את רוב חיי אני מעביר אגב ישיבה בפינה בשקט והתבוננות. קצת בגלל שאני פסיבי מטבעי, קצת בגלל שפחדנות היא תכונה בולטת אצלי - ילד בן שמונה יכול להעיף אותי בפו אחד לא חזק במיוחד - וקצת בגלל שאני מתעייף מהר. בקיצור - נוח לי ונעים לי בפינה שלי. אבל בגלל שאני יצור פסיכולוגי כמו כולם - חוץ מליברמן אולי - הרי שאת התסכולים והמרמור שלי על כך שאינני גדול וחזק אני משחרר בעזרת הפה שלי - שאין לו גבולות - וכושר ההתנסחות שלי, שאולי אני נוטה להעריך אותו יתר על המידה אמנם, אבל גם אם איננו מרשים כפי שאני נוטה להאמין, הרי שעדיין הוא מספק את צרכיי די והותר.
אני אוהב לשבת בפינה שלי וללכלך על כולם. להגיד שאולמרט הוא גנב וליברמן פאשיסט, שביבי הוא בובה ושקצב אנס. אני אוהב ללכלך על אנשים שיש להם הרבה כסף כמו סמי עופר ושרי אריסון, ועל אנשים שזוכים לפופולריות עצומה כמו יאיר לפיד. גנרלים וחברי כנסת הם הלחם והמרגרינה של האופי הנרגן והחבלני-מיסודו שלי.
מה אני אגיד לכם - זה פשוט עושה לי טוב, להכפיש. כשנחה עלי הרוח - וזה קורה כמעט כל יום שנחה עלי רוח - אני לא סתם אומר דברי נאצה לכל מי שמוכן להקשיב לי בסביבה, אלא ממש מפזר רעל למרחקים, כמו מטוס ריסוס. אני לוקח תמונות של אנשים שאני רוצה ללכלך עליהם, וצובע אותן בכל מיני צבעים מגחיכים, וכותב על גביהן אמרי שפר בחוסר נימוס מופגן שזו ממש בושה, ואחר כך אני אפילו מהין לפרסם את הדברים האלה בכל מיני מקומות כדי לפלג את העם עוד יותר: לאלה שיראו כמה אני מוכשר ויטפחו לי על השכם ויגידו מילה טובה כי גם לי מגיע, ולאלה שייעלבו ויכעסו ויתרתחו וירצו לזרוק אותי לכלבים.
אלא שגם הכלבים - לפחות אלה הרציניים שביניהם - אין להם שום עניין בשכמותי.
יש לי חברים, בסביבה הזו שבה אני חי. חלקם דומים לי בכל - יושבים ומייללים ומלכלכים. לא יורים ובוכים אפילו - רק בוכים. אחרים דומים לי חלקית, אלא שפתאום הם גם קמים ויוצאים מהבית. לא רק מדברים - גם עושים. תגידו יותר טוב, ברור - כי לימדו אותנו להיות אנשי מעשה. ואני אומר לכם - טעות. אלה הכי גרועים. אלה ממש מציקים. אני - אתם יכולים פשוט לסגור את האזניים וכבר מחקתם אותי. האחרים - הם בכל מקום. ממש צריך להרחיק אותם פיזית שלא יהוו מטרד.
---
אחד מאלה, האקטיביסטים ר"ל, שלח לי אחה"צ דו"ח מסויים שמחר יפורסם ציבורית וכולכם תוכלו לקרוא. דו"ח של תנועה שנקראת "אם תרצו". "אם תרצו" היא תנועה שמשפט ההגדרה שלה הוא "המהפכה הציונית השניה". מיינד יו, כמו שאומרים. מה זאת אומרת "אם נרצה"? רוצים. בטח שרוצים. הרי יותר פעמים בחיים שמעתי את התשובה "היית רוצה" מאשר את ההבטחה "אם תרצה". ורציתי, לא תאמינו כמה רציתי. אבל אף אחת לא נתנה. והנה - תנועה שלמה קוראת אלי, אומרת "אם תרצה".
אז פתחתי את הדף הראשון. הנה לכם תנועה ציונית אמיתית ששמה לה למטרה לנקות בשבילכם את האורוות. לדלל מבין השורות את החלשים, את אלה שמעכבים את השיירה כולה, ולדחוק אותם הצידה. זוהי התנועה שמביאה משנה סדורה ובדוקה ומאורגנת היטב כדי להראות לכם שבקרבכם פועלים אורגניזמים שמטרתם לערער ולהחליש ולפורר ולכרסם במפעל היפה הזה שהורינו וסבינו והורי סבינו הקימו פה בעמל רב. הדו"ח הזה, אלה מביניכם שיש להם עניין כבר ייראו אותו בעיתונים, מצביע על הקשר בין עוכרי ישראל והציונות מבחוץ למכרסמיה מבית. בצורה שיטתית ועניינית הוא מונה שורה ארוכה של ארגונים המסוכנים לבריאות הציבור. את רובם אתם מכירים בשמות. את חלקם גם בפרצופים. אני אישית נמצא בקשרים כאלה או אחרים עם חלקם. על ההתחלה אמרתי שאני חרא, אל תקפצו. מחלקם אני מקבל אפילו כסף לעיתים. אני מודה. כסף מסודר - חשבונית, קבלה, הכל. אבל מה - מלוכלך. לא כמו שכל כסף מלוכלך. זה מלוכלך במיוחד, מסתבר.
ובכסף הזה, שמגיע אליהם מכל מיני מקומות, כדרכו של כסף, ובזמן הזה, שמצוי בידיהם בשפע, מסתבר. האנשים האלה מציקים. אין מילה יפה יותר לתאר את זה - הם פשוט מציקים למפעל הציוני. וזה לא לעניין, לתפיסתם של אנשי "אם תרצו" על כל פנים. ועל כן הם פועלים במרץ לשים קץ לעניין. להקיא או להוקיע את הרע מקרבכם. להתנקות. אבל הכסף הוא לא הכל שם, בתוככי הדו"ח. שמות. שמות פרטיים ושמות משפחה. ותיאורים איך הם עשו ככה ואמרו ככה. יבש לגמרי. זה לא שמישהו אומר לכם שם שזה לא יפה מה שהם עשו. רק עובדות, יבשות הרבה יותר מהאף היהודי הנוזל שלי. לזרוק לכם עצם? בבקשה - ד"ר ישי מנוחין, למשל, או עו"ד מיכאל ספרד. אני מכיר את שניהם. באמת מסוכנים. תמיד כשהשם של מישהו משניהם מופיע על צג הטלפון שלי אני מיד מרגיש מאויים. תמיד הם צריכים ממני משהו. אף פעם לא יצלצלו להגיד לי סתם שאני נחמד או שראו פרח יפה בשבת ליד החומה. תמיד רק החומה, החומה, החומה, או הערבים שסובלים או שאנחנו לא בסדר. נורא. --- יום השואה היה השבוע. יום העצמאות יהיה עוד רגע. בנוסף לזה שאני אוהב ללכלך על כולם ולהעכיר את האווירה אני סובל גם משנאה עצמית יוקדת. אני נהנה להסתכל במראה ולחשוב שאני נראה נורא. אבל זה אפילו יותר גרוע מזה - אני גם נורא אוהב לדבר ברבים. אז במקום להגיד שאני נראה נורא אני אומר בעצם שאנחנו נראים נורא. זאת אומרת כולנו. זאת אומרת גם אתם.
אנחנו נראים נורא, מגעילים ממש. והחדשות הרעות הן שעוד ניראה הרבה יותר גרוע. כלומר - אם תרצו.
---
זה פוסטר יום העצמאות של השבוע הבא. טרי טרי מאתמול בלילה. נדודי שינה. זה בטח המצפון שמייסר אותי.
חוץ מזה יש ביום רביעי הקרוב אירוע של פצ'ה קוצ'ה. אלה שיודעים מה זה כבר יודעים. אלה שלא - בלאו הכי כבר אזלו כל הכרטיסים אז לא משנה. בכל מקרה - אני עושה שם מחווה מסויימת לחבר שלי מאיר שנפטר לפני חודשיים, או אולי כבר שלושה - כשאתה יושב כל היום ולא עושה כלום חוץ מללכלך על כולם, אתה לא שם לב איך שהזמן עובר.
