מדאם לה רוז ואני אוכלים צהריים בייחד.אני אוהב לבשל לה. היא גדולה ושחורה עם חיוך מלא שיניים לבנות. היתה פעם שומרת ראש, כדורגלנית, מתאגרפת ,מוכרת קרח, קומוניסטית אדוקה ואמא לכמה ילדים מאבות שונים. עכשיו היא לומדת לקרוא ולכתוב.ומציירת בצבעים נפלאים את ילדותה בהאיטי. אנחנו כאן בחווה. מטפלים זה בזו. היום בישלתי לה צלע בקר ענקית ברוטב בירנייז(cote de boeuf a' la be'arnaise ) תפ"א צלויים, ופטריות מוריל, שעכשיו העונה שלהן . גם סלט ירוק בוויניגרט. גבינות ופירות ויין . דיברנו על בנות הים הקטלניות. שמפתות יורדי ים לרדת איתן למעמקים אמרתי לה שאסור לשרוק בים .השריקות קוראות לסירנות, והן חצי אשה וחצי דג, מושכות בחבלי פיתוי שקופים המריחים מהבטחה מתוקה, את החזק בגברים ומטביעות אותו במצולות. מדאם לרוז שאלה אם אני מאמין בסירנות. אמרתי לה שכן . אני לא ,אמרה . שאלתי למה. אף פעם לא ראיתי אותן. את אלוהים ראית, שאלתי . לא, לא ראיתי אבל אלוהים זה משהו אחר. היא ביקשה עוד בשר ותפ"א ואחר כך סיפרה לי על טקסי הוודו שהייתה עושה בהאיטי. על הכישופים שהטילה בחורשי רעתה ובגברים בוגדניים שחלפו בחייה. ככה העברנו כמה שעות נהנים זה מחברתה של זו . אני עדיין מאמין בסירנות .לא שורק בים .אף פעם. גם את מדאם לרוז אני לא מרגיז. בכל זאת וודו .... לך תדע |