אני מתגעגעת.

לכל מני אנשים, מכל מני תקופות זמן.

מלאה געגוע

חושבת המון

נזכרת

לרגעים מסויימים, בלי לשים לב, אני חיה את פעם

את מה שהיה ונגמר.

מתגעגעת.

לכל מני אנשים,

אנשים שהיו ואינם

חושבת מה היה אמיתי

מה לא

ברגעים שאני אהובה לעצמי אני מבינה

שאמיתי זה לרוב לזמן מסויים

וזה היה אמיתי בזמן שהיה לזה מקום בחיים שלי

ובזמן שהיה לי מקום בחיים שלהם.

אני טיפוס כזה. מתגעגעת כל הזמן

לא רק לאנשים.

גם למקומות, גם לתקופות, גם לרגשות שחוויתי.

גם רגשות נעימים, וגם פחות.

ולפעמים זה עצוב קצת....להתגעגע

ולפעמים זה שליו ונעים, ומן הבנה כזאת, ותודה

תודה כי כל האנשים שהכרתי לימדו אותי משהו

ותודה כי כל הרגשות שחוויתי לימדו אותי משהו

וכל המקומות שהייתי לימדו אותי משהו

וכל זה ביחד הביא אותי להיות מי שאני היום

אולי זו השנה הראשונה בחיי שאני כל כך שלמה עם עצמי

מרגיש לי נוח איתי

נכון. אמיתי.

ובעצם,

אם אני כל כך מתגעגעת

סימון שהיה לי הרבה טוב

לא?