אימהות וקריירה. אז מה מכרו לנו שם כשהיינו קטנים? האם אכן יש דבר כזה? אמא שהיא גם אמא וגם מגשימה את עצמה מבחינה מקצועית ואישית? אני אמא לשלושה ילדים קטנים, אוהבת מאוד להיות אמא ואשת משפחה. נהנית בעבודה, אם כי מאמינה שיכולתי להגיע להרבה יותר אם לא הייתי "צריכה" להתמסר למשפחה. לאורך כל הדרך עוברות במוחי מחשבות: האם אני ממצה את עצמי? האם הבחירות שלי נכונות? מהן האלטרנטיבות שלי? אם אצא לעולם ואגשים את עצמי, לא אראה את הילדים.. לא אזכה לראות אותם גדלים. אפספס את הרגעים היפים שלא יחזרו. ואם אשקיע במשפחה, ואשכח את עצמי, הימים יעברו, הגוזלים יעזבו את הקן ואשאר ריקה מבפנים ללא עולם פנימי עשיר ומספק שלא תלוי במשפחה. אז איפה האיזון? האם קיים איזון? אני תמיד חשבתי שקיים איזון, רק שקשה למצוא אותו. לאחר שראיתי את הסרט "מארלי ואני" הרגשתי שאני כנראה לא לבד, ושכנראה זה "לוקש" אחד גדול השילוב הזה. הזדהיתי מאוד עם האמא, שהייתה ברווקותה עיתונאית מהשורה הראשונה, בעוד בן זוגה היה עיתונאי הרבה פחות מוצלח ממנה. לימים, נולדו להם שלושה ילדים והיא בחרה להישאר בבית מאותן סיבות שהזכרתי קודם. אני זוכרת שאמרה משהו כמו: "אני לא רוצה לראות את הילדים שלי שעה ביום". בן זוגה התקדם בינתיים במשרתו ובמשכורתו והפך למפרנס יחיד. גם הוא עשה ויתורים, אם כי קטנים וזמניים, במסגרת עבודתו (רצה להיות עיתונאי חדשות ולא בעל טור ולבסוף אכן קיבל את המשרה, שהיתה כרוכה במעבר משפחתו לעיר אחרת).הסרט הזה, יחד עם שיחות עם חברות שלמדו איתי בטכניון ובחרו באופציה ההפוכה- להקדיש יותר לקריירה מאשר לבית, גרמו לי להבין שיש פה בעיה אמיתית. שאין באמת איזון אלא בחירה. צריך לשים על הכף מה יותר חשוב ובזה להתמקד. אינך יכול למצות את עצמך בשני התחומים. לכן כדאי מראש להיות מודע לזה על מנת למנוע אכזבות מיותרות. החברה מוכרת לנו כל מיני דמויות "כל יכולות" שאכן מצליחות לעשות זאת. זה גורם לנו, הנשים, לחשוב שמשהו פגום בנו, לא בסדר. הבחירה בקריירה וההשקעה בה יכולות להסביר גם את הרווקות המאוחרת ואת אחוזי הגירושים הגדלים. התא המשפחתי הופך לשולי מבחינת השעות שמוקדשות לו במשך היום. המחסור האמיתי בזמן שמקדישים לתחום נותן את אותותיו בכך שאנשים מתרגלים "להתחתן עם העבודה". מחוייבים לעבודה ולקידום בה יותר מבן זוג ואולי אף במקומו. כאשר מדובר בגבר זה עוד איכשהו לא קריטי, אבל לנשים -..תיק תק תיק תק...- יש שעון ביולוגי שמתקתק להן מעל הראש.ועכשיו "לוקש" נוסף שנקרא "זמן איכות". מה הוא זמן איכות. לדעתי המושג הזה מאוד יפה אך הומצא להשתקת ייסורי המצפון שלנו כהורים. למה הכוונה? לקחת אותם לסרט בזמן האיכות? לקחת לגן שעשועים? האם כך נהיה דמות משמעותית ונוכחת בחיי ילדינו? האם כך נחנך אותם לדרך ארץ ולערכים? גידול ילדים דורש המון מעורבות בחייהם, בוודאי בשנותיהם הראשונות וגם לאחר מכן. מעורבות פירושה המון זמן. לא ניתן לקצר זאת. בעידן שלנו אנחנו רגילים לקיצורים אבל בחינוך מדובר בתהליך ארוך מאוד שאת תוצאותיו, לטוב ולרע, נראה כעבור כמה שנים.ובכל זאת, קשה מאוד להחליט מה חשוב יותר. כיום יש מסגרות תומכות- מטפלות, עוזרות בית, מבשלות, פעוטונים, צהרונים, "גן ללא חופשות"- מסגרות שיעזרו לכם לגדל את הילד בלי שתשימו לב שיש לכם ילד. אז מה עושים? נשארים בכל זאת בבית? עד מתי? יוצאים לעבודה? מתי חוזרים?מה עושים, למשל, כאשר הילד חולה ולא יכול ללכת לגן? אני זוכרת שפגשתי בעלת גן לשעבר שהתגאתה בכך שבגן שלה, גם כאשר הילדים היו חולים הם היו מגיעים לגן. היה חדר מבודד בגן שמיועד לילדים אלה, כך שהאימהות לא יצטרכו "להפסיד" יום עבודה. ואני שואלת: מה מקומו הטבעי של ילד חולה? האם יום העבודה הזה כל כך חשוב שלא נוכל להישאר עם ילדינו ולפנקם בבית? האם כשאנחנו לא מרגישים טוב אנחנו רוצים לשהות במקום אחר מלבד הבית? אני אישית זוכרת מהילדות את הימים בהם הייתי חולה בבית כימי פינוק אמיתיים.היום יותר ויותר נשים מגלות את עצמן לאחר גיל 40 ופוצחות בקריירה מאוחרת, בשלה, לאחר שהילדים גדלו קצת ולא זקוקים לטיפול צמוד. הדבר מתאפשר בעיקר על רקע העובדה שגיל הפנסיה התאחר ותוחלת החיים גדלה.אני מקווה שכל אישה תמצא את האיזון שלה בחיים, תוך ידיעה ברורה שאין נוסחא מתאימה שתספק את כל התחומים. גם לאחר הבחירה האישית שלך, כשתהיי בעבודה, תשאלי את עצמך למה את לא בבית עם הילדים, וכשתהיי בבית, מחתלת ומטפלת בילדים, תשאלי את עצמך איפה יכולת להיות היום מבחינה מקצועית. וככל הנראה השאלות האלה מלוות כל אמא באשר היא. |