"אני זוכרת את הרגע שבו החלטתי ליצור איתך קשר , אחרי חמש שנים של ניתוק מוחלט. יום הולדתך השלושים הגיע , וכמו תמיד-לא מצאתי את עצמי. רציתי להעביר את כל היום בשינה, אך ריצארד בעלי, דחק בי לקום. אכלנו ארוחת בוקר כמו כל זוג רגיל. מה בלבך הבוקר, יקירתי? הוא שאל בנחמדות שלו "כלום", עניתי, "סתם עוד בוקר". כשהרמתי את עיניי להסתכל עליו, הבנתי:הוא לא היה אשם בכל מה שקורה. הוא היה קורבן של בחירות מוטעות שלי. הוא באמת היה נחמד והשתדל כמיטב יכולתו. מה הוא יכול היה לעשות כשהבחירות שלי לגביו היו רוויות באינטרסים אנוכיים ולא נבעו כלל ממקום של אהבה? הרי לא בחרתי את הנשמה שבו, אלא את הדברים שהוא ייצג-מעמד, עושר,חיים טובים...היו ימים שחשבתי שהעושר יספק את צרכיי, אך היום אני מבינה שהעושר הפך להיות האויב הגדול ביותר שלי. קיוויתי שעדיין ישנם אנשים שמתחתנים ממקום של אהבה טהורה, אמיתית וכנה, ושלא כולם בוחרים בבני הזוג מתוך שיקולים המושתתים בעיקר על כדאיות ורווחיות...... מתוך הספר ללכת אחרי הלב-סיפורה של אמה ג'ונס שבת שלום לכולם ורק אהבה בלב |