אירוטיקה, משאת נפש, משאת תשוקתנו, הליבה, התמצית המפעילה אותנו לגבהים ולעמקים.
האם היא בסכנה? האם השיוויון בין נשים וגברים שובר לנו את חוקי החיזור? האם אובדן הדיסטנס המסורתי בין גבר ואשה, היותו של הגבר חשוף, מוכר, שקוף, וככזה כבר לא מעורר הערצה אוטמאטית – משפיע על דינמיקת התשוקה. אותה תשוקה מיסתורית הניזונה מגעגוע, מריחוק, מאי ידיעה.
מה יהיה איתנו? האם חוקי האירוטיקה כבר משנים את פניהם? האם נוכל לחזור ולשחק ולהשתעשע בחדווה זו עם זה – נקיים ממשחקי כוח, זורמים בשמחה זה עם זו בגופנו ובנפשנו. האם נוכל לחזור למקום ההוא שאנו מכנים גן העדן של האהבה?
חלומות. פנטזיות. הראש מלא בניגודים בין היש לבין החלומות. הנה כמה תמונות:
תמונות של ניגודים – בין העולמות
התמונות הללו מתעתעות בי. תמונות שמטלטלות אותי מקצה אחד לשני.
- מה יותר מנוגד מסקס בשירותים, מהיר, חפוז, מנוכר מתמונתם של חתן וכלה - היא בשמלתה הצחורה, הוא בחליפתו המהוגנת – נודרים זה לזו שלעולם ועד... וככל שירבה הסקס בשרותים כך תפרחנה הפקות רבות הוד של חתונות מלכותיות.
- ומה יותר מנוגד מעולם רווי דיבורים פורנוגראפיים על סקס ללא הכרה, ממועדוני סקס, משרותי מין מסחרי לכל דורש לעומת תופעות של הימנעות, חרדות, חיים נטולי סקס בחדרי שינה רבים, רבים יותר ויותר?
- וגם: גברים רוצים סקס – האישה מתחמקת.
- וגם: נשים רוצות סקס – הגבר מתחמק.
- נשים רוצות אירוטיקה, סקס עם רומנטיקה – הגבר עובד, עובד, עובד ומאונן את עצמו לדעת מול המחשב – אותה מכונה שלא מדברת, לא דורשת, לא רוצה ממנו דבר.
וגם: הם הגברים, מיבאים אותן, את הכלות השותקות מארצות רחוקות, הם מפחדים מנשים חזקות, מיניות, דעתנויות – גם במיניותן.
וגם: עומס, עומס. כולם רודפים אחר רמת חיים, פרנסה, דאגות משפחה. למי יש כוח. למי יש חשק. הבית על כל מטלותיו הוא המקום הכי פחות סקסי. לא כן?
"כבר לא עשינו את "זה" שבועיים", הוא נוזף באשתו.
"אתה מנהל יומן?" היא משיבה לו בציניות. וכך חלפו להם עוד שבועיים.
והנה שאלה נאיבית ששואל אותי נער בן 18:
איך לפתור את הקונפליקט הזה שאוכל אותי – אני אוהב נערה בת 16, לה עבר מיני עשיר. אני אוהב אותה, משתוקק אליה ולא יכול להפסיק לחשוב עליה כ"שרמוטה". מה אעשה?
וגם סודות קטנים נשיים שיוצאים מהארון – "אני אוהבת את בעלי אבל אין בי שום תשוקה אליו". האם כך אמורים להיראות חיי? כן, כן, עבורה הסתיים עידן "חובת האישה לענג את הגבר". היא מפחדת וחמה עכשיו?
ושימו לב לניגוד הנפשי המטלטל נשים רבות. הנה 2 עדויות המבטאות את עומק האמבילנטיות:
מותר לי לומר "לא" כי...
"שוויון בין המינים לא מתבטא רק בדברים שוליים של מי מזמין את מי למסעדה, אלא בנושאים חשובים בהרבה, כמו זכותה של אישה על גופה. התכתיבים החברתיים והנורמות הפושות בחברה, כמו גם היכולת של אישה לומר לא, גם רגע אחרי שהגבר שלה לבש את הקונדום".
אבל... עדיין מתרגשת מרעיון החתונה
"לפעמים כשאני רואה סצנות קולנוע/טלוויזיה של חתונה, אני מאוד מתרגשת. הצד ההגיוני שלי אומר שזה משהו שחלחל בי מרגע היוולדי, הצד הרגשי נמעך מבפנים מרוב התרגשות. גם בחתונות אמיתיות של קרובי משפחה וחברים אני מוצאת את עצמי בוכה מרוב התרגשות".
ספרה של אסתר פרל "אינטליגנציה אירוטית" עוזר לי לעשות סדר מסוים בתחושת הכאוס שמשתלטת עלי בבואי לדבר על מין. מתבהר לי הניגוד הטראגי בין הצורך של כולנו בביטחון, אותה מספקת המסגרת המשפחתית, לבין הצורך של כולנו בריגוש, מסתורין והרפתקנות הצומחים במרחב שונה לגמרי – מרחב האי וודאות. אי וודאות שהיא ניגודה של הביטחון, אי וודאות שמזינה את הארוס המבקש מאיתנו להיות "אנחנו" – אנשים אנוכיים אינדיבידואלים המחוברים לתשוקותיהם. אובדן התשוקה המינית והחיפוש אחריה במחוזות זרים כמו גם בריגושים בעלי אופי פורנוגראפי הם תוצאה, כך טוענת בחום אסתר פרל של מסגרת הנישואים המודרניים.
