כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    העולם של נמש

    בבדידות חונקת

    36 תגובות   יום שלישי, 13/4/10, 16:27


    בבדידות חונקת אמר המשורר

    ואני יודע עייפות שגופי זוכר.

    כבר יומיים בין אוטובוס לאוטובוס

    מניח ראשי על החלון ונרדם.

    מתעורר בשכונה אחרת

    יורד מהאוטובוס ולוקח אחר לשכונת מגוריי.

    כשאני עייף המחשבות שלי הולכות לישון בכל מצב.

     

     

    ואני את נמש לא ראיתי יומיים...שקט בחדרי...המילים נכתבות מאיליהן, הן רוצות להתבטא,

     המקלדת רעננה ואצבעותיי לא יוצאות לריקוד הסוער של החיים.

    עכשיו צהריים ושמש אביבית בחוץ מתערטלת

    ואני הולך להתכסות ולישון עד למשמרת הבאה.

    לילה טוב למי שהתגעגע

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/10 00:29:


      רועי יקירי

       

      בתגובתה לשיר הזה אמך טוענת שבזמן האחרון אתה עצוב.

      אבל אני ראיתי בשיר הזה כתיבה מלאת הומור.

      אני מאמן שאתה נהנה ממעשיך בימים אלה וכי אכן את השיר כתבת באופטימיות.

       

      שתדע רק טוב בכל ימי חייך.

        17/4/10 09:50:

      *

       

       

      תישן חמודי תישן

      וכשתתעורר היכנס אלי

        16/4/10 23:14:


      רועי חומד של ילד,

      ייתכן והעייפות נובעת מרצונך במנוחה,

      והעולם החיצוני דורש ממך יותר, וזה מה

      שמעייף, משתק, תוקע.

      הפילוסוף הגרמני ניצ'שה אמר:

      "מי שיש לו איזה  ל מ ה  שלמענו יחיה

      יוכל לשאת כמעט כל איך".

      אתה צעירון וכל החיים פרושים לפנייך,

      ואולי תתעודד מהרגשות החמים שכולנו

      מרגישים כלפיך ((:-

      *

        16/4/10 20:01:


      רועי היקר,

      לכולנו יש תקופות כאלו של עייפות נפשית שגורמת לעייפות פיזית.

      אני חושבת שזה קשור לשירות בצבא. עבודתך מלאה לחץ ואחריות כבדה וזה משפיע עליך.

      אני מכירה רבים שנכנסו לדכאון במהלך השירות הצבאי.

      מקווה שמחר יום חדש וההרגשה תשתפר.

      רבים מאיתנו אוהבים אותך.

       

        16/4/10 17:22:


      מצב כל כך מוכר. אני מאמינה שתשוב במהרה לכוחותיך.

      שבת שלום

      רחל

        16/4/10 16:58:


      רועיצ'וק ילד מקסים ומוכשר

      עונג לקרוא אותך

      אוהבת לקרוא את המילים

      ובין השורות -

      כתיבה כמו שאני אוהבת

      ואי אפשר לא לאהוב אותך

      והאם בעייפות - אתה מזדהה איתי?

      אתמול הייתי כל כך עייפה

      וכל כך הרבה דמעות היו

      שהלכתי לערבב אותן עם המים שבים

      וכך במשך שלוש שעות

      שאבתי שם אנרגיות כדי להמשיך....את הדרך

      תודה לך ושבת ברוכה

        16/4/10 13:04:

      אתה כותב טוב, וכישרונך מיטיב לבטא

      את רגשותיך. דע את מעלותיך ושמח בהן. 

        16/4/10 10:43:

      *

      כן, יש תקופות כאלה, של עייפות, שמרגישים נורא לבד, אבל הן רק תקופות, זה לא כך תמיד ....

      מקווה שעוד כמה ימים אחרי שינה טובה יחד עם נמש על הכרית יהיה לך מצב רוח הרבה יותר טוב.

      חוץ מזה אתה צעיר ונמרץ, משמרות...?! יעבור,  קטן עליך....  :-)

       

        16/4/10 09:48:

       

        אתה מזכיר לי את שנות שרותי בצבא,

        קינאתי באנשים שהיו מסוגלים להרדם באוטובוס

        אני מעולם לא יכולתי והאוטובוס לא הביא אותי

        עד לשכונה....ולא תמיד הסיטואציות איפשרו

        לשים את הראש על הכר ולישון.

       

        לפעמים בכח הנפש אפשר להתגבר על עייפות החומר

        אך כשהנפש עייפה זה לא אפשרי, ובדור הזה שלנו

        רבים הם בני גילך שכבר חשים "כבר היינו בסיפור הזה"

        והריק הפנימי דורש מילוי של ממש - אהבה, ועד שאנו

        מגלים שבאנו ממקור האהבה ואנו האהבה אנו עוברים

        לא פעם מסכת של כאב פנימי וגעגועים אל משהו שאיננו

        יכולים עדיין לשים עליו את האצבע, ואנו משליכים אותו

        על מישהו או משהו....

