לפני שבועיים קניתי לבת שלי מתנה

מכשיר ששמים בו סבון ועושה בלונים

הילדה פתחה את האריזה וזרקה אותה לפח ,רצה אלי בשמחה ואמרה "אמא,תפעילי לי את המכשיר,אני רוצה בלונים"

הסתכלתי על המשחק ,הפכתי אותו מצד לצד, הצלחתי להבין לבד איפה לשים את הסוללות

אבל לאיפה לעזאזל שופכים את הסבון

קראתי לילדה ואמרתי בטון סמכותי"מתוקה,איפה ההוראות?"

הילדה בהתה בי ואמרה "זרקתי את הקופסה"

"אז איך אדע איך להרכיב לך את המשחק" שאלתי,מתחילה לאבד את סבלנותי

"אני יודעת איך" אומרת הילדה

 עכשיו הגיע תורי לבהות בילדה,נזפתי בה קלות שעכשיו ביזבזנו כסף ואנחנו לא יודעות איך להרכיב את המשחק ושלחתי אותה מעל פני.

ככה עברו שבועיים,כל פעם אני אומרת לעצמי שאעבור בחנות ואסתכל על ההוראות בקופסא וכל פעם שוכחת

אתמול ראיתי את המשחק יושב לו עצוב בצד בלי שאף אחד ישתמש בו,קראתי לילדה ואמרתי "נו את רואה,סתם קנינו"

הילדה אמרה" אמא אני יודעת איך להרכיב"

ברגע של חולשה ,אמרתי לה "טוב,אם את כל כך יודעת,בואי נראה"

הילדה לא האמינה למזלה הטוב ולא איבדה זמן יקר,היא רצה לחדר ,וחזרה עם כוס קטנה כחולה

ועם הסבון,הושיבה אותי על כיסא ואמרה"שימי את הסבון בכוס,תטבלי את הקצה של המכשיר בתוך הכוסית ותלחצי על ההדק"

הסתכלתי בה  ואמרתי בבוז "נו באמת,נראה לך"

הילדה אמרה "אמא,רק תנסי,אני יודעת איך עושים,ראיתי על האריזה ואני זוכרת"

אתם יכולים להיות בטוחים שבשלב הזה הייתי כבר ממש חסרת סבלנות לפתרון הלא טכנולוגי שהבת שלי הציעה, אז כדי להראות לה כמה היא טועה עשיתי את מה שאמרה:

מילאתי את הכוסית בסבון,טבלתי את  קצה המכשיר בתוך הכוסית ולחצתי על ההדק.......

שלל בלונים קטנים וגדולים התפזרו בחדר,בעודי עומדת המומה ,פיזזה ביתי בחדר וניסתה לפוצץ את כל הבלונים   ,צועקת "אמא עוד פעם"

כשהיא נרגעה ,היא התיישבה לידי,החזיקה את פניי בשתי ידיה הקטנות ואמרה

"אמא,את יודעת מה הבעיה שלך?

את פשוט לא מקשיבה לי"

הילדה שלי בת 4!!! 

ו

כמה היא צודקת ,במשך שבועיים היא אומרת שהיא יודעת ואני לא מקשיבה,אני אפילו לא מנסה

אני יודעת למה,זה לא קשור אליה זאת אני שהתעייפתי

עשר שנים רק הקשבתי

הקשבתי לעובדים שלי,לצרות,לבעיות,לאהבות,לאכזבות

הקשבתי למנהל הבנק

הקשבתי לספקים

הקשבתי ללקוחות

הקשבתי לכל מי שרק רצה,הקשבתי גם למי שלא ביקש,הרשימה כל כך ארוכה שאני לא אלאה אתכם

התעייפתי מלהקשיב בדיוק כאשר הילדים שלי כל כך צריכים הקשבה  פשוטה,לא שיפוטית,מרוכזת  רק בהם.

אני בעיקר עסוקה בלהקשיב לעצמי ,להקשיב לקול הפנימי שלוחש בשקט ,בשקט מדי

אני עוד לא מבינה מה הוא אומר לי,אבל אני מאד מתאמצת לשמוע אותו בתוך כל הרעש שסובב אותי ביום יום

למדתי אבל שהקשבה נקייה לילד היא מראה  לעצמי

תמשיכי להתעקש ילדה שלי ותדאגי שתמיד יקשיבו לך