אז מה עושים עם כל המידע המפחיד הזה? איך נחזיר את הארוטיקה ולא נאבד את הביטחון?
בדברי הבאים אדבר על כמה סוגיות הממחישות את מצבנו:
2. בין מיתוסים המזינים את חדרי הנפש לבין מציאות משתנה: האם אנחנו, נשים וגברים, מייצרים נרטיב חדש? • כוחן של אגדות, מיתוסים, על יחסי גבר אישה ממשיך לצרוב את מוחנו בדימויים נצחיים המקבעים במוחנו תמונות רומנטיות של "הוא" ו"היא" – לעולם בתבנית הישנה. "הוא" המוביל, "היא" המעריצה. • מיתוסים לא נולדו ברגע. הם הלכו והתעצבו בתודעה האנושית במשך אלפי שנים, חצו תרבויות, לבשו צורה ופשטו צורה אך הלכו וגיבשו את הסיפור, הנרטיב בין גבר לאישה. • הפמיניזם שפרץ לתודעתנו רק לא מזמן מנסה בנאיביות לנפץ את הנרטיב הקדום ולהציע אלטרנטיבה, אמת חדשה שתחליף שקרים שסיפרו לנו ושאנו, נשים וגברים כאחד, אוהבים כל כך להאמין להם. אבל הריקוד הישן בין גבר לאישה מהפנט עדיין את דמיוננו. נראה שכה רבות ורבים ממאנים להיפרד מתבניות רומנטיות שבהם אישה וגבר בעיני זולתם הם תמיד "גדולים מהחיים". שקיפותם זה לזו נדמית כאסון נורא שהתרגש עלינו. כמו קיומו של גן העדן נאסר עלינו אפילו בדמיוננו.
3. האם הפמיניזם "הרס לנו?" - לפני יומיים התקשר אלי גבר ישראלי מפינלנד... הוא קבל את ההזמנה לכנס, אין לי משוג איך. הוא צלצל כדי לספר לי איך הניסוי של הפמיניזם נכשל – בפינלנד. שם כידוע הושג השיוויון, לדבריו. הוא הביא בפני נתונים מדעיים לכאורה שנשים פיניות מעדיפות להכיר גבר לא פיני כי הגברים הפיניים הם "לא גברים"...הוא סיכם ואמר שמאחר ומוטיב הכיבוש נעלם הגבר מרגיש מסורס. והנשים מיואשות.
- ואכן נשים וגברים רבים מאשימים את הפמיניזם בהרס הרומנטיקה, אבל לא רק בהרס הרומנטיקה אלא גם בהרס המשפחה. זאת ועוד מקובל לחשוב כי כל הרעות החולות ביחסי גברים נשים מקורן במרד הנשים ש"קלקל" את הסדר הטוב שהיה קיים וגם "הוכיח את עצמו" ביחסי המינים לאורך אלפי שנות תרבות פטריארכאלית.
- כניעותה, התמסרותה והערצתה של האישה את הגבר היו מאז ומעולם הדלק שלו לגילוי גבריותו וטיפוחה. והוא לה – מגן ומושיע ולו לשעה קלה.
- היא למדה להיות יותר "חווה" ופחות "לילית". היא למדה שחווה תביא אותה לשער הנישואים, כך תשרוד.
- הוא למד להיות המוציא והמביא – המנהיג, המוביל, הפותח בפניה את שערי המין. הוא היודע. היא הנענית. כך דור אחרי דור.
- ואז המהפיכה. עכשיו היא יודעת. היא אומרת "רוצה אני" ולא משפילה את עיניה בבושה. היא חושפת בגאווה את גופה. היא יודעת את גופה. היא יודעת את תשוקתה מתוך עצמה, לא רק בזיקה אליו.
- הוא נבוך, מבוהל. עכשיו היא רואה, היא רוצה, היא שופטת אותו. היא משווה אותו למאהביה הרבים. היא בוחנת את ביצועיו ולעתים מחמירה, מזלזלת, לא מסופקת (וגם אומרת לו נחרצות) "כן ככה", "לא ככה"...
- הוא נכנס למרוץ, לתחרות, להוכיח שעדיין יכול. הוא חייב לה אורגזמות. הוא חייב לנצח במלחמה הזו.
- והוא גם נסוג. לא רוצה. עזבו אותו. הכי טוב לבד מול המחשב או עם אחת שלא מדברת כל כך הרבה...
- הם רוצים סקס, מה שיותר, הרי אוי למי שלא עומד בסטנדרטים החדשים – מה שיותר יותר טוב... אבל המתח, המתח – האויב הגדול של הסקס אורב בפתח.
