ראשוני המתיישבים בשומרון, 1978

        16/4/10 06:03:

      צטט: ליאת z 2010-04-15 20:59:21

       

      מירי, עשית נכון. את התמונות נציג בלובי הקפה ביום העצמאות במסגרת פוסט זה.

       

      שטוטית, את יכולה להוסיף כאן עוד תמונות :-)

       

      תודה רבה.

       ליאת -- תודה על ההבהרה! חיוך

       כל טוב, מירי. 

       

        15/4/10 20:59:

      צטט: מירי-ב 2010-04-15 09:24:26

      צטט: שטוטית 2010-04-15 01:10:39

      מירי תוסיפי את הצילומים בגלרייה

      יש את האופצייה הוספת תמונה כמו בקהילות "עסקי-אמנות" וקהילת "צילום"

      ודומני שזו הכוונה

       

      צריכה לחפש צילומים גם

       

      לא בטוח שיש לי משהו מתאים ...אולי

       

       היי שטוטית,

       לא ממש הבנתי -- הרי ההודעה היא במסגרת בלוג ולא קהילה, וביקשו להעלו תמונות "כאן".  בקיצור, אני לא רואה איפה יש כאן אפשרות להוספת תמונה שלא במסגרת ה"תגובות" לפוסט הזה.  האם תוכלי להסביר לאט להדיוטות שכמוני על מנת שאבין איכשהו? נבוך

      תודה,

      מירי 

       

      מירי, עשית נכון. את התמונות נציג בלובי הקפה ביום העצמאות במסגרת פוסט זה.

       

      שטוטית, את יכולה להוסיף כאן עוד תמונות :-)

       

      תודה רבה.

        15/4/10 19:13:

      התמונות שהבאת מקסימות. אשתדל לעשות חפירות בשבת. ויש לי גם התחלת סיפור של תמונות ששוה בלוג בפני עצמו.

       

        15/4/10 09:24:

      צטט: שטוטית 2010-04-15 01:10:39

      מירי תוסיפי את הצילומים בגלרייה

      יש את האופצייה הוספת תמונה כמו בקהילות "עסקי-אמנות" וקהילת "צילום"

      ודומני שזו הכוונה

       

      צריכה לחפש צילומים גם

       

      לא בטוח שיש לי משהו מתאים ...אולי

       

       היי שטוטית,

       לא ממש הבנתי -- הרי ההודעה היא במסגרת בלוג ולא קהילה, וביקשו להעלו תמונות "כאן".  בקיצור, אני לא רואה איפה יש כאן אפשרות להוספת תמונה שלא במסגרת ה"תגובות" לפוסט הזה.  האם תוכלי להסביר לאט להדיוטות שכמוני על מנת שאבין איכשהו? נבוך

      תודה,

      מירי 

        15/4/10 01:10:

      מירי תוסיפי את הצילומים בגלרייה

      יש את האופצייה הוספת תמונה כמו בקהילות "עסקי-אמנות" וקהילת "צילום"

      ודומני שזו הכוונה

       

      צריכה לחפש צילומים גם

       

      לא בטוח שיש לי משהו מתאים ...אולי

        14/4/10 15:41:

       טוב, הנה כמה תמונות מהאלבום המשפחתי המורחב (מתנצלת על הרזולוציה הנמוכה...)

      1) טקס הנחת אבן הפינה ליישוב גזר (יושב במרכז השורה הראשונה, הרברט סמואל, הנציב הבריטי הראשון)

       

            


      2) צוות בי"ח "ביקור חולים", אמצע שנות ה-30

            

      3) ד"ר הלל יפה (זה מהבית-חולים...), ירושלים 1935.



      4) תלמה ילין (ההיא מהבית ספר לאמנויות...)



      5) "שורת מתנדבים" - מלמדים עברית עולים במעברה, 1954 (הבחורה הצעירה בחולצה לבנה שמלמדת כאן היא אמי)


       
      חג שמח... מירי.

        13/4/10 16:28:

      לא היו פקקים בנגב אבל שוטר אמיץ אחד היה.


      איזה יופי-

       

      לא הייתי כאן...ולא הוריי..אבל אוהבת לראות תמונות ממה שהיה כאן אז-

       

      בארגנטינה היינו שומעים את המילה ישראל, וכבר היינו מתרגשים..הייתי בוכה בשירת התקוה, בכל טיקסי יום העצמאות בקהילה-

      ביום העצמאות 10 למדינה, הקהילה חגגה במגרש כדורגל מהמפורסמים וגדולים של בואנוס איירס-

      שיחררו המון יונים בשמים, ואחת החליטה להשאיר על ראשי מתנה,  מישהו אמר לי שזה מזל, הייתי בת 9 ונרגשת עד דמעות בגודל החויה, הטקס, כולנו בלבן ושירת התקוה בקול הקהילה היהודית.

       

      זה היה צילום היסטורי מסופר-

       

      שיהיו צילומים יפי גם של עתיד המדינה- אמן ואמן-

        12/4/10 23:59:
      רעיון יפה. כבר מחפשת...
        12/4/10 23:29:

      אלו בודאי צילומים של צלם מקצועי, ולמי שאוהב נוסטלגיה-זו חגיגה.

      אשתדל לסרוק מעט ממה שיש לי, כי אני חושבת שאני כבר בחזקת ה"אמהות" שדובר בהן קודם.

      רעיון חביב ביותר

        12/4/10 16:13:
      מדהים כיף לרענן את הזיכרון ההיסטורי

      פרופיל

      cafe-team
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין