
הבן שלי אורן, חזר אתמול מביה"ס עם השיר הזה, קראתי אותו והוא נגע בי... "לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול השמחה לפעמין העיגול קטן אך הוא יכול לגדול, ולגדול ולגדול.... וכשעיגול השמחה גדול, הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף, מקומות שלפעמים כואבים וככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים. יש אנשים שעיגול שמחתם קטן וצריך לעזור להם להגדילו. ודאי שואלים אתם איך? כל אחד מאיתנו חושב על דרך: אפשר להביא לו סוכריה לתת לו פרח, לשחר לו שיר, לצייר לו ציור או אפילו לומר לו: "בוקר טוב, מה שלומך היום?" והכי חשוב לעשות זאת בכיף, בשמחה, מכל הלב. שתזכרו תמיד לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים, ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים גם העיגול שלכם יגדל" מאת: דסי רבינוביץ ז"ל הסיפור מאחורי הקטע: כשדסי הייתה בבי``ח, שלושה שבועות לפני שהיא נפטרה, באה לבקר אותה משפחה עם שלושה ילדים, ומתוכם שתי בנות תאומות, והן באו ושרו לדסי, ודסי ביקשה שהן ילכו וישירו לכל המחלקה, כדי שלכולם יהיה שמח, והיא שכנעה אותן בסוף, ואז הן הלכו, וכשהן חזרו הן אמרו לה שהם לא הרגישו משהו מיוחד, והיא לא הבינה את זה. ואז היא חשבה על זה הרבה ובערב היא התקשרה אליהם הביתה, והקטע שהבאתי כאן, הוא חלק מההודעה שהיא השאירה להם בתא הקולי. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה אלי :-)
יפה