כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    מותר

    50 תגובות   יום שני, 12/4/10, 20:27

     

    מותר

     

     

    אֲוִיר יְרוּשְׁלֶם צָרוּף

    לָהַב בִּסְגֹל עֲרְבָּיִים

    שְׂעָרוֹ הַשָּׂב פָּרַע

    לְרַגְלֵי הַמּוֹרִיָה

     


    גְּלִימַת אֵשׁ פָּרַשׂ הַהַר מֵעַל

     

     

    אַהֲבָה בָּרָה הוֹמִיָּה

    הוּא שׂוֹחֶה עֵירֹם אֵינְחוֹפֶיהָ

    מִתְרַחֵק בְּגַבּוֹ מִבְּנוֹ שֶׁשּׁוֹתֵק

     

     

    לְפֶתַח שְׁחוֹר אָהֳלוֹ שָׁמְעָהּ:

    "מֻתָּר אֶת יִצְחָק לֶאֱהֹב"

                          

     

    וְשָׂחַק

                 צָחַק

                           חֵרוּתוֹ.

     

     

     

     

     

     

     

    כל הזכויות שמורות לעוזי שכטר

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/4/10 15:57:

      צטט: Rivka 2010-04-19 09:47:14


      ריבוי המשמעויות שבשיר הזה, עוזי... מעוררים אותי לעשות את הבלתי יעשה - לצטט מספר שורות ממנו ולשתף אותך במה שהן עוררו בי.. וכך ומתוך חלקי השיר וההד שהם יוצרים בי להעביר אליך את ההרגשה שהוא עורר בי בשלמותו.
       .
      מותר האדם, היתר והתרה, כל המשמעויות האלה במילה האחת הזו 

      .

       

      אהבה ברה הומיה - התום הזה שבאהבת האל המתגלם במילה הומ-יה (ואולי לא בכדי ואולי מאז - נפש יהודי הומיה!) והוא שוחה אלי האהבה הזו שאין בה חוף להפלט עליו כשהוא מתרחק בשתיקה מבנו

      ואז, בחשכת אוהלו ובדממה הזו שבשתיקתו נשמע קול לפתחו

      קול המתיר לו, מלבד אהבה ברה, אהבה לבריה/לבריאתו הוא - לבנו.

      וההיתר הזה לאהוב הוא החירות עצמה !

      .

      ואני...

      .

      אני שפחה למילותיך! -מחייכת-

      (אשוב).

       

       

      רבקה, תודה מקרב לבי על תובנותייך שעמקו והאירו,

      מותירות בי סיפוק וחיוך ...

      ואני - קטונתי.

      חג עצמאות שמח לך!

      ע

        19/4/10 09:47:

      ריבוי המשמעויות שבשיר הזה, עוזי... מעוררים אותי לעשות את הבלתי יעשה - לצטט מספר שורות ממנו ולשתף אותך במה שהן עוררו בי.. וכך ומתוך חלקי השיר וההד שהם יוצרים בי להעביר אליך את ההרגשה שהוא עורר בי בשלמותו.
       .
      מותר האדם, היתר והתרה, כל המשמעויות האלה במילה האחת הזו 

      .

       

      אהבה ברה הומיה - התום הזה שבאהבת האל המתגלם במילה הומ-יה (ואולי לא בכדי ואולי מאז - נפש יהודי הומיה!) והוא שוחה אלי האהבה הזו שאין בה חוף להפלט עליו כשהוא מתרחק בשתיקה מבנו

      ואז, בחשכת אוהלו ובדממה הזו שבשתיקתו נשמע קול לפתחו

      קול המתיר לו, מלבד אהבה ברה, אהבה לבריה/לבריאתו הוא - לבנו.

      וההיתר הזה לאהוב הוא החירות עצמה !

      .

      ואני...

      .

      אני שפחה למילותיך! -מחייכת-

      (אשוב).

