כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    אפר ועפר

    42 תגובות   יום רביעי, 14/4/10, 12:30

    ערב יום השואה.

     

    מה יש להגיד על היום הזה? ואיך מתמודדים עם כל מה שקרה שם ביום אחד? 24 שעות?

     

    בכלל, שבוע קשה השבוע  הזה. 

    זכרון השואה והגבורה. זכרון חללי מערכות ישראל. יום העצמאות.

     

    משנה לשנה קשה  לי יותר המעבר הזה, שכל כך הרבה דובר ונדון, בין העצב קורע הקרביים, נטול הנחמה לבין השמחה על המדינה הזאת. על קיומה. על קיומנו.

     

    ואני מרגישה שאני לא בסדר. שאני צריכה לשמוח. צריכה לעשות יותר.

    רבים חרפו נפשם, נקראות המילים הפומפוזיות, שמלוות בתמונות כל כך אמיתיות, כל כך ארציות של האנשים האלה, שהיו כאן ואינם. בשבילנו. בשבילי. בשביל אנשים כמוני, שחיים כאן ולא מעריכים מספיק. שלא שומרים על המדינה הזאת מספיק. שלא דואגים אחד לשני מספיק. שלא עושים מספיק.

     

    יום מגעיל, היום הזה. חם, ודביק, ואפור ואביך, כאילו השמיים התמלאו אפר של מיליוני יהודים (וצוענים, ונכים) שנשרפו במסגרת תוכנית טיהור שטנית אכזרית מופרעת סוטה ומגלומנית, ורשעה. רעה כמו תזקיק של הרוע עצמו. האוויר חם ומחניק כאילו עשרות תנורי משרפות הופעלו פתאום, ביום אחד, והן בוערות ומכלות את החמצן ומשאירות אחריהן חלל שחור מחניק וריק. בלי אוויר.

     

    קשה לי לנשום.

     

    אולי זה הברונכיט המזדיין שמקשה עלי, שגורם לי לשאוף אוויר מדוד, בנשימות שטוחות ולהרגיש שהייתי עושה הכל בשביל שאיפה אחת  עמוקה של אוויר. ואז אני חושבת  עליהם ויודעת שאני לא הייתי שורדת  את זה. בחיים. מתבכיינת על פאקינג ברונכיט  אומלל.

     

    ואל תראו אותי ככה - אני, עם כל הפינוק והכל, דור  3X3!

     

    סבתא שלי, כפרה עליה, הסבתא היחידה שעודנה בחיים (שתהיה בריאה  עד מאה ועשרים, שתבדל"א, חמסה, חמסה, כיסא, כיסא – בשלב הזה חייבים להיות זהירים) היתה בעצמה ילדה מפונקת וחולנית. כזו שבילתה יותר ימים בבית מאשר בבית הספר, ולא מעט ימים בטיולים לרופאים בוורשה.

     

    אין מה להגיד, השואה בהחלט שמה קץ לפינוק החולני הזה. ככה זה כשאין ברירה וחיים ביערות, בקור מקפיא, בשלג, אחרי שמנשקים את אמא  על הלחי ובורחים משורת היהודים  שהובלה למוות וודאי. ככה זה כשהמילים האחרונות שאת זוכרת מאמא שלך הן תחינה שלה לבל תראה את הדם שלך מול עיניה, ככה זה כשאין אוכל או נעליים והמחשבה  היחידה, היחידה היא איך משיגים פרוסת  לחם, או תפוח אדמה, ואם שורדים עד הלילה אז איפה אפשר לישון, ומי  יהיה מספיק רחום כדי לתת לך מחסה ללילה בלי להסגיר אותך.

     

     

    היה לי מנהג כזה, לבלות  את ערב יום השואה עם סבתא שלי. חשבתי  לעצמי שמי שעבר את השואה, אמור לזכות בפטור אוטומטי משידורי הטלוויזיה של היום הזה. שנה שעברה ראינו יחד את "הכל אודות חווה" במקום.

    השנה מהפחד להדביק אותה, לא עשיתי את זה, ונאכלתי מבפנים מנקיפות מצפון. 

     

    תמיד הוויכוח הזה. לגבי הקשר בין השואה לבין הקמת המדינה.אלה שלא רוצים  להרגיש שקיבלנו את המדינה הזאת בחאווה, שעשו לנו ג'סטה, שנתנו לנו אתנן כדי שנסתום את הפה, כדי שאולי לא נשכחאבל גם לא נקפיד מדי לזכור את אלה שלא עשו כלום בשביל לעזור. אלה שידעו. אלה שיכלו. אלה שלא השתתפו בתוכנית הסופית באופן אקטיבי, אבל ללא ספק אחראים במחדל. בהחרשה. באי עשייה.  

    ובאמת, מי רוצה את המשא הזה על הגב שלו? מי רוצה את התיק הזה, את השואה? כבד מדי. הרבה יותר מדי. תביאו קצת אסקפיזם בשקיות של H&M, זה עושה את הייאוש יותר נוח.  

