לפני יותר משנתיים כתבתי באתר תפוז רשומה- הגן הנסתר היה שמה, ובה סיפרתי על גן יעקב, הגן המסתורי והותיק המסתתר לו מאחורי בניין הבימה בלב ת"א.

לרשומה, שזכתה שם לבחירת העורך,  צירפתי גם צילומים שצילמתי מהגן באותו הזמן.

נזכרתי באותה רשומה ממש לאחרונה, כאשר הגיעו אליי דיווחים מאנשים שונים על כך שהגן הזה ככל הנראה שינה לגמרי את פניו במסגרת השיפוץ המסיבי שעברה הבימה. הצמחייה העבותה שלו ועצי השקמה הזקנים עברו גיזום רציני ביותר, או במילים אחרות- כיסוח, והגן כנראה איבד את מהותו, מהות שהעניקה לו ייחוד כמותו אין בדומה בארצנו.

כאשר חזרתי כעת אל הרשומה ההיא הופתעתי לקרוא מחדש (תוכן הרשומה כבר פרח מזכרוני) שעוד לפני שהחל השיפוץ המסיבי באזור כבר נסובו שמועות רציניות על כך שגן יעקב עומד לעבור שינוי יסודי, שלמעשה יהרוס לחלוטין את ייחודו. אסתר זנדברג התריעה על כך כבר לפני שנתיים וחצי אך לא נתארגנה שום תנועת מחאה שניסתה לעצור את ההרס.

כעת זה נראה מאוחר מדי.  התקשורת עוסקת בימים אלו ללא הרף בפרשת הולילנד, לא בגלל ההרס הסביבתי שהפרויקט הזה היה אחראי לו, אלא בגלל שהפרשה נקשרה בשמו של אולמרט.

מסתבר שארצנו היא הולילנד אחד גדול, וכולה זרועה לאורכה ורוחבה בפיתוחים מעין אלו שרק הביאו עמם הרס ובכיה לדורות.  המקרים הרבים האחרים מעולם לא הגיעו אל התקשורת המרכזית וכפי הנראה כך יהיה גם במקרה הזה של הרס גן יעקב.

אני מביא לכאן את אותה רשומה שכתבתי בזמנו על  גן יעקב, כאשר עדיין היה גן נסתר ולא גן נעלם. את התמונות של הגן בעברו אצרף בנפרד לגלריית התמונות אצלי.  את התמונות של הגן במתכונתו הנוכחית לא נראה לי שארצה לצלם.

נובמבר 2007

בלב ליבה של העיר תל-אביב ניצבת לה פינת קסם מופלאה, נסתרת וחבויה כמעט לחלוטין מהרחובות שסביב.

זהו גן יעקב, שכבר הופיע ברשומה שכתבתי בזמנו בשם  ארבעת המופלאים.

הגן תוכנן ע"י האדריכלים יעקב רכטר ואברהם קרוון בשנת 1965.

לפי ויקפדיה  "גן יעקב נבנה על גבעה, שהייתה ליד בית הבימה לפני הקמת היכל התרבות. בראש הגבעה גדלו עצי שקמה עתיקים ועבותים, והגן עוצב כך, שהשקמים ישולבו בו ויישתמרו. הוא בנוי בשני מפלסים. הכניסה אל המפלס התחתון היא מצד בית הבימה ושדרות תרס"ט ובה מוצבים ספסלים בפינות צל מוריקות. משם עולות מדרגות אל מפלס הביניים, היוצא אל רחוב דיזנגוף מול שדרות ח"ן, והלאה, משני העברים, אל הגבעות שהשתמרו מן הגבעה המקורית, ועליהן עצי השקמה עבי הגזע. בין גן יעקב להיכל התרבות מפרידה בריכת מים צרה וארוכה. המפלס העליון של הגן מוקף מעקה בטון, שמטפסים מוריקים ופורחים עולים בעמודיו ומשתלשלים מעליו כלפי מטה.

הגן הוא פינת חמד ירוקה, מוצלת ומשיבת נפש במרכז תל אביב."

הגן הנו למעשה חלק ממתחם שלם, הקרוי מתחם התרבות, וכולל גם את תיאטרון הבימה, היכל התרבות ובית הלנה רובינשטיין, כולם מוסדות ותיקים וידועים בת"א.

אבל בתקופה האחרונה נדמה כי לא נדרשת רעידת אדמה הרסנית במיוחד בכדי להפוך את המקום על פיו. עיריית ת"א עושה את זה טוב מאוד לבדה...

בית הבימה המפורסם נראה כעת כמו לאחר הפצצת בליץ קשה ביותר.מי שעבר במקום בשבועות/חודשים אחרונים יתקשה לזהות כי מדובר באחד המבנים החשובים ביותר בהיסטוריה של ת"א והארץ כולה. לא מדובר כאן בשיפוץ או במתיחת פנים אלא בשינוי מסיבי של המבנה כולו. הכל היה טוב ויפה אם התוצאה הסופית הייתה מחזירה את העטרה ליושנה ובמילים אחרות- משתדלת להחזיר את הבימה לצורתה המקורית הקלאסית, בה עמודי הכניסה דמויי העמודים ההלניסטיים היו חשופים, צורה שהועלמה לחלוטין עוד בשנות החמישים כאשר העמודים כוסו בעת חידוש המבנה. אך מבט בהדמיה של המבנה המשודרג כפי שאמור להיות כעת (זהו בעצם השינוי השלישי במספר של המבנה מאז הוקם לפני כשבעים שנה) מעלה את הרושם כי כל השידרוג הזה אמור לשוות לבית הבימה נופך של קניון עתידני, נוסח שנות האלפיים. אומנם קיר זכוכית אמור לחשוף מחדש את העמודים וזו נקודת זכות אבל הצורה כללית של המבנה עצמו בהחלט לא מזכירה ולו במעט בית תיאטרון אלא משהו שדומה יותר לסינמה סיטי.

על היכל התרבות אין צורך להכביר במילים- אנשי שם רבים, בתל-אביב ומחוצה לה, כבר יצאו להגנתו כנגד מזימת העירייה לשנותו כליל, בניגוד מוחלט להכרזת אונסק"ו משנת 2003, שהכלילה גם אותו כחלק מהעיר הלבנה של ת"א כאתר מורשת עולמי.  העירייה ניסתה לקדם תוכניות לשיפוץ מוחלט של המבנה (כנראה כפי "ששיפצו" את הבימה) ומשנכשלה לפי שעה לעשות זאת נוכח ההתנגדות הרבה היא פועלת כעת במה שנראה כהזנחה מכוונת של המקום.

וכעת הגענו גם אל גן יעקב עצמו. נדמה היה שהגן ינצל מרוח השינויים הנושבת סביבו אך כנראה שהייתה זו תקוות שווא. במוסף גלריה של הארץ מסוף אוקטובר 2007 כותבת אסתר זנדברג כי "כמו פיל לחנות חרסינה נכנסת עיריית תל אביב לגן יעקב שבין היכל התרבות, הבימה וביתן הלנה רובינשטיין, ובידה תוכנית "לשימור ושחזור" הגן שיזמה והיא מקדמת בימים אלה בוועדות התכנון. כמו בפרשת היכל התרבות, גם כאן מאחורי הכותרת המבטיחה "שימור ושחזור" עומדת למעשה תוכנית לשינויים משמעותיים בגן, המאיימים על מלאכת המחשבת האדריכלית-טופוגרפית-נופית-אורבנית המדויקת והשברירית הזאת, היחידה במינה בארץ, ועל הרבה ממה שבזכותו הוא ראוי לשימור ושחזור. כמו היכל התרבות, גן יעקב כלול בתוכנית השימור העירונית שמתגלה בכל פעם מחדש כמטריית הגנה מחוררת ביותר"

זנדברג כותבת למעשה כי סוד קסמו של הגן טמון באינטימיות שהוא מאפשר לבאים אליו ובכך כי הוא "גן שמעולם לא הבטיח את הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות, אלא הציע את עצמו כמעבר לא ישיר ולא מובן מאליו. גן שלא נועד למעבר נוח לרבים (וגם לא לפיקניקים או למשחקי ילדים), אלא למי שמוכנים לוותר על נוחות מתבקשת, ומרגישים נשכרים."

היא מתכוונת גם לכך כי הגן "חוסם" למעשה את המעבר שבין שדרות רוטשילד וההמשך שלהן- שדרות ח"ן. לפי זנדברג תוכנית העירייה היא לפתוח את הגן למעבר כזה, מה שאומנם יאפשר רצף נוח בין השדרות אך בעצם יחסל את מהותו המקורית של גן יעקב.

אני גיליתי את גן יעקב ממש במקרה לפני כעשור, באחת מחופשות הרגילה שלי מהצבא. היה זה בסיומו של סיור מפרך ברחובותיה של העיר, שהתנהל ביום שרבי מאוד ובו פשוט איבדתי לחלוטין את דרכי (אז עדיין לא הכרתי את העיר בעל-פה כפי שלמדתי להכיר בשנים שלאחר מכן). 

ההגעה הפתאומית והראשונית הזו אל הגן והניתוק המוחלט שחשתי בו מהמולת העיר השרו עליי פליאה רבה. בעקבות כך כתבתי אז סיפור המתרחש על רקע הגן ושתאר, לפחות בחלקו, את קורותי באותו יום. 

הסיפור נקרא "סיפור קטן של החמצה" ואומנם הוא מתאר החמצה מסוג שונה לחלוטין, ההחמצה שבה כל אחד מאיתנו וודאי חש פעם למראה אדם קסום שחלף על פנינו ברחוב ולא העזנו לעצור אותו ולשאול לשמו, אבל כיום ניתן אולי לקרוא את הסיפור גם כהחמצה על מקומות קסומים שכל כך קל לאבד אותם באבחת החלטה אחת, לא כל כך מודעת ובהחלט לא איכפתית. 

קריאה נעימה...

זוהי הרשומה. את הסיפור המוזכר בסופה אביא אולי במועד אחר.  אבל את ההחמצה מקווה שהצלחתי להעביר, גם ללא תמונות או סיפורים נלווים....