        18/4/10 17:59:

      צטט: ג'אן דארק 2010-04-17 00:59:38


      עוזי היקר,

      צר לי שלא הגבתי לשירך קודם לכן, ניהנתי להתלבט באשר

      לפרשנות ואהבתי להפוך בו אנה ואנה. וכשכבר באתי לכתוב את

      פרשנותי, ראיתי את תגובותיך והנה איחרתי את המועד.

      .

      למקרא שירך נזכרתי מיד בקטע מתוך סיפרו הנפלא של מאיר שליו

      "ראשית" (על פעמים ראשונות בתנ"ך מומלץ מומלץ לקרוא!!!),

      וכך הוא כותב:

      "קח את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ

      המוריה והעלהו שם לעולה."

      באותו פסוק שבו דורש אלוהים להעלות לו את יצחק לעולה,

      מופיעה האהבה בפעם הראשונה בתנ"ך.

      רישומה מתקהה בגלל שכנותה לזוועת העקדה, כמעט שאין

      מבחינים בה, אך אין זו סיבה להתעלם מקיומה. היא כאן, ולבד

      מהיותה אהבת אב לבנו דווקא (ולא גבר לאישה או אם לבנה),

      יש בה עוד דבר מעורר סקרנות: היא לא מופיעה בדברי הסופר

      ולא בדברי אברהם. לא אברהם אומר ליצחק שהוא אוהב אותו,

      ולא הסופר מספר לקורא שאברהם אוהב את בנו, אלא אלוהים

      הוא האומר זאת לאברהם, כמו מודיע זאת לא רק לנו אלא גם

      לאוהב הראשון בעצמו."

      .

      יש לך כתיבה מיוחדת, ציורית ומאתגרת.

      אוהבת לקרוא אותך *

      ג'אן

      .

       

       

      תודה, ג'אן יקרה.

      כוונתי, שלא אלוהים דרש...

      וכל אחד כפי ראייתו.

      חג עצמאות שמח!

      ע

       

       

       

       

        18/4/10 17:52:

      צטט: anaatti 2010-04-16 12:16:26


      גישה מיוחדת לסיפור הקשה [מאד מבחינתי] עקידת יצחק,,,

      במילוי בקשה כזו,,מתוך מסירות לאלוהיו,,ויחד עם זאת בְּ חֵרוּת...

       

       

      כתיבה מדהימה !

       

       

      תודה, ענתי.

      שמח לביקורך.

      חג עצמאות שמח

      ע

        18/4/10 17:50:

      צטט: שמים1 2010-04-16 11:12:17


      אני מצומררת מהמילים

      וצחק יצחק חרותו

      תמיד התהלכתי עם התחושה שעול כבד ניחת על יצחק

      לחיות כל חייו בתחושה שאביו עמד להקריבו לעולה

      ומילותיך ...

      מילותיך הן החופש הנפלא מתחושה זו .

      נהדרת כתיבתך

      שבת מבורכת

       

       

       

      כה שמחוני מילותייך!

      תודה, מרגלית.

      וחג עצמאות שמח!

      ע

        17/4/10 00:59:


      עוזי היקר,

      צר לי שלא הגבתי לשירך קודם לכן, ניהנתי להתלבט באשר

      לפרשנות ואהבתי להפוך בו אנה ואנה. וכשכבר באתי לכתוב את

      פרשנותי, ראיתי את תגובותיך והנה איחרתי את המועד.

      .

      למקרא שירך נזכרתי מיד בקטע מתוך סיפרו הנפלא של מאיר שליו

      "ראשית" (על פעמים ראשונות בתנ"ך מומלץ מומלץ לקרוא!!!),

      וכך הוא כותב:

      "קח את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ

      המוריה והעלהו שם לעולה."

      באותו פסוק שבו דורש אלוהים להעלות לו את יצחק לעולה,

      מופיעה האהבה בפעם הראשונה בתנ"ך.

      רישומה מתקהה בגלל שכנותה לזוועת העקדה, כמעט שאין

      מבחינים בה, אך אין זו סיבה להתעלם מקיומה. היא כאן, ולבד

      מהיותה אהבת אב לבנו דווקא (ולא גבר לאישה או אם לבנה),

      יש בה עוד דבר מעורר סקרנות: היא לא מופיעה בדברי הסופר

      ולא בדברי אברהם. לא אברהם אומר ליצחק שהוא אוהב אותו,

      ולא הסופר מספר לקורא שאברהם אוהב את בנו, אלא אלוהים

      הוא האומר זאת לאברהם, כמו מודיע זאת לא רק לנו אלא גם

      לאוהב הראשון בעצמו."

      .

      יש לך כתיבה מיוחדת, ציורית ומאתגרת.

      אוהבת לקרוא אותך *

      ג'אן

      .

        16/4/10 12:16:


      גישה מיוחדת לסיפור הקשה [מאד מבחינתי] עקידת יצחק,,,

      במילוי בקשה כזו,,מתוך מסירות לאלוהיו,,ויחד עם זאת בְּ חֵרוּת...

       

       

      כתיבה מדהימה !

        16/4/10 11:12:


      אני מצומררת מהמילים

      וצחק יצחק חרותו

      תמיד התהלכתי עם התחושה שעול כבד ניחת על יצחק

      לחיות כל חייו בתחושה שאביו עמד להקריבו לעולה

      ומילותיך ...

      מילותיך הן החופש הנפלא מתחושה זו .

      נהדרת כתיבתך

      שבת מבורכת

        15/4/10 22:30:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-04-14 20:54:56


      רוּחַ עֲרְבָּיִים חֲרִישִׁית

      פָּרְעָה שְׂעָרוֹ הַשָּׂב

      גְּלִימַת אֵשׁ פָּרַשׂ הַהַר מֵעַל

       

       

      אַהֲבָה בָּרָה הוֹמִיָּה

      הוּא שׂוֹחֶה עֵירֹם אֵינְחוֹפֶיהָ

      מִתְרַחֵק בְּגַבּוֹ מִבְּנוֹ שֶׁשּׁוֹתֵק

       

       

      לְפֶתַח שְׁחוֹר אָהֳלוֹ שָׁמְעָהּ:

      "מֻתָּר אֶת יִצְחָק

                           לֶאֱהֹב"

      וְשָׂחַק

                 צָחַק

                           חֵרוּתוֹ.

      אתחיל מהכותרת "מותר", כשבאה התרה אין איסור. יש תיאור של תחושה אהבה  ברה זכה, כשזו באה הדובר שוחה אל חוף מבטחיה עירום. כי אהבה היא רגש היוצר בריאה ולידה מחדש.

      בשורה השלישית המסיימת את הבית הראשון יש כבר תלות  המעידה על יחסי אב ובנו. יכול להיות שהתכוונת לאברהם ויצחק. אני דווקא לקחתי את התלות לחיים שלנו. כמה יחסים קלוקלים יש בין אבות לבנים, לא צריך לספור, הם קיימים. אך כשאני חוזרת אל הארמז המקראי

      אברהם מתרחק מבנו העקוד ששותק גם כשהמאכלת בידו. כיבוד אב הוא אחד הצווים שצריך לקיים.ושרה צחקה מתוך אוהלה מותר את יצחק לאהוב, לבה צחק לשמע הבשורה כי תלד בן בגיל 90. בתום מבחן העקדה אהבתי את משחק המילים ושחק-צחק-חירותו" ההתרה של מבחן העקדה ,הניסיון הגדול והאכזרי מכולם הוא שהביא את חירותו של יצחק.*כתיבה יפה עוזי אהבתי מאוד

       

       

      יהודית,

      כמה שימחת אותי שמצאת את השיר כר להתעמק בו, ולגעת ברבדיו והיבטיו.

      שמחתי, שהתייחסת אף לשתיקתו של יצחק, שבהחלט לא היה ילד רגיל, אלא

      בן יחיד ומיוחד ונבחר ממעל, לאברהם.

      בליבי כיוונתי, שהאהבה עצמה (האלוהות) אמרה לו "מותר...", אך בהחלט שרי

      יכולה היתה לאמר לו זאת בקולה, קול אם האוהבת את בן זקוניה בכל מאודה , 

      והיא קולטת ומבינה שאברהם טועה כאשר הוא מפנה לבנו את גבו, מחשש כי

      אהבתו לבנו תעיב על אהבתו לאלוהים.

      אני מודה לך מקרב לבי.

      עוזי

        15/4/10 22:13:

      צטט: daaaag 2010-04-15 13:24:34

      וְשָׂחַק

                 צָחַק

                           חֵרוּתוֹ.

       

      כתיבתך - תענוג קריאה

       

       


      כייף לי תגובתך!

      תודה daaaag, ושמח מאוד לביקורך. את מוזמנת תמיד.

        15/4/10 22:10:

      צטט: perach1 2010-04-14 17:17:49


      אכן , מותר לו ..

       

      חרותו !

      (:

       

      כמה יפה השיר העטור ניחוח תנכ'י משהו..

       

       

       

      אכן, חרותו!

      תודה פרח על מילותייך היפיפיות.

       

       

        15/4/10 22:09:

      צטט: 4 לב אדום 2010-04-14 14:51:39

      פתאום אתה  מבין

      את המלחמה בנפשו של

      אברהם

      לצערי ישנן חירויות

      שלא לוו בצחוק.....

       

      תודה

       

       

       

       

      כשזוכים לחרות אמיתית, נראה לי שהשחוק והצחוק בוודאי מגיעים...

      אך את המלחמות בחייו עד שהגיע,  בוודאי לא לוו בצחוק...


      תודה לך
        15/4/10 22:02:

      צטט: טימפי 2010-04-14 11:02:15


      אני רואה בשיר הזה משהו קודר ופסימי, כי גם כאשר הור שוחק בחדוות החירות, השחור מרחף מעליו.

       

       

      תודה, טימפי.

      אני כיוונתי אחרת, אך כל קורא וראייתו שלו.

        15/4/10 22:00:

      צטט: ליידי בלוז 2010-04-14 08:51:48


      אני דווקא  התחברתי לתגובתו של השכן מלמעלה...:)

      וגם אם לא כך ..השיר שלך מעניק זוית מענינית לסיפור בכתיבתך המקורית.

      ובכלל חוויה לקרוא אותך.

      תודה

      .

      בלוז

       

       

       

      תודה, בלוז.

      אני < מסמיק>.

      את מוזמנת לקרוא את 'תגובתי השכנה' שמעל זו, שנתתי לשכן מלמעלה...

        15/4/10 21:57:

      צטט: ashorer 2010-04-14 07:00:24


      משום מה הייתה לי דווקא תחושה של צחוק ציני, צחוק של יאוש על הקרבת בנו...מביטוי כמו שחור אוהלו ואני לא לוקח את השחור כפשט, צבע האוהל, אלא כביטוי לבשורה רעה...

       

      גם השחק בסוף בשין שמאלית, מוסיפה בליבי על המועקה שהחרות אינה חרות כפשוטה...אולי חרות מהחיים...

       

      אך בלית ברירה אצמד לפרשנות של החברים שזו שמחה על בשורת האייל.

       

      תודה עוזי על עוד יצירה נוגעת

       

      תודה אשרקה על התעמקותך.

      כלאחד לפי פירושו.

      לפי ראייתי, השחוק והצחוק פורצים מאברהם בשומעו את דבר האהבה אליו -

      שמותר לו לאהוב גם את יצחק [ועליו להפסיק להפנות ליצחק את גבו מחשש...],

      כי אהבתו זו ליצחק, לא תצליח להעיב על אהבתו האינסופית לאלוהים.

        15/4/10 21:47:

      צטט: מולי. 2010-04-14 00:49:37

       

      יצחק מותר מכבליו תרתי משמע.

      (אף בלא צורך להזכיר את האיל)

       

      ושחק צחק...

       

      כמה יפה.

       

       

      לגמרי ללא צורך...

      ואת שחקת וצחקת גם...

      תודה לך

        15/4/10 21:45:

      צטט: בילבית-גינגית 2010-04-14 00:19:55

      מקסים!

      מילותי מיותרות.

       

       

      בכלל לא! אמרת הכל!

      תודה לך מקרב לב

        15/4/10 21:45:

      צטט: Dave Love 2010-04-13 21:31:55

      העקידה בנימה אישית. מעניין.

       

       

      תודה, דייב. אכן כך.
        15/4/10 21:44:

      צטט: * חיוש * 2010-04-13 20:54:08


      ידידי היקר

      כמה יפה תיארת את סיפור עקדת יצחק

      ואת חירותו

       *אוהבת לקרוא אותך

      חיה

       

       

      ראייתך בול לראייתי.

      וכיף לי חיוש, שאת אוהבת.

      תודה לך נשמה

       

        15/4/10 21:39:

      צטט: Mr. Lonely 2010-04-13 19:53:12

      כמה יפה המבט הזה שלך

      מותר

      מותר ברוב משמע המילה !

       

       

      תודה, לונלי, על המבט שלך למבטי.

       

       

        15/4/10 21:38:

      צטט: לחישת הלב 2010-04-13 19:47:03

      כל-כך מיוחד תיארת את עקדת-יצחק. בכשרון רב שילבת את הדימויים ונגעת בנימים. נהדר לקרא שיר הכתוב בכשרון כה רב. ומשובח. תודה.
       

       

       

      כלכך מיוחד לי ונוגע את שהבעת. זה עונג צרוף לי לקרוא כל פעם תגובתך.

      תודה, מיכל

       

       

        15/4/10 21:35:

      צטט: שמעון רוזנברג 2010-04-13 19:25:11

      השיר יפה והטויסט בסיומו (להבנתי) על אחת כמה

      רבות כבר גרסאות משוררים לסיפור העקדה (וגם אני לא אחסר), והנה מסתבר שאפשר עוד לחדש

       

       

       

      תודה, שמעון, על כל שראית.

        15/4/10 21:35:

      צטט: אירה יאן 2010-04-13 19:14:58

      ברוך שובך איש יקר, חסרת לנו,

       

      ברוך אתה ויקר. שמחתי לחזור. ואף לבקר אצלך...

        15/4/10 21:32:

      צטט: סטאר* 2010-04-13 12:20:21

                           לחופש ולחרות נולדנו

                              מותר מותר לאהוב


      http://www.youtube.com/watch?v=T5WxwcmCD3U&feature=related

       

       


      נפלאות מילותייך, כוכי.

      וכיף היה להאזין לשיר.

      תודה לך

        15/4/10 21:31:

      צטט: אסקרינה 2010-04-13 11:21:16

      אשרי המאמין באמונה שלמה,

      שאין שום יאוש בעולם

      ותמיד יש תקווה

      כי חסדי ה' לא תמו,

      כי לא כלו רחמיו.

       

       

       

      כל מעשיו חסד ורחמים טהורים !

      תודה, אסקרינה.

        15/4/10 21:30:

      צטט: יערית 1 2010-04-13 11:11:10


      זווית מעניינת של עקידת יצחק
      והתחושות השונות של הסובבים אותו בטרם לכתם.
       כתיבה מעניינת ונאה לך

       

       

      תודה זהבית על מילותייך.
        15/4/10 21:29:

      צטט: -ליריקה- 2010-04-13 09:38:45

       משוואה כמעט בלתי אפשרית, בין  קיום האל

      והאין סופי שבאהבת-הורה.

      משפט נהדר, להקרבה ולתמצית האמונה.

      שיר על מימוש הקיום, בעיניי.

       

      כשהסיפור המסתתר מבליח ונצפה כבר- תוקף.

       

       

      תודה.

       

       

      תודה, ליריקה, על התעמקותך למיצוי השיר.

      מבחינתי, האהבה האינסופית של אברהם היתה ל-אלוהים

      ומכיוון שחשש שאהבתו ליצחק תעיב עליה, הוא הפנה לו את גבו...

      ואז האהבה לחשה לו: "מותר...

       

       

        15/4/10 21:24:

      צטט: רחל נפרסטק 2010-04-13 07:17:52

      ראיתי את עקידת יצחק ואת הבשורה שהאיל יוקרב במקומו.

      חזק!

       

       


      תודה, רחל, על התבוננותך.

        15/4/10 21:22:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-04-12 20:36:34


      יצחק צחק את חרותו

      הצחוק המשחרר הזה מהדהד ממילותיך.. אחרי הכבלים שבהם נכבלנו נגד רצוננו

      ומי היה רוצה בכבלים ? מכל סוג שהוא..

       

      הובלת היטב לשחוק המשחרר הזה שאני מרגישה שיכולה לחוש בו

      ברוח הפורע שיער

       

      יחי החופש !

       

      ואם לא צפית במחזמר "שיער"

      הרי לך שיעורי בית...:))

       

      ערב נעים !

       

       

      ואני כיוונתי שהצחוק צחוק אברהם שיצא לחרותו ברוח.

      אך בהחלט יכול להיות גם צחוקו של יצחק.

      ואני מצטרף לקריאתך" יחי! יחי! יחי!

       

        15/4/10 13:24:

      וְשָׂחַק

                 צָחַק

                           חֵרוּתוֹ.

       

      כתיבתך - תענוג קריאה


      רוּחַ עֲרְבָּיִים חֲרִישִׁית

      פָּרְעָה שְׂעָרוֹ הַשָּׂב

      גְּלִימַת אֵשׁ פָּרַשׂ הַהַר מֵעַל

       

       

      אַהֲבָה בָּרָה הוֹמִיָּה

      הוּא שׂוֹחֶה עֵירֹם אֵינְחוֹפֶיהָ

      מִתְרַחֵק בְּגַבּוֹ מִבְּנוֹ שֶׁשּׁוֹתֵק

       

       

      לְפֶתַח שְׁחוֹר אָהֳלוֹ שָׁמְעָהּ:

      "מֻתָּר אֶת יִצְחָק

                           לֶאֱהֹב"

      וְשָׂחַק

                 צָחַק

                           חֵרוּתוֹ.

      אתחיל מהכותרת "מותר", כשבאה התרה אין איסור. יש תיאור של תחושה אהבה  ברה זכה, כשזו באה הדובר שוחה אל חוף מבטחיה עירום. כי אהבה היא רגש היוצר בריאה ולידה מחדש.

      בשורה השלישית המסיימת את הבית הראשון יש כבר תלות  המעידה על יחסי אב ובנו. יכול להיות שהתכוונת לאברהם ויצחק. אני דווקא לקחתי את התלות לחיים שלנו. כמה יחסים קלוקלים יש בין אבות לבנים, לא צריך לספור, הם קיימים. אך כשאני חוזרת אל הארמז המקראי

      אברהם מתרחק מבנו העקוד ששותק גם כשהמאכלת בידו. כיבוד אב הוא אחד הצווים שצריך לקיים.ושרה צחקה מתוך אוהלה מותר את יצחק לאהוב, לבה צחק לשמע הבשורה כי תלד בן בגיל 90. בתום מבחן העקדה אהבתי את משחק המילים ושחק-צחק-חירותו" ההתרה של מבחן העקדה ,הניסיון הגדול והאכזרי מכולם הוא שהביא את חירותו של יצחק.*כתיבה יפה עוזי אהבתי מאוד

        14/4/10 17:17:


      אכן , מותר לו ..

       

      חרותו !

      (:

       

      כמה יפה השיר העטור ניחוח תנכ'י משהו..

        14/4/10 14:51:

      פתאום אתה  מבין

      את המלחמה בנפשו של

      אברהם

      לצערי ישנן חירויות

      שלא לוו בצחוק.....

       

      תודה

       

       

       

        14/4/10 11:02:

      אני רואה בשיר הזה משהו קודר ופסימי, כי גם כאשר הור שוחק בחדוות החירות, השחור מרחף מעליו.
        14/4/10 08:51:


      אני דווקא  התחברתי לתגובתו של השכן מלמעלה...:)

      וגם אם לא כך ..השיר שלך מעניק זוית מענינית לסיפור בכתיבתך המקורית.

      ובכלל חוויה לקרוא אותך.

      תודה

      .

      בלוז

       

        14/4/10 07:00:


      משום מה הייתה לי דווקא תחושה של צחוק ציני, צחוק של יאוש על הקרבת בנו...מביטוי כמו שחור אוהלו ואני לא לוקח את השחור כפשט, צבע האוהל, אלא כביטוי לבשורה רעה...

       

      גם השחק בסוף בשין שמאלית, מוסיפה בליבי על המועקה שהחרות אינה חרות כפשוטה...אולי חרות מהחיים...

       

      אך בלית ברירה אצמד לפרשנות של החברים שזו שמחה על בשורת האייל.

       

      תודה עוזי על עוד יצירה נוגעת

        14/4/10 00:49:

       

      יצחק מותר מכבליו תרתי משמע.

      (אף בלא צורך להזכיר את האיל)

       

      ושחק צחק...

       

      כמה יפה.

        14/4/10 00:19:

      מקסים!

      מילותי מיותרות.

        13/4/10 21:31:
      העקידה בנימה אישית. מעניין.
        13/4/10 20:54:


      ידידי היקר

      כמה יפה תיארת את סיפור עקדת יצחק

      ואת חירותו

       *אוהבת לקרוא אותך

      חיה

        13/4/10 19:53:
      כמה יפה המבט הזה שלך

      מותר

      מותר ברוב משמע המילה !
        13/4/10 19:47:
      כל-כך מיוחד תיארת את

      עקדת-יצחק.

      בכשרון רב שילבת את הדימויים

      ונגעת בנימים.

      נהדר לקרא שיר הכתוב

      בכשרון כה רב. ומשובח.

      תודה.

       
        13/4/10 19:25:

      השיר יפה והטויסט בסיומו (להבנתי) על אחת כמה

      רבות כבר גרסאות משוררים לסיפור העקדה (וגם אני לא אחסר), והנה מסתבר שאפשר עוד לחדש

       

        13/4/10 19:14:
      ברוך שובך איש יקר, חסרת לנו,
        13/4/10 12:20:

                           לחופש ולחרות נולדנו

                              מותר מותר לאהוב


      http://www.youtube.com/watch?v=T5WxwcmCD3U&feature=related

        13/4/10 11:21:

      אשרי המאמין באמונה שלמה,

      שאין שום יאוש בעולם

      ותמיד יש תקווה

      כי חסדי ה' לא תמו,

      כי לא כלו רחמיו.

       

       

        13/4/10 11:11:

      זווית מעניינת של עקידת יצחק
      והתחושות השונות של הסובבים אותו בטרם לכתם.
       כתיבה מעניינת ונאה לך
        13/4/10 09:38:

       משוואה כמעט בלתי אפשרית, בין  קיום האל

      והאין סופי שבאהבת-הורה.

      משפט נהדר, להקרבה ולתמצית האמונה.

      שיר על מימוש הקיום, בעיניי.

       

      כשהסיפור המסתתר מבליח ונצפה כבר- תוקף.

       

       

      תודה.

        13/4/10 07:17:

      ראיתי את עקידת יצחק ואת הבשורה שהאיל יוקרב במקומו.

      חזק!

        12/4/10 20:36:


      יצחק צחק את חרותו

      הצחוק המשחרר הזה מהדהד ממילותיך.. אחרי הכבלים שבהם נכבלנו נגד רצוננו

      ומי היה רוצה בכבלים ? מכל סוג שהוא..

       

      הובלת היטב לשחוק המשחרר הזה שאני מרגישה שיכולה לחוש בו

      ברוח הפורע שיער

       

      יחי החופש !

       

      ואם לא צפית במחזמר "שיער"

      הרי לך שיעורי בית...:))

       

      ערב נעים !