4. הפמיניזם ומוסד הנישואים - מוסד הנישואים ידוע לשמצה כ"קוטל הגדול של התשוקה". למי בכלל יש כוח וחשק "לעשות את זה". כבר אמרנו קודם מה עושה המשפחתיות לסקס, אך זה לא כל הסיפור.
- במקרה הטוב הם חברים טובים, אין להם אנרגיה לסקס כי רוב הזמן הם עייפים מרוב מטלות.
- במקרה הרע הם רבים המון. הוא רוצה להירגע בעזרת סקס. היא מעדיפה לעשות שופינג...
- ביחסים ארוכי טווח התשוקה שלנו מזמינה אותנו לטפל בה באופן אינטליגנטי. האם אנחנו מסוגלים, רוצים להפעיל "אינטליגנציה אירוטית".
- וכאן מתחיל הפרדוקס הגדול –
- אם אנחנו נאחזים בתפקידים הישנים של "גבר" – "אשה" – זה כבר לא עובד. נשים כועסות על עומס ייתר, על אי שיוויון במטלות המשפחתיות עייפות מידי, חסרות מוטיבציה, לא מוכנות להתמסר לתפקידם הישן כמענגות של הגבר...
- אם אנחנו הנשים אסרטיביות במין, אסרטיביות בשמירה על זכויותינו – הגבר שלנו מאוים, נמנע, כועס וגם בורח לכל מיני מקומות – סקס פרוע, לא עם האישה שאיתו – איתה יש לו חשבון...
- ונניח הנחה אופטימית ששניהם רוצים שיוויון. באמת רוצים. והם משכילים לבנות איכות חיים טובה יותר לשניהם. הם יגלו עוד מעט, עם לידתו של הילד הראשון שכאשר הם הופכים למשפחה מה ש"יוצא" החוצה זה התנהגויות מותנות אוטומאטיות עתיקות יומין של "גבר" – "אישה".
- הוא יצפה לארוחה חמה עם שובו מהעבודה, היא תצפה שיביא "יותר כסף הביתה", הוא לא מבין למה היא עושה "עניין כזה גדול" מסקס, היא רוצה שידבר איתה יותר, הוא מגיע הביתה מאוחר כי "מישהו חייב לפרנס פה"... היא מתלוננת שהיא "עושה הכול בבית ושהילדים לא רואים אותו, ואיזה מין אבא הוא"...
ויהיו שיאמרו שדוגמאות אלו הן פרי דמיוני, הרי היום כבר הכול אחרת. כן, העולם אכן השתנה, ויש יותר מודעות ויותר חברות ומעט יותר שוויון אבל... גן העדן עדיין רחוק רחוק.
5. שאלת מיליון הדולר – האם נוכל לממש את השיוויון בקשרים הרומנטיים שלנו? בחוויה המינית? - אני שואלת – כיצד נשים וגברים שמנסים באופן ממשי לממש את השוויון בקשריהן הרומנטיים מתמרנים בין אמונותיהם לבין המציאות שאינה מקיימת את החזון הפמיניסטי על בוריו, בלשון המעטה.
- החזון הפמיניסטי לא מתחשב תמיד בתהומות הנפש הגברית והנשית שם התיישבו להם דפוסים עתיקים של גבר-אישה. כמו למשל:
- ארוטיקה ומיניות פורחים בין גבר לאישה על בסיס ההתניות הישנות. לכן לעולם נשים תימשכנה לגבר שהוא "יותר"...
- "אישה הורסת, אישה בונה" – אישה אחראית להעניק לגבר את האישור על גבריותו. בקבלה את מנהיגותו היא מכתירה אותו בתואר הנכסף – "גבר". בשללה את מנהיגותה ובניסיונה לחיות את השוויון – היא גורמת להסרתו.
- גבר רגיש הוא גבר "נשי" שאין לסמוך עליו בשעת צרה. רכותו נתפסת בחוויה החושית כרכרוכיות...
אז לאן פנינו מועדות?
6. האם אנחנו רוקמים סיפור חדש בין גבר ואשה? - אנו מוצפות במידע "אנתרופולוגי" המספר לנו לכאורה סיפור חדש על יחסי גברים נשים במילניום החדש. ספרים חדשים, תוכניות טלוויזיה, מאות אלפי אתרי אינטרנט העוסקים בסקס, שידוכים ו"צ'אטים" כמו גם מידע ישיר מנשים וגברים צעירים חסרי מנוח – כולם מספרים לנו משהו חדש, מטריד.
- מצד אחד חגיגה גדולה של סקס חופשי ומתירנות מרשימה לבחור את סגנון החיים המתאים לנו, וגם אמונות בשוויון וגם תשוקות לחזור למשחק הישן,
- מצד שני – בלבול, מועקה, חיפוש ותהיה ובדידות. מה קורה?
7. מחיר תופעת הניידות באהבה – השיוויון לכאורה - ניידות, לזוז מהר, רחוק, גבוה – שם המשחק בעולם המודרני. מותר לנו.
- נשנה את הקריירה שלנו כמה פעמים במעגל החיים, נפרק את הנישואים אם רע לנו, נחפש בן/בת זוג יותר... יותר...
