מכתב פרידה – המשך כעבור שעה קלה נשמעה דפיקה קלה על דלת ביתה של אלונה. טלי נכנסה – פרועת שיער וטרוטת עיניים. " תראי לי את המכתב של המשורר" . פנתה לאלונה בקול החלטי תוך כדי שליחת זרועות עוטפות לעברה של אלונה השבורה. טלי קראה את המכתב שוב ושוב כאילו היה מסמך בטחוני סודי ביותר .
לבסוף פנתה אל אלונה הבוכייה ואמרה : " תראי, אפשר לראות ממכתבו שזה הסוף , שהוא החליט להיפרד ממך. למרות שהוא חתם את המכתב במילה "שלך "... זה עדיין לא אומר כלום. הוא כנראה משתדל להיות מנומס... המנוול הזה." "מה לעשות ? " שאלה אלונה בקול שבור ורצוץ . " מה לעשות??? כלום. פשוט כלום. להמשיך הלאה. לזרוק את כל הבגדים שלו מהארון, להשמיד את המכתבים, לקרוע את התמונות ולבדוק את רשימת הגברים הפנויים בטלפון שלך ולקבוע דייט לוהט למחר." "נפלת על הראש? ... איך אני יכולה ? את לא רואה שאני שבורת לב ? לא עצמתי עין כל הלילה, העיניים שלי נפוחות מבכי ואני נראית במצב סמרטוטי מתקדם ." אלונה הביטה בטלי במבט נואש , עיניי כלבלב עזוב ומיותם. "רציתי שתבדקי את משמעות המילים, שתראי מה מסתתר מתחת למילים , כלומר בין המילים מה הוא רצה לומר .... אולי הוא במצוקה, אולי משהו קרה .... " " יקירתי ... אני מצטערת ... לא אנסה לומר דברים שאני לא מאמינה בהם . את יודעת , ככה זה גברים – יום אחד הם עוטפים אותך במילים הכי יפות בעולם וביום האחר הם נמצאים במקום אחר ... " "אבל הוא אוהב אותי... אני יודעת את זה ... " התעקשה אלונה . "יכול להיות... כלומר הוא כנראה אוהב אותך , אבל אולי זה לא מספיק לו ... אולי בפריז משהו קרה ... אולי.... " טלי עצרה את שטף דיבורה . "למה את שותקת , את מסתירה ממני משהו ? שאלה אלונה בחשדנות . "לא ... מה פתאום ... השתגעת לגמרי ... מה יש לי להסתיר ? אני חושבת שכדאי שתנוחי קצת מהעניין, תנשמי עמוק , תלכי לישון , תקומי בבוקר והכל יראה שונה." "שונה ? מה הוא פתאום יחזור ? שאלה אלונה "הכל יכול להיות . אני לא בטוחה שהייתי מחזירה אותו אחרי מכתב כזה. בעיניי זו הזדמנות נפלאה לבדוק קצת איך נראה העולם בלעדיו, יכול להיות שיהיה לך נחמד ולא תרצי אותו יותר... מה את אומרת? "אני אומרת שאת לא מבינה כלום באהבה. אני אוהבת אותו ואני רוצה רק אותו." השיבה אלונה . "טוב ... אבל אני חושבת שהאהבה היא תלוית זמן ומקום. היום זה הוא מחר יכול להיות מישהו אחר ... " לחשה טלי. " לדעתי הוא עובר משבר , אולי משבר גיל הארבעים... בעצם הוא קצת יותר מארבעים ... אז משבר הארבעים ומשהו ... או אולי הוא מבולבל ..... " ענתה אלונה "הכל יכול להיות .... אבל לדעתי הגיע הזמן לתפוס תנומה קלה, בואי נלך לישון ביחד. אני עייפה ומותשת , בואי .... " אמרה טלי.בשעת בוקר מאוחרת התעוררה טלי בביתה של אלונה לקול שאון גדול . " מה הרעש הזה ? מה את עושה , אלונה ? " שאלה טלי בקול מנומנם . "אני אורזת מזוודה ! " צעקה אלונה מהחדר השני "מזוודה ? למה??? את עוברת דירה ? " שאלה טלי "לא. אני טסה לפריז לאהוב ליבי, אני נוסעת להציל את נפשו ... אני מרגישה שהוא זקוק לי ..." ענתה אלונה בקול רענן ומלא חיים"נפלת על הראש ??? שלא תעזי .... אל תעשי את זה ! " צווחה טלי " אני טסה לפריז , כבר הזמנתי טיסה של הרגע האחרון. אני אפתיע אותו במלון ... זה יהיה נפלא לראות את פרצופו המופתע .... " זימרה אלונה "לא!!!!!" הזדעקה טלי "אני נוסעת !!!! " קראה אלונה בקול מנצח
המשך יבוא ..... (מוזמנים לתת הצעות להמשך) |