שבת שלום ולעזאזל.
|
נערת ליווי
בתגובה על לזכר צ'ט המנוח
Shulamit Near
בתגובה על מגיע לו שיכתבו עליו שיר
lexis
בתגובה על העתיד כבר כאן
גלית א'
בתגובה על חולדאי פינת לפיד
לא מתנגדת
בתגובה על כזו טרגדיה
תגובות (38)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה באמת חת'כת אדיוט. אבל במובן הטוב של המילה.
הייתי נותנת תמורתך כמה יפי נפש עסיסיים בעסקת השבויים הבאה שלי, אלמלא היה ידוע שאני לא לוקחת שבויים.
אחלה חרא אתה בחיי
אמת אחת, מהשיניים המצוחצחות.
פוסטר משו משו ....
את שומעת, ליאורה?
בשכונה שגדלתי בה, שם בנצרת עילית, היתה משפחה דתית אחת. לא קראנו להם בכלל דוסים, סתם דתיים, והם אפילו לא ידעו שלימים הבן של השכנים - זה שיעקב, האבא של המשפחה, לימד אותו לזמר את מה שצריך בבר המצווה - ייהפך לעוכר ישראל וינקר איפה שרק אפשר.
בכל אופן, המשפחה הזו, היו להם ארבעה ילדים, בת ובת ובן ובן, ויום אחד הבן הקטן, שקראו לו זוהר, אמא שלו שלחה אותו להביא משהו מהמכולת של אזולאי. אבל כשהוא חצה את הכביש הוא נשכב מתחת לאוטובוס בדיוק כשהאוטובוס היה באמצע נסיעה, וככה באמת משהו לגמרי לא צפוי חיכה לו שם, מתחת לאוטובוס - מלאך המוות בכבודו ובעצמו.
דווקא היה ילד שקט ונחמד. הוא היה אז בן שש, אני זוכר את זה טוב כי הייתי בן אחת עשרה. הנהג אוטובוס, אגב, היה ערבי. קו 2. אני זוכר אותו מנגב את הזיעה מהמשקפיים כשהשוטרים חקרו אותו שם במקום.
אחר כך הלכנו כולנו אחרי השוטרים עד פתח המטבח של המשפחה ההיא, וכשהאמא פתחה את הדלת וראתה את כולם, הבינה מיד גם היא שמשהו בלתי צפוי קרה איפשהוא בעולם. וכשאמרו לה מה זה המשהו הזה, הרימה את הראש והסתכלה לשמיים, ואמרה: השם נתן, השם לקח. והורידה את המשקפיים וניגבה אותם בדיוק כמו הנהג הערבי שעזר לאלוהים לקחת לה את הילד.
אל תשכבי סתם מתחת מכוניות, ליאורה. ושלא ירדפו אחריך ערבים, וגם לא יהודים. זה נורא מלחיץ.
גם אני כל בוקר נשכבת מתחת לאוטו. כל בוקר - אוטו אחר.
סתם, לראות ששום דבר לא צפוי מחכה לי.
עובדים על זה.
הנה עדכון: חבר אחד שלי, מאלה שאם תרצו גם אתם יכולים לנסות לצוד אותם ברחובות,
ביקר אצלי אתמול וסיפר שזה כבר כמה שבועות, כשהוא יוצא מהבית בבוקר, הוא נשכב מתחת לאוטו,
סתם, לראות ששום דבר בלתי צפוי לא מחכה לו שם.
וזה בהמלצת הרשויות.
אנחנו בוודאיי נראה נורא.
לא יודעת אם זה יכול לעזור אבל...
אני מוצאת עבור עצמי שהיכולת לא לראות \ לשמוע \ לקרוא חדשות, הופכת אותנו לעם הרבה יותר יפה...
מצד שני, איך תתבטא טוב כל כך אם כל מה שיעסיק אותך יהיו הפרחים שליד החומה...?
קצת הרסת לי עם הפצ'ה קוצ'ה בסוף בגלל עניין אישי לגמרי אבל אני מאחלת לך הופעה מוצלחת ואני כבר מוחאת כפיים מראש :) דבר שני, אתמול הייתי בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי לא בגלל אהבת מרדכי אלא משנאת המן - אמרו שאם תרצו רוצים לחבל בטקס ואני לא רציתי. בסוף יצא גם טקס מחזק בגלל הסולידריות וכמובן גם בגלל התכנים.
אני מקווה שזה בסדר שאני משתמשת בפלטפורמה זו כדי להזמין אנשים ונשים להרצאה של חסן ג'בארין ביום חמישי הזה ב-12:30 במכון טרומן שבאוניברסיטה העברית. מסתבר שאם תרצו גם לא רוצים את ההרצאה הזאת ולי נראה שיש מספיק אחרים ואחרות שדווקא כן רוצים.
עה"ח,
מציקה.
הספיק לי לשמוע הפעם בביקורי משפט אחד שאמר מישהו במשפחה לילדו על הבדואים בדרך לעומר לליל הסדר.
הילד אמר ואוו כמה כבשים (היה שם עדר כבשים , שני כלבים ושני בדואים).
אוחתי אמרה לו ' יש שם שני כלבים גם'. אז האבא ענה 'לא יש שם ארבעה כלבים'.
על זה הילד הזה גודל.
ראיתי המון יופי אצלכם אצלינו שם. אבל הכיעור גדל.
סורי...
חג שמייח להב. שבתי.
מה זה, חמודים?
אתם חושבים שמספיק להיכנס לקרוא את הפוסט וכבר אתה נהיה חרא?
בשביל להיות חרא צריך לעבוד, אנשים מחכים שנים בצור להיות חרא.
מה זה קלות הדעת הזו?
אני יותר. ואני מקטר ולא עושה כלום. אבל יום אחד אקום מהכורסה. אם עוד יהיה בשביל מה לקום.
איך זה בתור קיטור התחלתי?
רוצים רוצים
לא יודעים מה
אבל רוצים
לא יודעים איך
אבל מאוד רוצים
אולי כי לאגדות יש סופים טובים יותר מאשר למציאות.
למה להגיד חרא? תגיד קוטר, בטלן ואופורטוניסט.
ועכשיו רוץ מהר לכנסת.
לתלות את הפוסטר היפה שלך, כמובן.
אני אצביע לך.
"כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז".
חג שמח חברי החדש.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1553340
דפקא מענין לשמוע אותך
חד עצבני חסר חמלה וממורמר אש
יורה חיצי תרעלה משובחים במיוחד.
יצא מעולה כל זה.
לא שיש תקוה
אבל אני מהכפת לי
ממילא התנתקתי מזמן.
טוב שאתה כאן להזכיר שיש התרחשות מחוץ לסטודיו שלי.
והפוסטר מבריק.
כמו גם הכתיבה.
ותודה.
היי להב,
לאחרונה יצא לי לכתוב במקום שמניב טוקבקים. ולמרות שהם היו דלים מאוד במספר קלטתי פתאום כמה קשה אנשים מגיבים אליי, וכמה קל להם לשנוא אותי ואת דעותיי. ואז חשבתי לי לכמה שנאה שכזו, מהולה בביקורת, מעורבבת בלעג, מדוללת בשיפוטיות זוכים אלו שנחשבים מפורסמים במקומותינו. החל בכוכב (או בתת-כוכב) הריאליטי התורן, המשך בסלב החליפי, בזמר המפורסם, בעוזרת הבית של ביבי, וכלה בנשיאנו האל-מותי. ופתאום התעצבתי לי קצת שגם לי יש חלק בכל אלו, וכמה בקלות אני שונאת, ומתמרמרת ומפרסמת טוקבקים שכאלו וחוברת לגלי המשטמה הכללית. וחשבתי שאשתדל להפחית בזה קצת (שיט אני נשמעת לעצמי כמו ליהיא לפיד...). בקיצור - כן הכל חרא אבל עדיף אולי למצוא את הטוב בתוך כל זה. לא?
ואתה כותב מצוין, כתמיד.
שבוע טוב (ולא קל מן הסתם),
גלי
איך אני אוהבת כשהפה שלך משוחרר... (-:
תמשיך להתבטל מצדי
אז ככה:
1. אתה נוטה להאמין נכון - כושר הביטוי שלך מרשים ברמה פנומנלית (וכך גם הטקסט הזה).
2. זה סבבה לגמרי לשנוא אנשים עשירים - הרי לעולם לא יהיה לנו את הכסף שיש למשפחת עופר וכל השאר, אז מה נשאר לנו לעשות חוץ מלשנוא אותם?...
3. הפוסטר מדויק עד כאב - לגמרי ממחיש עד כמה ה Holyland שאנחנו חיים בו הוא כבר מזמן לא Holy ובקצב הזה מי יודע אם תשאר ה Land
שאפו :)
ואהבתי את הפוסטר
רק עכשיו, אחרי שקראתי עיתונים, הבנתי את כל הפוסט הזה.
(איש מוכשר)
הודאה בבעיה היא הצעד הראשון לפתרונה.
אם לא תצליח - אתה לחלוטין מוזמן ללכלך עלי, יש לי עור של פיל. בכפות רגליים.
הייתי מוסיפה ואומרת שכתבת בול, ממש בול, אבל זה עלול לטעת בך רעיונות מוטעים לגבי איכות המילים שלך.
אוי. אני בדיוק קוראת ספר מעולה על הסכנות שבחשיבה חיובית. על כן החלטתי לפתוח בקמפיין להחזרת השליליות, הסרקזם, התלונות, המענות, הטענות, הביקורתיות והעלבונות לעולם.
כי גם מסע של אלף קילומטרים עלול להגמר רע מאוד.
הספר
(ועד שהקמפיין יצבור תאוצה, הנה כוכב).
עזאזל זה כאן
(מיינד יו)
פוסט/ר מצויין ושנאה עצמית זה הכי, אחי. דמיט.
הו.. מרד!
למה ללכלך?
לי אין מלאן כסף ואני גם לא ממש פופולארית...
אבל אנחנו לא נראים נורא.
לעזאזל..
:-)
פעם, מזמן, בימי מהפכת אם תרצו הראשונה, כתב הרצל בין היתר במאמר שכותרתו "היהודי הנצחי":
"....מה חפצה של הציונות? לכונן מקום מושב קבוע בעד עם, שאין לו ארץ, שמספרו רב וגם – נודה זאת בפה מלא – עצום הוא יותר מאשר יוכל להטלטל מארץ אל ארץ, מבלי שיביא סכנה לעצמו ולאחרים. שם יהיה פחות אמלל, אבל גם פחות מסוכן".
טעה.
לעזאזל.
וואלה לא מכירה הרבה אנשים שמשתמשים במילה מהין
אז בתור אחת שמשליכה דברים ולא זורקת
ולעומת זאת מתלהבת מאקססוריז שבפרסומת המתפרסת על שני עמודים בתנך של העיר:)))
סחיטקה איש, חסרת פה
לעזאזל:)
ברוטוס: שאלו את ביבי נתניהו איך אומרים באנגלית לא תנאף
נטוס: אז הוא ענה מיד: not enough
..
חרא טוב, אתה.
אני?
גם אני סוג של חרא.
שבת שלום.
פצ'ה קוצ'ה
יס
לעשות? לעשות!
אין זאת אגדה וגם שום דבר לא חדש תחת השמש
הם היו מאז
וגם אלו מזמן
והכסף המלוכלך הזה משנה מקומו אך לא את מזלו מקסימום את מקבלו
ודווקא בגלל הסרחון הזה שהוא לגמרי לא אגדה
לא הפך אותי להיות גם מגעילה
לא מעצימה אותו בקריאה
כי ממנו לא אצא חכמה,
סולדת כן.
מהעוכרים
מהמתקמבנים על אחרים
ואלו שמשחקים אותה נאמנים,
ברשותך חוסכת מעצמי את הגועל
מעדיפה לקרוא אותך ולחייך
מסניפה שורות
נהנית כשהן עוצניות
שבת שלום.