רחשי הלב
הקולות הצלילים והתחושות... מהמקום הכי עמוק, הכי שלי, הלב..!
פוסטים אחרונים
- מיומנה של אם חד הורית... 14/4/10
- כשהמילים נגמרות... 4/2/10
- "ציור בריא" 30/12/09
- החלום הזה..בטוח אומר משהו... 26/12/09
- מחמאות ופירושן 28/11/09
- שלום....כיתה א' ! 1/9/09
ארכיון
מיומנה של אם חד הורית...
| זה לא שביצענו עברה בלתי חוקית בעליל, שיש עמה קלון, וגרמנו למוות ברשלנות..או לא.. ה"טעות" בעצם, היחידה שלנו, ואני אפילו מתקשה לקרוא לה טעות.. היא שבמהלך דרכנו ורצוננו להצליח, ניסינו עוד משהו, שנקרא זוגיות, שלא צלחה, משהו שכל העולם כולו ניסה לא פעם אחת בחייו, רק שאנחנו, המסומנות בתווית "גרושה" או, לצורך העניין, "אם חד הורית", עשינו את הניסיון הזה עם מסמכים חתומים... כל הנישה הזו, קיבלה סטיגמה כל כך לא יפה, ומעליבה, שאת מקורה האמת, אינני יודעת, ואם יימצא היודע.. פליז שידווח!זה שאני בחרתי, או נקלעתי למצב שבו נבצר ממני להמשיך את הזוגיות המדוברת, ונוצר עבורי מצב חדש, בו אני עוזבת צורת חיים שלמה, בית, בן זוג, פרנסה, חיי משפחה, חיי חברה מסוימים, הגדרה, נוחיות והרגל של איקס שנים, שמה הכל בצד ופוצחת בחיים חדשים, לא יכול להיות דבר שיהפוך אותי לבנאדם פחות טוב.. שמגיע לו לשמוע את כל התיאורים ה"מלבבים" שנאמרים באוויר, על נשים כמותי. אז כדי לנסות להפריך קצת את הדברים... לכל אותם גברים, שחושבים שאישה גרושה, ועוד שעברה עבירה כל כך איומה ויש לה אפילו ילד או שניים.. אז היא איזה משהו שאפשר לשחק בו, ולקחת אותו "בקלות", או שהיא איום נוראי כי יש לה "מטען" שלא ניתן להתעלם ממנו, מעין תיק רציני שהיא נושאת עמה ועלול בטעות...ליפול עליהם, שנקרא- ילד, שהיא כל כך בעייתית, ומצבה לא מאפשר לאהוב אותה, כי היא העיזה לעשות ילדים וגם להתגרש.. ברוב חוצפתה האמת, אז יש לי כמה דברים לספר, מעומקי נשמתי האמיתית, והכואבת, כאישה גרושה, ואם חד הורית מאד גאה, לילדה בת 7, אשר כל החטא שלי היה שלא הצלחתי בניסיון הזוגיות הספציפי הזה, אשר נחתם רשמית, ע"י אנשים שהוסמכו לכך. החל מהיום הראשון, מלוּוָת חרדות נוראיות, איך כל חיי בין רגע מתהפכים, ולא משנה אם אני בחרתי בכך או לא, ואם רציתי בכך או לא, והחל ביום השני, שאני מתעוררת בבוקר, בבית חדש וזר, ונוכחת להבין, שאין לי יותר בן זוג במיטה על ידי, ומעתה, אני המפרנסת היחידה, של עצמי, ושל בתי הקטנה שעדיין לא מבינה בכלל מה החליטו בשבילה, וממשיך בהתמודדות יומיומית, שבה נאלצתי להילחם על מקומי בחברה החדשה, על פרנסתי, מול המלחמה להיות גם אמא במשרה מלאה, שעובדת ומפרנסת אבל עדיין צריכה להגיע יום יום בוקר וצהריים כדי לדאוג לקחת בתה לגן ולהחזירה הביתה בבטחה, ולהמשיך לגדלה. במשך שנים, לקום כל בוקר, ולאהוב הכי בעולם את הייצור הקטן שאני כל העולם בשבילה בינתיים, ולדאוג לרווחתו, ולא משנה מה מצבי הרגשי/כלכלי או פיזי, להגן עליה ולטפל בה גם כשאני חולה, ואין לי את הכוח הפיזי והנפשי לטפל אפילו בעצמי. על כל הויתורים המקצועיים והקידומים האפשריים לפעמים, על הויתורים על החיים החברתיים במידה מה, להמשיך לימודים שכבר התחלתי, למען הקידום המקצועי שלי, וללמוד למבחנים כשהראש שלי עסוק בילדה קטנה שצריכה אותי יותר מכל. ליפול פתאום חזרה אל "שוק הבשר" ולהבין שאני חוזרת לחפש, את מה שהייתי בטוחה שהפסקתי לאלתָר! לפני שנים, וזה הזכות של כולנו, למצוא אהבה, וזוגיות חדשה, לאהוב ולהיות נאהבת, עם הקשיים, וזה לא מעניין את אף אחד שיש לי ילדה קטנה שמנצחת כל מצב בחיים, שגם כשאני כל כך אוהבת ומתגעגעת ונורא נורא רוצה... אני מתחשבת קודם כל בצרכים שלה, ובמחוייבות שאני נושאת כלפיה, מאז שילדתי אותה, ומשאירה את שלי לרגע בצד, ולפעמים להרבה יותר מרק רגע אחד. ושלפעמים, ההתמודדות הזו והריצה כנגד הזמן והמלחמה בעבודה, לקבל הבנה, שזה לא שאני מחפפת אלא פשוט אין לי ברירה, ואני צרכיה להיות שם בשבילה, ולהבין אחר כך שהשעות שאני עושה, לא ממש מכניסות לבנק את המשכורת שאני באמת צריכה, וכשמגיע יום קשה במיוחד או דכדוך, שמביא לי את החשק לצאת ולעשות לעצמי קצת טוב, לא תמיד אני יכולה, בגלל אותו גלגל... וכך ממשיכים החיים לרוץ ל נגד עיניי, כשכל כולי מרוכזת בדבר אחד בלבד, "שנהיה מאושרות", אשר הקיום שלו תלוי בכל כך הרבה דברים אחרים... לעבוד ולהתפרנס בכבוד, אך לא יותר מדי שעות כי יש ילדה, ולגדל ילדה קטנה שדורשת המון, גם אם זה בא על חשבון הפנאי של עצמי. וגם אם היה לי יום ממש קשה, או עצוב, או מטריד, וגם אם אני חולה, או מוטרדת, או מאוהבת, או פגועה ומאוכזבת, או סתם משועממת..ורוצה לשבור שיגרה, לפני כל אלו, באים שיקולים מאד רציניים, מהמקום הכי הגיוני בגוף שלנו, שיקולים של עלות מול תועלת, שיקולים של זמן ועיתוי, צרכי הילדים שלנו שכמעט לרוב לפני הכל- אם לא תמיד, ואז.. מגיע החכם מכולם, שמסתכל על זה רק בעין אחת, ובוחר להתעלם מהמציאות המלאה, ובקלי קלות, מסוגל לפלוט פנינים של חכמה, שאני "תיק" בגלל ש... אז אם יורשה לי, להגיד לכם, אני, ואנחנו, בני אדם, בדיוק כמוכם, אם לא אפילו יותר טובים, וזה שהחיים שלנו שונים משלכם, זה לא עושה אותנו סוג ב', אלא סוג מיוחד, שבחר לשנות את המסלול דווקא על מנת לשפר את המצב, והיה לו האומץ והכוח גם להודות בכך ולעשות זאת וגם לעמוד בכך, לאורך כל התקופה שתידרש. וההתמודדות היומיומית שלנו במצב החדש בתנאים מוגבלים, לא הופך אותנו לפחות טובות. ותנו לי להבטיח, שיש לי את היכולת, לאהוב, ולהעניק, ולתמוך ולדאוג ולהקשיב ולבכות ולצחוק, יחד או בנפרד, בדיוק כמו לכל אחד אחר, ואף יותר, ובפעם הבאה שאתם רוצים לומר "הא..גרושה..." תחשבו, קצת, ותנסו להבין, שזה לא חפץ משומש שפג תוקפו. זה אדם עם רגשות מאד חזקים, שעשה כמו כולם, אך פעם אחת, בסך הכל גם השתמש במסמכים... |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יווווווווווווווווווווו יו יו יוו!!!
איפה אתה??
חרדות נטישה עשית לי!!
אני כל כך שמחה לראות אותך ....
אני מעריך הורים חד הוריים ... חייבים אומץ, ביצים או ביציות, אורך רוח וביטחות עצמי לקחת אחריות כה גדולה על הדבר הכי ייקר לך ועל עצמך כמובן
לגבי זוגיות תעשי את זה פשוט .... חצי חצי
מה ששלו שלך ומה ששלך גם שלך !!! יש מבין ? :)))
מכל הלב...............
תודה!
מאחלת לך באשר ליבי, שתמשיכי מידי יום לאהוב וייתרה מכך,
שתמצאי את האדם הנכון לטובת מיצוי הפוטנציאל של שני הצדדים לגדילה וצמיחה
לא כולם רואים בנו משהו שלילי
יש גם הרבה גרושים שגם הם הורים וההרגשה הנה הדדית
ומי ששלילי בעיה שלו ולא שלנו :-)
כל הכבוד לך... אני מביאה את זה מהעולם שלי, מראות עיניי, ומהחויות האישיות שלי.
הנשים הגרושות נתפסות בעיניי הרווקים באור שלילי, מורכב ומכביד, על לא עוול בכפיהן...
וזה מה שניסיתי להבהיר פה, שבאמת אין עוול בכפיהן, אלא להפך, אנחנו נשים שעובדות קשה מאד כפול ממשפחה אחרת שבה יש זוג הורים, בגלל היותינו חד הוריות, אז למה שניתפס באור שלילי? חטאנו..?
הי הי יקירה....
גם לי חסרת.. :)
מסכימה איתך, אלה רק תירוצים לפחדנים, אנשים לא מתאמצים לצאת מהסטיגמות ולהבין שכולם בני אדם..
ואף נפלאים, על אחת כמה וכמה עם הקשיים שעוברים.
אני משתדלת לפרגן לעצמי כמה שניתן... עד כמה שניתן בכל אופן...
ו....תשמרי על קשר........
אני שמחה מאד בשבילך אחיך, ואתה בדיוק מאושש את הטענה שהעליתי כאן...
הסטיגמות האלה, מונעות מאנשים לפעמים לנסות משהו, שאין בו בכלל רע
ואחרי שמנסים, לרוב מגלים שז האפילו מדהים ונפלא! אבל הדעות הקדומות... הורסות כל כך הרבה, שכן אנחנו גם בני אדם, כן, גגם הנשים שהתגרשו, אין בנו שום דבר רע או משומש, יותר מנשים אחרות.
יחידתי התעגעתי מאוד אלייך
ומה אם היית אלמנה? רווקה בגיל מאוד מבוגר ? נכה?
שום דבר פה לא תירוץ למה שאנו או אשמתינו במצבינו!!!!!!!
כל עוד אנו בטוחות בעצמנו ולא שגינו כלפי עצמנו וכלפיי אחרים!!!!!!1
לכן חמודל"ה המשיכי בחייך כאוות רצונך פרגני ופנקי את עצמך
וילדתך הקטנה תבין שעם אהבתך אליה
גם לך יש חי חברה וגם את זקוקה להם לפעמים
את צודקת בהכל!
זה רק מראה כמה אנחנו חושבים בתוך מסגרות ולא מסוגלים לפרוץ אותן.
אבל- ישנם כאלה שפורצים ואז ממש זוכים בכל הקופה.
אחי הצעיר הכיר גרושה עם ילד גדול, בן 9, ובניגוד ללחצים מהסביבה הוא המשיך לקיים את הקשר, ולפני שנתיים הם נישאו.
אין ספק בכלל שהוא זכה באישה מהממת! אבל לפניו... היא הייתה "משומשת", הייתה רומן לא מחייב....
די לסטיגמות!
מסכימה איתך מאד..
ואלה חלק מהסיבות שאני כלכך במה שיש לי כיום.
מאד נהנית מההורות, שעליה חלמתי כל חיי... וממשיכה לחפש זוגיות טובה שתתאים לי יותר.
כואב לי, שהצד השני, רואה בנו כמשהו שלילי יותר. מאשר חיובי..
אני דווקא חושבת שלהיות גרוש/ ה עם ילדים מהווה מצב שבו נהנים מכל העולמות.
מצד אחד יש לנו ילדים מדהימים שהם האהבה שלנו- לעולם לא נהיה לבד ויש באהבה המוחלטת הזו את כל הטוב שבעולם.
מצד שני אנחנו שלמים/ות להתחיל זוגיות חסרת אינטרסים עם בני זוג אחרים . לא מתחתנים מלחץ חברתי או כלכלי או רצון להורות
כמו רבים מהרווקים בני ימינו , להפך נהנים מזוגיות עם אדם שיכול להיות בן זוג אוהב , בלי לחץ .
נכון, תמיד יש קשיים , וכשמעורבים ילדים זה אף פעם לא פשוט , אך המצב מבחינתי להיות גרוש/ה עם ילדים עדיף אין ספק מלהיות
רווקים , בפרט בגיל מתקדם .כי לנו , לא חשוב מה, תמיד תהיה אהבה אבסלוטית וטהורה לילדים שלנו .
לא חשוב מה קרה בחוץ, אנו לא חוזרים לבית ריק אלא לבית מלא אהבה . ומנקודת המוצא החזקה הזו נשאר לנו רק להתקדם ...
מי אומר שפשעת ?
יש הרבה שנכנסים לזוגיות עם הורים לילדים. אבל קל - זה ממש לא.
יפה אמרת. וזה בדיוק העניין
אני לא רואה בבתי חלילה מטען, אם כי היצירה הכי מוצלחת של חיי...
אבל לצערי, וזה מה שמכאיב לי, היא שהבת, ומצבי המשפחתי נתפס היום כתיק כבד בעיניהם של כאלה ואחרים.. כשבעצם, לא פשענו כלל...וזה "מסובך לאהוב" אישה במצב כזה....?
הוא שותף, נכון, במקרה שלי ולמזלי הוא כן, אבל לצערי יש מקרים שהאבא לא שותף... או לא מספיק...
ולא משנות כרגע הסיבות.
אבל הבעיה היא שוב, לא הקשיים, ולא ההתמודדות.
הבעיה היא, שאנחנו מתמודדות עם מציאות הרבה יותר קשה ומשמעותית מאנשים אחרים, ולמרות זאת אנחנו זוכות לצערי להתייחסות משפילה ומזלזלת מצד הגבר בניסיונות למצוא בן זוג... כי..אנחנו פחות טובות משום מה להיות האישה הראשונה של מישהו אחר... ?
מבינים אותך לגמרי, וגם מבינים את אלה המפקפקים ביכולות שלך לאהוב או להעניק
כל קפיץ שנמתח יותר מדי פעמים איננו חוזר למצבו המקורי
בשוק הזוגיות לוקחים אותך עם כל מה שיש בך: הטוב והרע וזה כולל ילדים, מראה , כסף, עתיד, גנים, הכול
ככל שתאמיני שהמטען שעימו את מגיעה אינו קשה מדי עבור בן הזוג, כן ייטב, כן תוכלי לשדר זאת לצד השני
הבנתי אותך בפעם הראשונה ( אפילו שאני גבר)
אבל לא מסכים שאם גרושה היא אם חד הורית
יש לילד אבא ! והוא שותף לגידולו
הי
שוב, לא מתלוננת על החיים.
מנסה להסביר ממקום מאד כואב את ההרגשה כלפי התויות המכוערות שמדביקים במצבים שהם גם ככה לא קלים, ובעצם ללא שעשינו עוול בכלל... מקשים ומכערים לנו יותר את החיים...
לשאלותיך...
אם חד הורית היא אישה לא נשואה, (רווקה/גרושה/אלמנה או whatever) שמגדלת ילד/ים. כאשר גרושה, היא אחת שנפרדה מבעלה באופן רשמי(דהיינו, התגרשה) ולא בהכרח חייבים להיות לה ילדים.
וכנראה שלא הבנת את הפואנטה שניסיתי להעלות, כי התלונות שלי לא לגבי הקשיים, שכן כתבתי שאני גאה למצבי, ולא מתביישת/מתחרטת וכדומה, התלונות הן לגבי אותם גברים... שרואים באישה כזו, מישהי פחות טובה, נחותה, ומזלזלים בה, מבלי שהיא באמת עברה על החוק או ביצעה מעשה שלא יסולח...
אולי תקרא שוב עכשיו, ותבין את הפאנצ' קצת יותר לעומק,
וזה מהמציאות. מהחיים האמיתיים, שלי, ושל עוד נשים כמותי.
החיים ממשיכים,וכל דבר קורה לטובה !!!!!!!! תני לזמן לעשות את שלו ודברים יקרו,תאמיני בעצמך !!!!
עולות לי כמה שאלות
האם אין הבדל בין אם חד הורית לבין גרושה?, ז"א אם האבא חי וקיים ולא בכלא או
חס וחלילה במקום אחר אז למה האחריות הבלעדית היא עלייך?
אם מישהי הלכה במודע למצב שהיא אם חד הורית אז אני מניח שהיא לקחה בחשבון
את הקשיים והבעיות שיש בזה, אבל אם החיים הביאו אותה למצב הזה... קורה
איפה את נתקלת בסטיגמות האלה ?