| חנות הבגדים הייתה אפלולית. מאחורי גבו של המוכר נערמו ערמות של חולצות. לחתנים , לבר מצוה, וסתם ליום יום. חולצות שרוול וחולצות מכופתרות, חולצות טריקו, ג'קטים וחליפות. מול הדלת במרחק מה מן הכניסה עמד תא מדידה. ואיש מזוקן על גבו סרט מדידה טרח ועמל על הצרה של מקטורן שישמש למחרת היום חתן בחופתו.ישבתי על שרפרף בפינה ובהיתי במוכר שמעבר לדלפק: פרסי מבוגר, בעל זקנקן קטנטן שהחל להלבין, עיניים חייכניות וזוג משקפיים על אפו. ואז נפתחה הדלת ונכנס גבר כבן 50, רחב כתפיים וביקש למצוא לעצמו חולצה מכופתרת. הפרסי הזקן מיהר לירכתי החנות ושלף מתוך הערימות חולצה כבקשת הלקוח. הייתה זו חולצת כותנה מכופתרת. הפרסי היה גאה: תראה את התפירה, אמר לגבר. תראה את הגימור. תרגיש את הבד. בשום מקום אחר אמר, לא תמצא חולצה כזו.היא מאוד יקרה אמר הגבר. לא לכיסי. "תמדוד, תמדוד", הפציר בו הפרסי. "על המחיר כבר נסתדר".מדד. החולצה ישבה על כתפיו בדיוק. החמיאה לו ולמבנה גופו. אתה רואה אמר הפרסי, אמרתי לך, סחורה כזו לא תמצא באף מקום. "אינני זקוק לחולצה כל כך יקרה" אמר הגבר. "בסך הכל, אני יוצא, מבלה, שותה, הולך למועדונים. ריח העשן ידבוק בה והיא תהרס". אבל אתה, פנה ואמר לפרסי, "אתה לא תבין את זה בעצם...."הפרסי הביט בו בעיניו הטובות וזיק של חיוך עלה בהן. "אתה טועה בני", אמר. "טעמתי מזה, וטעמתי מזה, ואני יודע מה יותר טעים לי".כשנחתמה בינהם העיסקה והחולצה נרכשה עוד ביקש ברכה. והפרסי ברך אותו "מי יתן ותקבל את כל מה שליבך חפץ בו".קמתי מן השרפרף ואמרתי "אמן". יצאתי מן החנות. לא בכל יום מזדמנת לו לאדם האפשרות לשמוע דברים הנאמרים מנסיון חיים ולהרגיש כאילו כוונו אלי. באוזניי עוד הידהדה אמירתו של הפרסי הזקן: " טעמתי מזה, וטעמתי מזה, ואני יודע מה יותר טעים לי". |