- יש לנו זכות לאושר אישי. אנחנו זכאים לחוות הכול, גם את המיניות שלנו, לבדוק את גבולותיה. חלילה לנו להפסיד חוויות...
- מה מחירה של הניידות באהבה?
הנה כמה מילים על המחיר של נשים פנויות: - גם אם את יפה, רזה, לבנה, עשירה ומוקפת גברים שחושקים בך. את עלולה להרגיש זולה וריקה לאחר תקופה בה החלפת מאהבים מדי לילה, השעון הביולוגי שלך מתקתק, את מתאהבת בקלות ומתאכזבת בקלות ומתקשה להישאר או "להחזיק" בקשר מעבר לחודש ימים, את מסתכלת בערגה (ובבושה) בחברותיך שנישאו ושואלת את עצמך (לפעמים, בלחש, בלילה, כשאת לבד) – מה השתבש בחייך? מצד שני את תוהה אם את רוצה להיות "בעבר השני", כלומר במוסד הנישואים הידוע לשמצה (שהרי מי כמוך יודעת כמה "הם" לא נאמנים לנשותיהם. חלקם היו מאהבים שלך...). את אפילו שואלת את עצמך אם את מוכנה להקריב את החופש האישי שלך למען זוגיות ואימהות – שאלות שאמך לא ידעה שהן אפשריות.
וגם המחיר עבור גברים פנויים:
הנה דברים שאמר לי רווק מבוקש בן 37:
"ככל שהשנים עוברות זה נהיה יותר קשה. מצד אחד אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, אני יודע מה אני רוצה, למעשה הדרישות שלי עולות, מצד שני ההיצע מצטמצם. כשהייתי בן 25 הייתה לי חברה שהשתחררה מהצבא והיו לה המון תוכניות. יכולתי לצייר עליה המון תסריטים, תסריטים שנוחים לי, כי הסיפור שלה היה פתוח. למשל אם היא הייתה טיפוס אומנותי בתחילת הדרך יכולתי לדמיין את עתידה. יכולנו ביחד לדמיין מה יהיה. כיום כשאני פוגש בחורה בראשית שנות השלושים שלה והיא מספרת לי על תוכניותיה ללמוד זה בעייתי בעיניי. בשלב הזה בחיים כולנו נכנסים כבר לתבניות יותר קונבנציונאליות כתוצאה מאילוצי החיים. החזות שלנו", הוא מציין בצער, "כבר הרבה יותר קרובה למציאות מאשר לחזון שטיפחנו על חיינו". - אפשר לומר שהניידות הפכה לנורמה ופלשה ברגל גסה לתחומי הנפש. התוצאה – אי שקט קבוע, וזה לא אותו אי שקט מבורך המאפיין תקופת מעבר והמאתגר אותנו לחיפוש. זה אי שקט שמבקש ריגושים חדשות לבקרים. תופעה זו, שהיא ממש מגיפה בקרב הדור הצעיר, יצרה דפוסי רגש והתנהגות גם בתחום היחסים.
- לא טוב? – זורקים! קשה? – הולכים הלאה!
- כדי שיהיה טוב – "בואו נזרום, נכניס ריגושים כדי שחס וחלילה לא נשתעמם. הכול הולך: סרטי פורנו, חילופי זוגות, מועדונו "פיקאפ" – העיקר לא להיות לבד. לצאת בחברותות. הרבה אנשים, רעש, ואם כל זה לא מספיק כדאי גם להיכנס לאתרים מעניינים – סקס וירטואלי, צ'אטים בעילום שם (שאולי בכל זאת יולידו משהו). העיקר – עוד ועוד חוויות. אולי בכל זאת... התוצאה עגומה. נעלם והולך הבסיס הרגשי-ערכי שהוא המסד והטפחות לבניית קשר על בסיס של סקרנות, סבלנות, השתהות והשקעה. לזכור שכל איש, כל אישה הם חידה אנושית שיש צורך בכוונה מלאה כדי לדעת אותם, בצניעות, כי לעולם התהליך הזה לא יושלם באמת.
8. אולי נעזוב הכול ונתמכר לאירוטיקה וירטואלית שלעולם לא תאיים עלינו, לא תאכזב אותנו
מה יש בה באהבה וירטואלית שהיא כה ממכרת? - על כוח משיכתה למדתי מאישה כבת ארבעים שעוד בהיותה נשואה לגבר ביקורתי-אבהי חייתה בשני עולמות: בעולם האחד, המציאותי, מילאה בנאמנות את תפקידיה הנשיים, ובעולמה האחר – העולם הווירטואלי, קיימה מערכות יחסים מקבילות עם מספר רב של גברים שכולם, לדבריה, רצו להיות מאהביה, אך היא הסתפקה באהבתם מרחוק, שהייתה עבורה מקור חיזוקים בלתי נגמר לנשיותה. ככל שרצו בה יותר – כך שמרה אותם "על אש קטנה" – שימשיכו לאהוב, לחשוק ולחלום עליה – והיא, בריחוקה – תוכל להמשיך להרעיף עליהם מקסמיה, לשלוט בהם – מבלי לגעת באש. האומנם?
