מזג אוויר אביבי ונפלא הביא אותי לטיול ברחובותיה של העיר הלבנה האהובה עלי. פנים מוכרות שמתחתן אותיות קידוש לבנה אנגליות:  W A N T E D קטעו את ההנאה של הטיול והפעילו את זיכרוני הרשע. השנה 1971 (לערך) ואותן הפנים, צעירות בהרבה מאד, מעטרות ידיעה בצהרון האומרת שחבר הכנסת הצעיר מטעם הליכוד, אחד ששמו אהוד אולמרט, התבקש על ידי סלקטור בנמל התעופה בן גוריון להציג תעודה מזהה, הח"כ נעלב מהעובדה שהתבקש להזדהות וגרם, עקב קשריו בהנהלת נתב"ג, לפיטוריו של הסלקטור המטריד, שהיה סטודנט שהתפרנס מעבודה זו. ידיעה זו גרמה לי לעקוב בכרוניקה העיתונאית אחרי ידיעות על מעשיו של הברנש הצעיר אהוד אולמרט.

סיכום זריז של זיכרוני הרשע פלט את העובדות (שיתכן וחלקן אינן באמת עובדות מוצקות אלא התרשמויות סובייקטיביות שלי) הבאות: הוא הכריז על מלחמה בפשע המאורגן, שפרסמה אותו ככוכב עליון בתקשורת, ונסוג ממנה אחרי זמן מה - אני לא הצלחתי להבין מדוע. אחר כך הכריז על התמודדותו מול מנהיג תנועתו מנחם בגין ואחרי רעש וצלצולים שנתנו לו שוב נקודות פרסום בתקשורת נרגע. לא עבר זמן רב והצטרף אל שמואל תמיר שהתפלג מהליכוד. אחר כך הצטרף אל אליעזר שוסטק בסיעה שהתפלגה מתמיר ו"המרכז החופשי" וחזר אל הליכוד כשהוא נושא בכליו את החותמת של תנועתו של שוסטק (דבר שהצחיק בקול רם בזמנו את כל היישוב) .  אחר כך פרש עם אריאל שרון מהליכוד ועמד על כך שיהיה ממלא מקומו של אריאל שרון וכך הגיע אל כיסא ראש הממשלה. בין לבין היה גם ראש עירית ירושלים והביא אותה לשיאים חדשים של לכלוך ברחובות וזכה לעמוד בראשה כשהיא מאופיינת כעיר הענייה בישראל. אחת הכותרות החשובות של התקופה בה עמד בראש עירית ירושלים ספרה בצהובונים שאהוד אולמרט הזמין לעצמו כורסה מעור צבי גבוהה מהאחרות שעמדו מסביב לשלחן הישיבות של מועצת העיר. וכן, השתדלתי לעקוב אחר גורלה של כורסתו של ראש העיר ולמדתי מהעיתונים שהוא לקח אותה אתו כשעזב את תפקיד ראש העירייה. נראה שגם סגן שר החוץ דני איילון עקב כמוני אחר גורל כורסתו של ראש העיר ולמד משהו ממנה לכבוד פגישתו עם השגריר הטורקי.

אך כל אלה הן זוטות שרשע כמוני זוכר ומספר. מה שחשוב בהרבה הוא הסוד מדוע אהוד אולמרט מופיע כל חייו בתפקיד נאשם באולמות המשפט ותמיד יוצא זכאי מחמת הספק. היה לו כתב אישום בעניין איזו פרשיה בבנק ירושלמי כלשהו, והייתה לו פרשיה עם חשבוניות של הליכוד באיזו מערכת בחירות ואת המחיר המשפטי שילם מישהו אחר ולא אהוד אולמרט, שהיה אחראי על הוצאות הכספים של המפלגה בבחירות. וכל יתר כתבי האישום מככבים בחדשות מזה חודשים, עם טלנסקי ואורי מסר, משרד התמ"ת וראשון טורס ויויו גם.... לי הקטן יש תיאוריה מדוע אהוד אולמרט ייצא גם הפעם זכאי בכל התיקים. אולי לא זכאי מחוסר אשמה, דבר שלא זכה לו מעולם, אבל זכאי מחוסר ראיות. לא בדיוק כפי שהוא הכריז "מעולם לא לקחתי פרוטה לכיסי", אבל כרגיל מחוסר ראיות. ובכן אהוד אולמרט הוא עורך דין במקצועו והיה תלמיד שקדן ומבריק בפרק אחד מתלמודו שרכש באוניברסיטה... פרק דיני הראיות. ונראה שהוא שם בכיס הקטן בעניין זה את כל עורכי הדין שהוא מעבידם כעת. כל פעולותיו הציבוריות הענפות, עליהן הוא נאשם כעת, הוא ביצע כתלמיד מצטיין של "דיני הראיות" ודאג תמיד שלא תהייה ראייה קלה כקליפת השום נגדו. ושוב ייצא גם הפעם זכאי מחמת הספק בכל התיקים ואת הסופרקלסיקו הבא בספרד, או את זה שאחריו הוא יראה כאזרח חופשי וזכאי מחמת הספק מבלי הרעשים של האנשים הקטנים השואלים איך הוא רואה כדורגל בספרד כשחברו הטוב אורי עצור במשטרה.