| סָבְתַא. סָבְתַא הֵכִינָה מַטְעָמִים, עַרְכָה שֻׁלְחַן לִכְבוֹד הַאוֹרְחִים, וְהַלְכָה לָנוּח מְנוּחַת צָהָרַיִם. לְפֶתַע שָׁמְעָה רְעַשִׁים עוֹלִים מֵהַמִטְבּח. קִישׁ קִישׁ קִישׁ מִי בַּמִטְבַּח? "מוּקִי זֶה אַתָּה? שָׁאְלָה סָבְתָא "הַב הַב זֶה לֹא אֲנִי" עָנה מוּקִי "מִיצִי זֹאת אַת?" שָׁאְלָה סָבְתָא "זֶה לֹא אֲנִי" יִלְלָה מִיצִי. הָלְכָה סָבְתַא לַמִטְבַּח ןְחַשְׁכו עֵיֶניהָ. מִישֵׁהוּ כִּרְסֵם אֶת מַטְעַמֶיהָ, מִן הַחוֹר יָצַא עַכְבַּר וְנִתֵּר עַל הַשֻׁלְחַן, כֹּל כַּך טָעִים אָמַר הַעַכְבַּר וְלִקֵק אֶת שְׁפַמֹו. אֶת הַיַד שָׁלְחָה סָבְתָא וְהוֹפּ תָפְסָה בִּזָנָבו. "לא הוֹתַרְתָ לִי דָבַר""רַחֲמִים! שַׁחְרְרִי אוֹתִי" זָעַק הַעַכְבַּר"מַבְטִיח אֶלַיךְ לֹא לַחַזוֹר" מִיַד נִמְלַט לוֹ אֶל החוֹר,אֶל סָבְתָה אָף פָּעַם הוּא לֹא יַחֲזוֹר. |