- "האש הזרה" נגעה בה, בו, ונישואיה התפרקו. ולקח זמן עד שהבינה כי מעשיה לא היו תמימים כפי שסברה. אך למרות תובנותיה וסבלה המשיכה לחפש וגם ניסתה לממש מִפגשים וירטואליים למשהו אמיתי ונלכדה פעם אחר פעם ברשת התרמית. לימים כשהתאהבה בגבר אותו הכירה באתר הצ'אטים שלה נדהמה לגלות שאין הוא ממהר להיפרד משפע הנשים, "ידידותיו", איתן רצה להמשיך לפלרטט. עכשיו הייתה היא הקורבן לשפע האפשרויות הזה שעבורה הפך להיות עולם של כאוס ומקור לבלבול וכאב.
ועולה השאלה – מהו סוד קסמה של אהבה ברשת? - האינטרנט מאפשר קשרים אינטימיים ארוכי טווח העשויים להתנהל באינטנסיביות רבה לאורך חודשים ואף שנים. עם זאת הקשרים הללו עשויים להיות אנונימיים לחלוטין, וכל אחד מן השותפים להם יכול לנתקם בכל רגע מבלי שניתן יהיה לאתרו. לדפוס כזה של יחסים קרא אהרון בן זאב, פילוסוף העוסק בתחומי הרגשות והאינטרנט..."קרבה מרוחקת" (detached attachment)."
- יש קסם ללא מחיר, לכאורה, באהבה אינטרנטית. אין היא מזדהמת ממציאות שיש בה מגבלות. אנחנו יכולים לשמור על ריגוש, תשוקה – בלתי ממומשים. אנחנו שומרים על כל האופציות. אנחנו לא חייבים להתחייב לקשר עם אדם בשר ודם.
9. מיתוס היופי – אויב המיניות הנשית בצורתו המודרנית
"מה בנוגע לפורנוגרפיית יופי לא אלימה?" שואלת נעמי וולף בספרה החשוב "מיתוס היופי". הנה אחת העדויות הממחישות את גודל המחיר:
"'אני מפנטזת', אומרת 'בטי' ב'הגן הסודי שלי', ספרה של ננסי פריידיי על פנטזיות נשיות, 'שהפכתי לאישה יפיפיה וזוהרת (למרות שאני יודעת שבחיים האמיתיים אני אישה די פשוטה)... אני עוצמת את עיני ומתבוננת באישה אחרת, היפה הזו, שהיא אני, אבל מזווית אחרת, מחוץ לעצמי. אני רואה אותה בבהירות כל כך גדולה, שבא לי לעודד אותה בקריאות בנוסח... 'תיהני מזה, מגיע לך'. מה שמצחיק הוא שהאישה האחרת הזו היא בכלל לא אני'."
ועוד אשה מספרת:
"פתאום כבר לא הייתי אני. גופי... כבר לא היה הדבר המגוחך והשמן הזה, הכול קרה לאותם שני אנשים יפים שבדיתי בדמיוני". - בתוך 20 שנים בלבד הצליח מיתוס היופי לצקת בתודעתן מסך דימויים, החוצץ בינן לבין גופן בשעה שהן מתייחדות עם אהוביהן.
- כשהן מדברות על כך, נשים רוכנות קדימה ומנמיכות את הקול. הן מספרות את סודן הנורא. זה החזה שלי, הן אומרות. המותניים שלי. זה הירכיים שלי. אני שונאת את הבטן שלי. לא מדובר בסלידה אסתטית אלא בבושה מינית עמוקה. האיברים עצמם משתנים מסיפור לסיפור. אבל מה שמשותף לכל הנשים שמתארות את התחושה הזאת הוא שכנוע פנימי עמוק, כי מה שהן הכי מתביישות בו הוא מה שפורנוגרפיית היופי עושה לו את הפטישיזציה הכי גדולה. חזה, ירכיים, עכוז, בטן. אלו האיברים המיניים ביותר בגוף הנשי, ש"כיעורם" הופך לאובססיה. אלו גם האיברים שגברים המתעללים בנשים מרבים לפגוע בהם. האיברים שרוצחי מין מרבים להשחית אותם. האיברים שפורנוגרפייה אלימה מרבה לבזות. האיברים שמנתחים פלסטיים מרבים לחתוך בהם. האיברים שבזכותם נשים יכולות להוליד ילדים ולגדל אותם, ושבזכותם הן יכולות להרגיש סקסיות. התרבות המבוססת על שנאת נשים הצליחה להשניא על נשים את מה שהכי שנוא על שונאי נשים".
10. מיניות פורנוגראפית - המיניות הטבעית והתמימה הזו שיכולה הייתה להמשיך ולקסום לנו נשים וגברים בוגרים אבדה אי שם בתעשיית המין הענקית שהגדירה מחדש את מושא תשוקתם של גברים – את מיניותן של נשים.
- כאשר אישה אינה יודעת את עצמה המיני היא עלולה בטעות לתרגם התנהגות פמיניסטית מודרנית לסוג של "השתלבות" במין "כחול". וכך היא עלולה לאבד את המפתח לנפשה.
