כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (24)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      14/4/10 13:20:
      14/4/10 09:19:

    הצלחת להשאיר אותי בהמתנה

    מצפה להמשך 

    משה 

      13/4/10 21:22:
    לולה יקרה אני מתחיל בדיאטה חריפה ממחר!
      13/4/10 20:59:

    צטט: hkadman 2010-04-13 20:26:31

    תודה עבור חוות הדעת היסודית לולה, זו גם דעתי וגם ציינתי

    כי סיפור זה נכתב לפני למעלנ משלושה עשורים.ושייך לסיפורים 

    הקצרים הראשונים ביותר שלי. גם אני משקיף על כתביי ושם

    לב להתקדמותי, כשם שהייתי תולה את רישומיי וציוריי בסלון

    ביתי כדי להתרשם מהתקדמותי. זכור לי שקראתי ספר מוקדם

    של דוסטוייבסקי שהוא אחד מגדולי הסופרים, ולא האמנתי שאכן

    הוא כתב אותו, עד כדי כך התאכזבתי. והסתבר לי כי ספריו

    המרשימים ביותר נכתבו לאחר גלותו בסיביר, לאחר משבר 

    אישי חמור שחלף כאשר נידון למוות ביריה וכבר כוסו עיניו...

    והנה הופיע רץ שבישור על חנינה והגלייה לסיביר.

    תמיד ישנה התחלה, השאלה היא האם קופאים על השמרים או לומדים 

    מהניסיון ומפתחים את היכולות.

     

    איש יקר,

    אין לי ספק ששמרייך תפחו עד מאד :)

      13/4/10 20:44:

    רק עוד קצת סבלנות ענתי, אני מבטיח...

    שיהיה מפנה. אם זה יהיה בדיוק המפנה

    שחזון ציפה לו, עובדה תתגלה בחלק ב'.

      13/4/10 20:39:

    אז צריכה להמתין לחלק הבא,

     כדי לקרא מה החליט הצייר לעשות,,,

     

     אז מה יהיה המפנה......*

      13/4/10 20:26:

    תודה עבור חוות הדעת היסודית לולה, זו גם דעתי וגם ציינתי

    כי סיפור זה נכתב לפני למעלנ משלושה עשורים.ושייך לסיפורים 

    הקצרים הראשונים ביותר שלי. גם אני משקיף על כתביי ושם

    לב להתקדמותי, כשם שהייתי תולה את רישומיי וציוריי בסלון

    ביתי כדי להתרשם מהתקדמותי. זכור לי שקראתי ספר מוקדם

    של דוסטוייבסקי שהוא אחד מגדולי הסופרים, ולא האמנתי שאכן

    הוא כתב אותו, עד כדי כך התאכזבתי. והסתבר לי כי ספריו

    המרשימים ביותר נכתבו לאחר גלותו בסיביר, לאחר משבר 

    אישי חמור שחלף כאשר נידון למוות ביריה וכבר כוסו עיניו...

    והנה הופיע רץ שבישור על חנינה והגלייה לסיביר.

    תמיד ישנה 

    התחלה, השאלה היא האם קופאים על השמרים או לומדים 

    מהניסיון ומפתחים את היוכולות.

      13/4/10 19:51:


    קדמן יקר,

     

    הרעיון והנושא מעניינים. את הכתיבה הפעם אהבתי קצת פחות מהסיפורים האחרונים שפרסמת. אולי חסר קצת דבק, אולי חסך בפרטים אישיים (למה עדיין רווק ועוד), אולי קצת ארוך מדי ועמוס פרטים פחות חשובים. זו דעתי בלבד.

    בכל אופן אין לשפוט חצי עבודה וכפי שהתרשמתי בנתיים, "יש למה לצפות" :)

     

     

    בתודה,

    לולה

     

     

     

      13/4/10 17:15:

    תודה קוכליאה ההמשך יבוא אל דאגה.

    דרך אגב גם אני אקס קיבוצניק, של מי?

    של השומר הצעיר כמובן.

      13/4/10 16:56:
    מחכה לחלק ב'!
      13/4/10 16:35:

    תודה מקרב לב הדס, אני מאמין שההמשך ימצא חן

    בעינייך עוד יותר. כולנו מייחלים למפנה כזה או אחר

    לפעמים, ולעתים כאשר זה לא קורה, אנחנו מתנחמים

    שלא נהיה יותר גרוע. ושוב תודה מקרב הדס.

      13/4/10 16:32:

    תאמין לי איתן שאת השאלה הזו גם אני שאלתי פעמים רבות.

