אזהרה למקדימים קרוא: כנראה שאשמור ואעדכן את הפוסט כמה פעמים, ואוסיף בסוף תמונות. אז אם אין תמונות, סימן שאני עדיין מעדכן :)
היום הגעתי כרגיל לארמון, וראיתי משהו שלא ראיתי עדיין בחמשת החודשים שלי כאן- דגל האו"ם הורד לחצי התורן. על מנת להדגיש שלא מדובר בתקלה או בצירוף מקרים, התנוסס גם הדגל שבחצר הפנימית של הארמון בחצי התורן. שאר כ-200 הדגלים שבשדרת הכניסה לארמון נעלמו - לפעמים הם נלקחים לכביסה, אבל יתכן שמישהו פשוט לא רצה להסתבך פוליטית עם הורדתם או אי הורדתם לחצי התורן, והעלים אותם מהשטח. הזדהות עם יום השואה? לא ממש, היות והאו"ם, כמו יתר העולם, מציין את יום השואה הבינלאומי ולא את יום השואה הישראלי (אפילו השתתפתי בטקס המרגש בינואר). אמנם לא פורסמה הודעה רשמית (שאני ראיתי), אך הניחוש שלי הוא שמדובר בהזדהות של האו"ם עם האבל של פולין על מות נשיאה (ואח"מים נוספים) בתאונת מטוס. אין רע בכל שהארגון מזדהה עם אבל של מדינה החברה בו (מסקרן לדעת האם הדגל הורד לחצי התורן גם אחרי הירצחו של יצחק רבין ז"ל. יתכן מאד שכן, אבל צריך לראות איפה ניתן לברר את זה), אך בכל זאת מצאתי קצת טעם לפגם בהלכות האבלות של הארגון שאני עובד בו (ואני מקווה שייסלח לי על כך שאני משתף אתכם במחשבותי בנושא).
בינואר התרחשה רעידת אדמה קטלנית בהאיטי, שהרגה, בין השאר, 101 עובדי או"ם בפורט או-פרינס. האו"ם בהחלט כיבד את זכר הנופלים בטקסים ובהקדשת אתר האינטרה-נט של הארגון לתיאור ביוגרפיות שלהם, אך איני זוכר שהדגל הורד לחצי התורן כאות אבל של הארגון על מות עובדיו. אולי זה קרה ולא שמתי לב, אבל אני זוכר שבדקתי את הדגל במיוחד... מתמיה שהפרוטוקול מכבד ראש מדינה חברה (כפי שראוי לעשות) אך לא את עובדיו שקיפחו את חייהם תוך כדי שירות בארגון. ולא מדובר בעובדים בודדים אלא ב 101. סתם תמיהה.
ההתאקלמות שלי בז'נווה נמשכת, קורס הצרפתית הרשמי שלי מתחיל בשעה טובה בעוד שבוע, אם כי ספגתי כבר לא מעט צרפתית מסביב ואון-ליין ואני שמח שלא אתחיל ממש מאפס. עוד סימן להתאקלמות - חזרתי מאירוע של חברה לעבודה (העומדת ללדת, כשבאירוע היו עוד זוגות זוגות של עובדי או"ם ובני זוגם על טפם - כשמונה ילדים התרוצצו שם, ואחד אף נפצע במצח, מה שהבהיר לבעלת הבית שהבית שלה עדיין לא baby proofed... היו שלושה אנשים פנויים בכל האירוע, לא כולל שתי סבתות פרואניות. צריך שהחברה תעניק פטור מאחוז מסויים של אירועים כאלה לפנויים, לא? כלומר - שלא אצטרך ללכת ל 100% מהפעילויות שכוללות בני זוג וילדים ושיחות על חיתולים וגני ילדים ועדיין לא אחשב כאנטי-סוציאלי... כמה זה הוגן לדעתכם? 30%? 50?) ובדרך, על אוטובוס רנדומלי בקו שבחיים לא נסעתי בו קודם, פגשתי מישהו שאני מכיר... בחור אוזבקי חביב. ואני לא זוכר אם כבר סיפרתי לכם על העיראקי שפגשתי במקרה בסופרמרקט... ז'נווה. אחרי הכל מדובר בכפר.
ההורים שלי באו לבקר בפסח, מה ששימח אותי מאד (ראו תמונות- אחת בה הם צילמו אותי במשרד שלי ואחת עם אמא שלי בעיירה הציורית אנסי בצרפת אליה נסענו יחד ביום ראשון אביבי) והם ראו איפה ואיך אני חי, איפה אני עובד, וטיילו להם בעיר. לקחתי אותם למסעדה היותר מפוארת באו"ם (לא הקפיטריה בה אני אוכל מדי יום, שכבודה במקומה), ולמסעדה סיציליאנית בפרבר התעשייתי-משהו קארוז' (מוזר לראות את זה בעברית), ולקרפריה מצויינת בעיר העתיקה שאבא שלי גילה במקרה, וכמובן לאכול פונדו (אמא שלי ואני. אבא שלי לא מסוגל אפילו להריח את זה).
שאלה לסיום - מישהו מקוראי היה פעם בקשר long distance? יש לכם תובנות בנושא? אשמח אם יתחשק לכם לשתף.
בתחום המוסיקה- הנה שיר שאני משער שאכתוב עליו שוב בדצמבר... אבל עד אז מי יזכור שכבר כתבתי עליו בכלל :) http://www.youtube.com/watch?v=GkkJCSduFS0
הקול של הזמר מזכיר את אנטוני האגרטי מ Antony and the Johnsons אבל את אנטוני אני לא סובל ועל השיר הזה אני חולה. למה? המוסיקה היא כל ההבדל. (והלהקה הזו בריטית...)
למי שלא מכיר ואוהב דברים מלודיים ודרמטיים, כדאי לתת צ'אנס. הוויילד ביסטס כבר בסביבה כמה שנים, אבל נראה שהם מצליחים סופסוף לחבר את החלקים לסיפור הצלחה.
|