- נשים מספרות לי על החשש המתמיד שלהן לא להיענות לגחמותיו של בן זוגן. "גחמות" במובן של התנסויות חדשות הלקוחות הישר מסרטי הפורנו. הוא "מציע לה" ו"מבטיח לה" שכדאי, שזה "יעשה להם טוב". אם תסרב – ירמוז לה שאינה משקיעה מספיק בגיוון, שאינה תורמת מספיק לחיי המין שלהם.
- נשים רבות חשות שניסיונן המיני נחות מזה של הגבר שלהן וייתכן שהוא יודע משהו הנסתר מהן... והן נענות.
- אישה פמיניסטית שבחיי היומיום שלה מתנהלת בעצמאות ואסרטיביות עלולה למצוא עצמה משחקת את "האישה מהסרט הכחול" תוך שהיא מספרת לעצמה שזה "ממש בסדר", והיא ממש "מעודכנת וזורמת". האומנם?
- הנה נתון מעניין מספרה של נעמי וולף:
- "נראה כי הסיפוק המיני של נשים נתון בפיגור אחרי ההתקדמות לכאורה של המהפכה המינית... ייתכן שהסכנות שמיתוס היופי מציב בפני מיניותן של נשים במערב הן כל כך גדולות, עד שנוצר מצב אבסורדי שבו אפילו נשים נימולות מחלקו המזרחי של כדור הארץ נהנות יותר: קשה להאמין, אבל בניגוד לנתונים שלעיל, במחקר שהקיף 4024 נשים סודניות נימולות (שהדגדגן הוסר להן לפי חוקי הסונה), נמצא כי 88 אחוז מהן חוו אורגזמה באחוזים ניכרים יותר מנשים מערביות".
11. על תופעת הפיצול בין עונג אורגאזמי גופני לבין צורכי הנפש - "זה טוב? זה רע? למה לא? אולי זה 'זה', כלומר 'ככה צריך', 'ככה מקובל, הרי אנחנו מתקדמות, לא כן?' אבל זה רע לי. רק רגע. אולי זה רע לי כי לי יש בעיה. בעלי כל הזמן טוען שיש לי בעיה ושאני לא מספיק משוחררת... אולי אני פשוט צריכה להשתדל יותר כדי שיהיה לי, כלומר לנו, כלומר לו – הרבה יותר טוב ועסיסי... בשבועוני הנשים דווקא מעודדים אותנו לענג את הגבר בדרכו, מה רע בזה?"
- כל אישה, כמעט, מכירה את הספק הקטן (או הגדול) המכרסם בביטחונה העצמי כל אימת שהיא עומדת לקבל החלטה "לא פופולרית". בימים אלה כשהכול פרוץ, כאשר מיניותה של האישה נבחנת באמות מידה "דעתניות", היא נדחפת למחוזות לא לה. השחרור המיני שלה במקרה זה, אינו אלא חיקוי פתטי של מיניות גברית מהסוג המאצ'ואיסטי. האישה זקוקה לתעצומות נפש כדי לומר בפיה "לא!", כאשר ליבה ונפשה זועקים "לא!"
12. חיזור פמיניסטי? הנה מה שמספרת לי אשה רווקה בת שלושים:
"הדינמיקה הזוגית לא מכילה את הפמיניזם באופן טבעי. אתן לך דוגמא. גבר שאני יוצאת איתו אומר לי כבדרך אגב, אולי באירוניה כבוחן את תגובתי: 'אני מדמיין אותך יושבת ומחכה לי כאשר אגיע מהעבודה'.
ואני בתשובה (סרקסטית): 'אתה באמת חושב שעשיתי תואר שני כדי לתלות אותו במטבח?' - היא מבולבלת. מצד אחד היא רוצה הדדיות בחיזור ובהשקעה. מצד שני היא נאלצת להיות היוזמת וגם להתמודד עם תגובת הגבר שהוא בלשון המעטה לדבריה "נרתע", "חושש" "מתלבט". המציאות הזו המדגישה את הפער בציפיותיהם, משאירה אותה תוהה – עד מתי תחפש את המיועד לה, החבר האמיתי שעליו חולמת? האם תרצה להתפשר בדרך כי עייפה מלחכות לפירות המיוחלים של פמיניזם באהבה?
- צמד המילים "חיזור פמיניסטי" עלול לעורר תהיות. חיזור מעצם טבעו הוא אקט לא סימטרי, כך הותנינו, נשים וגברים לחוות אותו. הגבר מחזר – האישה נענית או לא נענית. זה המשחק הישן.
- חיזור פמיניסטי מזמין אותנו להמציא משחק חיזור חדש. חיזור הדדי.
- האם זה קורה בפועל? האם מאמציה הבלתי נלאים של אישה פמיניסטית יועילו לה במעשה החיזור החדש? הנה מה שמספרת שרונה. סיפור לא שמח במיוחד.
"אני רואה שיותר נשים לוקחות יוזמה ומאחר שגברים יוזמים פחות (וגם מתקשים להביע רגשות) את נשארת הרבה פעמים בעמדת המתנה – את לא יודעת באמת מה הוא מרגיש כלפיך. העמימות הזו קשה ומתסכלת. אני משאירה לו בהתחלה לנקוט ב'אמצעי חיזור' כדי ללמוד את כוונותיו אבל כאשר זה לא קורה אני פועלת כי ההתמודדות עם אי הידיעה היא מקום רע להימצא בו. מה שנשאר לי לעשות זה לתמרן ולמעשה למלא משימות שבעבר לא היו מוטלות על אישה אבל עדיין מהוות איום על גברים כמו להזמין אותו לפגישה או ליצור קשר טלפוני במקום להמתין. אני מקדמת יצירת קשר ונסוגה כדי לתת לו את ההזדמנות לעשות הצעד בפעם הבאה, וזאת כדי להכניס הדדיות לקשר. לעיתים הגבר מגיב ויוזם אך זמן מה אחר כך את נקלעת שוב ל'לופ' מבלבל שמעורר בך תהיות. לפעמים אני מרגישה שאני מתמודדת עם ילדים במקום גברים בוגרים. לעתים אני חשה שהם 'נוגעים – לא נוגעים' בקשר. אני לפעמים לא יודעת מה הכוונות שלהם. רגע הם כאן ורגע הם נעלמים. ואני מנסה, האמיני לי. אני מנסה, גם כאשר אני מתוסכלת בשל החד-צדדיות של ניסיונותי, כמו למשל להבין אותו שעה שאין הוא עושה מאמץ להבין אותי. האם אין בכך שימור של הדפוס הנשי הישן???"
13. נקודת המבט הגברית לחיזור פמיניסטי
בהרצאתו של עידו נלמד הרבה יותר על נקודת המבט הגברית. אביא כתזכורת את השורות הבאות שנמסרו לי על ידי גבר רווק בשנות השלושים: "נשים מודרניות רוצות ליהנות מכל העולמות. מצד אחד הן רוצות את כל הפריבילגיות של שוויון זכויות ומצד שני הן מתרפקות על הקודים הרומנטיים של העבר. אני לא מחפש את האישה הקטנה. אני רואה באישה פרטנרית, שותפה לכל מה שעובר עלי בחיים – בבית ובעבודה, ואני מוכן בהחלט לחלוקת תפקידים פחות חדה".
"אני רוצה שלושה דברים: שתהיה יפה, חכמה ובעלת אופי טוב, אבל כשעוברת לי ההתלהבות הראשונה, אני בוחן אותה במבט ריאלי ומתחיל להשוות את הפערים בין מה שאני רואה בפועל לבין מה שאני רוצה. אני שואל את עצמי – על מה אני מוכן להתפשר וקשה לי. דברים קטנים שבהתחלה נראים לי חמודים מתחילים פתאום לעצבן אותי (בגלל שירדה לי ההתלהבות). ופתאום אני מרגיש שחסר לי..."
אכן, קשה לה להתלהבות להחזיק מעמד בעולם שהכול בו זמין ושקוף ומהיר וחודרני, עולם שסודותיהם הכמוסים של נשים וגברים גלויים ומנותחים. האתגר שביחסים גלויים, האתגר של נשים וגברים לפתח ולטפח חברות ותשוקה בגובה העיניים תחת אורה הבהיר של המציאות החדשה, הוא חלום רחוק ובלתי מובן לרוב. ואולי לכן מסתייג ברק מאישה פמיניסטית הנתפסת על ידו כרבת סתירות, כפי שתיאר לי:
"הן משתמשות בדגל הפמיניסטי כדי לברוח מהתמודדויות. 'אתה לא מבין את הנשיות שלי'", הוא מצטט אותן בסרקאזם וממשיך: "מצד שני הפמיניזם משרת אותן היכן שזה נוח להן. ואף יותר גרוע. חלקן הפכו לגבריות כוחניות. נשים צריכות להיות נשים, לא להידמות לגברים".
14. סיכום ביניים, או: מהי אינטליגנציה אירוטית ביחסים שיוויוניים אינטליגנציה אירוטית מזמינה אותנו לחשיבה יצירתית-עצמאית, אמיצה, נטלת דעות קדומות וגם נועזת בכל הקשור להוויתנו המינית. היא מזמינה אותנו להפרד ממיתוסים עתיקי יומין ויחד עם זה היא גמישה דייה כדי לעזור לנו לשמר את טקסי החיזור עתיקי היומין. אינטליגנציה אירוטית עוזרת לנו לקבל את "המוח הקדום" שלנו המשמר בקנאות התניות ישנות המעוררות את תשוקתנו. אך המוח התבוני שלנו המאיץ בנו לטפח יחסי שיוויון יודע לעשות את ההבחנה בין המיטה לבין מה שמחוצה לה.
טקסי חיזור כשמם כן הם – טקסים. הם מגודרים לזמן ולמקום.
גבר בדייט ראשון מרגיש צורך להזמין. יופי. אין זה הולך להיות דפוס מוביל ויומיומי ביחסים.
גבר בראשית תהליך החיזור נוהג חש צורך לחזר בסגנון הישן – יופי. זה לא הולך להעיד על ההמשך.