     

     

    ועדיין, אנחנו נושאים את התיק הזה על הגב. בלי לדבר על זה יותר מדי. מדחיקים, מרחיקים, מנסים לגדר אותו לתוך קופסה קטנה ולהצניע אותו, אפילו מעצמנו. אולי זה חיוני כדי לא להשתגע, בשביל לאפשר לעצמנו קיום ספק שפוי. אז אנחנו מספרים בדיחות שואה, שוחקים את השימוש במושג עצמו באינספור הקשרים לא קשורים לחלוטין ומנסים להיות יותר מוסריים. יותר נכונים. יותר קדושים. להוכיח את עצמנו. שהרי עם שעבר את השואה, חייב להיות מוסרי יותר.   

     

     

    ובדרך אנחנו שוכחים את הגבול. זה שבין מוסריות ראויה לביטול עצמי. לאובדנות. אנחנו כל כך מתמסרים  ונכונים להלקות את עצמנו על זה ששרדנו, על איך ששרדנו, על כל אותן תכונות נאלחות שייחסו לנו, שהפנמנו, על התודעה הכוזבת, הרשעה, עד שנדמה לנו שקמה לנו חובה להיות מוסריים יותר מכל האחרים. קדושים יותר מהאפיפיור. כך נפדה את עצמנו, בדמנו שלנו אותו נקיז בעצמנו, על אדמתנו. זאת הדרך שלנו להוכיח את טוהר קיומנו, גם אם הקיום עצמו יהיה נחלת העבר בלבד. לפחות תדענה אומות העולם שהמצות שלנו נקיות מדם של ילדים נוצרים.  

     

     

    אז אנחנו נוברים ומבקרים, כותשים ומפרקים, קורעים את הגפיים שלנו עצמנו כדי לבדוק מה יש שם בפנים, מה בדיוק יש שם בפנים – אולי חבוי שם איזשהו סימן או חבורה, עיוות או רקב, דבר כלשהו שירמוז לנו על הסיבה לכך שאנחנו כל כך שנואים. כל כך רעים. לא רצויים. שהרי חייבת להיות סיבה. לא? תקראו את הדו"ח. כן, תקראו את הדו"ח אבל תזכרו שאנחנו מסרנו את עצמנו ואת כל המידע המפליל, המרשיע, השלילי. תרשמו בבקשה בסוף שאמנם היינו כובשים-אכזריים- פאשיסטיים-צמאי-דם –  אבל לפחות מהסוג המוסרי המודע.   

     

     

    ובלי לשים לב אנחנו  הופכים לדמוקרטיה מתיפייפת, הרסנית, בלתי אפשרית; לעם קשה עורף וקשה צוואר שבטוח שהוא צריך לדעת הכל. כל פרט ופרט. שאין נושא או החלטה שראוי שיתקבלו ללא מעורבות ציבורית, ללא פרסום, ללא חשיפה. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, ואין דבר שלא דורש חיטוי. גם אם הנזק בחשיפה לשמש עצום ורב – אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון הזה, כדי לדעת שאנחנו הכי. טהורים. מבפנים, ומבחוץ.

    אולי זה אומר שהמדינה  הזאת תתפורר, תעלם, כמו תשליל בחשיפה לשמש. שהיא לא תוכל להחזיק את עצמה, שאף מנהיג, יהא המקצועי, האידיאליסט, והמוסרי ביותר לא יסכין לחיות חשוף לרמת הביקורת הזאת, הבחינה המתמדת שלא עוצרת בכליות ובלב אלא נכנסת לטחול, ללבלב, למעי הדק, ולתוספתן. אז מה אם אין לו שימוש? אולי שם מתחבא השטן שבנו. אולי דווקא שם הסתירו איזה מחדל נורא או חיסול ממוקד.

      

    ולנו? אנחנו ממשיכים בדרך המוסרית ללא פשרות. אפילו לא משמעותי לנו שהמבקר יהיה מקצוען– כלכלן, איש צבא, או חינוך. מישהו עם הבנה כלשהי. שיכיר את התחום, יראה את התמונה הכוללת ואת ההקשר. את הדילמות והטרייד אוף. זה לא חשוב לנו. אין לנו בעיה לתת בהכנעה את תפקיד ביקורת המדינה לילדה בת עשרים שמניעיה לא ברורים.

    אחרי הכל, לא צריך ניסיון מקצועי כדי לצעוק שהמלך פאשיסט, מספיק להסתכל על הדברים בעיניים רעננות, לא?

    העיקר שהסושי יחליק  בגרון בנינוחות.  

     

     

    וכשנסיים את המלאכה ונביא על עצמנו כליה ונהיה מרוצים, נהיה מרוצים שהצלחנו לייצר את הביקורת  המיטבית, הבלתי מופרעת, המוסרית ביותר, הנעלה והמושלמת, אולי נופתע לגלות, שנייה אחת לפני הסוף, שאפילו מוסריותנו שמושלמת  לא מספיקה כדי להצדיק את קיומנו פה, אבל כמו כל ייצור אובדני אחר, נשמח שהצלחנו לסיים את המלאכה, ובנשימה האחרונה נרגיש גאים וצודקים לפנות את מקומנו לאלה שבאמת מגיע להם לחיות פה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/4/10 17:03:

      צטט: bronte 2010-04-25 09:28:44

      או! סופסוף אתה מדבר לעניין!!

