הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של  חבר הכנסת                   זבולון אורלב

                                                           פ/1058/18                              

הצעת חוק התקנת אמצעים למניעת נפילת ילדים מחלונות, התשס"ט-2009

הגדרות

1. בחוק זה -

"דירה חייבת מיגון" - דירה, כהגדרתה בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969[1], אשר  מתגורר בה ילד שגילו פחות מ-14 שנים;

"מחזיק" - מי שמתגורר בפועל בדירה החייבת מיגון, ובלבד שאם אדם מחזיק בדירה כאמור מכוח הסכם שכירות לתקופה של פחות משלוש שנים, יראו לענין זה בלבד את המשכיר כמחזיק;

"השר" - שר הפנים. 

 התקנת אמצעים למניעת נפילה מחלון:

2(א) מחזיק בדירה חייבת מיגון יתקין בכל חלון בדירה אמצעים למניעת נפילת ילד מחלון, לרבות סורגים, או אמצעים אחרים כפי שיקבע השר.

(ב) יראו מחזיק בדירה חייבת מיגון כמי שיצא ידי חובתו לפי סעיף קטן (א) לגבי חלון מסוים,
אם הותקנו בו סורגים. 

עונשין

3. מחזיק בדירה חייבת מיגון שלא התקין בחלון בדירה אמצעים למניעת נפילה מחלון כאמור בסעיף 2, דינו - מאסר שנה אחת; הייתה העבירה נמשכת - דינו גם קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [2]לכל יום שבו נמשכת העבירה וזאת לאחר שנמסרה לנאשם הודעה בכתב על ביצוע אותה עבירה או לאחר הרשעתו, לפי המוקדם מביניהם. 

ביצוע

4. השר ממונה על ביצוע חוק זה.

תחילה

5. תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו.

דברי הסבר

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדי שנה מתים בישראל כ-6-7 ילדים ובני נוער כתוצאה מנפילה מחלון. כמו כן, כ-80,000 ילדים מגיעים מדי שנה לחדרי מיון וכ-10,000 ילדים מתאשפזים  עקב נפילות מדי שנה.
נפילה היא הסיבה הראשונה לפגיעות בקרב ילדים המביאה לפנייה למיון ולאשפוז, כאשר כמחצית מהפציעות של ילדים המאושפזים בבתי החולים עקב טראומה נגרמות גם הן עקב נפילות.נפילות מגובה הן סוג הנפילות השכיח ביותר: בשנת 2002 41.9% מהפגיעות עקב נפילה היו עקב נפילה מגובה.

אתר הנפילה העיקרי הוא בית המגורים. בשנת 2002, כ-51% מהנפילות התרחשו בבית. כ-70% מבין הילדים שנפגעו עקב נפילה בבית היו בגילאי 0-4; כ-19% היו בגילאי 5-9; 8.4% בגילאי 10-14 ו-2.5% בגילאי 15-17.

ילדים בגיל צעיר (0-9), ובמיוחד בני 0-4, הם הנפגעים העיקריים מנפילות, בעיקר מנפילות מגובה, שחומרת הפגיעה מהן היא הגדולה ביותר. כך למשל, בשנת 2002 51.4%, ממקרי האשפוז עקב נפילות היו של ילדים בגילאי 0-4. 

בניו-יורק הופעלה בשנות ה-70 תוכנית מניעת נפילה מחלונות בשם "Children Can't Fly". תוכנית זו צמצמה כמעט לחלוטין את תופעת הנפילה מחלונות.

התוכנית כללה קמפיין תקשורתי והגורמים הקהילתיים עסקו בהסברה וחינוך בנושא מניעת נפילה מגובה. בנוסף, חולקו מגנים לחלונות למשפחות מרקע סוציו-אקונומי נמוך. לא היה ילד אחד שנפל מחלון דירה, בה היו אביזרים המגבילים את פתיחת החלון.

בשנת 1976 הועבר חוק במדינת ניו-יורק, לפיו כל בעל בית של דירה בבניין רב-קומות יהיה חייב לספק אביזרים המגבילים את פתיחת החלון לדירה בה גרים ילדים בגיל 10 ומטה. בעקבות החקיקה, חלה ירידה של עד 95% בפניות לבתי החולים המקומיים לטיפול עקב נפילה מחלונות. תוכנית מעקב מ-1993 הוכיחה המשך מגמה של ירידה.  חוק דומה הועבר גם במדינת ניו-ג'רסי.

כיום, בישראל, אין חובת התקנת סורגים בחלונות בבנייני מגורים, אך קבלן המעוניין להתקין סורגים בחלונות,  חייב לעמוד בתקן הישראלי. 
כמו-כן, אין חובת התקנה של אמצעים אחרים המונעים נפילה מחלונות.

בעבר הייתה קיימת חובת התקנת אמצעי הגנה לחלונות בדירות שבקומה הראשונה או העליונה בבנייני מגורים, מתוקף תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאים ואגרות), התש"ל-1970. התקנות שימשו בעיקר כהגנה מפני פריצות, אך הן בוטלו בשנת 2003.

לכן, מוצע לחייב מחזיקים בדירות בהן מתגוררים ילדים מתחת לגיל 14, להתקין סורגים בכל חלונות הדירה.

הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/4012); הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/690/17).

---------------------------------

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

י"ז באייר התשס"ט - 11.5.09

[1] ס"ח התשכ"ט, עמ' 259.

[2] ס"ח התשל"ז, עמ' 226.