| הלכתי לשם
מרחק הליכה של כרבע שעה.
בכוונה הלכתי.
הייתי זקוקה לזמן הזה להיות עם עצמי.
ככל שהתקרבתי
הרגשתי שאני כבר לא צועדת לבד.
אנשים בני כל הגילים.
מי לבד, מי בזוגות
ומי בחבורה.
כשהתחלתי כבר לראות את המחסומים
והשוטרים והניידות והדגלים
והמוני האנשים
שפני כולם אל מקום אחד -
החל המחנק הזה,
ההתרגשות.
מצאתי לי ספסל אבן לשבת עליו
מאחורי שורות הכסאות.
לא עברה דקה
וגם הוא התישב.
אחריו התישבו עוד כמה אנשים.
היא הודיעה לי בטלפון שהיא לא מגיעה.
הוא התקשר והיא הודיעה לו שהיא לא מגיעה.
הבנתי שאני לבד שם.
הוא הבין שהוא לבד שם.
אז מה?
אנחנו רצינו להיות שם.
עמדנו בצפירה.
התיישבנו בזמן הנאומים.
צפינו בתמונות החללים שהוקרנו על המסך הגדול.
שמענו את יזכור,
את אל מלא רחמים.
עמדנו ב"קדיש".
כששרו את הבלדה לחובש, שרתי גם אני.
גם הוא שר.
מידי פעם מחיתי דמעה.
מידי פעם גם הוא מחא דמעה.
ההמנון.
עמדתי ושרתי אותו בגאון.
הוא עמד ושר אותו בגאון.
תם הטכס.
אני התפזרתי לבד. אישה חמשושית.
הוא התפזר לבד. איש חמשוש. --------------------------------- נכתב ביום הזכרון 2006
|
הנץ דואה
בתגובה על רִיק ואימה
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
פלג קטנה
בתגובה על צ'יקיטיטה - לאחותי הקטנה
טומי טומי
בתגובה על The lonely shepherd
שיחה עם עצמי
בתגובה על אם החתן
יוסיפור
בתגובה על קראו לזה חלה
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כי ככה...
אוף,, למה התפזרו לבד?
*
עכשיו גם השתגעתי?
אוףף, כמה האשמות ביום אחד !!
את יודעת מה? קניתי.
להתייחס למציאות כזאת כאוטונומית
צכה לעבוד על זה, תמיד אני מקלקלת לי.
מה אכפת לך ממנה? את היית הוא היה, אפשר היה להתייחס למציאות הזו כאוטונומית.
להצדיע? שתגעתעת?
יא פולניה...
מצדיעה
במקום כוכב שאין לי
אכן נורית,
ולך בפרט, אני יודעת כמה קשה.
כתבת מרגש..אחר..
הימים האלה אתגריים..
יום השואה, יום הזיכרון
כל כך הרבה כאב...
השנים עוברות הכאב לא נעלם..
שבת שלום יקרה לי.
מאיפה לי לדעת מי זאת זאת שהבריזה לו, הא????
מה יהיה? איזה קטע מקסים כתבת, אבל מה נתת לו להעלם, לחמשוש הזה, ככה כל הטובים חומקים.