      (בסופ"ש. מתאים?)

       

      יופי !

      אני אקבע תור לפן.

        25/4/10 14:09:

      צטט: alfasin 2010-04-25 11:36:56

      צטט: tom s 2010-04-18 10:16:19

       

      זה חלק מהעניין שלנו, להתחבט ולחפש בעיות בתוכנו גם כשהכל "בסדר",

      לכתוב את עשרת הדברות מחדש, או לפרש אותן גם כשהכל ברור ונהיר ומובן,

      למצוא את הרע גם כשטוב, להחליש את עצמנו ולצעוק "אנחנו קרבנות" !,

      לירות בעצמנו ברגל ולהתלונן שאנחנו צולעים.

       

      האמת ?

      אנחנו צולעים.

       

       

      שיואווווו אתה פה - איזה כייף !!!!!!!!!!!!!!

      :)

      סליחה?? ומה אתי??? אני עז???

       

        25/4/10 14:06:

      צטט: פסיכית על 2010-04-25 09:36:45

      צטט: bronte 2010-04-25 09:28:44

      או! סופסוף אתה מדבר לעניין!!

      (בסופ"ש. מתאים?)

       

       אני צריכה לחשוב על זה.

      ווֵה! מי שאל אותֵך בכלל?

      (מתאים לך, דינה, מתאים לך).

       

        25/4/10 14:05:

      צטט: tom s 2010-04-18 10:16:19

       

      זה חלק מהעניין שלנו, להתחבט ולחפש בעיות בתוכנו גם כשהכל "בסדר",

      לכתוב את עשרת הדברות מחדש, או לפרש אותן גם כשהכל ברור ונהיר ומובן,

      למצוא את הרע גם כשטוב, להחליש את עצמנו ולצעוק "אנחנו קרבנות" !,

      לירות בעצמנו ברגל ולהתלונן שאנחנו צולעים.

       

      האמת ?

      אנחנו צולעים.

      איזה כיף שקפצת לבקר!

      תגובה אליפות.

       

        25/4/10 14:03:

      צטט: re set 2010-04-16 16:06:01

      מה שאלינור אמרה.

      אני בתקופה שבה אני באובר דוז ממילים.

      סלחי לי.

       

      אני אשקול זאת.

       

        25/4/10 14:02:

      צטט: lakonya 2010-04-16 15:30:47

      זה מאוד בעייתי כשגנרלים-פקידים מחליטים על הוצאות להורג.

      אישית אני מעדיף למות כיהודי מאשר לחיות כנאצי.

      מ.ש.ל

       

        25/4/10 14:01:

      צטט: אלינוריגבי 2010-04-16 13:15:20

      את רואה ? כשאת רוצה את יודעת לכתוב !

      זה היה ממש טוב !

      אקרא את זה שוב בקרוב !

      אבל עכשיו אני צריכה לעזוב !

      מי ייתן ויהיו לך ילדים לרוב !

      ושתדאגי שלא יהיו ילדי רחוב !

       

      הלו, את שם, רבנית! בלי קללות!

      דווקא כשחשבתי שפעם אחת את מחמיאה לי, באת לי עם ההפוכה הזאת!!

      מה העניין? נחמת רבים?

       

        25/4/10 13:59:

      צטט: charlotte 2010-04-15 15:29:11

      אני מסכימה שאנחנו כה אסירי תודה לאומות שנתנו לנו מדינה, אחרי שטבחו בנו, שאנחנו תמיד מרגישים שאנחנו חייבים לעולם ומחפשים בלי הרף למה כל השנאה וזה לעורך כל השנה, כאשר ביום השואה, אנו דווקא מסכימים שהיא קרה ללא סיבה. איך שאנחנו פרדוקסלים. אז אנחנו עם, עם טעויות ולפעמים חוסר מוסר כמו כל העמים, ואף אחד לא עושה עניין מהטיבטים ומכל הזוועות מאפריקה, אז יאללה יאללה, שיקפצו ( שזאת אמירה כזאת ערסית, אבל לפעמים, זה ממש נעים להגיד.

      איזה מזל שאת פה!

       

        25/4/10 13:58:

      צטט: בובה ושסק 2010-04-15 10:39:18


      ומקסים המנהג שעשית לך עם סבתא, לתת לה פטור ביום הזה מהתכנים האלה.

      משתדלים :)

       

        25/4/10 13:58:

      צטט: בובה ושסק 2010-04-15 10:36:23

      צטט: פאבריציו 2010-04-14 20:52:24

       

      דמוקרטיה איננה "הרסנית" לעולם. הצייתנות

      האוטומטית שלנו כישראלים למושגים כמו

      "בטחון המדינה" ללא הטלת ספק כלשהו היא הדבר

      ההרסני בעיני.

      לעקרונות יש ערך אמיתי רק כאשר הפתוי להתעלם מהם

      הוא כל כך חזק. רק שם החשיבות על שמירתם באה לידי

      בטוי ומבחן.

      יותר מדי פעמים נשאנו את שם השואה לשווא ובשמה הצדקנו

      גם את אורח החיים הגטואי שיצרנו כאן. במקום להמשיך ולפתח

      את המדינה יצרנו כאן מחנה פליטים אחד ענק.

       

       

      מה שהוא אמר, במיוחד מה שמואר.

      קל לשפוט אותה, אבל תחשבו לרגע על הצומת המייסרת שבה בחורה מוסרית מוצאת את עצמה עדה שלא ברצונה לתכנים קשים. אם היא תתעלם, תסבול, ואם תחשוף תסבול עוד יותר. אפשר לא להסכים עם הבחירה שעשתה, אבל חייבים להעריך את עמוד השדרה שלה.  

       

      השבתי כבר לז'אן קלוד על העניין הזה.

      ולא נראה לי שהמניעים כאן היו כה טהורים, אבל אולי אני סתם סקפטית.

      עוד מפולין.

       

        25/4/10 13:57:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2010-04-15 09:27:44

      צטט: rangil 2010-04-14 21:24:05

      בתוך ים הטקסטים השמאלניים כבר כמעט והצלחתי לשכוח שגם לצד השני יש אנשים שכותבים. ועם כמה שאני לא אוהב לדבר על "צדדים", כנראה שאין ברירה כי יש כאלה.

      כשהגבתי אצל הנוכלת בפוסט האחרון לא ידעתי עוד באיזו פרשה מדובר, וזו הייתה טעות להגיב שם מבלי לברר על מה היא מדברת. אחרי שגיליתי הרגשתי די מטומטם ואפילו חשבתי לבקש ממנה למחוק את תגובתי, אבל גם כך התגובה שלי שם מדברת יותר על הומניות בכלליות מאשר על הפרשה הספציפית.

      מעבר לעובדה שאני איתך בכל מילה, אני גם חושב שהילדה הקטנה הזו זקוקה לכלא, ולאיזה טיפול פסיכולוגי שינסה לברר מה בדיוק עבר לה בראש. יש דרכים לפתור מחדלים, הכפשת שמנו בכל העולם זו לא הדרך.

       גם אם ל"צד השני" היתה רק את ברונטה שכותבת, הוא היה מסודר :))

       

      די, תמשיכי...(אייקון סמוק)

       

        25/4/10 13:55:

      צטט: jothie 2010-04-15 09:20:47

      זה נשמע לי כמו פעמוני תשובה. יפה.

       

      ובקשר לאגרסיביות וההלקאה העצמית, זה יותר S&M מאשר H&M. 

      בהחלט. ולא במובן החיובי של המונח

       

        25/4/10 11:36:

      צטט: tom s 2010-04-18 10:16:19

       

      זה חלק מהעניין שלנו, להתחבט ולחפש בעיות בתוכנו גם כשהכל "בסדר",

      לכתוב את עשרת הדברות מחדש, או לפרש אותן גם כשהכל ברור ונהיר ומובן,

      למצוא את הרע גם כשטוב, להחליש את עצמנו ולצעוק "אנחנו קרבנות" !,

      לירות בעצמנו ברגל ולהתלונן שאנחנו צולעים.

       

      האמת ?

      אנחנו צולעים.

       

       

      שיואווווו אתה פה - איזה כייף !!!!!!!!!!!!!!

      :)

        25/4/10 09:36:

      צטט: bronte 2010-04-25 09:28:44

      או! סופסוף אתה מדבר לעניין!!

      (בסופ"ש. מתאים?)

       

       אני צריכה לחשוב על זה.

        25/4/10 09:33:

      צטט: rangil 2010-04-14 21:24:05

      בתוך ים הטקסטים השמאלניים כבר כמעט והצלחתי לשכוח שגם לצד השני יש אנשים שכותבים. ועם כמה שאני לא אוהב לדבר על "צדדים", כנראה שאין ברירה כי יש כאלה.

      כשהגבתי אצל הנוכלת בפוסט האחרון לא ידעתי עוד באיזו פרשה מדובר, וזו הייתה טעות להגיב שם מבלי לברר על מה היא מדברת. אחרי שגיליתי הרגשתי די מטומטם ואפילו חשבתי לבקש ממנה למחוק את תגובתי, אבל גם כך התגובה שלי שם מדברת יותר על הומניות בכלליות מאשר על הפרשה הספציפית.

      מעבר לעובדה שאני איתך בכל מילה, אני גם חושב שהילדה הקטנה הזו זקוקה לכלא, ולאיזה טיפול פסיכולוגי שינסה לברר מה בדיוק עבר לה בראש. יש דרכים לפתור מחדלים, הכפשת שמנו בכל העולם זו לא הדרך.

      מבין למה אני אוהבת אותך? לא, לא בגלל שאתה מסכים אתי. טוב, אולי גם. אבל בעיקר בגלל שמעבר לשאר הדברים הברורים מאליהם (כשרון כתיבה, כשרון שתייה ועוד כמה פיצ'רים חביבים) אתה אחד מהמעטים שמסוגלים להודות בטעות בכלל, וטעות שנובעת מאי ידיעת העובדות בפרט. ולא, אין כאן אף שמצוץ של ציניות במשפט הזה.

       

       

        25/4/10 09:28:

      או! סופסוף אתה מדבר לעניין!!

      (בסופ"ש. מתאים?)

        23/4/10 01:30:


      אוי נו, סתמי.

      (מתי באה?)

        22/4/10 17:33:

      צטט: פאבריציו 2010-04-14 20:52:24


      גבריאלה יפה שלי,

      בעניין הילדה בת ה-20 (מה, לא יכולת לכתוב

      ענת קם? עוד פעם אני צריך להתקע עם יוסי בנאי

      ו"אהבה בת 20" ברקע?) אנחנו כנראה חלוקים.

      דמוקרטיה איננה "הרסנית" לעולם. הצייתנות

      האוטומטית שלנו כישראלים למושגים כמו

      "בטחון המדינה" ללא הטלת ספק כלשהו היא הדבר

      ההרסני בעיני.

      אני לא יודע מה היתה המוטיבציה שלה לחשוף

      את המידע בין אם הוא קידומה האישי/ אידאולוגיה

      או עתונאות נטו.זה גם לא מעניין אותי. אם בתוכו 

      קיימות הוכחות על כך שהדרג הצבאי הבכיר עבר

      על החוק יש לחשוף אותן. אין כאן אפור מבחינתי.

      כך היה עם פרשת קו 300 כשרק לעתון "חדשות"

      (אללה ירחמו) היו הביצים לחשוף את התמונות וטוב

      וחשוב שעשה זאת כך גם כאן.

      הרי גם על גניבת כרטיס האשראי של אשכנזי היה צו

      אסור פרסום ולמה? בגלל הפאדיחה בלבד.

       

      לעקרונות יש ערך אמיתי רק כאשר הפתוי להתעלם מהם

      הוא כל כך חזק. רק שם החשיבות על שמירתם באה לידי

      בטוי ומבחן.

      יותר מדי פעמים נשאנו את שם השואה לשווא ובשמה הצדקנו

      גם את אורח החיים הגטואי שיצרנו כאן. במקום להמשיך ולפתח

      את המדינה יצרנו כאן מחנה פליטים אחד ענק.

       

       

       

       

      ז'אן קלוד יקירי,

      היה ברור שלפחות במשהו נאלץ להיות חלוקים, לא?

      כרכת כאן הרבה דברים, לטעמי חלקם לא קשורים לענייננו, באותה כריכה, אז אני משיבה על אלה שנראים לי הכי חשובים:

      צייתנות עיוורת לעקרון "בטחון המדינה"? מותק, אתה כנראה חי במדינה אחרת מזו שבה אני חיה, שבה על כל נושא, גם אלה שלכאורה היו אמורים לעורר הסכמה גורפת מקיר אל קיר יש לפחות 12 דעות, ושני תריסר כאלה שילחמו על זכותם של תריסר הראשונים להביע את דעתם בחסות חופש הביטוי.

      דמוקרטיה היא לא מילת קסם. אין לה חסינות מהכל. ואם הדמוקרטיה שלנו יקרה לנו - אז כן, אנחנו צריכים גם לדעת מתי 'תסגור שורות' ולגונן עליה.

      דמוקרטיות ותיקות בהרבה מזו שלנו יודעות לעשות את זה טוב מאוד כשצריך. כולל זו של הדוד סם.

      בעולם הזה שלנו, יש מעט מאוד דברים מוחלטים, יקירי. והצדקנות הזאת שלנו, הקיצוניות שבה מאיימת במוחלטותה.

       

      גם בעיני לא משנים המניעים שהובילו את הגב' קם להעברת החומר הנדון לבלאו.

      מה שמשנה בעיני זה עצם העובדה שחיילת הוציאה חומר חסוי וסודי לעיתונאי.

      במאמר מוסגר אני חייבת להגיד לך שלו הייתי היא, ולו מניעי טהורים והומאניים, הייתי מעבירה עותק מהחומר לא לעתונות - כי אם לנשיאת ביהמ"ש העליון ואולי למבקר המדינה. אבל ניחא, בוא נעזוב את העניין הזה לרגע.

       

      מבחינתי, עצם העובדה שהגב' קם החליטה לעשות דין לעצמה בלתי ראוי ומקומם: אין לי מושג מי שם אותה להחליף את שיקול דעתו של מפקד בשטח. זאת לא הייתי אני. וגם לא גדולים ממני במערכת הבטחונית, המשפטית, או הפוליטית.

      וכן, אין לי בעיה עם זה שככל שתפיסת מבוקש מסכנת, פוטנציאלית, חייל שלנו - אף אם בחייל אחד מדובר, תועדף אופציה של חיסול.

       

      אין לי מושג למה אנחנו רחמנים בני רחמנים לאויבים מושבעים, אבל אדישים או קהים לאמהות יהודיות ששולחות ילדים לצבא כי אין ברירה, ומתוך תקווה שהמערכת - כן, אותה מערכת מושמצת, תעשה כל שביכולתה כדי להשיב אותם הביתה בשלום.

      גם אם זה כולל להעדיף את חייהם על אלה של אויבינו.

       

      האמירה לעניין העקרונות היא אמירה נאצלת וראויה. אבל בחיים, כמו בחיים - הדברים כל כך לעתים רחוקות צבועים בשחור או בלבן, שכשאתה מקבל את ההחלטה הצודקת, הערכית, האמיצה לשמור על עקרונותיך בכל מחיר, גם בזמן מלחמה - השאלה היא על מה וויתרת בתמורה.

      צר לי, אבל בעיני השבת בנים לגבולים - ובשאיפה כשעוד אוויר באפם, היא עקרון ראוי לא פחות.

      אז לא בכל מחיר, אבל צריך לאזן את העקרונות האלה, החשובים. אין נוסחת קסם. אין איזה אלגוריתם שיפתור את המצב הזה.

       

      המערכת לא מושלמת.

      ראוי לבדוק ולבחון ולבקר אותה.

      בעדיפות, באופן שאינו הרסני אלא בונה. 

      לא לענת קם נתון התפקיד הזה. שוב, כך הדברים מנקודת המבט שלי.

       

      ולא, השואה אינה קרני המזבח שלי. אבל המחשבה על הגלותיות המתרפסת, המתנצלת, המקבלת - חטאנו לפניך, רחם עלינו, היינו רעים, הלווינו כספים, אנחנו לא מוסריים... זה החלק שאני לא רוצה לחיות אותו. לא רוצה לקבל.

      זה החלק שבעיני הגיע הזמן להפטר ממנו.

      די כבר להתנצלות המתמדת על עצמם קיומנו.

      לשנאה העצמית. לבוז. לאבדנות.

      באופן יחסי, גם לדמוקרטיות אחרות - אנחנו כל כך קשובים לצו המצפון שלנו שזה כמעט נוגע ללב.

      אבל כמו כל קיצוניות אחרת, כשזה קיצוני, זה יוצר אפקט מאיין.

      אי אפשר להיות מאה אחוז מוסריים.

      לא במצב שבו אנחנו נמצאים.

      אולי לא בכלל.

       

      כל אורגניזם יעדיף אינסטינקטיבית את חייו שלו על פני חייו של יצור חי אחר.

      אז נכון, אנחנו בני אדם, מותרים, וכל זה, אבל לא צריך לקחת את העניין הזה לקיצוניות ולהעדיף את קיומו של האחר על זה שלנו. זה אובדני. זה תבוסתני. זה גלותי. זה צבוע. זה לא אמיתי. וזה מכעיס.

       

       

        22/4/10 17:09:

      צטט: cg91 2010-04-14 19:48:50

      ברונטה

      סמן ימני לשפיות

      כולם להתיישר

      אוהבת אותך את  המקלדת שלך ואת האצבעות היפות שמקלידות כל כך מדויק

      תודה בובה

       

        22/4/10 17:02:

      צטט: Themis Θ 2010-04-14 19:33:34

       

      ורק בריאות !

      תרגישי טוב :-)

      קצת באיחור, אבל תודה

      (אני עדיין מחרחרת, אבל מעט).

       

        22/4/10 16:56:

      צטט: Themis Θ 2010-04-14 19:31:24

      ואת יודעת מה אפילו יותר עצוב להיזכר? שכשהניצולים המסכנים הגיעו ארצה, אחרי ששרדו את הזוועות שם, הם נתקלו כאן בלא מעט ניכור וקשיים להתאקלם. היו כאן לא מעט, צברים ואפילו מהגרים שאינם ילידי הארץ, כמו יונתן רטוש, שסברו שצריך לגדול כאן דור של ה'יהודי חדש'.

      אבל מיהו היהודי החדש? זה המתנכר לשורשיו?! לאחיו?!... 

       

      זה מאוד נכון, ולעולם לא אצדיק את היחס המזלזל והמנכר לשורדי השואה,

      אבל את הרצון לגדל יהודי חדש, אדם בטוח, לא חרד לגורלו, בעל שורשים ותחושה של מקום תחת השמש שהוא שלו,

      עצמאי, יצרן, חלוצי, ללא סממנים גלותיים-קורבניים? את הרצון הזה אני יכולה להבין.

      ועדיין, זה לא אומר שהדרך שנבחרה לביצוע לא היתה עקומה.

       

        22/4/10 16:53:

      צטט: נאוה נדה 2010-04-14 18:10:29

      נדמה לי שהיתה זו סבתא שלי שהכניסה את המשחק הכה מלבב: " מי היה שורד בשואה"? . כמובן, זו היתה דרכה העקומה לגרום לנכדיןם לאכול גם כשלא טעים, ובאופן כללי להרגיש מפונקים מכל צורך שהתעורר.

       

       

      וזה בטוח לא השאיר שום צלקות...

      איך כתבה אמא של אלן דג'נרס בספרה (אמנם בהקשר אחר, אבל ההיגיון תקף גם פה):

      "no there were no signs..."

       

        18/4/10 10:16:

       

      זה חלק מהעניין שלנו, להתחבט ולחפש בעיות בתוכנו גם כשהכל "בסדר",

      לכתוב את עשרת הדברות מחדש, או לפרש אותן גם כשהכל ברור ונהיר ומובן,

      למצוא את הרע גם כשטוב, להחליש את עצמנו ולצעוק "אנחנו קרבנות" !,

      לירות בעצמנו ברגל ולהתלונן שאנחנו צולעים.

       

      האמת ?

      אנחנו צולעים.

        16/4/10 16:06:

      מה שאלינור אמרה.

      אני בתקופה שבה אני באובר דוז ממילים.

      סלחי לי.

       

        16/4/10 15:30:

      זה מאוד בעייתי כשגנרלים-פקידים מחליטים על הוצאות להורג.

      אישית אני מעדיף למות כיהודי מאשר לחיות כנאצי.

        16/4/10 13:15:

      את רואה ? כשאת רוצה את יודעת לכתוב !

      זה היה ממש טוב !

      אקרא את זה שוב בקרוב !

      אבל עכשיו אני צריכה לעזוב !

      מי ייתן ויהיו לך ילדים לרוב !

      ושתדאגי שלא יהיו ילדי רחוב !

       

        16/4/10 09:56:

      צטט: פסיכית על 2010-04-14 16:40:31

      אוח, יפה שלי.

      סיכומ המילניומ הבא, צריכ להכתב על ידכ.

      זה בתכנון, בובה, מיד אחרי פיצוח סוד ו/או איתור מעיין הנעורים.

       

        16/4/10 09:53:

      צטט: ranbo3 2010-04-14 12:52:37


      זה יום הכיפורים השני שלנו, לפעמים גם הראשון .

      לגמרי.

       

        15/4/10 15:29:
      אני מסכימה שאנחנו כה אסירי תודה לאומות שנתנו לנו מדינה, אחרי שטבחו בנו, שאנחנו תמיד מרגישים שאנחנו חייבים לעולם ומחפשים בלי הרף למה כל השנאה וזה לעורך כל השנה, כאשר ביום השואה, אנו דווקא מסכימים שהיא קרה ללא סיבה. איך שאנחנו פרדוקסלים. אז אנחנו עם, עם טעויות ולפעמים חוסר מוסר כמו כל העמים, ואף אחד לא עושה עניין מהטיבטים ומכל הזוועות מאפריקה, אז יאללה יאללה, שיקפצו ( שזאת אמירה כזאת ערסית, אבל לפעמים, זה ממש נעים להגיד.
        15/4/10 10:39:

      ומקסים המנהג שעשית לך עם סבתא, לתת לה פטור ביום הזה מהתכנים האלה.
        15/4/10 10:36:

      צטט: פאבריציו 2010-04-14 20:52:24

       

      דמוקרטיה איננה "הרסנית" לעולם. הצייתנות

      האוטומטית שלנו כישראלים למושגים כמו

      "בטחון המדינה" ללא הטלת ספק כלשהו היא הדבר

      ההרסני בעיני.

      לעקרונות יש ערך אמיתי רק כאשר הפתוי להתעלם מהם

      הוא כל כך חזק. רק שם החשיבות על שמירתם באה לידי

      בטוי ומבחן.

      יותר מדי פעמים נשאנו את שם השואה לשווא ובשמה הצדקנו

      גם את אורח החיים הגטואי שיצרנו כאן. במקום להמשיך ולפתח

      את המדינה יצרנו כאן מחנה פליטים אחד ענק.

       

       

      מה שהוא אמר, במיוחד מה שמואר.

      קל לשפוט אותה, אבל תחשבו לרגע על הצומת המייסרת שבה בחורה מוסרית מוצאת את עצמה עדה שלא ברצונה לתכנים קשים. אם היא תתעלם, תסבול, ואם תחשוף תסבול עוד יותר. אפשר לא להסכים עם הבחירה שעשתה, אבל חייבים להעריך את עמוד השדרה שלה.  

       

        15/4/10 09:27:

      צטט: rangil 2010-04-14 21:24:05

      בתוך ים הטקסטים השמאלניים כבר כמעט והצלחתי לשכוח שגם לצד השני יש אנשים שכותבים. ועם כמה שאני לא אוהב לדבר על "צדדים", כנראה שאין ברירה כי יש כאלה.

      כשהגבתי אצל הנוכלת בפוסט האחרון לא ידעתי עוד באיזו פרשה מדובר, וזו הייתה טעות להגיב שם מבלי לברר על מה היא מדברת. אחרי שגיליתי הרגשתי די מטומטם ואפילו חשבתי לבקש ממנה למחוק את תגובתי, אבל גם כך התגובה שלי שם מדברת יותר על הומניות בכלליות מאשר על הפרשה הספציפית.

      מעבר לעובדה שאני איתך בכל מילה, אני גם חושב שהילדה הקטנה הזו זקוקה לכלא, ולאיזה טיפול פסיכולוגי שינסה לברר מה בדיוק עבר לה בראש. יש דרכים לפתור מחדלים, הכפשת שמנו בכל העולם זו לא הדרך.

       גם אם ל"צד השני" היתה רק את ברונטה שכותבת, הוא היה מסודר :))

       

      רק שאנחנו באותו צד. כולנו. באותה ביצה קטנה, רצועת ארץ מרירה. 

      מפאת קוצר זמן לא אכתוב באריכות, אבל רציתי להתייחס להערתך בנוגע לתגובה שלך אליי  -

      אמרת שהגבת בלי לדעת על איזו פרשה אני מדברת.

      זה בדיוק העניין, שהפואנטה של הפוסט לא היתה שמאל או ימין, אלא הרעיון שהדמוקרטיה היא מושג שלא נהיר לנו די צרכו, ושכאזרחים אנחנו צריכים להיות מעורבים יותר, לדעת יותר.

      זה לא קשור לשמאל או לימין, לא קשור לדעות פוליטיות, רק לזה שאנחנו צריכים לדעת להיות אזרחים של ממש.

       

        15/4/10 09:20:

      זה נשמע לי כמו פעמוני תשובה. יפה.

       

      ובקשר לאגרסיביות וההלקאה העצמית, זה יותר S&M מאשר H&M. 

        14/4/10 21:51:

       

      אפרופו עקרונות וערכים והמבחנים האמיתיים בשמירה

      עליהם ישנה מישהי שעושה כאן עבודת קודש. מבחינתי

      היא מופת ומורת דרך אמיתית ששווה לכולם לקרוא בה. 

        14/4/10 21:24:

      בתוך ים הטקסטים השמאלניים כבר כמעט והצלחתי לשכוח שגם לצד השני יש אנשים שכותבים. ועם כמה שאני לא אוהב לדבר על "צדדים", כנראה שאין ברירה כי יש כאלה.

      כשהגבתי אצל הנוכלת בפוסט האחרון לא ידעתי עוד באיזו פרשה מדובר, וזו הייתה טעות להגיב שם מבלי לברר על מה היא מדברת. אחרי שגיליתי הרגשתי די מטומטם ואפילו חשבתי לבקש ממנה למחוק את תגובתי, אבל גם כך התגובה שלי שם מדברת יותר על הומניות בכלליות מאשר על הפרשה הספציפית.

      מעבר לעובדה שאני איתך בכל מילה, אני גם חושב שהילדה הקטנה הזו זקוקה לכלא, ולאיזה טיפול פסיכולוגי שינסה לברר מה בדיוק עבר לה בראש. יש דרכים לפתור מחדלים, הכפשת שמנו בכל העולם זו לא הדרך.

        14/4/10 20:52:


      גבריאלה יפה שלי,

      בעניין הילדה בת ה-20 (מה, לא יכולת לכתוב

      ענת קם? עוד פעם אני צריך להתקע עם יוסי בנאי

      ו"אהבה בת 20" ברקע?) אנחנו כנראה חלוקים.

      דמוקרטיה איננה "הרסנית" לעולם. הצייתנות

      האוטומטית שלנו כישראלים למושגים כמו

      "בטחון המדינה" ללא הטלת ספק כלשהו היא הדבר

      ההרסני בעיני.

      אני לא יודע מה היתה המוטיבציה שלה לחשוף

      את המידע בין אם הוא קידומה האישי/ אידאולוגיה

      או עתונאות נטו.זה גם לא מעניין אותי. אם בתוכו 

      קיימות הוכחות על כך שהדרג הצבאי הבכיר עבר

      על החוק יש לחשוף אותן. אין כאן אפור מבחינתי.

      כך היה עם פרשת קו 300 כשרק לעתון "חדשות"

      (אללה ירחמו) היו הביצים לחשוף את התמונות וטוב

      וחשוב שעשה זאת כך גם כאן.

      הרי גם על גניבת כרטיס האשראי של אשכנזי היה צו

      אסור פרסום ולמה? בגלל הפאדיחה בלבד.

       

      לעקרונות יש ערך אמיתי רק כאשר הפתוי להתעלם מהם

      הוא כל כך חזק. רק שם החשיבות על שמירתם באה לידי

      בטוי ומבחן.

      יותר מדי פעמים נשאנו את שם השואה לשווא ובשמה הצדקנו

      גם את אורח החיים הגטואי שיצרנו כאן. במקום להמשיך ולפתח

      את המדינה יצרנו כאן מחנה פליטים אחד ענק.

       

       

       

       

        14/4/10 19:48:

      ברונטה

      סמן ימני לשפיות

      כולם להתיישר

      אוהבת אותך את  המקלדת שלך ואת האצבעות היפות שמקלידות כל כך מדויק

        14/4/10 19:33:

       

      ורק בריאות !

      תרגישי טוב :-)

        14/4/10 19:31:

      ואת יודעת מה אפילו יותר עצוב להיזכר? שכשהניצולים המסכנים הגיעו ארצה, אחרי ששרדו את הזוועות שם, הם נתקלו כאן בלא מעט ניכור וקשיים להתאקלם. היו כאן לא מעט, צברים ואפילו מהגרים שאינם ילידי הארץ, כמו יונתן רטוש, שסברו שצריך לגדול כאן דור של ה'יהודי חדש'.

      אבל מיהו היהודי החדש? זה המתנכר לשורשיו?! לאחיו?!... 

       

        14/4/10 18:10:

      נדמה לי שהיתה זו סבתא שלי שהכניסה את המשחק הכה מלבב: " מי היה שורד בשואה"? . כמובן, זו היתה דרכה העקומה לגרום לנכדיןם לאכול גם כשלא טעים, ובאופן כללי להרגיש מפונקים מכל צורך שהתעורר.

       

       

        14/4/10 16:40:

      אוח, יפה שלי.

      סיכומ המילניומ הבא, צריכ להכתב על ידכ.

        14/4/10 12:52:

      זה יום הכיפורים השני שלנו, לפעמים גם הראשון .

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין