תודה עידו, זה באמת עוזר.

בתחילת הדרך חשבתי לחפש פורומים ואפילו קצת חיפשתי, אבל בגלל שהבעיה של פיצי לא מוגדרת ולא ברורה לא כל כך ידעתי למי ולאן לפנות ואיפה למצוא את המסגרת המתאימה. האמת, אני עדיין לא יודעת. אני יודעת שזה נשמע מיואש אבל אני לא חושבת שזה יכול לעזור לי ממילא, אני לא חושבת ששום דבר ימלא את החור שנוצר בלב ושום דבר לא יעלים את הכאב. לשכוח ממנו לרגעים אני מסוגלת גם ככה בזכות הנסיכה הקטנה והיפה שלי אז אני לא יודעת אם זה יצליח לתרום.

מצאתי שהבלוג מאוד עוזר לי בהתמודדות, עוזר לי לכתוב ולשפוך ולעשות סדר ברגשות. זו הזדמנות טובה לשבת ולבכות ולהוציא את כל הרעל יחד עם המילים ולנקות קצת את הלב.

אני שומעת את הסיפור של הידידה שלך ובא לי לבכות, אני יכולה כל כך להתחבר לתחושה של העצב החשוף ושל חוסר האונים ואני שמחה שבסוף התהליך הצליחה לחוות הריון ולידה, כל כך לא קל להתמודד עם קושי כזה.

אתה כל כך אמפטי.. תודה

מתוקה,

לפני כמה שנים, הכרתי מישהי שלא הצליחה להיכנס להריון. עברה טיפולים קשים מנשוא וכלום לא עזר. כשכבר הצליח טיפול, היא היתה מפילה את העובר אחרי תקופה קצרה, ושוב מתחילה סידרת טיפולים כואבת. התקרבנו אחד לשניה, והייתי לאיש הסוד שלה, איתי היא דיברה, לי סיפרה את כל הרגשות העמוקים שלה ללא מעצורים וללא מחסומים (אגב, לא פגשתי אותה פנים מול פנים מעולם, עד היום, ואנחנו עדיין בקשר).

הסיבה שאני מספר לך את זה היא שכל מה שאת מספרת בשני הפוסטים האחרונים, זה בדיוק, אבל בדיוק מה שהיא היתה מספרת לי. הרגשות של קינאה ואי יכולת לפרגן אפילו לאנשים אהובים, כאשר הדבר פוגע בדיוק בלב הפצע הפתוח והמדמם היא הרגשה נורמאלית לחלוטין. בשום אופן אל תאשימי את עצמך בהאשמות של בעיית אישיות, או גילוי של תכונה שהיתה חבויה בתוכך תמיד. זה פשוט לא נכון, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה למרות שאנחנו בעצם לא מכירים.

מה שעובר עלייך זה זוועה. באמת לפעמים נראה שלא ניתן להמשיך. המתח, הלחץ, הכאב גדולים מדי, ורוצים רק לקחת פסק זמן ולנוח... בזמנים כאלה, מאד עוזר להישען על אחרים. ואולי דוקא לא על אלה שקשורים באופן ישיר לחייך ולמציאות שאת חיה בה. ניסית אולי לחפש קבוצת תמיכה? יש גם פורומים באינטרנט (אני יודע שזה עזר מאד לבחורה שסיפרתי לך עליה). אני בכל אופן מציע גם את עצמי לעזרה בכל דבר שהוא, ומקווה שהתגובות שלי לפוסטים שלך עוזרות במידה מסויימת.

אגב, אותה בחורה בסוף ילדה בן אחרי שבעה מדורי גהנום שעברה, והיום אפשר לומר שהיא יצאה מהמצב השביר שהיתה בו במשך תקופה מאד ארוכה... אז תמיד יש תקוה...

וחוץ מזה, יש לך גם את הבת המקסימה שלך, שמתפתחת בקצב שלה, ותמשיך להתפתח ולהדביק את הפער. אני בטוח בזה.

חיבוק תמיכה גדול