    ובסיפור הזה עשיתי חסד עם "חזון" כפי שהייתי מאחל לעצמי...

    בביקור שלי במוזיאון ישראל בירושלים ראיתי דיוקן של גברת 

    מאוד מכובדת עוד משנות טרם קום המדינה ובאותן שנים היא

    הייתה עדיין מכובדת, הדיוקן שצייר אחד מציירי אופקים חדשים

    לא אציין את שמו, הוא פשוט קטסטרופה. פניתי לאותה גברת

    במכתב ונעניתי על ידי מזכירתה. היא כמובן דחתה את הצעתי

    לדאבוני. אפשר לראות את הדיוקן הזה הכל כך לא מדויק ואת

    הפשע שאותו צייר עשה לידיה גם כיום.

      13/4/10 16:26:

    נכון מאוד אילנה ידידים נאמנים יודעים לסייע ולהפתיע בדיוק בזמן.

    באשר למכחולים ושאר פריטי הציוד, ציינתי שחזון יצא לדרכו עם 

    שתי מזוודות, בחלק השני תתברר תכולת המזוודה השניה.

    המון תודות אילנה.

      13/4/10 16:22:

    אני חלוק עימך OCN ציינתי בפירוש שזה אחד הסיפורים הראשונים

    שלי. ולדעתי (אבל מי מתייחס לדעתי...?), הכתיבה המאוחרת שלי

    משנות התשעים ובשנים האחרונות עם צבירת ניסיון עולה בהרבה על 

    הסיפור הזה. אני חושב שהנושא והחשיבות שאני הענקתי לו משך את 

    תשומת ליבך. אני זוכר את עצמי יושב מרותק לתוכניות ה=BBC של

    קנת קלארק (המומחה הגדול של זממנו לאמנות), שעסקו בליאונרדו,

    ובאמנות בכלל. מכל מקום , אני מודה לך עבור התענינות, אני סבור

    שלאמנות יש תפקיד חשוב מאוד בקירוב לבבות ובחינוך לערכים.

      13/4/10 11:59:

    חיים

    יופי של כתיבה וסיפור...*

    המפנה המיוחל עמד בפתח.

    מחכה להמשך...

    יום נפלא

    מהדס

     

      13/4/10 11:16:

    יפה כתבת.היכן מסתובבים תעשיינים כאלה?מצפה להמשך.
      13/4/10 09:10:


    מסתבר שמידידים נאמנים אי אפשר להסתיר דברים...

     

    'את מועד הטיסה הסתיר מידידיו מאחר ולא ידע כיצד יעמוד בכך, ולפיכך העדיף שלא יראוהו ברגעי מבוכתו. כאשר הגיע המועד הזמין מונית ונסע לשדה. בעוד הוא נכנס לטרמינל נושא בידיו את שתי מזוודותיו, קדמוהו קומץ מידידיו הנאמנים בתרועות צהלה.'

    מעניין שהוא לא ארז מכחולים או עפרונות (או אולי פיספסתי?)

      13/4/10 08:56:

    כיכבתי לך זה דבר ראשון

    קראתי בעיון את הסיפור ומחכה לפרק השני מה יהיה עם הצייר ?

     

    סוף סוף רמת כתיבה כמו שצריך ולא סתם שטויות (זה ביננו אה?)

     

    אוסיקריצה
    חיוך

      13/4/10 06:46:

    אני לא מתפלא דבי שהתחברת בקלות לתיאורים,

    זה היה כל עולמי אז. והסיפורים הראשונים שלי וכל

    ניסיונות הכתיבה שלי עסקו באמנות הפלסטית.

    תודה דבי. ההמשך הרבה יותר טעון אם כי מתוארת

    בו לכל האורך דמות בודדת אחת.

      12/4/10 23:15:


    חיים,

    מאוד התחברתי לתיאור ההתלבטות של הצייר

    לגבי המשך דרכו האומנותית.

    והרעיון לנסוע לספרד - מצויין

    נאחל לו נסיעהטובה

    וביקור פורה ומפרה.

    ומחכה להמשך

    תודה דבי

      12/4/10 21:04:

    תודה עבור האבחנה המדויקת מירי מרחוק.

    החלק השני הרבה יותר תוסס, גם אני ממתין

    בקוצר סבלנות למכסת קוראים מתקבלת, כדי

    להעלת את החלק השני. ושוב תודה. 

      12/4/10 20:59:
    תודה דרור, הוא בסטנד ביי.
      12/4/10 20:02:

    תודה חיים.

    אפשר לחוש את לבטיו של הצייר בקשר להמשך דרכו.

    שמחתי לקרא ונהנתי.

     

    מחכה להמשך

     

    מירי

      12/4/10 19:59:


    נו... ו-....

    :) נמתין לחלק השני.

    0

    המפנה חלק א'

    24 תגובות   יום שני, 12/4/10, 19:42

    פרויקה חזון, אמן ואדם מצליח חזר מרחצת בוקר מוקדמת בחוף גורדון. החנה מכוניתו בין עמודי בית הדירות שלא מכבר נבנה, שלף עיתונו מתיבת הדואר – וכאשר הוא חולף על הכותרות בעיניים מרפרפות, נעץ את המפתח בדלת הכניסה ללובי.

    משנכנס עלה את המדרגות שתיים - שתיים לעבר דירת הפנטהאוז בה התגורר. במעלית השתמש לעתים רחוקות בלבד, רק באותן הפעמים בהן ליווה את אורחיו.

    תערוכות רבות ערך ולו התבקש למנותן, היה נזקק ליומנו. מאז תערוכתו הראשונה דרך כוכבו וטרם צנח. המבקרים שרובם נמנו על חוג ידידיו, קשרו לו כתרים. אוצרים ובעלי גלריות כאשר רק גונבה לאוזניהם שמועה כלשהי אודותיו, מיהרו לבקרו בסטודיו. מעולם לא דחה אף אחד מאורחיו הקרואים ושאינם קרואים, סבלנות רבה הייתה לו להאזין לזולתו. תמיד ארחם בשמחה גם כאשר הפסיקוהו באמצע עבודתו. יחדיו הסבו לשולחנו בעוד השיחה קולחת שעות ארוכות.

     

    שלושים וחמש שנים חלפו מאז החל לצייר, ולאורכן דבק בדרכו כאשר סביבו געשו ועדיין גועשים זרמים ונחשולים שונים, המינימליזם, האבסטרקט, נאיביים ומתוחכמים, אוואנגרדיסטים דלי חומר ושאר נושאי דגל הקדמה למיניהם, אשר צצו בפטריות לאחר לילות שימורים ספוגי אלכוהול. במכירות הפומביות שהפכו לאחרונה מוסד של קבע, נשם אוויר פסגות, ולא הייתה גלריה אחת בעיר שלא נתברכה ביצירותיו.

    עם זאת צנוע היה ומקובל על הכל ורק כאשר התלקחו וויכוחים בתחום המקודש בו עסק, בסלון מסוים או בכל אירוע חברתי אחר בו השתתף, התלהט ותפחה מעט גאוותו. אותם מתי מעט שהתקנאו בהצלחתו, או לא היו מסוגלים לעכל כיצד אמן בקנה מידה כשלו נותר צנוע – ייחסו לו יוהרה.

    רווק היה והתגורר בגפו ומדי פעם כאשר התרגשה עליו פרשיית אהבים, באותן אתנחתות שבין קדחת יצירה אחת למשנהה, נכבש היה בקסמי עיניה המרצדות או שנינותה של ריבה נאה שחיפשה קרבתו. ממוצע קומה היה ולא מראהו אלא קסמו האישי, שמו ומעמדו, היוו את מקור המשיכה. מעולם לא ניצלן, נפש אמן רגישה הייתה לו. אך כאשר החלה פרשייה שכזו לדעוך, מוצא היה עצמו יושב לפני הכן שעות ארוכות בסטודיו; ואותה ריבה שלא מכבר רעננה את השראתו, הייתה מרחפת סביב כרוח רפאים. וכאשר התייגעה הייתה פורשת כפניה ופורחת לה בלא שהתייסרה.    

     

    כאשר נכנס לדירתו בבוקר צח זה, הניח את עיתונו על השולחן בפינת האוכל, ותוך כדי הסרת חלוק הרחצה מכתפיו פנה לסטודיו. מדי בוקר כשאך נעור משנתו ניגש היה לסטודיו לבחון את אשר עשה בלילה הקודם. לאחר רחצת הבוקר עם מרעיו חוזר היה ובוחן שוב ושוב את הבד הניצב על הכן – אף לפני ששטף גופו ממי הים. נוהג מועיל וקבוע זה שהחל עוד בימי בחרותו, עת תר היה אחר היצירה שתעניק לו את תעודת המעבר לתהילת נצח, שימש לו כאבחנה נוספת, כמעין אספקלריה לביקורת עצמית – וגם עתה לאחר שהתבגר ונתפכח קמעה, בסתר ליבו עדיין שימר גחלת לוחשת זו.

    במהלך התקופה האחרונה נתלווה אליו דכדוך בלתי מודע עדיין, כל אימת ששם פעמיו אל הסטודיו. החל להתיירא מפני הכן והבד הניצב עליו. דוחה היה את עבודתו והירבה שלא כמנהגו להתרועע עם מרעיו. משנתן לכך את דעתו חש בצורך עז בשינוי, כמו נתדלדלו מאגרי דמיונו, או שמא שפע השבחים שהורעפו עליו, הקהוהו. מלה ששמע בקטעי שיחות באחד הערבים – "הדחקה" – האירה פינה אפלה במוחו. סבור היה שמזה זמן רב מדחיק הוא לתת הכרתו את אותו סיכום של שנות יצירתו, בעוד הוא נרתע מלעשותו בלא יודעין. וסיבה זו החליט הוא, גורמת לדכדוכו ולאותו חשש שנלווה לסיום עבודה כלשהי או אף לתחילתה.     

    משנתבהרה דעתו החל נובר במחשבותיו. בהדרגה החל להתגבש בו הרעיון לקום ולנסוע לאחת מבירות אירופה. אולי יקדיש לכך כמה וכמה שנים. מחצית משנות חייו חלפו אם לא למעלה מזה, וזאת העת להרהיב עוז ולהתחדש.

     

    מאז עלותו ארצה עם קום המדינה, טרם יצא את גבולותיה. את חופשותיו נהג לבלות אם בצפון בנהריה, או בדרום באילת. משם היה יוצא לגיחותיו בפינות חמד, לערוך את רישומיו בפחם ובאקוורל, אותם היה מתרגם לציורי שמן בסטודיו. לאחר שנת ששים ושבע התרחבו אופקיו וסדרת רישומיו מוואדי קלט, מהווה עד היום מקור לגאוותו.

     

    בדק בין חבריו שהרבו לסייר בעולם, ואולי גם זו הייתה אחת הסיבות שהמריצה אותו לנסוע – סיפוריהם. ליקט את כל המידע הנחוץ וחרץ:

    מדריד, זו תהה תחנתו הראשונה, תקופה של עד שלושה חודשים תספיק לו. את רובה יקדיש למוזיאון ה-"פראדו", לאגף האמנות המודרנית, ואולי כמחווה של מחצית היום לכל היותר יקדיש למייסטרים. את "וולאסקז" אין הוא רוצה לראות, את "מוריו" וודאי שלא. התקופה האחרונה של "גוייה", "התקופה הקודרת", מעניינת אותו וסידרת ה-"קפריצ'יוס" שלו בפרט – רוצה הוא להכיר את התקופה המסוימת הזו כולה. מובן כי את "אל גרקו" הנערץ עליו ילמד בדקדקנות. מוטב להקדיש לטולדו שבוע תמים לפחות, את הביקורים בסביליה ובקורדובה ישאיר כאפשרות פתוחה בשלב זה, אך את גרנדה חייב הוא לבקר.     

    רכש כרטיס טיסה וקבע מועד בביטחה, למרות שמעולם לא טס עדיין. בהפלגה בחל, מאז אותה טראומה של העלייה לארץ. זכר השינה על הסיפון בספינת מעפילים רעועה. הצפיפות והבהילות בהן נדחקו לבטן הספינה בכל פעם שנשמעו רעשיו של מנוע מטוס, או כאשר צללית של ספינת קרב בריטית הופיעה באופק – טרם עזבוהו עד עצם היום הזה.

     

    סר למטבח הלעיט את הטוסטר בפרוסות לחם, העמיד קומקום מים על הכירה וניגש להתקלח.

     

    בעודו מתנגב בחלוק מגבת רחב מידות שכיסה גופו הלח, חזר למטבח. סיים להכין ארוחתו ערך שולחנו וכרוך בחלוקו ישב לסעוד תוך כדי עיון בעיתון. מאחר ונועדה לו פגישה עסקית בצוהרי היום עם תעשיין מסוים שטרח להגיע מזה שישה שבועות מדי יום לחוף גורדון, כדי לטפח את הידידות ביניהם,  הזדרז ואת ספל הקפה גמע בעמידה וחש לסטודיו אל כן הציור. ממש חיזר אחריו הטיפוס העיקש הזה, כמו היה הוא נערת זוהר מבוקשת. מה רצונו בדיוק טרם ידע, אך בטוח היה שידחה אותו. עוד נותרו לו מספר התחייבויות קודמות להשלים לפני הנסיעה.

    בצהרים יצא אל המלון באיחור, מקום הפגישה המיועד. מוטב שימתין אותו תעשיין סבר, וכך ללא דיחוי ישטח בפניו הלז את פרטי הצעתו.

    התעשיין המתין לו מתחת לפתח הרחב והמקורה, בידו האחת החזיק בתיק מסמכים מרשים, בעוד הוא צופה אל רחבת החניה. הוא לא התרעם וקידמו בחיוך, על אף שהמתין לו דקות רבות. יחד חצו את הלובי ופסעו לעבר מסעדת המלון הענקית. רב המלצרים הובילם אל אחד השולחנות הסמוכים לקיר הזכוכית הצופה אל הים. השיקו אפריטיף ולאחר שעיינו בתפריט, הזמינו ופטרו את המלצר, פתח התעשיין ופירט את ההזמנה שייעד לו לחזון. שלף תצלומים של מפעל צינורות הפלסטיק שיש לו בכרמיאל, מפה מאולתרת שהכין במו ידיו והסביר: רוצה הוא בשבעה ציורי נוף שיכין לו האמן. נוף מפעלו הממוקם בקרית התעשייה הסמוכה לעיר. את נקודות התצפית השונות מהן יצייר האמן או יכין רישומיו, סימן לו התעשיין על המפה. מוכן הוא להעמיד לרשותו רכב עם נהג כדי שישרת את כל צרכיו. אנא יעיין האמן במפה ובתצלומים ויגיש לו הצעת מחיר התחלתית, אם אפשר בזו השעה.    

    חזון הצטחק ודחה את ההצעה באדיבות, למסחור נלוז שכזה אין הוא מוכן לתת יד. התעשיין שסבר היה כי פלש לתחומו של האמן בלהיטותו, אסף את המפה והתצלומים והציע פעם נוספת. אלא שהפעם הדגיש, מעניק הוא לאמן חופש פעולה מלא. הרכב יעמוד בכל מקרה לרשותו, אדרבא יעשה האמן את אשר יחפוץ – ובלבד שיבצע עבורו את ההזמנה הזו, לה מייחס התעשיין חשיבות רבה.

    חזון נאלץ להסביר לו באריכות כי אין זמנו עמו, הטיסה ממשמשת ובאה ועוד מספר עבודות תלויות ועומדות לו שעליו להשלימן לפני הטיסה. אך כאשר סיימו את שתיית הקפה ובטרם נפרדו, נעתר חזון לראות את ההזמנה כעומדת. ונדברו שניהם להיפגש שוב כאשר יחזור מנסיעתו.

     

    האמת שהחשש מהטיסה העומדת לפניו, היה תמוה מעט שהרי כולם טסים. אם כי עד להחלטה זו שנטל על עצמו, לא חש צורך אף לצאת מתחומי העיר. ואת חופשותיו מדי שנה נטל כאילוץ, מאחר ומרביתם של ידידיו נעדרו באותה תקופה של השנה.

    את מועד הטיסה הסתיר מידידיו מאחר ולא ידע כיצד יעמוד בכך, ולפיכך העדיף שלא יראוהו ברגעי מבוכתו. כאשר הגיע המועד הזמין מונית ונסע לשדה. בעוד הוא נכנס לטרמינל נושא בידיו את שתי מזוודותיו, קדמוהו קומץ מידידיו הנאמנים בתרועות צהלה. צמד בקבוקי שמפניה וגביעי בדולח בידיהם, צלם עיתונות "שהזדמן במקרה" הנציח את המאורע בהבזקי מצלמתו – וכך משיקים גביעים לקול תרועות המתקהלים, הובילוהו בטפיחות כתף אל הדוכן. את מזוודותיו נטלו ממנו וצבאו על הדוכן, מביכים את דיילות הקרקע בבדיחותיהם. וכך התחלפו לו התרגשותו וחששותיו בעליצות רבה. המעבר אל אולם הנוסעים והעלייה למטוס חלפו רוויים בעליצותו. בהמראה בלבד היה לו רגעים מספר של חרדה, אולם כאשר התיר את חגורתו והתרווח במושבו, אסיר תודה היה לרעיו. הטיסה חלפה בנעימים ואכן החל ברגל ימין את הרפתקאתו – המפנה המיוחל עמד בפתח.

     

    © חיים קדמן 1986 – כל הזכויות שמורות

     

    דרג את התוכן: