כותרות TheMarker >
    ';

    משגיח כשרות

    בלוג שעוסק בדברים שמעניינים אותי ומעסיקים אותי, שזה אומר חילונים וחרדים, ישראליות, כנסת, זכויות אדם ודמוקרטיה (איור: עמוס בידרמן, הארץ)

    0

    פסקי הלכה מהגיהנום

    63 תגובות   יום שני, 12/4/10, 20:17

    יד ושם. צילום: Michael Panse Mdl, flickr

     

    כשהנאצים אוסרים לאכול את הדשא, האם מותר לאכול גוויות? מותר להתנדב להחליף חבר שנשלח לתאי הגאזים? להכין מזוזות מצינורות הגז? והאם לתינוק שבוכה בבונקר יש דין רודף וצריך לחנוק אותו?

     

     

    רעב. הרב יהושע משה אהרונסון השתתף במצעד המוות מבוכנוולד לטרזינשטאט. הרעב היה כבד. בספרו "על מרורות" מספר הרב אהרונסון, לימים רבה של פתח תקוה, שהנאצים הטילו עונש מוות אפילו על אכילת העשבים בדרך כדי שלא יחוסל המרעה לבהמות. אחד מידידיו פנה אליו וניסה לשכנע אותו שיתיר לאכול את גופת אחד המתים, בטיעון שהשחרור מתקרב וחבל על כל מי שימות ברגע האחרון. "התחלתי לבכות", מספר הרב, "ונהמתי מקירות לבי: 'ריבונו של עולם, קח את נפשי ואל תביאני למדרגה נמוכה זו'". הוא הסביר לפונה שאמנם נראה שפיקוח נפש מתיר אכילת אדם, אבל יש חשש שאם יתיר לאכול גופות, יהיו מי שירצחו אחרים כדי לאכול אותם, וגם שייתכן שהנאצים יבחינו במעשה ויהרגו את האוכלים.

    אחד מידידיו של הרב אהרונסון ניסה לשכנע אותו שיתיר לאכול את גופת אחד המתים, בטיעון שהשחרור מתקרב וחבל על כל מי שימות ברגע האחרון

     

    בכי. פסק ההלכה הזה, כמו רבים מהפסקים בפוסט הזה, מופיעים בתקליטור "שו"ת שואה", שהוציא מכון "נתיבי ההלכה". התקליטור כולל פסקי הלכה מתוך155  ספרים, חלקם נדירים מאוד. הדילמות הנוראות שאיתן התחבטו הרבנים בשואה ממחישות את הזוועות. אולי הפסק שמאפיין ביותר את הדילמות האלה הוא זה שדן בשאלה, מה דינו של תינוק בוכה בבונקר שבו מתחבאים יהודים בשעת חיפוש של הנאצים? בין הפוסקים קיימת הסכמה רחבה, שלתינוק כזה שעלול להסגיר בבכיו את כל הנוכחים, היה דין רודף. לכן היה מותר לסתום את פיו באמצעות כר, גם אם הדבר יביא למותו.

    לכל מי שחושב שמדובר במצב חריג מביא הספר "השואה במקורות רבניים" שהוציא ב-1995 חוקר השואה ד"ר אברהם פוקס, מספר דוגמאות. האדמו"ר ממונקטש סיפר בדרשה ב-1943 על בונקר מחבוא, שבו ילדה אשה בלי להוציא אנחה מפיה, שכן בחוץ הסתובבו משמרות של האס-אס. לאחר הלידה החל התינוק לבכות, ואי אפשר היה להרגיעו. שני רבנים שהיו בבונקר פסקו, כי מותר להרוג את התינוק, כי הוא מסכן את הנמצאים בבונקר. האדמו"ר סיפר שאיש מהנוכחים לא היה מוכן לעשות זאת, והאם היא שהמיתה את ילדה.

     

    The Holocaust Memorial >  </p>           <p style=

     

     

     

     


    ניצול אושוויץ, תושב בודפשט, הכין "בתמימות לבו תיקי מזוזות מצופים בכסף צרוף, חפץ של מצווה לזכר הקדושים שנהרגו, מקנים דקים של מתכות, שהיו קבועים בתאי הגז ואשר דרכם ירד הרעל"


    מיחזור. מזכרות מהשואה עוררו בעיות הלכתיות לא פשוטות. בבית הכנסת שעל הר ציון בירושלים היה מנהג, שלפיו החזן משתמש בתפילת העשרה בטבת בחבל בו תלו הנאצים יהודי - כאבנט. קשירת האבנט היא מנהג חסידי שמטרתו להבדיל בין חלק הגוף התחתון, בו מרוכז היצר, לחלק הגוף העליון – הרוחני. הרב משולם ראטה, מגדולי הפוסקים לאחר השואה פסק כי השימוש בחבל התליה כאבנט "יש בו שני איסורים. החבל הזה צריך קבורה, ואסור להשתמש בו או ליהנות ממנו בשום דבר".

    הרב אברהם מאיר איזרעאל, עורך ביטאון הלכתי בברוקלין, מספר שניצול אושוויץ, תושב בודפשט, הכין "בתמימות לבו תיקי מזוזות מצופים בכסף צרוף מעשה ידי אמן, חפץ של מצווה לזכר הקדושים שנהרגו, מקנים דקים של מתכות, שהיו קבועים בתאי הגז ואשר דרכם ירד הרעל הכימי לתוך התאים". איזרעאל פסק ש"אסור להשתמש בקני רצח אלה". זאת, בין היתר בשל הסכנה המיסטית שחפצי הרשע האלה ממיטים על המחזיק בהם.

     

    Holocaust Memorial, Budapest. Photo: Neilhooting, flickr

     

    יחסים. הרב אהרונסון, שהוזכר בראשית הפוסט, הורה לא לקיים יחסי מין בזמן המלחמה, אפילו כשמדובר בזוג חשוך בנים. זאת, משום שנשים הרות וילדים היו הראשונים בתור להשמדה. אברך פנה לרב מרדכי רוטנברג מאנטוורפן וספר לו שאשתו פוחדת לקיים יחסים מחשש שתתעבר. רוטנברג פסק שעדיף להתנזר לגמרי מאשר לקיים יחסים ב"ימים בטוחים". בגטו קובנה נודע שהנאצים מוציאים להורג אלמנות וילדיהן. הנשים מיהרו לחפש להן בעלים, אבל הרבנים התלבטו אם מותר להם לסדר קידושין אם הנשים אינן יכולות לטבול במקווה. בסופו של דבר הוחלט להתיר את הנישואים, אך לאסור על בני הזוג החדשים לקיים יחסי אישות.

     

    שני רבנים שהיו בבונקר פסקו, כי מותר להרוג את התינוק, כי הוא מסכן את הנמצאים בבונקר. האדמו"ר סיפר שאיש מהנוכחים לא היה מוכן לעשות זאת, והאם היא שהמיתה את ילדה

    אונס. האם היה מותר ליהודייה להתמסר לנאצי כדי להציל את עצמה? והאם אשה שנאנסה על ידי הנאצים במחנות מותרת לבעלה? ד"ר אליהו בן זמרה, שהיה שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דן בשאלות האלו בדיעבד, במאמר "קדושת החיים ומסירות הנפש בימי השואה". אם האשה נאנסה באיומי רצח, הוא כתב, אין ספק שהיא מותרת לבעלה. אם התמסרה מיוזמתה, הרבנים יצטרכו להתאמץ יותר אבל, בשל הנסיבות, כנראה ימצאו דרכים להתירה לבעלה. הרב יהושע מנחם אהרנברג (שהיה לאחר השואה רב מחנות הפליטים בקפריסין) פסק שמותר למסור אלמנה הידועה כמופקרת לידי גנרל נאצי החושק בה, כדי לעכב את משלוח יתר בני העיירה להשמדה.

     

    Holocaust memorial in San Francisco, CA. Photo: Dubgael, flickr

     

    תפילה. המפיץ של התקליטור, משה חסיד, מסביר שהמיוחד בפסקי ההלכה מהשואה הוא ש"הרבנים לא ישבו עם לשכה ותאורה וארון ספרי הלכה". הפסקים ניתנו במחנות ובגטאות, לפעמים בחטף ובעיצומה של עבודת פרך. רבים מהרבנים שפסקיהם הועלו על התקליטור נרצחו במחנות. לכן התקליטור הוא גם מפעל הנצחה. הניסיון לקיים חיים על פי ההלכה היווה סמל של דבקות באורח החיים היהודי ובצלם אנוש. הרב צבי מייזליש, שהיה באושוויץ וניצל, דן בשאלה האם מותר לאנשי גטו קובנה להתפלל בציבור, לאחר שהנאצים קבעו עונש מוות למי שיעשה זאת. הוא פסק שמדובר בגזירת שמד שמצדיקה מוות על קידוש השם, והתיר לא רק להתפלל אלא גם לתקוע בשופר.

    נכות. האם מותר ליהודי לסייע בניסויים שנערכו ביהודים ולהטיל בהם מום? בן זמרה סבור שאם ברור שסירוב פקודה יביא למוות, ייתכן שמותר לבצע את הניסוי, שכן מדובר בהטלת מום בלבד מול מוות. אחד מראשי הגטו נדרש על ידי הנאצים להסגיר לידיהם אדם מכובד ששמו כהנא. סירוב היה עולה בהריגת עשרה יהודים. האיש הסגיר אדם אחר, מפגר, שאף שמו כהנא. אחרי השואה שאל אם נהג כהלכה. הרב מצליח מזוז מתוניס קבע: "אין ספק שזהו עוון. לא מצאתי לו שום זכות".

    שוחד. הרב צבי הירש מייזליש, שניצל מאושוויץ, מספר על 1,400 נערים במחנה שנבחרו להישלח לתאי הגזים. אב שבנו היה בקבוצה זו שאל את הרב אם מותר לו לשחד את השומרים כדי שישחררו את ילדו היחיד, בידיעה שמיד יילקח ילד אחר במקומו. מייזליש השתמט מתשובה בטענה שאין לו ספרים, אין רבנים אחרים להיוועץ בהם ובאושוויץ אין גם יישוב הדעת הדרוש לפסיקת הלכה. האב הבין את הרמז ואמר: "יישרף ילדי על פי התורה וההלכה, והריני מקבל זאת באהבה ובשמחה".

     

    נער אחד הודיע לרב מייזליש שהחליט לפדות את העילוי משה בכסף וללכת לתאי הגזים במקומו. הוא הסביר: "אינני יכול למצוא מרגוע לנפשי שמשה'לה יישרף ואני הנבזה, אתהלך בין החיים"

    הצטיינות. הסיפור הקודם וגם הבא לקוח ממקור חשוב אחר לפסקי הלכה בשואה, הספר "אותיות של אש" של איתמר לוין, ספר שמשתמש בשאלות ההלכתיות כעדויות לתאור המציאות הבלתי אפשרית של השואה. באותו משלוח לתאי הגאזים שעליו מספר "אותיות של אש", נכלל גם הנער משה רוזנברג, עילוי גדול. נער אחר שלמד עם רוזנברג בישיבה, עקיבא מאנן, הודיע לרב מייזליש שהחליט לפדות את העילוי משה בכסף וללכת לתאי הגזים במקומו. הוא הסביר: "אינני יכול למצוא מרגוע לנפשי שמשה'לה יישרף ואני הנבזה, שאינני מגיע לכפות רגליו, אתהלך בין החיים". הנער הסביר גם שכל בני משפחתו כבר נספו וממילא אין לו חפץ בחייו. כל שביקש הנער מרבו היה הבטחה שלא יאבד את חלקו בעולם הבא, אך הרב סרב להעניק הבטחה זו.

     

    Original gas chamber of Auschwitz. Photo: Nikonmania, flickr

     

    התאבדות. הרב אפרים אשרי, מרבני גטו קובנה, התיר לאחד מנכבדי הקהילה להתאבד כדי לא לראות כיצד נרצחים בני משפחתו באחת האקציות. בספרו "שאלות ותשובות ממעמקים" מספר אשרי ש"הרוצחים הגרמנים היו נוהגים להרוג את הבנים לעיני אבותיהם ואת הנשים לעיני בעליהן". אשרי הורה, עם זאת, למבקש להתאבד לא לפרסם את הפסק כדי שהדבר לא יהפוך לתופעה. אותו רב גם התיר לאשה מגטו קובנה לעבור הפלה, בגלל האיסור שהוציאו הנאצים על נשים יהודיות להתעבר והחשש שהנאצים יהרגו את האשה ואת תינוקה.

    המתת חסד. ברוח התקופה יש להמליץ על קריאת פסקי ההלכה של השואה לכל מי שעסוק בשאלה אם יש איזה דמיון בין מעשי הכיבוש הקשים שלנו בשטחים לבין מעשי הנאצים. ניקח לדוגמה את השאלה על אחד ממבצעי החרמת הרכוש שערכו הנאצים, שבו הורו למסור להם כל פריט העשוי פרווה. כשבחיפושים נתגלה בכל זאת כובע פרווה, הוציאו הנאצים להורג בעינויים נוראים שלושה קשישים. קצין נאצי הציע לבנו של אחד מהם לקצר את ייסורי אביו ולהרוג אותו בירייה תמורת שעון זהב. הבן הסכים להצעה, ולאחר השואה שאל אם נהג כהלכה. נשיא העדה החרדית המנוח הרב יצחק יעקב וייס פסק שאין מדובר בעבירה.כל מי שחושב שיש קשר בין ההשפלות במחסומים או עוולות גדר ההפרדה לבין הסיפור הזה, כנראה לא ייתן לעולם לעובדות לבלבל אותו. פסקי ההלכה אינם מצדיקים את עוולות הכיבוש, אבל הם הוכחה נוראה נוספת לכך שאת השואה רצוי להשאיר מחוץ לעולם הדימויים וההשוואות של כולנו.

    לקבלת עדכונים קבועים לבלוג: m.kashrut@gmail.com

     

    אחרי התמונה: אלי ויזל רב עם אלוהים אבל לא מוכן להרוג אותו:



    Kissing @ Holocaust Memorial. Photo: Claudio Cicali, flickr

    צועק בלחש

     

    אלי ויזל מסביר שיותר קל לו לריב עם אלוהים מאשר להרוג אותו

     

    "לעולם לא אשכח את הלהבות אשר שרפו לתמיד את אמונתי", כתב חתן פרס נובל לשלום, הסופר אלי ויזל, בשורות הנחשבות למוטו של ספרו הראשון והחשוב ביותר, "הלילה". "לעולם לא אשכח את הרגעים הללו שרצחו את אלוהי ואת נשמתי... לעולם". הסצינה הידועה ביותר בספר היא כנראה סצינת התלייה. שלושה אסירים, שני מבוגרים וילד קטן, נתלו במחנה בונה באושוויץ לאחר שנמצאו אצלם כלי נשק. המבוגרים מתו מיד. אבל הילד קל המשקל פירפר בין חיים למוות יותר מחצי שעה. "היכן אלוהים?" שאל מישהו מאחורי ויזל, ואילו ויזל מספר בספר שקול מתוכו ענה: "הנהו. הוא תלוי כאן על הגרדום הזה"...

     

    לכן, זה היה די מפתיע כשכבר בתחילת הראיון אמר ויזל, היום בן 76, "לא כתבתי על מות האלוהים. אנשים לא הבינו אותי נכון. אף פעם לא איבדתי את האמונה באלוהים. התקוממתי נגד שתיקתו של אלוהים... היו לי שאלות ומחאות". ויזל מסביר כי "אני אמרתי שאלוהים נמצא בילד שרצחו עכשיו. רציתי להגיד שכל פעם שרצחו את היהודי ניסו לרצוח את אלוהים". לדבריו, ייתכן שאחרי השואה באמת היה מקום שיגיד "ריבונו של עולם, ביי-ביי, שלום, גמרנו. אבל מה? במקום זה התחלתי לריב אתו ואני רב אתו כל הזמן".

    אנשים מפרשים אותך איך שהם רוצים ואתה לא מתערב?

    "בספר הזיכרונות שלי 'כל הנחלים הולכים אל הים' יש פרק שלם שבו אני מסביר את פרשת האמונה שלי. אני אומר שיש לי אמונה פצועה, אבל היא אמונה. אני מתקומם נגד דרכי האלוהים. אבל אני פשוט לא יכול להתגרש. אני פשוט לא יכול. זה כמעט לא עניין של רצון. היה לי משבר אמונה, משבר מאוד קשה, כמובן. בשבילי השאלות נשארו פתוחות. לו הייתי אומר שאני מאמין בצדקתו וקדושתו של אלוהים, אז הבעיות היו נפתרות והכל היה כשורה. אבל אני אומר, הכל לא כשורה".

    ב"כל הנחלים הולכים אל הים" כותב ויזל: "ב'הלילה' יש פסקה, המתארת תלייה של ילד יהודי שהולידה פתרון הגובל בחילול השם. חסידי הרעיון שאלוהים מת עשו שימוש בלתי הוגן בדברי כדי להצדיק את דחייתה של הדת. אבל אם ניטשה היה יכול לזעוק אל הזקן ביער שאלוהים מת, היהודי שבי אינו יכול לעשות זאת. מעולם לא ויתרתי על אמונתי באלוהים. התקוממתי נגד הצדק שלו, מחיתי על שתיקתו ולפעמים על היעדרו, אבל כעסי עולה במסגרת האמונה ולא מחוצה לה". אבל הדברים הללו לא עוררו הדים. בסופו של דבר אף אחד מספריו של ויזל לא זכה להצלחה שהתקרבה אפילו לזאת של "הלילה".

    אם אלוהים לא מת נותרת השאלה, איפה הוא היה בשואה?

    "אתה חושב שאני יודע? אני באמת לא יודע, ולכן אני צועק. אני צועק בלחש, כי אני לא יכול לצעוק. הקול שלי שקט מאוד. אני מדבר בלחישה וכותב בלחישה. הדתיים הקנאים אומרים שעם ישראל חטא ואלוהים העניש אותו. כשאני פוגש רבנים גדולים, אני אומר 'תגידו לי אתם מה אנחנו יכולנו לחטוא כדי להיות ראויים לעונש כזה'.

    "הייתי מיודד עם הרבי מלובביץ'. שאלתי אותו איך אפשר להאמין אחרי מה שקרה. הוא אמר לי 'איך אפשר לא להאמין'. אמרתי לו 'אם אתה נתת לי עכשיו תשובה, אני לא מקבל, אבל אם נתת לי שאלה נוספת אני כן מקבל'. אין הסבר. אם אלוהים עצמו היה מופיע בחלום או
    בחזון והיה נותן לי תשובה, הייתי אומר שאני לא מקבל אותה. על זה אין לי תשובה. אין לי תשובה".

    אתה מאמין שאחרי המוות תפגוש את אלוהים ממש?

    "לא יודע. יש לי הרגשה שאחרי המוות אני אפגוש את הורי ואת הסבא שלי. הרגשה משונה. אבל להגיד שממש אפגוש את אלוהים? לא יודע".

    ואם יהיה מפגש כזה?

    "אני חושב שבבוא הזמן אני אשאל את אותן שאלות".

    (מתוך שחר אילן, הארץ, "צועק בלחש", 7.6.2006)

    Elie Wiesel - World Economic Forum Annual Meeting Davos 2003. Photo: World Economic Forom, flickr

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (62)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: Shahar Ilan 2010-04-12 22:00:05

      צטט: נאמני תורה ועבודה 2010-04-12 21:41:34


      אלו דילמות רציניות ביותר וחלק מהתשובות מעיד על עולם מורכב ורגיש של האנשים והמנהיגים שחיו בשואה. אני חושש שהעלאתן בפורמט זה עלול לגרום לאי הבנה ולזלזול שאינו במקומו.

       

       נחכה ונראה. לדעתי הן יתקבלו במלוא ההוד וההלם הראוי.

      צדקת

      שמואל

       

        15/4/10 23:32:

      וואווו פוסט מרתק

      תודה על המידע

      שבת שלום!

        15/4/10 10:14:

      צטט: בחור ..פשוט 2010-04-15 09:55:21

      צטט: shiv 2010-04-12 21:01:38

      מצוין,

      מתי אתה נושא דרשה בפני זורקי החיתולים הממהרים לכנות את בחורינו המצוינים בכינוי הגנאי?

       ומה עם קוראי הארץ והעין השביעית  הנוהגים לקרוא לטובי בחורינו בכינוי גנאי ?!

       הם בדרך כלל וחרים בכינויים מעודנים יותר שאינם כוללים השוואות לנאצים וגם בדרך כלל דוגלים שיטות אחרות למחזור חיתולים.

       

        15/4/10 09:55:

      צטט: shiv 2010-04-12 21:01:38

      מצוין,

      מתי אתה נושא דרשה בפני זורקי החיתולים הממהרים לכנות את בחורינו המצוינים בכינוי הגנאי?

       

       

      ומה עם קוראי הארץ והעין השביעית  הנוהגים לקרוא לטובי בחורינו בכינוי גנאי ?!
        15/4/10 07:26:
      תודה על התודות.
        15/4/10 02:00:

      תודה על פוסט שעורר בי דמעות התרגשות והרגשת התעלות על שאלה היו בני עמי.

      כתבת נפלא.

        15/4/10 00:46:
      נושא נורא ומרתק....
        15/4/10 00:21:

      מרתק ומזעזע... שלא נדע יותר לבטים שכאלו... לא יאומן....
        14/4/10 14:19:

      צטט: Shahar Ilan 2010-04-14 13:58:09

      צטט: ניר יהודה 2010-04-14 11:21:54

      כוונתי יותר ברובד האמוני של עם ישראל .הרי אנחנו מתפעלים מהמציאות הסובבת ומקישים לאמונה.הרי אם נירצה או לא תעלה כל

       

      הזמן שאלת השאלות האם היה אלוהים או לא ואם היה אז הוא יותר אכזרי מחיית האדם הגרמנית .ואם לא היה מדוע לא היה.ויותר אולי אנחנו טעינו בדרך הדת ועוד טועים.הרי חלפו 2000 שנה מאז שמתו 24 אלף תלמידי ר' עקיבא וזה מתועד ומוזכר עז היום.

      ואם את אלה מזכירים אז אתה מאמין שעוד 100 שנה ישכחו 6 מיליון ..אני חושב ששבר השואה גרם לחור שחור בלב האומה היהודית שלא נירפא אלא טויח.כי ישנו פחד לכנס למקום הזה שאולי יערער כמה מיתוסים בדת ויוכל ליגרום לשינויים במערכת אולי ישנם דברים לא במקום.

      הרי אמר הכתוב נחפשה דרכינו ונחקורה על מה ולמה באה לנו הצרה הזאת.וכל הפרושים הנישמעים על זה היום הם קול ענות נמוכה.

       

       

      כמו שאומר אלי ויזל, איזה עבירות עשו ששת המיליונים שיכלו להצדיק את העונש הזה?

      הרי יותר ויותר החרדים נגררים לתאוריית הגלגולים שהיא כל כך מביכה, כי היא מסירה את האחריות מהיטלר.

      הדרך שבה החרדיות היום מתמודדת עם השואה היא פשוט לא לשאול שאלות.

      אסף מי שלא שואל הוא יושן במיטה והספק רדום בתוכו וברגע של חיכוך עם החיים אז הספק יעלה ויחנוק אותו.

      לשיטה של הגילגולים חקרתי שנים בכל הכתבים שעוסקים בזה. ומה שגליתי שאין גלגול קולקטיבי.אלא כל גילגול מתייחס לפי מעשה

      ספציפי.ואין גילגול של משה כמו של חיים אז איך יסבירו לי 6מיליון גילגולים כמו מכונת דפוס.ועוד הגילגול הוא מצב של השגחה מדוייקת להביא את המתגלגל לתיקון. אז מה התיקון שיצא מהשואה כפירה וקושיא היש אלוהים או אין האים היה או לא היה .ולא לישאול פירושו להזמין את השואה הבאה שלצערי מתקרבת מהגרעין.

       

        14/4/10 13:59:

      צטט: המשורר מהבלוג השכן 2010-04-14 10:42:53


       

      "לא נותר לי עוד כח לחזק אתכם" - סוף דבריו של הרב קלונימוס שפירא - האדמו"ר מפיאסצנה - שדרש בפני חסידיו בגטו ורשה עד לגירוש לטרבלינקה.

       

       

       

      כמה נורא הדבר לאדמו"ר, שלא נותר בו כוח לחזק.
        14/4/10 13:58:

      צטט: ניר יהודה 2010-04-14 11:21:54

      כוונתי יותר ברובד האמוני של עם ישראל .הרי אנחנו מתפעלים מהמציאות הסובבת ומקישים לאמונה.הרי אם נירצה או לא תעלה כל

       

      הזמן שאלת השאלות האם היה אלוהים או לא ואם היה אז הוא יותר אכזרי מחיית האדם הגרמנית .ואם לא היה מדוע לא היה.ויותר אולי אנחנו טעינו בדרך הדת ועוד טועים.הרי חלפו 2000 שנה מאז שמתו 24 אלף תלמידי ר' עקיבא וזה מתועד ומוזכר עז היום.

      ואם את אלה מזכירים אז אתה מאמין שעוד 100 שנה ישכחו 6 מיליון ..אני חושב ששבר השואה גרם לחור שחור בלב האומה היהודית שלא נירפא אלא טויח.כי ישנו פחד לכנס למקום הזה שאולי יערער כמה מיתוסים בדת ויוכל ליגרום לשינויים במערכת אולי ישנם דברים לא במקום.

      הרי אמר הכתוב נחפשה דרכינו ונחקורה על מה ולמה באה לנו הצרה הזאת.וכל הפרושים הנישמעים על זה היום הם קול ענות נמוכה.

       

       

      כמו שאומר אלי ויזל, איזה עבירות עשו ששת המיליונים שיכלו להצדיק את העונש הזה?

      הרי יותר ויותר החרדים נגררים לתאוריית הגלגולים שהיא כל כך מביכה, כי היא מסירה את האחריות מהיטלר.

      הדרך שבה החרדיות היום מתמודדת עם השואה היא פשוט לא לשאול שאלות.
        14/4/10 11:21:

      צטט: Shahar Ilan 2010-04-14 04:17:08

      צטט: ניר יהודה 2010-04-14 00:39:42


      השואה היא הר געש שכל פעם מאיים לפרוץ והוא לא יכבה לנצח.

      הפוסט שהבאתה העמיד אותי אל מול מצב על איך אנשים חפשו

      הלכה אל מול הישרדות מהמות.הרי החולה בפיקוח נפש דוחה שבת.

      אז מה הטעם בהלכה.ואיזה אנושיות ותמימות ושמירה על צלם אנוש

      ברגעים קשים.ואיך המוח יכל לחשוב על שיקולים הלכתיים  כאשר הכל

      מתערבב ונישרף.

      אין לנו את היכולת גם לעמוד ולהעריך את גודל תעצומות הנפש של אנשים

      אלה נשאר רק לכאוב וליזכור.

       

      אתה בטוח שלא יכבה לנצח? הרי כל כך הרבה מאמצים נעשים כדי להשכיח. אולי בעוד 50 שנה איש כבר לא יגלה עניין. אולי בעוד 100?

      בכיר חוקי השואה בעולם פרופ' באואר אמר לי בראיון שהדבר היחיד שהעולם למד מהשואה הוא שזה אפשרי ומאז לא מספיקים לרצוח עמים.

      תראה איך העולם אדיש לאיום האיראני.

      כוונתי יותר ברובד האמוני של עם ישראל .הרי אנחנו מתפעלים מהמציאות הסובבת ומקישים לאמונה.הרי אם נירצה או לא תעלה כל

      הזמן שאלת השאלות האם היה אלוהים או לא ואם היה אז הוא יותר אכזרי מחיית האדם הגרמנית .ואם לא היה מדוע לא היה.ויותר אולי אנחנו טעינו בדרך הדת ועוד טועים.הרי חלפו 2000 שנה מאז שמתו 24 אלף תלמידי ר' עקיבא וזה מתועד ומוזכר עז היום.

      ואם את אלה מזכירים אז אתה מאמין שעוד 100 שנה ישכחו 6 מיליון ..אני חושב ששבר השואה גרם לחור שחור בלב האומה היהודית שלא נירפא אלא טויח.כי ישנו פחד לכנס למקום הזה שאולי יערער כמה מיתוסים בדת ויוכל ליגרום לשינויים במערכת אולי ישנם דברים לא במקום.

      הרי אמר הכתוב נחפשה דרכינו ונחקורה על מה ולמה באה לנו הצרה הזאת.וכל הפרושים הנישמעים על זה היום הם קול ענות נמוכה.

       

        14/4/10 10:43:
      כל הכבוד, שחר.

      צטט: Shahar Ilan 2010-04-13 07:44:10

      צטט: miris123 2010-04-13 07:33:43


      וואו שחר,

      קראתי בנשימה עצורה,

      כשבכל קטע אני מבטיחה לעצמי שזה הקטע האחרן שאני קוראת, כי בעצם הבנתי את הרעיון המרכזי, וכל כך קשה לקרוא את הקטעים,

      ובכל קטע מחדש, מפירה את ההבטחה שהבטחתי לעצמי וממשיכה לקרוא, בלי לנשום, וכואבת את הסיפור,

      ונדהמת בגין העובדה שגם ברגעים הכל כך קשים, אנשים פנו לרב על מנת לקבל פסקי הלכה,

      והנושאים של פסקי ההלכה הם מוטרפים ולא אנושיים ומשכיחים את העובדה שהתורה אמורה להיות "תורת חיים" ..

      ויכול להיות שעצם הפניה לרב, שמרה על שפיותם של הפונים, להראות שהנה , הם ממשיכים להתנהל כרגיל , בתוך הים השחור שהם שוחים בו.

      הפוסט הזה נתן הסתכלות על השואה ברזולוציה מאוד גבוהה, עם מבט על פיקסלים שאף פעם לא ראיתי, והוא מדהים וכואב כאחד.

       

       

      כן נדמה שלא מעט יתרונות היו לפניה לרב בשואה.היה מי שיעזור לשמור על צלם אנוש, והיה גם מי שיזכיר שפיקוח נפש חשוב ברוב המיקרים מההלכה.אבל יש לי תחושה שהפניה לרב בראש ובראשונה עזרה לאנשים להרגיש שנשאר עוד משהו מהחים שלהם, שלא הכל בסדר הישן קרס, שלפחות יש סמכות שאליה אפשר לפנות. מענין למי פנה הרב.

       

       

      "לא נותר לי עוד כח לחזק אתכם" - סוף דבריו של הרב קלונימוס שפירא - האדמו"ר מפיאסצנה - שדרש בפני חסידיו בגטו ורשה עד לגירוש לטרבלינקה.

       

       

       

        14/4/10 10:27:

      צטט: סבא יאצק. 2010-04-14 09:01:00


      14.04.10

      בוקר טוב.

                     הרשה לי להמליץ לך על 3 ספרים של אנשים שחוו את השואה.1."בשם כל בני ביתי" ספורו של מרטין גריי. 2."כי ינוס איש מפני הארי." של כותב בשם "דה-רייטר" (הרוכב). 3. "רולטת הערמונים". של יאן קוט.

       מסופר שם על התנהלותם של רבני ישראל, שלא מחמיאה להם. עם רבנים אלו עם ישראל המסורתי לא בא  חשבון.

      עם ישראל בא חשבון שוב ושוב עם האדמו"ר מבעלז והאדמו"ר מסאטמאר שברחו והשאירו את חסידיהם ועם הרבנים שטעו ויעצו לאנשיהם להשאר באירופה. הפוסט הזה הוקדש לרבנים שהיו במחנות.

       


        14/4/10 09:09:

      צטט: אנה הו 2010-04-13 14:59:06

      תודה לך על פוסט מושקע, כמו תמיד.

      וכן, אסור לאכול את הדשא, מותר לאכול גוויה. (ליצמן ושות'...).

      מהמיואשת, אנה

       

      עוד פעם את???

      לכי תלמדי קצת הלכות...רק הן יוכלו להוציא אותך מהייאוש והמרמור שאת נתונה בו .

       

       

        14/4/10 09:01:


      14.04.10

      בוקר טוב.

                     הרשה לי להמליץ לך על 3 ספרים של אנשים שחוו את השואה.1."בשם כל בני ביתי" ספורו של מרטין גריי. 2."כי ינוס איש מפני הארי." של כותב בשם "דה-רייטר" (הרוכב). 3. "רולטת הערמונים". של יאן קוט.

       מסופר שם על התנהלותם של רבני ישראל, שלא מחמיאה להם. עם רבנים אלו עם ישראל המסורתי לא בא  חשבון.

        14/4/10 06:28:


      פוסט מעולה.

      תודה.

        14/4/10 04:17:

      צטט: ניר יהודה 2010-04-14 00:39:42


      השואה היא הר געש שכל פעם מאיים לפרוץ והוא לא יכבה לנצח.

      הפוסט שהבאתה העמיד אותי אל מול מצב על איך אנשים חפשו

      הלכה אל מול הישרדות מהמות.הרי החולה בפיקוח נפש דוחה שבת.

      אז מה הטעם בהלכה.ואיזה אנושיות ותמימות ושמירה על צלם אנוש

      ברגעים קשים.ואיך המוח יכל לחשוב על שיקולים הלכתיים  כאשר הכל

      מתערבב ונישרף.

      אין לנו את היכולת גם לעמוד ולהעריך את גודל תעצומות הנפש של אנשים

      אלה נשאר רק לכאוב וליזכור.

       

      אתה בטוח שלא יכבה לנצח? הרי כל כך הרבה מאמצים נעשים כדי להשכיח. אולי בעוד 50 שנה איש כבר לא יגלה עניין. אולי בעוד 100?

      בכיר חוקי השואה בעולם פרופ' באואר אמר לי בראיון שהדבר היחיד שהעולם למד מהשואה הוא שזה אפשרי ומאז לא מספיקים לרצוח עמים.

      תראה איך העולם אדיש לאיום האיראני.
        14/4/10 04:14:

      צטט: רונתי 2010-04-14 00:19:18

      זהו, בחירתה של סופי בגרסת המקור.

      תודה לך על הפוסט המיוחד הזה ועל יחס הכבוד שהפגנת הפעם. שני צדדים למטבע כנראה. בוודאי גם היום יש רבנים חכמים  שמנחים את בני קהילתם ביושר, חמלה ותבונה.

      לטעמי חוכמת החיים של הפסקים מאז מבליטה את הקשיחות המיוצרת של הפסקים היום. אבל מה שהיה חשוב לי להבליט זה עד כמה היתה השואה נוראה ולא דומה לכלום.

        14/4/10 00:39:


      השואה היא הר געש שכל פעם מאיים לפרוץ והוא לא יכבה לנצח.

      הפוסט שהבאתה העמיד אותי אל מול מצב על איך אנשים חפשו

      הלכה אל מול הישרדות מהמות.הרי החולה בפיקוח נפש דוחה שבת.

      אז מה הטעם בהלכה.ואיזה אנושיות ותמימות ושמירה על צלם אנוש

      ברגעים קשים.ואיך המוח יכל לחשוב על שיקולים הלכתיים  כאשר הכל

      מתערבב ונישרף.

      אין לנו את היכולת גם לעמוד ולהעריך את גודל תעצומות הנפש של אנשים

      אלה נשאר רק לכאוב וליזכור.

        14/4/10 00:19:

      זהו, בחירתה של סופי בגרסת המקור.

      תודה לך על הפוסט המיוחד הזה ועל יחס הכבוד שהפגנת הפעם. שני צדדים למטבע כנראה. בוודאי גם היום יש רבנים חכמים  שמנחים את בני קהילתם ביושר, חמלה ותבונה.

        13/4/10 19:49:


      מצמרר..

       

        13/4/10 17:50:

      צטט: IritRabin 2010-04-13 17:19:39

      "מספרים ששאלו פעם את הרב שך אם יכול להיות משהו יותר גרוע מהשואה והוא ענה: ודאי, יכולנו להיות הרוצחים."
      מה לעשות: כל אחד מקבל בסוף את מה שהוא באמת רצה...אישית, אני מעדיף להיות הרוצח של אויבי, מאשר הקורבן שלו.

       איזה אויבים? היהודים היו אויבים של הנאצים? היתה מלחמה?

        13/4/10 17:19:
      "מספרים ששאלו פעם את הרב שך אם יכול להיות משהו יותר גרוע מהשואה והוא ענה: ודאי, יכולנו להיות הרוצחים."
      מה לעשות: כל אחד מקבל בסוף את מה שהוא באמת רצה...אישית, אני מעדיף להיות הרוצח של אויבי, מאשר הקורבן שלו.
        13/4/10 16:05:

      צטט: פרומיתאוס 2010-04-13 15:57:28

      כמי שאינו מאמין ומקבל ביומיום חיזוקים לכך (כפי שהזכיר אחד המגיבים למשל, העבירה של חיטוט באף בשבת) שהממסד הרבני והחרדי, בעיני  לפחות, תלושים מבעיות הקיום, קראתי את הפוסט הזה בענין רב.

      הופתעתי ללמוד על כושר ההתמודדות של הרבנים עם פסיקות שהן ביסודן, דיון בשאלות המוסר הקשות ביותר שעלו אי פעם. אין פילוסופים ואנשי הגות רבים שנאלצו לעסוק בשאלות מסוג זה כשהגרדום כה סמוך לצוארם.


      מברך אותך על האור ששפכת על נושא כה כאוב (ואכן, מוזר לקרוא לחושך צלמוות כזה אור). 

      ולוואי ואנשי הדת והפוסקים של היום (גם בעולם החרדי וגם ביקום המתנחלי) היו מגלים גדלות נפש דומה

      מצד שני גם לנו היו אז מנהיגים הרבה יותר גדולים והיום אנחנו תקועים עם ביבי וברק.

       

        13/4/10 16:02:

      צטט: אבי אסף 2010-04-13 15:38:15


      אולי התכוונת לתת כבוד והדר.אבל לדעתי קצת התפקשש לך. אולי אני טועה. הבעיה היא שכאשר כותבים לחילונים דברים שמיועדים לציבור דתי בלי דברי פרשנות. גם בלי שאתה מתכוון לכך יוצא לך משהו הזוי ומופרך. לך תסביר לחילוני שבא אדם מאמין לרב בתוך התופת של המחנות כאשר אתה לא יודע אם נשאר לך לחיות שעה או יום ושואל אותו שאלות שנוגעות ליחסי אישות. הרי זה נשמע מגוחך. וככה זה גם מתקבל אצל הקורא האידיוט (כמוני) ואותו הדבר קורה בלי כל קשר לשואה, לנו החילונים כשאנחנו מקשיבים לרב עובדיה. קצת דברי הסבר ופרשנות לא היו מזיקים לפוסט היפה שלך. אני במקרה הייתי חוזר בתשובה כמה שנים ולמדתי באור שמח בבניין הישן (צא ןחשב לפני כמה שנים זה היה) ואשתי היא אישה חרדית וילדי למדו בישיבת בני עקיבא ורק אני כופר בעיקר. אבל לא בעיקר כופר

       

      תקרא את התגובות לפוסט הזה ותראה איך הוא התקבל בכבוד על ידי קוראים חילונים מובהקים. הפוסט אינו מיועד לקיים דיון הלכתי. הוא מיועד להמחיש את מציאות השואה הנוראה באמצעות השאלות הדמוניות שניצבו בפני הרבנים. פרוט הלכתי היה גורע בעוצמתו. וכאמור, כל התגובות עד כה היו מלאות כבוד.

        13/4/10 15:57:

      כמי שאינו מאמין ומקבל ביומיום חיזוקים לכך (כפי שהזכיר אחד המגיבים למשל, העבירה של חיטוט באף בשבת) שהממסד הרבני והחרדי, בעיני  לפחות, תלושים מבעיות הקיום, קראתי את הפוסט הזה בענין רב.

      הופתעתי ללמוד על כושר ההתמודדות של הרבנים עם פסיקות שהן ביסודן, דיון בשאלות המוסר הקשות ביותר שעלו אי פעם. אין פילוסופים ואנשי הגות רבים שנאלצו לעסוק בשאלות מסוג זה כשהגרדום כה סמוך לצוארם.


      מברך אותך על האור ששפכת על נושא כה כאוב (ואכן, מוזר לקרוא לחושך צלמוות כזה אור). 

      ולוואי ואנשי הדת והפוסקים של היום (גם בעולם החרדי וגם ביקום המתנחלי) היו מגלים גדלות נפש דומה

        13/4/10 15:38:

      אולי התכוונת לתת כבוד והדר.אבל לדעתי קצת התפקשש לך. אולי אני טועה. הבעיה היא שכאשר כותבים לחילונים דברים שמיועדים לציבור דתי בלי דברי פרשנות. גם בלי שאתה מתכוון לכך יוצא לך משהו הזוי ומופרך. לך תסביר לחילוני שבא אדם מאמין לרב בתוך התופת של המחנות כאשר אתה לא יודע אם נשאר לך לחיות שעה או יום ושואל אותו שאלות שנוגעות ליחסי אישות. הרי זה נשמע מגוחך. וככה זה גם מתקבל אצל הקורא האידיוט (כמוני) ואותו הדבר קורה בלי כל קשר לשואה, לנו החילונים כשאנחנו מקשיבים לרב עובדיה. קצת דברי הסבר ופרשנות לא היו מזיקים לפוסט היפה שלך. אני במקרה הייתי חוזר בתשובה כמה שנים ולמדתי באור שמח בבניין הישן (צא ןחשב לפני כמה שנים זה היה) ואשתי היא אישה חרדית וילדי למדו בישיבת בני עקיבא ורק אני כופר בעיקר. אבל לא בעיקר כופר
        13/4/10 15:05:

      צטט: אנה הו 2010-04-13 14:59:06

      תודה לך על פוסט מושקע, כמו תמיד.

      וכן, אסור לאכול את הדשא, מותר לאכול גוויה. (ליצמן ושות'...).

      מהמיואשת, אנה

       לצמן ושות' מביישים מורשת יהודית מפוארת של פרנסה לצד עבודה, של התאמת הההלכה לעובדות החיים ושל הכרה בקדושת החיים

       

        13/4/10 15:03:

      צטט: אבי אסף 2010-04-13 14:33:58


      יש ביהדות דבר שנקרא מורליזציה ודמורליזציה במובן של צימצום והרחבה יש מקורות ביהדות שבהם כתוב "כל המציל נפש אחד כאילו הציל עולם ומלאו" שזהו הרחבה ויש מקום שכתוב "כל המציל נפש אחד מישראל כאילו הציל עולם ומלאו" זהו צימצום (רק מישראל זהו צימצום)  את הפרשנות ההילכתית לא מפרשים לפי עיתות מצוקה שאז זהו עת של צימצום. גם כיום סוגיות הלכתיות רבות לא מעידות על עומקה של ההלכה משום שבעידן שלנו ההלכה נמצאת במצב של מיגננה. לכן יש פסקי הלכה שנתקלים בגיחוך מצד הקהל החילוני כמו איסור חיטוט באף בשבת של הרב עובדיה. יש לזכור שבעידן תור הזהב בספרד שאז היהדות ידעה פריחה ושגשוג רבנים רבים בצד שירי הקודש כתבו גם שירי האהבה. אלא בשעה שההלכה נמצאת במצב של מגננה היא לא מאפשרת לעצמה להתגלות במלוא הדרה. זו הסיבה שהגחכה של פיסקי ההלכה שניתנו בשואה אין להם מקום בשיח החילוני. ומי שרוצה ללגלג או להקיש מכך על זילות הדת עושה טעות חמורה. פיסקי הלכה שניתנו בשואה בשעה שהעולם התהפך ויהודים עלו בעשן המשרפות הם בבחינת קודש הקודשים שאסור לעלות אותם למוקד החילוני ואסור להתעסק בהם מפני שיש דברים אחרים שאפשר לצחוק וללגלג עליהם ולא צריך לבטל את המאמין התמים שנספה בשואה כדי להמעיט מין הדת ואפשר גם לגלות בקיאות בלי להיות גס רוח

       תגי, קראת את הפוסט לפני שהגבת? כי אין בו לא הגחכה ולא צל צילה של הגחכה. אלא יחס מלא כבוד והדר.

       

        13/4/10 14:59:

      תודה לך על פוסט מושקע, כמו תמיד.

      וכן, אסור לאכול את הדשא, מותר לאכול גוויה. (ליצמן ושות'...).

      מהמיואשת, אנה

        13/4/10 14:49:

      צטט: shiv 2010-04-12 21:01:38

      מצוין,

      מתי אתה נושא דרשה בפני זורקי החיתולים הממהרים לכנות את בחורינו המצוינים בכינוי הגנאי?

      דעתי כדעתו של  shiv.

      תודה שהבאת.

      בידידות אמיצה לאורך כל הדרך...

      שלך, אנה

       

        13/4/10 14:33:

      יש ביהדות דבר שנקרא מורליזציה ודמורליזציה במובן של צימצום והרחבה יש מקורות ביהדות שבהם כתוב "כל המציל נפש אחד כאילו הציל עולם ומלאו" שזהו הרחבה ויש מקום שכתוב "כל המציל נפש אחד מישראל כאילו הציל עולם ומלאו" זהו צימצום (רק מישראל זהו צימצום)  את הפרשנות ההילכתית לא מפרשים לפי עיתות מצוקה שאז זהו עת של צימצום. גם כיום סוגיות הלכתיות רבות לא מעידות על עומקה של ההלכה משום שבעידן שלנו ההלכה נמצאת במצב של מיגננה. לכן יש פסקי הלכה שנתקלים בגיחוך מצד הקהל החילוני כמו איסור חיטוט באף בשבת של הרב עובדיה. יש לזכור שבעידן תור הזהב בספרד שאז היהדות ידעה פריחה ושגשוג רבנים רבים בצד שירי הקודש כתבו גם שירי האהבה. אלא בשעה שההלכה נמצאת במצב של מגננה היא לא מאפשרת לעצמה להתגלות במלוא הדרה. זו הסיבה שהגחכה של פיסקי ההלכה שניתנו בשואה אין להם מקום בשיח החילוני. ומי שרוצה ללגלג או להקיש מכך על זילות הדת עושה טעות חמורה. פיסקי הלכה שניתנו בשואה בשעה שהעולם התהפך ויהודים עלו בעשן המשרפות הם בבחינת קודש הקודשים שאסור לעלות אותם למוקד החילוני ואסור להתעסק בהם מפני שיש דברים אחרים שאפשר לצחוק וללגלג עליהם ולא צריך לבטל את המאמין התמים שנספה בשואה כדי להמעיט מין הדת ואפשר גם לגלות בקיאות בלי להיות גס רוח
        13/4/10 14:05:

      צטט: רמניק 2010-04-13 13:54:53


      הי שחר..

       

      לפני שנה בדיוק הכנסת אותי לאחד מהדיונים המרתקים על אמונה ואלוקים...ביחס לשאלה היכן היה אלוקים בשואה...

      השנה החלטת להביא את קובץ הפסקים הללו. [חלקם חדשים לי] סולת נקיה, בלי שום הוספה או רמז של תהיה או לגלוג..קובץ מרגש , הראוי לשמירה מיוחדת

       

      ישר כח.. 

        

      [אני מוכרח לציין שמענינת במיוחד המחיצה ששמת בין פסקי הרבנים, לחלקו של ויזל..]

       

      אכן אין מקום בפוסט הזה לשום ציניות. גם כשיש לי ביקורת על פסקים, נראה לי מאד מביך לבקר את הרבנים בארץ הקללה אושוויץ מעיר הקודש ירושלים. אבל בדרך כלל הפסיקה גם מאד מרשימה בחוכמת החיים ובאנושיות שלה. 

       

      אשר לויזל - אתה הרי מכיר את השקפתי - אחרי השואה יותר נורא לחשוב שיש אלוהים מאשר לחשוב שאין.

       

       

        13/4/10 13:54:


      הי שחר..

       

      לפני שנה בדיוק הכנסת אותי לאחד מהדיונים המרתקים על אמונה ואלוקים...ביחס לשאלה היכן היה אלוקים בשואה...

      השנה החלטת להביא את קובץ הפסקים הללו. [חלקם חדשים לי] סולת נקיה, בלי שום הוספה או רמז של תהיה או לגלוג..קובץ מרגש , הראוי לשמירה מיוחדת

       

      ישר כח.. 

       

       

       

       

       

       

      [אני מוכרח לציין שמענינת במיוחד המחיצה ששמת בין פסקי הרבנים, לחלקו של ויזל..]

        13/4/10 13:50:

      צטט: יצר הרע 2010-04-13 13:33:15

      צטט: Shahar Ilan 2010-04-13 07:49:27

      צטט: שלוימ'ה (חוני) 2010-04-13 04:48:08


      כתבה מעולה , שחר,

      אחד הדברים הקשים עבורי , כתלמיד ישיבה בבית של ניצולי שואה,

      היה לחיות עם הסתירה הזו שאלהים עשה זאת לעם הנבחר,

      ובדיעבד,

      אולי אחד הזרזים לאתאיזם שלי.

      יחד עם זאת, כמו בסיפור - בדיחה - על הרב האדוק שהפליג בספינה שטבעה,

      זרקו לו גלגל הצלה והוא סירב לאחוז בו בטענה שאלהים יצילו,

      הליקופטר עבר בסביבה ושילשל לו חבל, הוא סירב לאחוז בו,

      ליוויתן עלה מהמעקים ואמר לרב לעלות על גבו עד שיגיעו לחוף מבטחים והוא סירב בטענה שאלהים יציל אותו,

      הוא כמובן טבע,

       כשהגיע לגן עדן הוא התחיל לגדף את אלהים שהוא היה נאמן ואדוק באמונתו, הקפיד על קלה כחמורה וכ'ו,

      ולמה אלהים נתן לו לטבוע....

      אלהים ענה לו,

      שלחתי לך גלגל, שלחתי הליקופטר, אפילו ליוויתן שלחתי - מה עוד אני יכול לעשות?

       מסקנה - אלהים עוזר למי שעוזר לעצמו...

      דווקא הציונים, אלו שעלו לארץ ועשו מעשה  הם שניצלו ,

       בעוד השאר ישבו בגיטאות והמשיכו להתפלל בטענה   " שישועת השם כהרף עין "...

       


      פוסט קשה ,

      לא הבנתי את התמונה האחרונה של הזוג שמתנשק ?

      הבעיה אחרי השואה היא שהמחשבה שיש אלוהים והוא לא עשה כלום גרועה בהרבה מהמחשבה שאין אלוהים.

       

      אגב, סבא שלי לא עזב את הדת (למען האמת כיוון שהוא היה הגבאי של בית הכנסת של הר ציון. יכול להיות שהוא אפילו חגר את חבל התליה. לך תדע), אבל עזב את חסידות גור. הוא לא סלח לאדמו"ר שאסר לעלות לארץ.

       

      לגבי התמונה, הזוג מתנשק בליבה של אנדרטת השואה בברלין. בעיני זה מקסים.

      אגב כדי לקרוא את הכיתובים של התמונות, צריך להעלות את הסמן על התמונה.

       

       האדמו"ר מגור אסר לעלות לארץ?

      ככל הידוע לי היו מחסידיו שעלו לארץ (רוב מייסדי בני ברק למשל, לא רק) והוא עצמו קנה קרקעות בארץ.

      אשמח למקור.

       אתה צודק, אסר היא מילה חריפה. זה היה הרבה יותר הסתייג ויעץ לא לעלות.

       

        13/4/10 13:37:

      צטט: יצר הרע 2010-04-13 13:34:51

      צטט: itaybraun 2010-04-13 13:18:04


      פוסט מעניין מאוד אבל המסר שעולה ממנו לא לגמרי ברור.

      אני אתאיסט גמור ולא זקוק לשואה כדי לחזק את אמונתי בקשר לאי קיומו של אלוהים (כפי שהיהודים רואים אותו) ובקשר למוסר על פי ההלכה.

      הפרשנות שאני מעניק לספרים כמו "אש ממעמקים" או שו"ת השואה מתייחסת לעניין המוסר. כלומר, הרב בשואה מצא עצמו, כפי שגם הם העידו, ללא ספרים וללא יכולת לדון בשאלה ביישוב הדעת. ולכן, בפועל, היה להם את החופש לפעול ולהנחות כפי שמורה להם המוסר הפנימי שלהם.

      השאלה האם אני רשאי להחליף את בני בילד אחר שילך לתאי הגזים היא שאלה מוסרית קשה. השאלה האם ניתן להחליף יהודי שבקרוב יוצא להורג באדם אחר הסובל מפיגור שכלי היא שאלה מוסרית קשה. וחלק מן התשובות שנתנו הרבנים עולות בקנה אחד עם המוסר האישי שלי אך לפעמים לא. מתברר שהרבנים לא השכילו להעניק למאמיניהם ולו רגע אחד קטן של חסד בניקוי המצפון על דברים שנעשו מזמן "על פלנטה אחרת",בה ההגיון והמוסר שונים מאוד מזה אנו מכירים. כמו כן, נכשלו בהענקת שביב של חמלה ושלווה בהבטחה שמפה תלך נשמתך לעולם הבא גן עדן.

       

      ושכחת את האדמו"ר מבעלז (הידוע גם בכינויו "האדמור מבלזץ") שבדרשה המפורסמת, רגע לפני שברח מהונגריה לארצם של הציונים הארורים, הרגיע את חסידיו ובעצם הורה להם להישאר בהונגריה.

       

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%9E%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%96_%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%94

       

       אני בטוח שאף רב לא היה חותם על המילים שלך, הם השתדלו לפסוק לפי ההלכה בתנאים קשים.

       

      ובתנאים קשים הם הרשו לשכל הישר לתפוס מקום גדול יותר, וכך ראוי. חלק מגדולת היהדות לאורך הדורות נבעה מיכולתה להתעדכן. כשלונה של החרדיות בימים אלה נובע מהקפאון.

       

        13/4/10 13:35:

      צטט: itaybraun 2010-04-13 13:18:04


      פוסט מעניין מאוד אבל המסר שעולה ממנו לא לגמרי ברור.

      אני אתאיסט גמור ולא זקוק לשואה כדי לחזק את אמונתי בקשר לאי קיומו של אלוהים (כפי שהיהודים רואים אותו) ובקשר למוסר על פי ההלכה.

      הפרשנות שאני מעניק לספרים כמו "אש ממעמקים" או שו"ת השואה מתייחסת לעניין המוסר. כלומר, הרב בשואה מצא עצמו, כפי שגם הם העידו, ללא ספרים וללא יכולת לדון בשאלה ביישוב הדעת. ולכן, בפועל, היה להם את החופש לפעול ולהנחות כפי שמורה להם המוסר הפנימי שלהם.

      השאלה האם אני רשאי להחליף את בני בילד אחר שילך לתאי הגזים היא שאלה מוסרית קשה. השאלה האם ניתן להחליף יהודי שבקרוב יוצא להורג באדם אחר הסובל מפיגור שכלי היא שאלה מוסרית קשה. וחלק מן התשובות שנתנו הרבנים עולות בקנה אחד עם המוסר האישי שלי אך לפעמים לא. מתברר שהרבנים לא השכילו להעניק למאמיניהם ולו רגע אחד קטן של חסד בניקוי המצפון על דברים שנעשו מזמן "על פלנטה אחרת",בה ההגיון והמוסר שונים מאוד מזה אנו מכירים. כמו כן, נכשלו בהענקת שביב של חמלה ושלווה בהבטחה שמפה תלך נשמתך לעולם הבא גן עדן.

       

      ושכחת את האדמו"ר מבעלז (הידוע גם בכינויו "האדמור מבלזץ") שבדרשה המפורסמת, רגע לפני שברח מהונגריה לארצם של הציונים הארורים, הרגיע את חסידיו ובעצם הורה להם להישאר בהונגריה.

       

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%9E%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%96_%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%94

       

      כדרכי אני מנסה להעביר את המסר באמצעות עובדות. במקרה זה הדילמות המוסריות שלא יאמנו של פסקי ההלכה מעבירות את עוצמת הזוועה בדרך מאד ייחודית. 

       

      לא היה לי שום עניין לנגח מישהו בפוסט הזה. להיפך, בעיני רוב הרבנים הפגינו גבורה ושיקול דעת מרשימים במקום שבו קשה מאד לשמור על צלם אנוש. חשוב גם לזכור: אין כל ספק שאמונה בכל דבר שהוא סייעה מאד לשרוד במקום שבו העולם כולו קרס  ואיבד משמעות.כלומר אמונה יכולה להועיל גם כשהיא שגוייה.

       

      ולא, לא שכחתי בכלל את כשלונם הנורא של האדמו"רים, למשל את האיסור של האמו"ר מגור לעלות לארץ שבגללו מתו רבים כל כך. חסידים  רבים, כולל סבא שלי, עזבו בשל כך את החסידות. לא שכחתי גם את הבריחה של האדמו"ר מסטמאר ברכבת קסטנר הציונית. לא שכחתי. אבל זה ממש לא הנושא בפוסט הזה.

       

        13/4/10 13:34:

      צטט: itaybraun 2010-04-13 13:18:04


      פוסט מעניין מאוד אבל המסר שעולה ממנו לא לגמרי ברור.

      אני אתאיסט גמור ולא זקוק לשואה כדי לחזק את אמונתי בקשר לאי קיומו של אלוהים (כפי שהיהודים רואים אותו) ובקשר למוסר על פי ההלכה.

      הפרשנות שאני מעניק לספרים כמו "אש ממעמקים" או שו"ת השואה מתייחסת לעניין המוסר. כלומר, הרב בשואה מצא עצמו, כפי שגם הם העידו, ללא ספרים וללא יכולת לדון בשאלה ביישוב הדעת. ולכן, בפועל, היה להם את החופש לפעול ולהנחות כפי שמורה להם המוסר הפנימי שלהם.

      השאלה האם אני רשאי להחליף את בני בילד אחר שילך לתאי הגזים היא שאלה מוסרית קשה. השאלה האם ניתן להחליף יהודי שבקרוב יוצא להורג באדם אחר הסובל מפיגור שכלי היא שאלה מוסרית קשה. וחלק מן התשובות שנתנו הרבנים עולות בקנה אחד עם המוסר האישי שלי אך לפעמים לא. מתברר שהרבנים לא השכילו להעניק למאמיניהם ולו רגע אחד קטן של חסד בניקוי המצפון על דברים שנעשו מזמן "על פלנטה אחרת",בה ההגיון והמוסר שונים מאוד מזה אנו מכירים. כמו כן, נכשלו בהענקת שביב של חמלה ושלווה בהבטחה שמפה תלך נשמתך לעולם הבא גן עדן.

       

      ושכחת את האדמו"ר מבעלז (הידוע גם בכינויו "האדמור מבלזץ") שבדרשה המפורסמת, רגע לפני שברח מהונגריה לארצם של הציונים הארורים, הרגיע את חסידיו ובעצם הורה להם להישאר בהונגריה.

       

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%9E%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%96_%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%94

       

       אני בטוח שאף רב לא היה חותם על המילים שלך, הם השתדלו לפסוק לפי ההלכה בתנאים קשים.

       

        13/4/10 13:33:

      צטט: Shahar Ilan 2010-04-13 07:49:27

      צטט: שלוימ'ה (חוני) 2010-04-13 04:48:08


      כתבה מעולה , שחר,

      אחד הדברים הקשים עבורי , כתלמיד ישיבה בבית של ניצולי שואה,

      היה לחיות עם הסתירה הזו שאלהים עשה זאת לעם הנבחר,

      ובדיעבד,

      אולי אחד הזרזים לאתאיזם שלי.

      יחד עם זאת, כמו בסיפור - בדיחה - על הרב האדוק שהפליג בספינה שטבעה,

      זרקו לו גלגל הצלה והוא סירב לאחוז בו בטענה שאלהים יצילו,

      הליקופטר עבר בסביבה ושילשל לו חבל, הוא סירב לאחוז בו,

      ליוויתן עלה מהמעקים ואמר לרב לעלות על גבו עד שיגיעו לחוף מבטחים והוא סירב בטענה שאלהים יציל אותו,

      הוא כמובן טבע,

       כשהגיע לגן עדן הוא התחיל לגדף את אלהים שהוא היה נאמן ואדוק באמונתו, הקפיד על קלה כחמורה וכ'ו,

      ולמה אלהים נתן לו לטבוע....

      אלהים ענה לו,

      שלחתי לך גלגל, שלחתי הליקופטר, אפילו ליוויתן שלחתי - מה עוד אני יכול לעשות?

       מסקנה - אלהים עוזר למי שעוזר לעצמו...

      דווקא הציונים, אלו שעלו לארץ ועשו מעשה  הם שניצלו ,

       בעוד השאר ישבו בגיטאות והמשיכו להתפלל בטענה   " שישועת השם כהרף עין "...

       


      פוסט קשה ,

      לא הבנתי את התמונה האחרונה של הזוג שמתנשק ?

      הבעיה אחרי השואה היא שהמחשבה שיש אלוהים והוא לא עשה כלום גרועה בהרבה מהמחשבה שאין אלוהים.

       

      אגב, סבא שלי לא עזב את הדת (למען האמת כיוון שהוא היה הגבאי של בית הכנסת של הר ציון. יכול להיות שהוא אפילו חגר את חבל התליה. לך תדע), אבל עזב את חסידות גור. הוא לא סלח לאדמו"ר שאסר לעלות לארץ.

       

      לגבי התמונה, הזוג מתנשק בליבה של אנדרטת השואה בברלין. בעיני זה מקסים.

      אגב כדי לקרוא את הכיתובים של התמונות, צריך להעלות את הסמן על התמונה.

       

       האדמו"ר מגור אסר לעלות לארץ?

      ככל הידוע לי היו מחסידיו שעלו לארץ (רוב מייסדי בני ברק למשל, לא רק) והוא עצמו קנה קרקעות בארץ.

      אשמח למקור.

        13/4/10 13:18:


      פוסט מעניין מאוד אבל המסר שעולה ממנו לא לגמרי ברור.

      אני אתאיסט גמור ולא זקוק לשואה כדי לחזק את אמונתי בקשר לאי קיומו של אלוהים (כפי שהיהודים רואים אותו) ובקשר למוסר על פי ההלכה.

      הפרשנות שאני מעניק לספרים כמו "אש ממעמקים" או שו"ת השואה מתייחסת לעניין המוסר. כלומר, הרב בשואה מצא עצמו, כפי שגם הם העידו, ללא ספרים וללא יכולת לדון בשאלה ביישוב הדעת. ולכן, בפועל, היה להם את החופש לפעול ולהנחות כפי שמורה להם המוסר הפנימי שלהם.

