לפעמים בגיל 13/15/17/25 נראה לך שהילד שלך בורח

עף

מתרחק

לא שומע

זה בסדר.

מאבק האמנסיפציה (עצמאות) כולל חיתוך טבור בגילאים האלה

הילד "לא יכול לסבול" אותנו קצת לפעמים

או פשוט רוצה לצאת החוצה מהרחם (מהבית) כדי לראות שהוא יכול.

יש מצב שגם יאמרו עלינו (ההורים) דברים מגעילים

בדיוק כמו שאנחנו אמרנו להורים שלנו דברים מזעזעים.

אין מה להתרגש יותר מדי

אין מה לאנוס אותם לבוא

אין מה לכעוס עליהם שידברו ויספרו יותר ויחלקו

אין מה להתעצב

זו דרכו של עולם.

הבשורה הטובה: הם חוזרים.

ילדים שהלכו אחרי החבר/ה שלהם חוזרים כשהם נפרדים מהם

או כשהריבים מתחילים וצריך עידוד.

לפעמים הם חוזרים עם החברה/בת זוג בהריון, ומקבלים חיבוק ומנוחה

על הספה שלנו בסלון, שזה המקום היחיד שהם נחים בו.

לפעמים הם צריכים אוכל הביתה, בקופסאות פלסטיק טייק אוואי

ולפעמים בגיל 35 הם מחפשים אוזן קשבת ושוב

את אבא ואמא.

אנחנו חוזרים להורים שלנו אחרי שאנו מבינים מה זה להיות הורים.

אנחנו מחפשים את החיבוק של אמא אבא אחרי שלנו עצמנו

בקושי נותנים חיבוקים

ואז, אנחנו חוזרים להיות גם אבא ואמא

וגם חברים.

ילדים חוזרים אלינו.

וכמה שהדלת פתוחה, בלי טענות ומאנות

בלי געגוע פולני שלוחץ

ככה זה קורה מהר יותר.

if you love somebody

set him free

גוזל נועד לעוף

ולחזור לקן.