בזמן האחרון אני נורא מפחדת מעצמי. מפחדת לעשות משהו שיהיו אולי לא בסדר, ובעיקר חוששת להרגיש משהו שלא הייתי רוצה להאמין שאני מסוגלת להרגיש. אני עובדת בעבודה כזאת שמאפשרת לי גם כל היום להתעסק ברגשות שלי. אני פסיכולוגית ונשואה לאיש יחסי ציבור . אני מרגישה שאנחנו עובדים במשהו מאוד דומה- אנחנו שנינו עסוקים ב ניהול משברים של הלקוחות שלנו- רק שכל אחד מאיתנו עושה את זה בדרך קצת אחרת. יש לנו שני ילדים- תאומים בני עשרים, שהלכו אחרי אבא שלהם ועוסקים גם בתחום. אחד עוסק ב יחסי ציבור באינטרנט והשני ב קידום אתרים . הם תמיד טענו שבחיים לא ילכו לפסיכולוג- כי הם מבינים עד כמה הפסיכולוגים לא שפויים, וכמובן בכך סימנו את דעתם עליי. אולי הם צודקים. אני באמת לא מרגישה כל כך טוב עם עצמי לאחרונה- אני מרגישה שאני מתחרפנת. אין לי הזיות או משהו, אבל יש לי כל מיני פחדים לא הגיוניים- כמו למשל: אני יושבת לבד במשרד, מטופל אמור להגיע עוד כמה דקות, ואני מדמיינת שהוא נכנס עם עכביש עם זרועות ענקיות ושעירות, והוא מניח אותו עליי. יכול להיות שפרשנות דינמית תרמז על כך שיש לי קצת אישיו עם העבודה שלי- שלטפל באנשים זה כמו לקחת מהם את העכביש. יכול להיות שזה נכון, אבל הפחדים הלא הגיוניים לא נגמרים שם. אני לפעמים חוששת שהילדים שלי הם לא הילדים שלי. שהם הוחלפו בתאומים אחרים, והילדים שלי גדלים איפשהו עם אמא אחרת, בסגנון הורות אחרת. את זה אני מסבירה לעצמי לאור האכזבה שלי שהם לא דומים לי לא במראה ולא באישיות, ואפילו קצת מתנגדים לכל מה שאני מייצגת. לאחרונה גם עשיתי בדיקת איידס כי בגדתי בבעלי, ורציתי לפני שאני מתוודה בפניו לשלול אפשרות שהדבקתי אותו במשהו, ומאז אני בסרטים שבטוח יש לי איידס . ולמה בגדתי בו? כי פחדתי שלעולם לא אשכב עם מישהו אחר. רציתי לדווא שלפחות בפחד אחד אני יכולה לטפל.