כותרות TheMarker >
    ';

    גלשתי

    0

    חגית אהובתי - יום הזכרון שלי

    9 תגובות   יום שישי , 16/4/10, 19:31

    התחפרתי בעמקי הדיונה וטמנתי ראשי בחיקה כאילו אימי היא לעת מצוקה. החול להט בחימה וגרוני הניחר שיווע לטיפת מים.

    בום בום בום ....בקצב של מקלע נחתו פגזי הארטילריה המצרית במסך אש מתגלגל. "שלוש של סוללה" הוציא עוד דיווח/טיווח על כוחות מצריים שאך שלושה ימים קודם חצו את תעלת סואץ ונתקלו  בכוחות המילואים שעמם לחמתי.

    לילה קודם לכן, דהרה המחלקה שלי על ציר הג'ידי בואכה תעלת סואץ במטרה להתמקם כעשרה ק"מ מעבר לקו החזית ולטווח את הארטילריה הצהלית על עתודות המצרים.

    גדוד הטנקים עלה וירד מ"חמוטל" כשהוא מלקק את פצעיו וחזר ועלה עם אור הבוקר כשמאות חיילי חי"ר  ממתינים לבואו עם טילי נ"ט אישיים מחופרים כשפיפונים בחולות הדיונה.

     

    היחידה יצאה לקרב ללא תחמושת לנשק האישי ולמקלעים והטנקים רמסו בזחליהם את השפיפונים המחופרים וירו פגזים על חבריהם הרחוקים יותר.

    הקרב היה בלתי אפשרי וחברים שעמדו לצידי בקורסים השונים ובפעילות המבצעית במהלך השירות הסדיר נפצעו ונהרגו.

     

    אני שהייתי קצין סיור גדודי עברתי בלילה את קו הקרבות במטרה להתמקם על "חגית" ולסייע לארטילריה לעצור את קווי האספקה המצריים לקו החזית. "חגית" היתה דיונה ענקית לצידו של ציר הכביש ושלטה בתצפית עד תעלת סואץ. ואכן, עם עלות השחר, החל הטיווח.

     

    לא עבר זמן רב עד שהמצרים איכנו את תדרי התקשורת עלו עלינו והפנו מסה מטורפת של קני ארטילריה לעבר חגית.

     

    שכבתי מחופר כשפיפון בתוך חולות הדיונה והתפללתי לצאת בחיים מתוך התופת המטורפת הזו. הפגזים התפוצצו במרחק של מטרים ספורים ממקום מרבצי והעיפו ענני חול לכל עבר כאשר הרסיסים, למזלנו נבלעו בדיונה.

    למחרת ספרנו את המתים....

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/4/10 19:49:
      מרשים מאוד חבל רק שקצרת כל כך.
        19/4/10 18:59:


      ההתמודדות עם הזכרונות ודאי קשה

      בזכות אנשים כמוך אנחנו כאן

      תודה *

        18/4/10 10:55:

      מצמרר ומפלח לב

      תודה על שמצאת את עוז הנפש וצלילות הרוח כדי לשתף!

      מירי

        17/4/10 21:45:

       

      מצמרר,

      אחי הבכור, מיכאל, נלקח בשבי המצרי

      באותה מלחמה אכזרית.

       

      מולי.

        17/4/10 21:24:

      וקראת לה חגית אהובתי....

        17/4/10 19:22:


      סיפור שדומע כאב,,,,*

       זכרונות של אובדן שצורב.....

       

      נזכור את כל גיבורי ישראל!!!!!

        16/4/10 22:43:

      אכן - זכרונות כואבים *

      כתיבה מרגשת חבר ♥

        16/4/10 20:58:
      לא פשוט....כל הזכרונות האלו..
      כואב....

      ארכיון

      פרופיל

      muliofir
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין