אז ככה, לפני חודש בערך, עד שמצאתי את עצמי בחזרה הודיעו לי שעליי לפנות את הדירה שבה אני חי ארבע שנים משום שהבת של בעל הדירה החליטה לחזור לאבא משום שקשה לה לשרוד בתל אביב (והיא צודקת) עברתי בדירה הזו המון, הגעתי אליה כאשר הנפש שלי היתה בתהומות שלא הכרתי, וכך לאט לאט צמחתי ופרחתי ומצאתי בה את השקט, ואת האהבה שלא מצאתי כבר המון שנים, ולאחר מכן פרידה, ועוד אהבה, ואז דכאון, ואז את מחלתה של אימי (סרטן) ואז את מותה, בקיצור יותר מידי דברים שאדם אחד יכול להכיל ועוד בדירת חדר במרכז תל אביב... ביתי היה הקרקע היחיד היציב שנשאר בחיי ואז גם הוא נשמט, הרגשתי שזה הסוף, בעצם לא נשאר למה... לא נשאר למי...

הרגשתי שזה הזמן לחזור לבית אבי, לקבוע דייט עם הפוך, להתאהב בו, ולהיות איתו יום ולילה, כי רק שם יש שקט אמיתי, רק שם אף אחד לא יכול להעיר אותי ולהראות לי את כל מה שאני לא רוצה לראות, את כל מה שאין... אבל אז החלטתי לראות את היש, לא עוד הרגלים ישנים, פשוט לקום, לעשות, לחפש, למצוא, ולבסוף מצאתי, אני מוכרח לציין שזה היה הרבה יותר קל  ממה שחשבתי ואלוהים שוב הוכיח לי שכל דבר קורה לטובה, כי החיפוש השתלם, מצאתי בית טוב יותר, בית אמיתי, בית שאוכל להכנס אליו עם אנרגיות חדשות ולהשאיר את כל הטוב והרע הישנים מאחור, ולהגיע נקי, לבנות מחדש צעד צעד חיים חדשים ובאותה הזדמנות להפטר מכל מיני זבלים שאספתי בדרך, לא רוצה עוד זבל בחיים שלי! ועכשיו ככה בין אריזת הארגזים, התבוננתי בחפצים שגם להם יש חיים, ארזתי אותם יפה יפה ואוטוטו אתן גם להם חיים חדשים, רק במקום אחר, שקט יותר, לא בתל אביב, כי פה השקט הוא לא חבר...