כותרות TheMarker >
    ';

    המלך ואני

    שם הבלוג מצביע על נק' המפנה במערכת היחסים הארוכה והעמוקה שלי עם מרוקו. בעקבות נאום אשר נשא מיד לאחר הכתרתו למלך ובו קרא ל\"בני הארץ\" (רמז עבה:היהודים שהיגרו ויוצאי חלציהם) לחזור ולהירתם למאמצים ליצור חברה מרוקאית משגשגת, בעלת מערכות חינוך מפותחות ותשתיות, ראיתי בזאת הזדמנות פז לקחת חלק -כיהודי בן לאבא מרוקאי- בתהליך אשר יביא למרוקו חדשה, עשירה יותר, משכילה יותר וסובלנית יותר. בשבילי קריאתו של המלך הייתה בבחינת פניה אישית וכמו אחרים, לאחר מספר ביקורים כתייר בחרתי לעשות תפנית בחיי. מאמצים רבים השקיע מלך מרוקו במהלך העשור האחרון בכל תחומי החיים במגמה להביא למהפך חברתי-כלכלי בארצו. כבעל דוקטורט במשפטים הביא מלך מרוקו מוחמד השישי למספר חקיקות בתחום זכויות האדם בכלל והאישה בפרט. תוכניות פיתוח לשני העשורים הבאים הביאו את מרוקו להחליט על תיירות כיעד אסטרטגי. מטרת הבלוג היא לנסות ליצור שיח חברתי-עסקי בעיקר בנושא מרוקו תוך הפחתת רמת ההתנגדות הפסיכולוגית אצל תיירים ומשקיעים פוטנציאליים עד לרמה אפס. בימים הבאים אתחיל ליצור פוסטים אשר יפרטו את הכתוב לעיל. אתם מוזמנים לכתוב,לשאול ולהתייעץ. ברוכים הבאים/ות MARHABA ו SOYEZ
    LA BIENVENUE

    שאלות ניתן לכתוב ל: noamnir1@gmail.com

    מרוקו והשואה חלק א'

    0 תגובות   יום שלישי, 13/4/10, 03:39


    לפתיחת הקישורים (המומלצים בחום) בחלון חדש יש להקליק תוך לחיצה על מקש הקונטרול (CTRL) 

     


    כל כך הרבה נכתב על השואה וכל כך הרבה יש עדיין לכתוב...

    היו שנים בהן חשתי כי מושג השואה בלתי ניתן לערעור וכי תחושות החַרָטָה (או ה"חַרְטָא") של אירופה ומדינות אחרות שצפו מנגד היו כנות אצל כל שכבות האוכלוסייה. באופן מניפולטיבי ביותר ומתוך מניעים אידיאולוגיים אנטישמיים (שלא כאן המקום לנתחם), מושג השואה הפך להיות מושג שנוי במחלוקת ובמקרים קיצוניים אנו נאלצים להתמודד עם אוכלוסיות דומיננטיות בעולם המכחישות כליל את קיומה של השואה.
    פוליטיזציה של מושג השואה הביאה להתנגדות גורפת בעולם הערבי-מוסלמי תוך שימוש בטענות המשרתות את האינטרס הפלשתיני ומתעלם כליל מהצרכים הפדגוגיים הבינלאומיים מחד וצרכי ההיסטוריונים מאידך, שלא להזכיר את הצורך בלהשמיע את זעקתם הדוממת של הנרצחים...

    הקהילה היהודית במרוקו נחלקת בעיקרה לשלוש קבוצות:
    1. ילידי ואזרחי מרוקו שמסיבותיהם שלהם לא היגרו
    2. יהודים שחזרו למרוקו לאחר שנים בגלות (ישראל,צרפת,קנדה וכיו"ב)
    3. יהודים שאינם ילידי מרוקו שעם התנופה התיירותית-כלכלית במרוקו התיישבו בה למטרות עסקים (ארה"ב,אנגליה,איטליה ועוד)

    ההערכה היא שמספרם הכולל של יהודים במרוקו נע סביב ה-5000 מתוכם כ-3500-3700 בעלי אזרחות מרוקאית (הערכה בלבד). הקהילה היהודית שנותרה במרוקו לאחר גלי העלייה וההגירה, מונה כיום כ-3000 נפש רובם המכריע מבוגרים עד זקנים המתגוררים בקזבלנקה.
    יחסית לאוכלוסיית מרוקו (32 מיליון) כוחם הפוליטי רב בעיקר משום מעורבות פעילה של יהודים מרוקאים בקידום אינטרסים אסטרטגיים של מרוקו בעולם (כולל בישראל). יחד עם זאת, בעלי ההשפעה בפועל הם ראשי הקהילה והאליטה המקומית.

    פיגועי הטרור ב16 במאי 2003 הוסברו במצוקה כלכלית של תושבי שכונת הפחונים ממנה יצאו המפגעים. אחת מהמטרות שנפגעו היה מועדון-מסעדה השייך לקהילה היהודית. הפיגוע שהתרחש בליל שבת מנע נזקים בנפש משום היות המקום סגור לרגל השבת. למחרת הפיגוע יצאו ראשי הקהילה והצהירו כי אינם חשים מאוימים וכי בחירת המטרה הייתה אקראית. במקרים אחרים (לאחר פיגועי הטרור) בהם נרצחו יהודים, נטען כי הרציחות בוצעו על רקע פלילי. כל ניסיון לברר שמא מדובר ביותר מכך, נתקל בביטול מוחלט של ראשי הקהילה היהודית ששומרים בקביעות על התבטאות בשבח הדו-קיום במרוקו.

    זרקורי הזיכרון האירו את הזווית האירופית והמערבית של הטרגדיה היהודית. משום מה, במשך שנים רבות לא הופנו הזרקורים דרומה אל עבר היבשת השחורה, בעיקר אל מדינות צפון אפריקה בהן לוב,תוניסיה ומרוקו.
    בעוד שתוניסיה ולוב ניאותו לשתף פעולה עם הצורר הנאצי, מלך מרוקו
     
    מוחמד החמישי (בתוארו הרשמי "סולטן") סירב, ובזאת הפך להיות סמל להגנה על היהודים במרוקו מאז ועד היום.
    גם בנו המלך 
    חסן השני הקפיד בקשריו עם הקהילה היהודית במרוקו ובתפוצות ואת מורשתו ממשיך בנו יורשו המלךמוחמד השישי. בדברים שנשא מלך מרוקו לפני כמעט שנה אמר בהתייחסותו לשואה: "
    אחד הפרקים הטרגיים בהיסטוריה המודרנית. אין למחלת השכחה כל השפעה על תפיסתי את השואה, גם לא לעמי".

    מזכ"ל הקהילה היהודית במרוקו סרג' ברדוגו פועל מזה זמן רב למען הכרה במלך מרוקו מוחמד החמישי כ"חסיד אומות עולם" משום ההגנה שסיפק ליהודי מרוקו בתקופת השואה. המתנגדים טוענים מנגד כי למרות האמפטיה שגילה כלפי יהודי מרוקו וההגנה עליהם בצורת סירוב לשיתוף פעולה עם מימשל וישי, הוא אינו עונה על הקריטריונים לקבלת התואר שמבחינת מרוקו וישראל הוא בעל משמעויות משמעותיות. לאחרונה גוברים הקולות מקרב יהודים מרוקאים במרוקו ובתפוצות לתת למלך מוחמד החמישי את התואר, וניתן להניח כי כאשר יאפשרו זאת הנסיבות, יאותו ב"יד-ושם" להעניק את התואר למלך מרוקו מוחמד החמישי, המלך\ראש מדינה המוסלמי-ערבי הראשון שאי פעם הוכר ככזה. בעתיד אנו צפוייים ללמוד על גילויי מופת גם בקרב האוכלוסייה המוסלמית בצפון אפריקה בתקופת השואה, הכל נתון לאופי הנסיבות הגיאו-פוליטיות. ניתן להניח שתהיה זו מגמה מקבילה להתפתחויות בנושא הפליטים היהודים ממדינות ערב.

    לאחרונה צוטט בעיתונות המרוקאית 
    אנדריי אזולאי אומר כי על משרד החינוך המרוקאי להכניס לתוכניות הלימוד בבתי הספר את נושא השואה. יוזמה זו שלאזולאי נתקלה במחאה ציבורית מאורגנת ע"י ארגונים פרו-פלשתיניים שבתגובה קראו לו לארוז את מטלטליו ולעזוב את מרוקו. התנגדות חריפה זו נתקלה בתגובות מחאה מצד גורמים מרוקאיים שגינו את התבטאותו של חליד ספיאנינשיא "עמותת הידידות מרוקו-פלשתין.
    לפני כשנה השיק יועץ המלך, היהודי 
    אנדריי אזולאי יחד עם גורמים בינלאומיים נוספים, פרוייקט מקוון הנקרא "פרוייקט אלאדין". המיזם האינטרנטי מוצג בשפות שונות בהן ערבית ופרסית במטרה להגביר את המודעות לשואה במדינות ערביות ומוסלמיות.
    בין נותני החסות נשיאי מדינות בעבר ממדינות מוסלמיות,אירופה ועוד.


    המושג "שואה" נתפס אצל הערבים והמוסלמים כ"רצח עם" וככזה, מדיניות מדינת ישראל בעזה פירושה "שואה פלשתינית". דו"ח גולדסטון כמו דו"חות אחרים –אשר מהימנותם מוטלת בספק– סיפקו רוח גבית הן למתנגדי ישראל והן לאנשי ציבור אנטישמיים ברחבי העולם.

    באופן מסורתי,מרוקו מתאמצת להפגין פלורליזם דתי-תרבותי ובפרט על רקע גירוש מיסיונרים אוונגליסטים לאחרונה. בהתחשב בסיוע הרב שמקבלת מהאליטה המרוקאית-יהודית, במרוקו ובתפוצות, נהנית מרוקו מהערכה בינלאומית רבה ויש יותר מבּוֹדדים המציגים את מודל הדו-קיום המרוקאי, כמודל לחיקוי ע" הישראלים והפלשתינים. תחקיר עמוק יותר חושף נקודות נוספות להתייחסות.

    הקריאות הנשנות וחוזרות של גורמים פרו-פלשתיניים במרוקו, ליועץ היהודי של מלך מרוקו אנדריי אזולאי, הן בבחינת קריאות "השכמה". בהיעדר הבחנה ברורה בין מושגים כמו "מדינת ישראל", "ציונות" ו"יהדות", האנטישמיות המודרנית מסתתרת תחת הקריאות בגנות הציונות וקריאות ליועץ המלך היהודי לארוז ולעזוב את מרוקו. קשה לצפות מעשה פוגרום או תקיפה של יחיד או יותר מהקהילה היהודית או כל קהילה אחרת, אולם לעיתים לא כל כך נהי לי האם שלטון חזק עם מוסדות חוק מרתיעים הם הסיבה להצלחה יחסית של מודל הדו-קיום, או שמא זו חברה סובלנית ואולי צירוף של שניהם(?).

    יום הזיכרון לשואה ולגבורה
     הוא הזדמנות נוספת לכל המדינות השואפות לחברה מתוקנת, להוקיע מקרבה ולגנות כל ביטוי לאנטישמיות, כולל קריאות לאדם מכל מוצא אתני שהוא וללא קשר לדתו, לצאת מארצו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליברל ערכי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין