כשנשמעת הצפירה ונופל השקט על הארץ טופחות בי כנפי הפלדה של הזיכרונות
הם שבים אלי בהירים כשמיים ביום קיץ וכאילו הזמן עצר מלכת והיה זה אך אתמול
זוכרת אותך גבוה, חסון, יפה תואר חיוך החושף טור שיניים בוהקות ככוכבים ניצוץ בעיניים, תאב חיים
חכם, כריזמטי, סוחף ואנרגטי בעל תשוקה אדירה וקסם אישי רב
העיתוי הוא זה שחתם את גורלך חיים שנגדעו בטרם עת
נפלת בהיותך בן 22 בלבד אך אתה עדיין מרחף ברשת לא נשכח
ומיום נפילתך אני מחזיקה את הסיפורים בחיים שומרת עליהם בלבי
אתה סרן י' החלל הפרטי שלי ..
יהי זכרך ברוך!
על שני אירועים של חילוץ פצוע תחת אש ומשדה מוקשים הוענקו לו
כמעט לכל משפחה יש את החלל הפרטי שלה שכול שחוצה מעמדות,עדות,מגזרים,מגדרים,גבולות נוגע בכולנו..
ביום הזה כולנו משפחה אחת משפחת השכול.. |
עמיתלוין3
בתגובה על קנאביס הצמח המופלא
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ימים קשים - אין מנחם..
תודה..
והייתי מוסיפה -
ונשאר איתי..
תודה לך..
וחבל שכך..
פני החברה שלנו היתה נראית אחרת
אם היינו מלוכדים גם בימים כתיקונם..
תודה לך..
אכן היתה זו
אבידה גדולה
לכל המעגלים הקרובים
כרחוקים שסבבו אותו
בני המשפחה,
חברים,
מכרים
ולצה"ל..
הוא היה משכמו ומעלה..
כמעט לכל אחד..
והנורא מכל
אותן משפחות שכולות
שנפלו להם 2 בני משפחה (אב ובן, שני בנים..)
אותם חברים/ות
שאיבדו יותר מחבר אחד..
עצוב..
תודה }{
משתתף בכאבך
"כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו"
כולנו משפחה אחת.. לעיתים קרובות מדי קל לשכוח את זה.
תודה על הזכרון הפרטי שהוא הזכרון של כולנו.
יהי זכרו ברוך
פרחים בלב היקרה,
החלל הפרטי שלך,
הוא עולם ומלואו,
אבידה שאין כמוהה,
עולם, יקום שלם
עזב אותנו, השאר אותנו המומים.
זוכרים, זוכרים את הגבורה.
תודה רבה לך.
*
זה הדבר הכואב ביותר בארץ -
לכל אחד יש את החלל "הפרטי" שלו
בכל ישוב, בכל שכונה, בכל רחוב
לצערי.. יש לי יותר מחלל "פרטי" אחד
שולח לך חיבוק...
רגע של זיכרון פרטי לצד זיכרון לאומי..
ברגע אחד כולנו משפחה אחת
איזה שיר ענק,
שיר שהפך לנכס צאן ברזל בתרבות שלנו
שיר שמסמל את האחווה בין הלוחמים
ובעיקר את זכרם של הנופלים
שבא לידי ביטוי בפזמון השיר
'וְנִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם... '
לכן הוא הפך למוטו המרכזי של הנצחת חללי צה"ל.
תודה שהבאת קטע מהשיר הנפלא הזה..
במותם ציוו לנו את החיים..
נזכור אותם.
ואת חובנו אליהם.
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.