ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
את הדיון בספרו המרתק של יהודה שנהב "במלכודת הקו הירוק: מסה פוליטית יהודית" ברצוני למקד לאו דווקא בהקדמה שלו או ברוב ארבעת פרקיו, אלא דווקא בסוף הפרק הרביעי ובאפילוג. אני עושה זאת לא משום שרב הספר אינו חשוב, אלא כי ב – 20 העמודים האחרונים של הספר, מצאתי את אשר חיפשתי - תשובה לשאלה: האם פתרון של מדינה אחת בין הירדן לים (פתרון שבו אני מאמין) הוא ריאלי, ואם כן איך מיישמים אותו.
על אף שאין בכוונתי לעסוק בבטן של הספר, אציין בקצרה שתי נקודות עיקריות שמהן להבנתי את הספר, נובע הקיבעון של השמאל הלאומי בדבר חשיבות חלוקת הארץ לשתי מדינות לאום.
א) אמונה בעלת אופי גזעי מובהק (עמ' 52) – פחד שהערבים (מוסלמים, נוצרים ויהודים) יהווה רוב במדינה ובכך יערערו את ההגמוניה האליטיסטית של יהדות אשכנזית – חילונית (שאלת החילון לכאורה של מדינת ישראל נידונה בהרחבה בספר, אך לא אתייחס אליה כלל ) – ליברלית.
ב) תסביך הרדיפה – לפי חנן חבר. השפה העברית עדיין מסמלת בביטוייה השונים את הפחד שהערבים מסוכנים ליהודים (עמ' 135).
שני הפחדים הללו מביאים את השמאל הלאומי לאמונה שחייבים להיפרד מהערבים, והנקודה בזמן שאליה חייבים לחזור היא נקודה שעד אליה היה טוב וממנה החל הרע, קרי קווי מלחמת 67 (יוסי ביילין, עמ' 28 בספר).
במקום שתי מדינות לאום המופרדות זו מזו, מציע שנהב שלוש חלופות אחרות לבניית מדינה בין הירדן לים. חלופות שמחד מבינות את הצורך במתן פתרון לפליטים פלסטינים שברחו מכאן מאז 48, ומאידך הבנה שלא ניתן לגרש את היהודים מבתיהם ושעוול של עם אחד לא פותרים בעוול שלעם אחר (עמ' 155-156):
1) מדינת כל אזרחיה - מדינה אחת בין הירדן לים בעלת ריבונות משותפת.
2) חלוקה לשתי ריבונויות שונות כאשר כל אחת נותן למיעוטה הדתי והלאומי את כל הזכויות ובכך מאפשרת מהלך חיים תקין, והתנועה בין שתי הריבונויות תהיה חופשית.
3) מדינת קנטונים – מדינה המחולקת למיני אוטונומיות על בסיס לאומי ודתי. לטעמי הגישות אינן בהכרח סותרות זו את זו. ע"י מערכות חינוך שתתמקדנה בהעברת תרבויות של שני העמים לתלמידיהן, הן מהמודל השני והן מהמודל השלישי יכול לצמוח בסופו של דבר המודל הראשון.
דבר נוסף שמציין שנהב ואיתו אני מסכים כמעט לחלוטין, הוא עניין השפה (עמ' 157). בכל מדינה שלא תקום חייבות, לפי שנהב, להילמד גם הערבית וגם העברית ושתיהן תהיינה שפות רשמיות. קביעה ששפה אחת היא השפה הרשמית תקים על השלטון את הקבוצה שזו אינה שפת אמה. אני הייתי מרחיב את הנקודה הזו מעבר לשפה. לימוד של תרבות, פילוסופיה המנחה את חיי הלאום, היסטוריה , ספרות וכיו"ב, של שני הלאומים גם יחד, יכול להביא לא רק לפתרון מדיני של הסכסוך, אלא גם לפתרון חברתי.
דבר שלישי אליו ארצה להסב את תשומת הלב, ואיתו אין לי להסכים באופן מוחלט הוא צורת משטרהּ של המדינה החדשה שתקום (עמ'157-158). במשטר החדש שיצמח ושיהיה דמוקרטי – חוקתי , כל הקבוצות – הלאומיות, האתניות, הדתיות וכד', תזכנה בזכויות מלאות בכל מערכות המדינה. מתן זכויות אזרחיות מלאות לכל סוגי האוכלוסייה נותן לגיטימציה לדרישת חובות מהאזרח. אין הדבר אומר לטעמי (שנהב אינו מתייחס לכך) שאי עמידה בחובות הינה עילה לשלילת הזכויות, אלא שללא מתן זכויות אזרחיות לקבוצה זו או אחרת, קשה לדרוש ממנה גם חובות.
שלושת האלמנטים שבחרתי להתמקד בהם אינם היחידים בספר, ואינם בהכרח חשובים יותר מאלה שלא הזכרתי, אלא כפי שציינתי הוא נותן סוג של מענה לשאלות שעלו מהאידיאולוגיה שאני מחזיק בה ושלא הצלחתי למצוא להן תשובות. עליי לציין שהתשובה שקיבלתי אינה כה אופטימית, ואולי אפילו דיסטופית.
"האם יש סיכוי לכך שזה יקרה באופן לא אלים? לצערי לא." (עמ' 163).
האם אני מקבל את התשובה הזו? לא בהכרח. לדעתי מעגל הדמים אמנם יכול לכונן כאן מדינה אחת, אך זו תהיה מדינה עם רוב ערבי תחת משטר צבאי ישראלי - יהודי, קרי אפרטהייד נוסח דרום אפריקה. עם זאת יתכן שעדיין ניתן להגיע להסדר שעליו מדבר שנהב, על ידי הכלים שהוא מציע בספרו, וזאת בתנאי שראשי הישויות המדיניות יהיו מוכנים לנסות את ההצעה של יהודה שנהב.
|
עינת:)
בתגובה על everything is O K
y2work
בתגובה על אונס או לא אונס
( ( (( )) ) )
בתגובה על חוויה גזענית בתחנה מרכזית
בלמסון
בתגובה על בעקבות המלכודת של הקו הירוק
iHanuka
בתגובה על העקדה
flicker
בתגובה על מדינה ללא רוח (חיים?)
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה שעושות ממשלות ישראל בשטחים הוא עוול משווע, אבל הוצאת 300 אלף איש מבתיהם אינו הפתרון לכך. ראה את עזה כדוגמא. 5 שנים שאין שם ולו מתנחל אחד והעוול שנעשה לתושבי עזה לא פחות גדול מזה שנעשה לתושבי הגדה הפלסטיניים. אני מודע לכך שהפתרון של מדינה אחת אינו דבר קל לאף אחד מהצדדים, לכל צד יש פן לאומי מאד חזק שבאמצעותו שני העמים מגדירים את עצמם, אך לטווח ארוך אני לא רואה איך פתרון של שתי מדינות יחזיק מעמד. גם אם כן ככל הנראה אף אחת מהמדינות לא תהיה דמוקרטית. מדינה אחת שתהיה דמוקרטיה חוקתית, מדינה שהחוקה שבבסיסה יעמדו זכויות אדם וזכויות קולקטיביות היא זו שתשים קץ לשפיכות הדמים באזור.האם מה שעשו ועושות ממשלות ישראל בשטח הכבוש הוא מוסרי ? העוול הראשוני הוא של ממשלות ישראל.האם מה שממשלות ישראל עשו בשטח הכבוש אינו עוול?
בלמסון, במפורש ציינתי שאין בכוונתי לציין את כל הנקודות שעליהן דיבר שנהב, אלא באלה שמשכו במיוחד את תשומת ליבי. לגוף ההערה שלך, זה ששנהב לא קורא למדינה שהוא דוגל בה "מדינת כל אזרחיה", לא אומר שהיא לא תהיה כזו. המדינה שהוא מציע היא דמוקרטיה חוקתית שכל אזרחיה שווים. ונכון שהוא מתנגד לזכות השיבה המוחלטת ללא פתרון לזכויות היהודים ולפרדיגמת 67 אבל אני בחרתי לכתוב על מה שהוא מציע כפתרון. לכתוב על כל מה ששנהב מדבר עליו לא מתאים לדעתי לרמת הפוסט. ניסיתי להוציא מהספר את מה שמעניין אותי. אין הדבר אומר שהדברים האחרים חשובים פחות.
מוששי: הוצאת 300 אלף איש הוא בלתי מוסרי. כמו שכותב שנהב - עוול לא פותרים בעוול, מה גם שרוב המתנחלים יושבו בגדה ע"י הממשלות למיניהן דרך מתן סבסודיות שונות ומשונות
בלמסון ידידי,מדוע לדעתך הפינוי של אלה שפלשו לתוך השטח הכבוש וחמסו בגדה המערבית הוא בלתי מוסרי? בכלל,לא נראה לי שיהיה פיתרון מהיר לבעיות,דווקא בגלל מה שכתוב בעמוד 52 .הם לא יתנו.
על המדינה הדו לאומית קראתי כמה דברים מעניינים כאן:
מדינה דו לאומית,
מדינה דו-לאומית: בעד ונגד
לצערי אתה מזניח את האבחנות החשובות שלו, מטשטש את ההבדלים בין האפשרויות ובכך מחמיץ את העיקר.
זה צורם בעיקר בנושא של "מדינת כל אזרחיה" ששנהב מתנגד לה, ומדבריך עולה כאילו הוא רואה בה דוקא פתרון רצוי. מדינת כל אזרחיה שתאפשר את מימוש זכות השיבה של הפלסטינים במלואה ותגביל את חוק השבות של היהודים, לא תוכל להבטיח את זכויות היהודים. זאת נוסחה למדינה פלסטינית עם אזרחים יהודים בעלי זכויות פחות או יותר באופן התלוי בחסדיהם של הערבים.
לעומת זאת הפתרון של מדינה דו לאומית שבו מצדד שנהב עם הסתיגויות אחדות נועד להבטיח גם את זכויות היהודים.
בכלל חשוב לציין את הרעיון של דיון מחדש בזכויות היהודים, שנדחק בגלל הטיבעיות שבה אנו מתיחסים לקיום של ישראל בד"כ.
נקודה מרכזית נוספת היא דחיית הפרדיגמה של 67 המסמנת את הקו הירוק כפתרון המועדף של השמאל. בכך הוא דוחה גם את הפתרון של שתי מדינות לאום. בכזה דוחה שנהב את הרעיון של פינוי נרחב של ישובים ביהודה ושומרון וטוען, בצדק לדעתי, שהוא בלתי מוסרי.
החשוב ביותר לדעתי הוא המיפוי מחדש שהוא עושה לאינטרסים של התושבים בישראל ובשטחים, תוך שהוא מדגיש את המשותף בין הרצונות של חלק מהמתנחלים ובין אלה של הפלסטינים. זה נותן תקוה, על אף שכסוציולוג הוא פסימי.