גברים ונשים נעזרים בפנטזיות מיניות בהם הם משחקים את תפקידיהם הישנים, הסטריאוטיפים. יתכן אומרת אסתר פרל שהגבר המודרני שכבר מזמן איבד את תחושת עליונותו-שליטתו לא רק באשה, אלא בחייו, בקריירה שלו עשוי לפנטז סצינות של שליטה בה, והיא שדווקא בחיים מחוץ למיטה מחזיקה הרבה שליטה תביא בדמיונה סצינות של התמסרות – האם זה מזיק? לאו דווקא – אם הוא וגם היא יודעים היטב שזה רק משחק, משחק שנגמר מהר.
מה ההבדל אם כן בין פנטזיות מיניות ביחסים לא שיוויוניים לבין פנטזיות מיניות ביחסים מודעים לשיוויון – ביחסים לא שיווניים המאופינים ביחסי כוח לפנטזיות מיניות של שליטה יש זיקה לחיי היומיום. לעתים הגבר יפרוק את תסכוליו בסקס בוטה נטל רגש. ביחסים מודעים פנטזיות מיניות הן משחק מיני בין שניים שלא לקוחים אותן ברצינות ובודאי לא משקפות את היחסים מחוץ למיטה.
ולבסוף הנה עדותה של אשה פמיניסטית:
היא: "גברים שנוטים לבקר נשים או להתייחס אליהן בעליונות דוחים אותי. המיניות שלי מתבטאת כיום בצורה אחרת. אני לא בהכרח קושרת את זה רק לפמיניזם, אלא להתפתחות האישית שלי כאישה וכיצור מתפתח. כפי שכבר ציינתי, פחות חשוב לי לרצות מבחינה מינית, אני יותר מבקשת התייחסות והתחשבות, יותר מרשה לעצמי לבקש את מה שאני רוצה ובעיקר הרבה יותר מרשה לעצמי להתנזר, מה שנכון לי כבר הרבה זמן (אבל אני מניחה שלא נכון לתמיד ולא היה נכון קודם). אני חושבת שההתנהגות המינית שלי הפכה יותר מופנמת עם השנים. אני לא בטוחה שזה קשור דווקא לפמיניזם, אולי גם, אבל אין לי יותר צורך להחצין את המיניות שלי, נוח לי יותר עם מי שאני ואני פחות מנסה למצוא חן".
והנה מה שאומר גבר שמרגיש מבולבל: "כאשר אשתי באה אלי עם הגילוי שהמשחק המיני הישן לא מתאים לה, נכנסתי למצב של הלם. הרגשתי שהיוזמה הזו שלה משאירה אותי מאוד לא שולט בעניינים. עד אז חוויתי פנטזיה של שליטה, שלפחות ברגעים הללו, אני זה שמושך בחוטים... המבוכה נכנסה לתוך האקט המיני עצמו. עכשיו אני מבין באופן אישי את המונח סירוס. אני מרגיש משותק...ככל שהחסר יותר גדול כך הצורך להיאחז בשליטה ולו במעוז האחרון, מעוז המין, 'במתכונת הישנה והטובה' הוא יותר חזק. ואכן המיניות הפורנוגרפית היא אחד המעוזים הבודדים של השליטה הגברית".
ועוד שואל הגבר בהתרסה:
"איך יפתח הגבר בדיאלוג עם אשתו על מיניות אחרת אם היא עלולה (כך הוא חושש) ללעוג לו שהוא 'חסר אופי, לא סקסי, לא גברי, לא מושך שהרי הוא אמור 'להעיר אותה מינית'. הדרישה הנשית 'הנסיכותית' מהגבר 'שילמד' מיניות אחרת מעוררת הרבה כעס בקרב גברים הרואים בה סוג של שוביניזם נשי, שהרי המיניות היא סיפור של שניים. עד לא מזמן הגבר היה צריך לספק אורגזמה מסוג מסוים, עכשיו מסוג אחר. איפה בדיוק, שואלים הגברים הנבוכים והזועמים (אלו שמודעים לבעיה), הוא אמור ללמוד?".
16. מה הלאה אני מחפשת משפטי סיכום ואיני מוצאת. השאלות רבות מן התשובות. לאחר אלפי שנים שבהן ניזונה נפשנו מאגדות ומפנטזיות, קשָה הפרידה מעולם קסום זה. המקום החדש המבטיח לכאורה מיניות משוחררת וחסרת מסתורין איננו מזמין במיוחד. המבוכה רבה. ועם זאת אני מתבוננת סביבי ורואה נשים וגברים שרוצים כל כך בקשר, במגע, בהתערבות הדדית. אולי אם לא נחשוש כל כך זה מזו, אולי אם לא נמהר כל כך לנהוג לפי צווי האופנה ולחקות את מה ש"כולם עושים", נמצא תשובה. אם רק נזכור שמגע אינטימי הוא צורך אנושי טבעי ופשוט, כך מיום לידתנו עד יום מותנו, נחשוש מעט פחות מ"הפוזה" ונזרום ביתר טבעיות עם עצמנו – נפשנו וגופנו.
http://www.dialog-nardi.co.il/Articles/Item.asp?Articles_ID=94&Articles_TypeID=1&MMID=83&DocID=175 http://www.dialog-nardi.co.il/Articles/Item.asp?Articles_ID=94&Articles_TypeID=1&MMID=83&DocID=175 |