מחשבות של שעות הלילה עם תיקונים באור יום.
The ponies run, the girls are young The odds are there to beat. You win a while and then it’s done Your little winning streak.
הסוסים רצים והנערות צעירות, הסיכויים ידועים לך אבל אתה צעיר ואתה מלא ידיעה, ומה שאתה לא יודע אתה סומך על עצמך מספיק שתדע ברגע האמת. אתה מתחיל לרוץ, המבט קדימה, הרגליים חזקות והעיניים, שעדיין לא נפתחו להיווכח שהמסלול הוא לא ישר ובסופו אין מנצח. אתה רץ בנוחות, הדרך ארוכה לפניך ומבלי שתשים לב הריצה הפכה למרוץ וכבר צברת כמה נקודות אבל פתאום נדמה שהכיף עבר, נשאר רק הזיעה. רצת, מעדת כבר כמה פעמים וכל פעם העיניים נפתחות קצת יותר ואתה מגלה שאתה רץ במסלול עגול עם קוטר הולך וקטן, כמו משפך ענק שמושך אותך למטה.
And summoned now to deal With your invincible defeat. You live your life as if it’s real A thousand kisses deep.
וכעת אתה מזומן לעמוד מול ההפסד הבלתי מעורער. המשפך הוא חיינו ואנחנו למדנו אותו לפרטיו - מתי לקום הכי מאוחר שנגיע בלי לאחר (הרבה), הפקק הקצר ביותר בדרך לעבודה, התוכנית שהילד הכי אוהב שישתיק אותו עוד כמה דקות... ניצחונות קטנים שהם בעצם הפסדים גדולים והמחיר נגבה, כל יום קצת.
בעומק אלף נשיקות, אלף סיגריות, אלף מסכי פלזמה, אלף חברים ברשת, אלף חריצים על לוח המיטה או איקסים על הנשק - צוללים עמוק עמוק אל תוך המשפך ונאלצים לבחור בחירות קטנות שמובדדות אותנו וגורמות לנו לחשוב שרק המציאות שלנו היא אמיתית. אך יש מציאויות כמספר זוגות העיניים וכל אחת מהם רואה תמונה שונה. (תודה לעורך 42 מעלות הראשון על הרעיון וללאונרד כהן על ההשראה).
|