      השאלה האם אני רשאי להחליף את בני בילד אחר שילך לתאי הגזים היא שאלה מוסרית קשה. השאלה האם ניתן להחליף יהודי שבקרוב יוצא להורג באדם אחר הסובל מפיגור שכלי היא שאלה מוסרית קשה. וחלק מן התשובות שנתנו הרבנים עולות בקנה אחד עם המוסר האישי שלי אך לפעמים לא. מתברר שהרבנים לא השכילו להעניק למאמיניהם ולו רגע אחד קטן של חסד בניקוי המצפון על דברים שנעשו מזמן "על פלנטה אחרת",בה ההגיון והמוסר שונים מאוד מזה אנו מכירים. כמו כן, נכשלו בהענקת שביב של חמלה ושלווה בהבטחה שמפה תלך נשמתך לעולם הבא \ גן עדן.

       

      ושכחת את האדמו"ר מבעלז (הידוע גם בכינויו "האדמור מבלזץ") שבדרשה המפורסמת, רגע לפני שברח מהונגריה לארצם של הציונים הארורים, הרגיע את חסידיו ובעצם הורה להם להישאר בהונגריה.

       

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%9E%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%96_%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%94

       

        13/4/10 09:59:

      צטט: forte nina 2010-04-13 09:37:13


      פוסט עם עוצמה אדירה.

      אפילו כבוגרת מוזיאון לוחמי הגיטאות

      עמוסת חומרים לעייפה.

      בכל זאת ויקטור פרנקל מהבודדים

      שהצליחו להעניק לי תחושת שפיות

      גם לחלק גדול מהדילמות שהעלית.

      מה שבטוח שזכרונות השואה מחכים

      לנו פה,גם בשנה הבאה.

       כן, אין ספק אמונה, ערכים, מוסר, אהבה, מקנים משמעות אפילו ברגעים לא נתפסים.

       

        13/4/10 09:37:


      פוסט עם עוצמה אדירה.

      אפילו כבוגרת מוזיאון לוחמי הגיטאות

      עמוסת חומרים לעייפה.

      בכל זאת ויקטור פרנקל מהבודדים

      שהצליחו להעניק לי תחושת שפיות

      גם לחלק גדול מהדילמות שהעלית.

      מה שבטוח שזכרונות השואה מחכים

      לנו פה,גם בשנה הבאה.

        13/4/10 07:50:

      צטט: שרה היודעת 2010-04-13 07:48:16

      צטט: Shahar Ilan 2010-04-13 02:29:02

      צטט: שרה היודעת 2010-04-13 00:20:28

       


      כתוב אל תדין אדם עד שתגיע למקומו

      האנשים האלה הרגישו את המוות נושף להם בעורף הם ניסו לחשוב ולא להיות בהמות כמו אלה שפשעו בהם הם ניסו להיות בעלי מוסר עקום ככל שיהיה בעיננו תיפלצתי ככל שיהיה

      אני לא בטוחה שמי מאיתנו בדור ההייטק המפונק והמקולקל היה שורד שעה ומיותר לומר שורד את המוסר ואת הצדק

      אני בטוחה שאני לא היתי שורדת

      אבא שלי  היה בן 5 הוא היה אדם שרוט ופצוע  עם נפש מתה

      אין בעולם כזה

      שאלוהים ירחם ולא יהיה

      שרית

       שתי הערות:

      מספרים ששאלו פעם את הרב שך אם יכול להיות משהו יותר גרוע מהשואה והוא ענה: ודאי, יכולנו להיות הרוצחים.

      אין ספק שלמי שהצליח לשמור על האמונה היא מאד עזרה במחנות.

      ובכל זאת, כדאי לזכור: אלהים לא ריחם.

       

       

       

       

      אוי שחר שחר

      מה שייך אלוהים

      צריך לצאת מזה

      אנחנו לא בגן

      אלוהים לא עשה את השואה

      אנשים רעים עשו אותה

      והוא לא שייך לכל זה

      בני אדם מחפשים אצל אלוהים כל דבר כאילו הוא לשכה לעזרה סוציאלית או פסיכולוג או קוקוס פוקוס

      זה לא קצת מבטל את האחריות האנושית ?

      זה שייך ממילא לפוסט אחר

      משרית

       ואם הוא לא עזרה סוציאלית והוא סתם היה בסביבה. היה מותר לו לא להתערב?

       

        13/4/10 07:49:

      צטט: שלוימ'ה (חוני) 2010-04-13 04:48:08


      כתבה מעולה , שחר,

      אחד הדברים הקשים עבורי , כתלמיד ישיבה בבית של ניצולי שואה,

      היה לחיות עם הסתירה הזו שאלהים עשה זאת לעם הנבחר,

      ובדיעבד,

      אולי אחד הזרזים לאתאיזם שלי.

      יחד עם זאת, כמו בסיפור - בדיחה - על הרב האדוק שהפליג בספינה שטבעה,

      זרקו לו גלגל הצלה והוא סירב לאחוז בו בטענה שאלהים יצילו,

      הליקופטר עבר בסביבה ושילשל לו חבל, הוא סירב לאחוז בו,

      ליוויתן עלה מהמעקים ואמר לרב לעלות על גבו עד שיגיעו לחוף מבטחים והוא סירב בטענה שאלהים יציל אותו,

      הוא כמובן טבע,

       כשהגיע לגן עדן הוא התחיל לגדף את אלהים שהוא היה נאמן ואדוק באמונתו, הקפיד על קלה כחמורה וכ'ו,

      ולמה אלהים נתן לו לטבוע....

      אלהים ענה לו,

      שלחתי לך גלגל, שלחתי הליקופטר, אפילו ליוויתן שלחתי - מה עוד אני יכול לעשות?

       מסקנה - אלהים עוזר למי שעוזר לעצמו...

      דווקא הציונים, אלו שעלו לארץ ועשו מעשה  הם שניצלו ,

       בעוד השאר ישבו בגיטאות והמשיכו להתפלל בטענה   " שישועת השם כהרף עין "...

       


      פוסט קשה ,

      לא הבנתי את התמונה האחרונה של הזוג שמתנשק ?

      הבעיה אחרי השואה היא שהמחשבה שיש אלוהים והוא לא עשה כלום גרועה בהרבה מהמחשבה שאין אלוהים.

       

      אגב, סבא שלי לא עזב את הדת (למען האמת כיוון שהוא היה הגבאי של בית הכנסת של הר ציון. יכול להיות שהוא אפילו חגר את חבל התליה. לך תדע), אבל עזב את חסידות גור. הוא לא סלח לאדמו"ר שאסר לעלות לארץ.

       

      לגבי התמונה, הזוג מתנשק בליבה של אנדרטת השואה בברלין. בעיני זה מקסים.

      אגב כדי לקרוא את הכיתובים של התמונות, צריך להעלות את הסמן על התמונה.

        13/4/10 07:48:

      צטט: Shahar Ilan 2010-04-13 02:29:02

      צטט: שרה היודעת 2010-04-13 00:20:28

       


      כתוב אל תדין אדם עד שתגיע למקומו

      האנשים האלה הרגישו את המוות נושף להם בעורף הם ניסו לחשוב ולא להיות בהמות כמו אלה שפשעו בהם הם ניסו להיות בעלי מוסר עקום ככל שיהיה בעיננו תיפלצתי ככל שיהיה

      אני לא בטוחה שמי מאיתנו בדור ההייטק המפונק והמקולקל היה שורד שעה ומיותר לומר שורד את המוסר ואת הצדק

      אני בטוחה שאני לא היתי שורדת

      אבא שלי  היה בן 5 הוא היה אדם שרוט ופצוע  עם נפש מתה

      אין בעולם כזה

      שאלוהים ירחם ולא יהיה

      שרית

       שתי הערות:

      מספרים ששאלו פעם את הרב שך אם יכול להיות משהו יותר גרוע מהשואה והוא ענה: ודאי, יכולנו להיות הרוצחים.

      אין ספק שלמי שהצליח לשמור על האמונה היא מאד עזרה במחנות.

      ובכל זאת, כדאי לזכור: אלהים לא ריחם.

       

       

       

       

      אוי שחר שחר

      מה שייך אלוהים

      צריך לצאת מזה

      אנחנו לא בגן

      אלוהים לא עשה את השואה

      אנשים רעים עשו אותה

      והוא לא שייך לכל זה

      בני אדם מחפשים אצל אלוהים כל דבר כאילו הוא לשכה לעזרה סוציאלית או פסיכולוג או קוקוס פוקוס

      זה לא קצת מבטל את האחריות האנושית ?

      זה שייך ממילא לפוסט אחר

      משרית

        13/4/10 07:44:

      צטט: miris123 2010-04-13 07:33:43


      וואו שחר,

      קראתי בנשימה עצורה,

      כשבכל קטע אני מבטיחה לעצמי שזה הקטע האחרן שאני קוראת, כי בעצם הבנתי את הרעיון המרכזי, וכל כך קשה לקרוא את הקטעים,

      ובכל קטע מחדש, מפירה את ההבטחה שהבטחתי לעצמי וממשיכה לקרוא, בלי לנשום, וכואבת את הסיפור,

      ונדהמת בגין העובדה שגם ברגעים הכל כך קשים, אנשים פנו לרב על מנת לקבל פסקי הלכה,

      והנושאים של פסקי ההלכה הם מוטרפים ולא אנושיים ומשכיחים את העובדה שהתורה אמורה להיות "תורת חיים" ..

      ויכול להיות שעצם הפניה לרב, שמרה על שפיותם של הפונים, להראות שהנה , הם ממשיכים להתנהל כרגיל , בתוך הים השחור שהם שוחים בו.

      הפוסט הזה נתן הסתכלות על השואה ברזולוציה מאוד גבוהה, עם מבט על פיקסלים שאף פעם לא ראיתי, והוא מדהים וכואב כאחד.

       

       

      כן נדמה שלא מעט יתרונות היו לפניה לרב בשואה.היה מי שיעזור לשמור על צלם אנוש, והיה גם מי שיזכיר שפיקוח נפש חשוב ברוב המיקרים מההלכה.אבל יש לי תחושה שהפניה לרב בראש ובראשונה עזרה לאנשים להרגיש שנשאר עוד משהו מהחים שלהם, שלא הכל בסדר הישן קרס, שלפחות יש סמכות שאליה אפשר לפנות. מענין למי פנה הרב.

        13/4/10 07:33:


      וואו שחר,

      קראתי בנשימה עצורה,

      כשבכל קטע אני מבטיחה לעצמי שזה הקטע האחרן שאני קוראת, כי בעצם הבנתי את הרעיון המרכזי, וכל כך קשה לקרוא את הקטעים,

      ובכל קטע מחדש, מפירה את ההבטחה שהבטחתי לעצמי וממשיכה לקרוא, בלי לנשום, וכואבת את הסיפור,

      ונדהמת בגין העובדה שגם ברגעים הכל כך קשים, אנשים פנו לרב על מנת לקבל פסקי הלכה,

      והנושאים של פסקי ההלכה הם מוטרפים ולא אנושיים ומשכיחים את העובדה שהתורה אמורה להיות "תורת חיים" ..

      ויכול להיות שעצם הפניה לרב, שמרה על שפיותם של הפונים, להראות שהנה , הם ממשיכים להתנהל כרגיל , בתוך הים השחור שהם שוחים בו.

      הפוסט הזה נתן הסתכלות על השואה ברזולוציה מאוד גבוהה, עם מבט על פיקסלים שאף פעם לא ראיתי, והוא מדהים וכואב כאחד.

       

        13/4/10 04:48:


      כתבה מעולה , שחר,

      אחד הדברים הקשים עבורי , כתלמיד ישיבה בבית של ניצולי שואה,

      היה לחיות עם הסתירה הזו שאלהים עשה זאת לעם הנבחר,

      ובדיעבד,

      אולי אחד הזרזים לאתאיזם שלי.

      יחד עם זאת, כמו בסיפור - בדיחה - על הרב האדוק שהפליג בספינה שטבעה,

      זרקו לו גלגל הצלה והוא סירב לאחוז בו בטענה שאלהים יצילו,

      הליקופטר עבר בסביבה ושילשל לו חבל, הוא סירב לאחוז בו,

      ליוויתן עלה מהמעקים ואמר לרב לעלות על גבו עד שיגיעו לחוף מבטחים והוא סירב בטענה שאלהים יציל אותו,

      הוא כמובן טבע,

       כשהגיע לגן עדן הוא התחיל לגדף את אלהים שהוא היה נאמן ואדוק באמונתו, הקפיד על קלה כחמורה וכ'ו,

      ולמה אלהים נתן לו לטבוע....

      אלהים ענה לו,

      שלחתי לך גלגל, שלחתי הליקופטר, אפילו ליוויתן שלחתי - מה עוד אני יכול לעשות?

       מסקנה - אלהים עוזר למי שעוזר לעצמו...

      דווקא הציונים, אלו שעלו לארץ ועשו מעשה  הם שניצלו ,

       בעוד השאר ישבו בגיטאות והמשיכו להתפלל בטענה   " שישועת השם כהרף עין "...

       

       

       

       

      פוסט קשה ,

      לא הבנתי את התמונה האחרונה של הזוג שמתנשק ?

        13/4/10 02:55:
      פוסט מרגש. כל הכבוד. 
        13/4/10 02:29:

      צטט: שרה היודעת 2010-04-13 00:20:28

       


      כתוב אל תדין אדם עד שתגיע למקומו

      האנשים האלה הרגישו את המוות נושף להם בעורף הם ניסו לחשוב ולא להיות בהמות כמו אלה שפשעו בהם הם ניסו להיות בעלי מוסר עקום ככל שיהיה בעיננו תיפלצתי ככל שיהיה

      אני לא בטוחה שמי מאיתנו בדור ההייטק המפונק והמקולקל היה שורד שעה ומיותר לומר שורד את המוסר ואת הצדק

      אני בטוחה שאני לא היתי שורדת

      אבא שלי  היה בן 5 הוא היה אדם שרוט ופצוע  עם נפש מתה

      אין בעולם כזה

      שאלוהים ירחם ולא יהיה

      שרית

       שתי הערות:

      מספרים ששאלו פעם את הרב שך אם יכול להיות משהו יותר גרוע מהשואה והוא ענה: ודאי, יכולנו להיות הרוצחים.

      אין ספק שלמי שהצליח לשמור על האמונה היא מאד עזרה במחנות.

      ובכל זאת, כדאי לזכור: אלהים לא ריחם.

       

       

        13/4/10 01:56:
      אוי שחר, אילו דילמות נוראיות.
        13/4/10 01:00:


      ואגב קארן ארמסטרונג,

       

      ספרה החדש the case for god

      היה חווית קריאה מדהימה. היא מדברת על זה שאלוהים ודת אינם דברים טכניים אלא חויות ויש בהם הרבה מהסוביקטיבי והמעשי. היא מאשיהמ, אגב את הפונמדטליסטים והרציונליות של המאות האחרונות בהוצאת הדת מהקשרה.

       

      (רציונליזם = המחשבה שרק דברים מוגדרים מובנים שיכוטלים להיכנס לנוסחה קיימים. הדעה לפיה אתה מחבק רק אם עשית לפני כן חשבון)

        13/4/10 00:20:


      מרוב המלחמות שלך עם הדתיים כמעט שכחתי כמה יפה אתה כותב כמה אתה חכם וכמה אתה אדם ניפלא ועמוק

      אני כפה את ראשי לפניך

      לקרוא היה לי קשה

      לכתוב לא היתי מסוגלת

      אבל בכל זאת

      מה כבר יש להגיב על הדברים האלה

      אולי את זה

      אומנם מקובל ליחס דור שני לשואה לאנשים שהם היום בני שישים

      אבל אני עצמי דור שני

      אבי שלמה זל היה ילד בין הפרטיזנים סבי אברהם מת בשואה כל משפחתו הראשונה של סבא אנדור מתה בהונגריה

      ככה שאני מכירה את הנושא

      כל יום שואה סבי החורג יעקוב היה אוסף את הילדים ומספר להם סיפורים נוראים

      לעולם לעולם לעולם

      אין לדון את מי שהיה שם

      לעולם לעולם לעולם אין להשוות לכלום

      אין בעולם רשע כזה

      בטח לא ישראל

      שהם צדיקים גמורים ביחס לגהנום ההוא

      ובאשר לפיסקי ההלכה?

      הדרך היחידה להתבונן בזה היא שהאנשים שם ניסו בכל יכולתם לשמור על צלם אנוש במקום בו אין אנשים

      בו המוות נושף בעורף הם דנו בחיים

      לדעתי זאת הגדולה של העם היהודי

      של האנשים האלה

      כתוב אל תדין אדם עד שתגיע למקומו

      האנשים האלה הרגישו את המוות נושף להם בעורף הם ניסו לחשוב ולא להיות בהמות כמו אלה שפשעו בהם הם ניסו להיות בעלי מוסר עקום ככל שיהיה בעיננו תיפלצתי ככל שיהיה

      אני לא בטוחה שמי מאיתנו בדור ההייטק המפונק והמקולקל היה שורד שעה ומיותר לומר שורד את המוסר ואת הצדק

      אני בטוחה שאני לא היתי שורדת

      אבא שלי  היה בן 5 הוא היה אדם שרוט ופצוע  עם נפש מתה

      אין בעולם כזה

      שאלוהים ירחם ולא יהיה

      שרית

        12/4/10 22:43:


      תודה על הפוסט המרתק.

       

        12/4/10 22:01:

      צטט: FreeBud 2010-04-12 21:45:59


      הקטע היפהפה הבא מתורגם מספרה של קרן ארמסטרונג 'היסטוריה של אלוהים' (הוצאת בלנטיין):"למרות הכל זה גם נכון שאפילו באושוויץ המשיכו כמה יהודים ללמוד את התלמוד ולשמור את החגים והטקסים, לא בגלל שהם קיוו שאלוהים יציל אותם, אלא בגלל שהיה בכך הגיון כלשהו. ישנו סיפור על פיו יום אחד באושוויץ, קבוצה של יהודים העמידה את אלוהים למשפט. הם האשימו אותו באכזריות ובבגידה. כמו איוב, הם לא מצאו נחמה בתשובות הרגילות לבעיית הרוע והסבל בתוך הזוועה שמסביב. הם לא מצאו כל תירוץ עבור אלוהים, שום נסיבות מקילות, ולכן פסקו שהוא אשם ולכאורה ראוי למיתה. הרב הכריז את פסק הדין ואז הוא הביט כלפי מעלה ואמר שהמשפט נגמר: הגיע הזמן לתפילת ערבית."

       אכן קטע יפיפה, והוא נתן לי את הרעיון לצרף בסוף הפוסט את "החקירה" שערכתי לאלי ויזל, בשאלה איך זה שאלוהים מת באושוויץ אבל חי בתוכו.

        12/4/10 22:00:

      צטט: נאמני תורה ועבודה 2010-04-12 21:41:34


      אלו דילמות רציניות ביותר וחלק מהתשובות מעיד על עולם מורכב ורגיש של האנשים והמנהיגים שחיו בשואה. אני חושש שהעלאתן בפורמט זה עלול לגרום לאי הבנה ולזלזול שאינו במקומו.

       

       נחכה ונראה. לדעתי הן יתקבלו במלוא ההוד וההלם הראוי.

        12/4/10 21:45:

      הקטע היפהפה הבא מתורגם מספרה של קרן ארמסטרונג 'היסטוריה של אלוהים' (הוצאת בלנטיין):"למרות הכל זה גם נכון שאפילו באושוויץ המשיכו כמה יהודים ללמוד את התלמוד ולשמור את החגים והטקסים, לא בגלל שהם קיוו שאלוהים יציל אותם, אלא בגלל שהיה בכך הגיון כלשהו. ישנו סיפור על פיו יום אחד באושוויץ, קבוצה של יהודים העמידה את אלוהים למשפט. הם האשימו אותו באכזריות ובבגידה. כמו איוב, הם לא מצאו נחמה בתשובות הרגילות לבעיית הרוע והסבל בתוך הזוועה שמסביב. הם לא מצאו כל תירוץ עבור אלוהים, שום נסיבות מקילות, ולכן פסקו שהוא אשם ולכאורה ראוי למיתה. הרב הכריז את פסק הדין ואז הוא הביט כלפי מעלה ואמר שהמשפט נגמר: הגיע הזמן לתפילת ערבית."

      אלו דילמות רציניות ביותר וחלק מהתשובות מעיד על עולם מורכב ורגיש של האנשים והמנהיגים שחיו בשואה. אני חושש שהעלאתן בפורמט זה עלול לגרום לאי הבנה ולזלזול שאינו במקומו.
        12/4/10 21:05:
      ואם הרבנים מאושוויץ היו נושאים בפניהם דרשות, זה היה עוזר? בטח היו זורקים גם עליהם חיתולים.
        12/4/10 21:01:

      מצוין,

      מתי אתה נושא דרשה בפני זורקי החיתולים הממהרים לכנות את בחורינו המצוינים בכינוי הגנאי?

      פרופיל

      Shahar Ilan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון