| את השאכטה הראשונה הוא מגלגל על הבוקר. מעשן אותה במיטה .מתרגל ליום החדש.השאכטה השניה באה עם הקפה הראשון. אז הוא מתחיל להרגיש שהוא יכול להתמודד . הוא מסטול מגיל 17 היום הוא בן 50 . קילוגרמים רבים של "כיף" ו"גרס" עברו לו בריאות. הוא עדיין טוען שהוא לא מכור ויכול להפסיק בכל רגע שיחליט . 33 שנים אותם משפטים אותה אמונה ושאכטה שרודפת שאכטה (הוא לא החליף את השם לא ל"בבל'ה" ולא ל"פייסל" . רק "שאכטה". "יש שאכטה?" אתה בא לשאכטה?" הרגל של שנים) . קשה לו לזיין בלי .עכשיו ,גם עם איזה ג'וינט, כבר לא כל כך בא לו . המוסיקה כבר לא מדליקה אותו כמו אז . לפעמים סולו של " Gary Moore " עושה לו את זה ,בקטנה. העסקים ,איך להגיד, לא ממש ליבלבו. תמיד היתה בעיה של הפרטים הקטנים, לוחות הזמנים המטושטשים והזיכרון שבגד דווקא ברגעים קריטיים. זה אף פעם לא היה קשור לעישונים רק למזל ביש טיימינג מחורבן או לאיזה טמבל אחר שלא יודע מה הוא מפסיד . בחצי שנה היחידה שהוא לא עישן ,במהלך 30 השנים האחרונות,(אחרי אירוע בריאותי) התחילו לקרות דברים טובים .אהבה, בית, כסף. אבל זה לא התקשר לנקיון שנהיה לו בראש פשוט לא יכול להיות . הוא מבועת מהמחשבה להשאר בלי איזה "בופ" קטן המוחבא לשעת חרום .לפעמים הוא מוצא חתיכות של "כיף" בזולות מתקופות של שפע . החברים שבאים, מעשנים כולם . איכשהו בתקופות יובש, כשיודעים שהוא "קצר", זרם האורחים מדלדל עד כדי בצורת ממש . אבל כולם חברים נפלאים שיעמדו לצידו גם בזמנים הקשים. העיקר שיש משהו לעשן. ואני מביט בו וחש את הזמן שעובר.זמן שלא סולח. זמן שמשאיר סימנים שאוזל והולך הולך ואוזל. מזל שאצלי זה אחרת. אני באלכוהול. |