עד סוף ימיך לא תשאיר פירור בצלחת גם אם שבעת באמצע הארוחה;

בשניות ספורות של אושר באולם שמחות גועש - תחשוב על ... האוכל שהמלצרים זורקים;

לעולם תבדוק לפחות שלש פעמים אם נעלת מה שאמור להנעל;

תמיד תבקש לפחות עוד דעה אחת של רופא על טיפול בך או ביקיריך;

לא תסמוך לעולם על דעה חוץ מאשר זו שנולדה במוחך; 

הרגשת חוסר נוחות תתעורר בך כשתראה מדים, גם אם אלה מדים שלובש אחד מבניך או נכדיך;

מספר מילים בשפה הגרמנית, שאינך מבין, תעורר תמיד קבס בבני מעייך או צמרמורת בגווך;

גם ברגעי אושר של שמיעת מוזיקה שמימית תרגיש אי-שם בתחתית תודעתך חוסר נוחות אם המלחין הוא גרמני, למרות שבטהובן או ברהאמס או שוברט או מוצארט או באך או היידן - לו חיו במאה העשרים - היו וודאי שונאים בדיוק כמוך את הגרמנים הנאצים;

לא תצליח לעולם לגרש מעיניך, בעת מטס חיל האוויר הישראלי ביום העצמאות, את האימה של בניינים נהרסים מול עיניך בעת הפצצה;

קולו של מטוס באמצע הלילה תמיד תעיר אותך מכוסה בזיעה קרה. גם כשתבין שזה לא שם ואז אלא כאן ועכשיו, ולא תצליח יותר להרדם;

תחנות רכבת וצפירות רכבת תמיד תעוררנה בך קבס גם אם הרכבות מובילות אותך ממקום למקום במסע תענוגות בחופשתך השנתית; 

תמיד תהייה אסיר תודה לבריטי שמנמן שבפיו סיגר ושמו ווינסטון צ'רצ'יל על כך שהיה זריז יותר מהיטלר והגיע אליך לפניו;

הערבי הראשון שתצליח לאהוב הוא אחמד טיבי שהביע בכנסת הבנה לאימה שעברת בילדותך  -  ותגלה שבינתיים זו התקווה הראשונה והיחידה לשלום;

החג היחיד שיכול לשמח אותך באמת הוא יום העצמאות;

והדבר היחיד שתוכל לאהוב בכל לבך - עד כלות - היא מדינת ישראל.

אבל אם הגורל הניח אותך ברכות כשנולדת על אדמת פלסטינה - א"י, תמיד תוכל להתפנק ולהיות גדעון לוי או עמירה הס או ענת קם ולחשוב שההיסטוריה תאהב אותך על כך שאינך מתאמץ להבין את המעשים הקשים שעמך חייב לעשות כדי להמשיך ולהתקיים.