       

        חזק ואמץ ידידי, קח לך את זמן המנוחה כשניתן

        מאחלת לך המון כח להמשיך במסע חייך עד שממש,

        אבל ממש ירווח לך. סומכת עליך, אתה תצליח.

       

        

         

        16/4/10 09:30:


      נשמע מוכר, אני כבר שבוע של נאחס כזה,,לא להתיאש כל החיים יש עליות וירידות   לפעמים סתם נראה שהכל שחור ועצוב גם בלי סיבה ממש,,,,אולי מרקורי בנסיגה

      צריך לזכור שאחרי כל נפילה יש עליה   העולם מסתובב והכל משתנה ודינמי כל הזמן

      תמיד לשאוף למעלה

      כדאי קצת לשבת בשמש ואם יוצא להגיע לים לקחת הרבה אויר  ולהכניס אנרגיה

      בכל מקרה לשמור על מנוחה ו, על מורל וחוש הומור     תמיד יש מחר

      כל החיים לפניך!

      צוחקdont worry be happi

        16/4/10 09:29:

      רועי ילד מקסים!!

      בעצם לא ילד אלה גבר מדהים

      מכמה דקות שיצא לי להכיר אותך

      ראיתי בעיניים עולם ענק ורק שלך

      נפש כל כך גדולה וטהורה כמו מים צלולים

      ולב ענק שדוהר להושיט עזרה לאנשים

      רועי אתה עדיין בתחילת החיים

      ויש עוד לפניך הפתעות נעימות

      שבכל עת רק לך מחכות

      הכרתי את נמש חתול יפה

      וגם עם שחורי הייתה הכירות נעימה

      כולם בלי יוצא מין הכלל מחכים לך

      תעשה את עבודתך כמו אתה יודע לעשות

      ואתה נאמן למה שידייך עושות

      בטוחה שיהיו לנו עוד הזדמנויות

      לשבת על כוס קפה עם אמא שלך המדהימה

      ועם רוח שעוטפת את ביתכם הנפלא

      שבת שלום רועי גבר מקסים.

        16/4/10 07:43:

      המצב הצבאי - כל הזמן עייפים.

      תחזיק מעמד, ושינה מתוקה.

       

        16/4/10 07:35:


      איזה עונג לקרא  אותך,,

       גם בזמן שהעייפות עטת אותך,,

       המילים מרקדות על המקלדת במחול משובח של כתיבה.....

      לך לנוח ולישון בנחת וברוגע,,,,,

       

      מתגעגעים וממתינים....

        16/4/10 07:31:

      צטט: ארזעמירן 2010-04-16 00:04:03


      יש ימים כאלה שפשוט צריכים לישון אותם עד שיעברו.

      מחר יום חדש

       

       

      רועי היקר ,

      כך אני נוהגת כאשר עוברים עלי ימים כאלה...

      ואוסיף לך משפט

       " אם קשה הדרך אין דבר , כל דקה הופכת למחר,  אל תלך אחורה לך ישר  - כי בסוף הדרך יש מחר.."

      והוא יהייה הרבה יותר טוב

      דמיין חיבוק

      מזי

        16/4/10 07:12:


      מקווה שה  יחזור מהר!

      שיהיה לך סופ"ש נעים!

        16/4/10 05:11:


      רועי  יקר,

      אני  שומעת  עצבות  בין  מילותיך

      עצבות  שאין  לה  זכות  קיום...

      קראתי  את  תגובתו  של  מיכאל

      ואכן  כך  : עייפות  החמר  מביאה

      לעייפות  הרוח  ואפילות  להרגשת

      עצבות...

      הפתרון :  לנוח  ולישון  טוב

      והכל  יחזור  לקדמותו...

      אוהבים  אותך  רועי...

      סאלינה

        16/4/10 03:49:


      עוד יבואו ימים טובים וקלים מאלה,

      אני בטוחה בכך.

      ובינתיים תחזיק מעמד.

        16/4/10 00:36:

      רועי..

      מה עוד אוסיף שלא נאמר?

      אתה בעצמך תמצא את הדרך.

      גם אני מחכה לשמוע עוד על נמש ובכלל.

      *

        16/4/10 00:22:


      רועי היקר,

      זה כמו ענן אפור שמסתיר את האור

      והוא חולף עם הרוח...

       

      אוהבים אותך, אתה לא לבד.

        16/4/10 00:04:


      יש ימים כאלה שפשוט צריכים לישון אותם עד שיעברו.

      מחר יום חדש

        16/4/10 00:02:

      רועי היקר,

       

      עייפות, כמו כאב, היא חלק מהרפרטואר הרגשי, ויש לה תפקיד ומקום ומותר לקבל אותה בברכה וללכת איתה, גם אם השעה צהריים והשמש יפה.

       

      ושים לב - המלה "עיף" מכילה את המלה עף. למעשה - עף המופרדת באות יוד, שהיא אחד השמות הפעילים של הבורא. כלומר, נדרשת התערבות פעילה של עוצמה כדי להשכיב את העף לנוח :)

       

      לילה טוב ומנוחה נעימה מאוד וכמה שצריך

       

      שושי שמיר

        15/4/10 23:42:


      רועי ידידי,

      אכן ניתן לחוש את העייפות עולה מבין מילותיך. הלא עייפות החמר מביאה לעייפות הרוח,

      מה שמעלה בי מחשבה שהגיע הזמן לנוח... יצא חרוז אך לא בזה העניין.

      זכורני, כשהייתי צעיר בהרבה מאד שנים, פחות או יותר בגילך היום... אבא שלי עליו השלום, שם לב שמצב הרוח שלי

      לא בדיוק בשחקים. חייל הייתי והשירות לא היה קל, ולא תמיד אפשר היה להגיע לאיזושהיא אזן קשבת... באתי הביתה מרחוק לחופשה, ואבא שלי הבחין בעצבות שבעיניי. וכך אמר לי:

      "בן, השמש עוד תזרח..."

      חייכתי לי פנימה מפני שאבי היה איש המעשה ורחוק מאד מביטויים כגון אלה. גם הופתעתי מעט.

      כייוון שיחסתי משמעות לדבריו, התעודדתי, ועד מהרה זרחה עלי השמש, ומצב הרוח השתפר. ובכר למחרת היום יצאתי עם חברים לטיול בגלבוע לחזות במרבד הרקפות. זהו סיפורי הקטן שאינו מש מזכרוני. ספרתיו לבניי בשעתו, והיום לנכדי. אז התעודד, חבר.

      שבת שלום !

      שלך

      מיכאל

        15/4/10 23:11:
      מחר יום חדש.. לאחריו עוד יותר חדיש.. כל יום יהיה טוב מקודמו. רועי היקר.. יהיה בסדר. *
        15/4/10 23:06:

      רועי יקירי

      מה מעיק עליך?

      שתף אותי באם אתה רוצה...

      אולי זה יקל עליך.

        15/4/10 22:41:


      היי רועי!

      הבדידות מעייפת זה נכון

      הכי טוב וטעים זה לישון באוטובוס,

      ואם ירדתה תחנה או שתיים אחרי........................

      אזי אפשר לצעוד ברגל זה בריא ומרענן.

      ואם בכל זאת אתה עדיין בבדידות ועייף

      בוא לטיפול רפלקסולוגי ותראה איך אתה מתעורר.

      שיהיה רק טוב

      בלהה

        15/4/10 22:03:


      יש ימים כאלה...הכל נראה כבד עייף ועגום, "סתם יום חום" כמו שאומר ד"ר סוס בספרו "הימים הצבעוניים שלי". לכל יום יש את הצבעים שלו...

      אז לישון ו"מחר יהיה יום טוב יותר"! (חלף עם הרוח), מקווה שכתום (אנרגטי) או ורוד (שמח) או ירוק (מלא תקווה ורעננות).

       

      איריס

       

       

        15/4/10 21:11:

      רועי היקר..

      כמה שאתה כותב יפה...

      מחר יום חדש..

      נמש מחכה לך ואנו מחכים לצילומים נוספים של נמש..ולחיוך שלך.

      אתה  כזה מתוק.

      לכולנו עליות וירידות.

      נשיקות לך.

      *


       

        15/4/10 21:09:


      רועי נא להתעודד!

      (ומנסיוני, הלכים לישון ובבוקר הדברים איכשהו מסתדרים...)

        15/4/10 20:23:
      חיבוק.
        15/4/10 20:15:


      יש פיתרון לבדידות

      אבל הוא לא תלוי באחרים שיתנו לך להרגיש את היחד,

      אלא זה תלוי ביכולת החיבור שלך, זה תלוי בך

       

      http://www.youtube.com/watch?v=aWc6lnQin7Q 

       

       

        15/4/10 19:49:


      בטח שיהיה בסדר

      שלא תרשה לעצמך

      אפילו לחשוב אחרת!

        15/4/10 19:10:


      מעניין  שגם  אני  מרגישה  כך  בימים  האחרונים

       

      אתה  גם  כן  מזל  סרטן  ??<?

       

      חודש  טוב  ומבורך  !!!!!!!!!!!

        13/4/10 19:42:

      רועי החמוד, יבואו ימים נעימים מאלו, הגלגל מסתובב, והלוואי שבמהרה לטובה....!

      אני לא זוכרת תקופה כזאת שלך עם עצב כל כך גדול
        13/4/10 16:40:

      שיבואו ימים טובים מאלו חיוך

      ברור שיבואו . . .

      ארכיון

      פרופיל

      The light,
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין