יופי של פוסטים את כותבת. חותמת על כל מילה. חשוב מאוד ללמד אותם למתן את הצרכנות, כי אנחנו הורסים את הכדור. והטלויזיה מלאת פרסום בכל שניה ושניה שלה.

מסכימה איתך. גישה נכונה ואני אף מיישמת אותה על בנותיי בהצלחה!

צטט: דיקלה5 2010-04-15 07:47:47

לך*

 

תודה

:)

צטט: anat707 2010-04-14 13:22:47

אמנם איני עדיין אמא, אבל מילדיהם של חברים ובני משפחה אני מתרשמת שאחת הבעיות היותר נפוצות הן שהילד רוצה משהו, זה רק בגלל שלילדים אחרים יש ו"להם קנו". ילדים קטנים נוטים לפעמים להרגיש תחושה של קיפוח אם הם רואים שילדים אחרים מקבלים דברים שלהם אין. לילד לפעמים קשה לקבל מבחינה רגשית את הסיבה הרציונאלית למה לא קיבל את מבוקשו ונדרשים מאמצים רבים כדי שיבין שאם משהו לא ניתן לו, זה לא בגלל שלא אוהבים אותו מספיק.

 

--

abc design - עגלות תינוק

 

המושג "אבל לכולם יש" באמת נשמע כטיעון חסום - ולעיתים משאיר הורים חסרי מילים. . .

זה מעלה לי כמה נקודות מחשבה:

1. הורים מגבילים ילדים בהרבה דברים ודווקא ממקום של דאגה לילד ורצון בטוב שלו, לא תמיד הילד שמח בהגבלה.

2. ללמד ילד שאי אפשר הכול זה למעשה ללמד אותו ערך, כך שגם בנקודת אמת יש לדבר על כך (וזה עשוי להתקבל בפרצוף כועס) אבל גם כשזה לא על עומד הפרק.

3. כשמגיעים לנקודת "חיכוך" שכזו אפשר לשים פחות דגש על ה"לא" ולנסות לפתח שיחה חיובית על הדברים שיש לילד, או לבדוק מה הם הדברים שמושכים אותו במה שהוא ביקש - אם זה תכונה כמו "זה יפה" או "זה נראה כיף" אפשר למצוא צורות יצירתיות אחרות כדי שיהיה לו משהו יפה בבית או שיהיה לו כיף.

 

צטט: dani-dan 2010-04-14 13:02:29

רק למען החידוד ,

 

על מנת שלילד שלי לא יחסר כלום , או לחילופין יהיה לו הכל => הוא חייב לחוות את תופעת המחסור .

 

אסביר ,            "יש לי הכל" ,זאת תחושה סובייקטיבית יחסית

           ולהיפך , "חסר לי". ,  גם היא תחושה סובייקטיבית יחסית

 

שתי התחושות הללו הן יחסיות האחת לשניה ,ולכן מבלי שארגיש את האחת לא תהיה לי אפשרות לחוש בשניה ולפיכך במצב דברים בו לא אחוש מידי פעם בחיסרון/גבולות/  , אף פעם לא יהיה לי הכל .

 

לא רק זאת וזה העיקר , מאחר וראינו כי ערכו של " יש לי הכל " נגזר מערכו של "המחסור" בו ננסה לאמוד על היחסים בינהם:

 

ככל שאני מרגיש בחסרונם של דברים מסוימים , כך כאשר אני מקבל את אותם דברים מאוחר יותר , הרבה יותר קל לי לחוש "שיש לי הכל " 

ולכן על מנת לחוש שיש לי הכל , אני חייב לשמור על מחסור מסויים ( ברמה סבירה ) שאם לא כן גם רמה אין סופית של טובין לא תגרום לי להרגיש שיש לי הכל.

 

יש משהו בדבריך, התחושה הסוביקטיבית היא אכן יחסית לתחושות אחרות שיש לי.

ובכל זאת, האם באמת צריך להרגיש שיש לי הכול? ואם כך ארגיש למה עוד אוכל לשאוף?

 

לך*

אמנם איני עדיין אמא, אבל מילדיהם של חברים ובני משפחה אני מתרשמת שאחת הבעיות היותר נפוצות הן שהילד רוצה משהו, זה רק בגלל שלילדים אחרים יש ו"להם קנו". ילדים קטנים נוטים לפעמים להרגיש תחושה של קיפוח אם הם רואים שילדים אחרים מקבלים דברים שלהם אין. לילד לפעמים קשה לקבל מבחינה רגשית את הסיבה הרציונאלית למה לא קיבל את מבוקשו ונדרשים מאמצים רבים כדי שיבין שאם משהו לא ניתן לו, זה לא בגלל שלא אוהבים אותו מספיק.

 

--

abc design - עגלות תינוק

רק למען החידוד ,

 

על מנת שלילד שלי לא יחסר כלום , או לחילופין יהיה לו הכל => הוא חייב לחוות את תופעת המחסור .

 

אסביר ,            "יש לי הכל" ,זאת תחושה סובייקטיבית יחסית

           ולהיפך , "חסר לי". ,  גם היא תחושה סובייקטיבית יחסית

 

שתי התחושות הללו הן יחסיות האחת לשניה ,ולכן מבלי שארגיש את האחת לא תהיה לי אפשרות לחוש בשניה ולפיכך במצב דברים בו לא אחוש מידי פעם בחיסרון/גבולות/  , אף פעם לא יהיה לי הכל .

 

לא רק זאת וזה העיקר , מאחר וראינו כי ערכו של " יש לי הכל " נגזר מערכו של "המחסור" בו ננסה לאמוד על היחסים בינהם:

 

ככל שאני מרגיש בחסרונם של דברים מסוימים , כך כאשר אני מקבל את אותם דברים מאוחר יותר , הרבה יותר קל לי לחוש "שיש לי הכל " 

ולכן על מנת לחוש שיש לי הכל , אני חייב לשמור על מחסור מסויים ( ברמה סבירה ) שאם לא כן גם רמה אין סופית של טובין לא תגרום לי להרגיש שיש לי הכל.

תודה על הפוסט החשוב הזה! אין ספק שאנחנו צריכים להזכיר גם לעצמנו מדי פעם מה הכי חשוב, ולברך יום יום על כל הדברים הטובים שיש לנו. ובהתנהלות מול הילדים, אין ספק שהורה שבטוח בכך שהוא עושה כמיטב יכולתו, לא יבהל מדרישות מופרזות, או "טענות קיפוח" שנשמעות מדי פעם מהדור הצעיר, (ע"ע "כל הכתה נוסעת לחו"ל"...), ואפשר בחיוך ובאמפטיה להכיל את התסכול. הם ילמדו להעריך את הגישה הזאת עוד יותר מוקדם ממה שאנחנו חושבים.

בנושא דמי הכיס: טיפ מצויין שעובד מעולה. ברגע שהילדים צריכים לבחור כיצד לנצל את כספם שלהם, הם מתנהלים בצורה כלכלית ומחושבת וגם מאד גאים בכך שרכשו לעצמם משהו לבד אחרי שהצליחו לחסוך. (אפשר לעודד חיסכון על ידי קביעת יעדים ואז להשלים להם סכום מסויים (כמו ריבית על חסכון).

תודה על התגובות,

המושג שעולה מכולן הוא "איזון" - דרך המלך

 

איזונים - מנגנון קשה ליישום.

פוסט חשוב ביותר!

רצוי ומומלץ להקצות 

זמן איכות של חוויות משותפות  להורה ולילד.

זו הנתינה האמיתית. הרבה מעבר לחומר...!!!

(מוזמנים להציץ בקישור).

ועוד לא דיברנו על הפיצוי שההורים מנסים לפצות את ילדיהם על כך שהם לא נמצאים בבית, עובדים שעות רבות ונעדרים מהבית.

כדי לפצותם על כך, ההורים מאפשרים הכל, נמנעים מעימותים ומפנקים את הילדים ללא גבולות.

היה  לי  אבא  בעל  תכונות  קיצוניות  שתמיד  הטיף  לי  לא  להיות  קצוני  .  אז  הוא  צודק  לפני  הכל  צריך  להיות  אדם  מאוזן  שקשוב  לאהבה  ,  לעצמו  ולזולתו

 

איזהו עשיר? - השמח בחלקו.

 

 

 

מסכימה אתך מאד ..... יש בטוי כזה הנקרא:"good enough mother "כלומר אם טובה אינה זו המושלמת אלא הטובה דיה.... 

 

הורות טובה היא הורות שמדי פעם גם מתסכלת , אך מתסכלת במידה , מידה כזו שהילד יכול להכיל .

 

אפרת גל www.efratgal.co.il

אכן בדיכוטומיה שבין החומר לרוח מרבית ההורים נותנים בעיקר חומר.

לתת מרוחם דורש השקעה גדולה בהרבה. המושג "איכות" לא מתחיל להתקרב לזה

מסכימה אתך מאד.הפוסט הזה חשוב ביותר. מקוה שהרבה אנשים/הורים יקראו אותו