כשצופים בריהוט מוזיאוני, למשל בסגנון לואי ה-14 או ה-15, חיטוב רגלי הכיסאות נראה מצועצע
באופן מוגזם. כמו כן הוא לוכד את העין בשל דמיונו הרב לרגל אנושית. (אפשר להגדיר זאת כצורה אנתרופו-מורפית, דהיינו כחיקוי צורת אדם).
בנוסף לכך, הרהיט מצטייר כחיקוי לתנועת בלט, הטופפת על קצות הבהונות. אכן, העיצוב משקף את הווי האצילים וחצר המלוכה, שעסק בנשפים, ריקודי בלט ו"מנואטים" יותר מניהול עניני המדינה...

נוכל לדמיין, איך אותה גבירה אצילית מתיישבת בכיסאה המרופד בחוטי זהב, כאשר יש הקבלה בין קרסוליה, במנעלי עקב עדינים לבין רגלי המושב הדקים. גם הגברים, מרקיז או רוזן, לא בחלו בנעלי עקב, ונראה שיפה היה בעיניהם "להנעיל" בצורה דומה את רגלי הריהוט המלכותי במעין עקב. כמובן, שממרום מעמדה, השפעת החברה הגבוהה גולשת לרחבי המדינה, והופכת לצו האופנה ולאידיאל של יופי.

ומה מצבנו, בני המאה ה-20, ביחס לריהוט המקובל כיום ?

האם בבחירת היפה איננו לכודים בלי משים בתפישה חצרונית, ולפחות בורגנית, מהמאה הקודמת ?
נראה שראוי לשדרג את הכסא לרמה שהולמת את הנתונים, החומרים ושיטות העיצוב החדשניות שבהישג ידינו כיום! מעניין אם ניתן להגיע לצורה מודרנית מובהקת, שתאפיין את תקופתנו, כשם שהמוזיאון מציג אסכולות עיצוב קלאסיות, גותיות וכן הלאה. האם ניתן לאתר קוים מהותיים להוויה החברתית ולתפישת הסביבה שלנו? הקו החדיש ייבחן מצד האיכות והכמות רק אם יתקבל בקנה מידה רחב, שישתלט על סגנונות חולפים (המכונים "עידן הקלינקס").

נראה שהעיצוב החדשני יכול להתמקד בשני מאפיינים - הגמישות והתפקודיות. הכסא החדיש יכול להיות מאובזר באמצעים טכנולוגיים, על פי אותו היגיון שמופעל בעיצוב מושב המחשב.
הדגם המוכר שומר על היציבה ועל זקיפות הגב, וכן סובב על צירו, להשגת יעילות וחופש תנועה מרבי, ומכיוונן לגובה הרצוי בעזרת ידית צד.

כך גם המושב הסלוני יכול להשתכלל הן בהיבט הבריאותי והן באבזור טכנולוגי המתאים לתפקודיו הייחודיים. יתרונות הקדמה, המאפשרים כיוונון הזוית והגובה, מנגנון הזזה, או הטיית המסעד אחורנית וקדימה - אינם חייבים להצטמצם לרכב ולפינה משרדית. אדרבה, בתוך הבית, שאינו מוגבל לנפח הקומפקטי של כלי התחבורה, נוצר מרחב נדיב להפעלת הטכנולוגיה המתקדמת לשירות הפרט בחייו היומיומיים. במרחב הביתי רב הכיוונים יש מרחב לעיצוב אסתטי, שישקף את תחושת החופש - חופש התנועה וחופש המחשבה, בניגוד לריהוט השמרני הכבול בסגירות מעמדית ובמגבלות טכניות.

תנאי ראשוני להתקבלות העיצוב החדיש בחלל המגורים הוא קלות ההפעלה. על הבסיס הזה ניתן לעצב כיסא אמורפי, כלומר בעל צורה בלתי מוגדרת, המשוחררת מדפוסי העבר ומתמקדת בתפקוד ובהרגשה נוחה. למשל מבנה המורכב מחלקים הנדסיים שונים, השומרים על איזון ביניהם, יכול להוות אתגר יצירתי, שישלב בין צורות אסתטיות לבין משחק כוחות פיזיקאלי המשדר יציבות (ראה "שולחן ממפיס", שנות ה-80). הכסא יכול אם כך להשתחרר לגמרי מהצורך בארבע רגליים. מספיק לו ציר מרכזי, יציב, המעוצב בזויות מעניינות ועשוי מחמרים ידידותיים לסביבה.

עיצוב הכסא יכול להתרחב למערכת הכוללת כסא ושרפרף, או כסא צמוד-הדום.
"הדום-הכסא" אשר שימש פעם מלכים היושבים על כס המלכות, הופך יותר ויותר לרהיט מקובל, שמשלים את מושבי הסביבה הביתית.
מרגע שהמלכים פסו מן העולם, טבעי היה שהאבזור שליווה אותם יתבטל מאליו. בכל זאת החפץ נמצא בשימוש שוטף בחנות הנעליים, במספרה, בספרייה הציבורית, בקצרה בכל מתחם שבו יש צורך בהגבהת הרגל בשל גובהו של המושב או כל רהיט שנמצא איתו בזיקה.
כיום הוא למעשה פריט מבוקש ביותר בעיצוב הגן ולשימוש הביתי - להרמת הרגליים בשעת הצפייה בטלוויזיה, או בשעת הטיפול וכן הלאה. הרהיט משמש באופן טבעי להשלמת כורסת הקריאה ופינת המנוחה (במקום להניח את כפות רגלינו על השולחן...).

הדום-קובייה המרופד בחומר מפנק ודמוי-עור יכול להתכתב יפה עם כורסה מרופדת בבד רך ובצבעים תואמים או בשילוב צורה חוזרת. הזיקה בין ההדום לכסא יכולה להניב שלל צירופים מעניינים :
- בין צורות הנדסיות המשתקפות בשני רכיבי המושב.
- בין אפליקציות דומות המופיעות על ריפוד שני החלקים.
- בין גימור הכסא כששפתו מעוגלת לבין ההדום ששפתו שקועה (זיקת הלוגו, שבה קו החיבור הוא בר-הפרדה). כסא המעוצב בקווים חסכניים, יושלם בהדום פונקציונאלי - כספסל קליל המסתפק במוטות אלומיניום (בצבע תואם)

 או כמשטח הניצב על רגל אחת (או סובב על ציר).
פתרונות נוספים, כגון הריהוט המתנפח שזכה לתפוצה עממית, מטשטשים את המרחק בין הכסא לרצפה ובעיקר- ממקמים אותנו הרחק מהעיצוב השמרני בעל גינוני המעמד המיותרים.

 סניף חדש בנמל תל אביב
קווים בנמל תל אביב 
לאוהבי עיצוב פנים , אדריכלות , לימודי עיצוב, אמנות ועוד - חומרים