קולות הילדים מביה"ס מזכירים לי נשכחות.

 כשבאנו לפה לראשונה, היו יתדות באדמה במקום בו יקומו בתים. "איפה את רוצה בית"? שאלו אותי. "איפה יהיה ביה"ס?" שאלתי אני, ובחרתי את המגרש שממול.

את קולו של בני המשחק כדורגל זיהיתי בין כולם בקלות.

את פניה של בתי בין חבריה ראיתי ממרחקים.

אני עם שפעת, בבית, מאזינה לקולות מבחוץ ומבפנים.

הנורית פרחה לי באדנית.

הבת שלי מתגייסת ביום חמישי.

הנה, כתבתי הכל, לא?