| זה לא שביצענו עברה בלתי חוקית בעליל, שיש עמה קלון, וגרמנו למוות ברשלנות..או לא.. ה"טעות" בעצם, היחידה שלנו, ואני אפילו מתקשה לקרוא לה טעות.. היא שבמהלך דרכנו ורצוננו להצליח, ניסינו עוד משהו, שנקרא זוגיות, שלא צלחה, משהו שכל העולם כולו ניסה לא פעם אחת בחייו, רק שאנחנו, המסומנות בתווית "גרושה" או, לצורך העניין, "אם חד הורית", עשינו את הניסיון הזה עם מסמכים חתומים... כל הנישה הזו, קיבלה סטיגמה כל כך לא יפה, ומעליבה, שאת מקורה האמת, אינני יודעת, ואם יימצא היודע.. פליז שידווח!זה שאני בחרתי, או נקלעתי למצב שבו נבצר ממני להמשיך את הזוגיות המדוברת, ונוצר עבורי מצב חדש, בו אני עוזבת צורת חיים שלמה, בית, בן זוג, פרנסה, חיי משפחה, חיי חברה מסוימים, הגדרה, נוחיות והרגל של איקס שנים, שמה הכל בצד ופוצחת בחיים חדשים, לא יכול להיות דבר שיהפוך אותי לבנאדם פחות טוב.. שמגיע לו לשמוע את כל התיאורים ה"מלבבים" שנאמרים באוויר, על נשים כמותי. אז כדי לנסות להפריך קצת את הדברים... לכל אותם גברים, שחושבים שאישה גרושה, ועוד שעברה עבירה כל כך איומה ויש לה אפילו ילד או שניים.. אז היא איזה משהו שאפשר לשחק בו, ולקחת אותו "בקלות", או שהיא איום נוראי כי יש לה "מטען" שלא ניתן להתעלם ממנו, מעין תיק רציני שהיא נושאת עמה ועלול בטעות...ליפול עליהם, שנקרא- ילד, שהיא כל כך בעייתית, ומצבה לא מאפשר לאהוב אותה, כי היא העיזה לעשות ילדים וגם להתגרש.. ברוב חוצפתה האמת, אז יש לי כמה דברים לספר, מעומקי נשמתי האמיתית, והכואבת, כאישה גרושה, ואם חד הורית מאד גאה, לילדה בת 7, אשר כל החטא שלי היה שלא הצלחתי בניסיון הזוגיות הספציפי הזה, אשר נחתם רשמית, ע"י אנשים שהוסמכו לכך. החל מהיום הראשון, מלוּוָת חרדות נוראיות, איך כל חיי בין רגע מתהפכים, ולא משנה אם אני בחרתי בכך או לא, ואם רציתי בכך או לא, והחל ביום השני, שאני מתעוררת בבוקר, בבית חדש וזר, ונוכחת להבין, שאין לי יותר בן זוג במיטה על ידי, ומעתה, אני המפרנסת היחידה, של עצמי, ושל בתי הקטנה שעדיין לא מבינה בכלל מה החליטו בשבילה, וממשיך בהתמודדות יומיומית, שבה נאלצתי להילחם על מקומי בחברה החדשה, על פרנסתי, מול המלחמה להיות גם אמא במשרה מלאה, שעובדת ומפרנסת אבל עדיין צריכה להגיע יום יום בוקר וצהריים כדי לדאוג לקחת בתה לגן ולהחזירה הביתה בבטחה, ולהמשיך לגדלה. במשך שנים, לקום כל בוקר, ולאהוב הכי בעולם את הייצור הקטן שאני כל העולם בשבילה בינתיים, ולדאוג לרווחתו, ולא משנה מה מצבי הרגשי/כלכלי או פיזי, להגן עליה ולטפל בה גם כשאני חולה, ואין לי את הכוח הפיזי והנפשי לטפל אפילו בעצמי. על כל הויתורים המקצועיים והקידומים האפשריים לפעמים, על הויתורים על החיים החברתיים במידה מה, להמשיך לימודים שכבר התחלתי, למען הקידום המקצועי שלי, וללמוד למבחנים כשהראש שלי עסוק בילדה קטנה שצריכה אותי יותר מכל. ליפול פתאום חזרה אל "שוק הבשר" ולהבין שאני חוזרת לחפש, את מה שהייתי בטוחה שהפסקתי לאלתָר! לפני שנים, וזה הזכות של כולנו, למצוא אהבה, וזוגיות חדשה, לאהוב ולהיות נאהבת, עם הקשיים, וזה לא מעניין את אף אחד שיש לי ילדה קטנה שמנצחת כל מצב בחיים, שגם כשאני כל כך אוהבת ומתגעגעת ונורא נורא רוצה... אני מתחשבת קודם כל בצרכים שלה, ובמחוייבות שאני נושאת כלפיה, מאז שילדתי אותה, ומשאירה את שלי לרגע בצד, ולפעמים להרבה יותר מרק רגע אחד. ושלפעמים, ההתמודדות הזו והריצה כנגד הזמן והמלחמה בעבודה, לקבל הבנה, שזה לא שאני מחפפת אלא פשוט אין לי ברירה, ואני צרכיה להיות שם בשבילה, ולהבין אחר כך שהשעות שאני עושה, לא ממש מכניסות לבנק את המשכורת שאני באמת צריכה, וכשמגיע יום קשה במיוחד או דכדוך, שמביא לי את החשק לצאת ולעשות לעצמי קצת טוב, לא תמיד אני יכולה, בגלל אותו גלגל... וכך ממשיכים החיים לרוץ ל נגד עיניי, כשכל כולי מרוכזת בדבר אחד בלבד, "שנהיה מאושרות", אשר הקיום שלו תלוי בכל כך הרבה דברים אחרים... לעבוד ולהתפרנס בכבוד, אך לא יותר מדי שעות כי יש ילדה, ולגדל ילדה קטנה שדורשת המון, גם אם זה בא על חשבון הפנאי של עצמי. וגם אם היה לי יום ממש קשה, או עצוב, או מטריד, וגם אם אני חולה, או מוטרדת, או מאוהבת, או פגועה ומאוכזבת, או סתם משועממת..ורוצה לשבור שיגרה, לפני כל אלו, באים שיקולים מאד רציניים, מהמקום הכי הגיוני בגוף שלנו, שיקולים של עלות מול תועלת, שיקולים של זמן ועיתוי, צרכי הילדים שלנו שכמעט לרוב לפני הכל- אם לא תמיד, ואז.. מגיע החכם מכולם, שמסתכל על זה רק בעין אחת, ובוחר להתעלם מהמציאות המלאה, ובקלי קלות, מסוגל לפלוט פנינים של חכמה, שאני "תיק" בגלל ש... אז אם יורשה לי, להגיד לכם, אני, ואנחנו, בני אדם, בדיוק כמוכם, אם לא אפילו יותר טובים, וזה שהחיים שלנו שונים משלכם, זה לא עושה אותנו סוג ב', אלא סוג מיוחד, שבחר לשנות את המסלול דווקא על מנת לשפר את המצב, והיה לו האומץ והכוח גם להודות בכך ולעשות זאת וגם לעמוד בכך, לאורך כל התקופה שתידרש. וההתמודדות היומיומית שלנו במצב החדש בתנאים מוגבלים, לא הופך אותנו לפחות טובות. ותנו לי להבטיח, שיש לי את היכולת, לאהוב, ולהעניק, ולתמוך ולדאוג ולהקשיב ולבכות ולצחוק, יחד או בנפרד, בדיוק כמו לכל אחד אחר, ואף יותר, ובפעם הבאה שאתם רוצים לומר "הא..גרושה..." תחשבו, קצת, ותנסו להבין, שזה לא חפץ משומש שפג תוקפו. זה אדם עם רגשות מאד חזקים, שעשה כמו כולם, אך פעם אחת, בסך הכל גם השתמש במסמכים... |