וּכְבר יוֹרֵד עָלֵינוּ פַּרְגּוֹד יְגוֹנֵינוּ, מְכַסֶּה אֶרֶץ בְּמָסָךְ כְּאֵב, . לוֹטֵף בְּנוֹחַם פְּצַעֵיה,. טְללי דֶּמַע מַרְעִידִים נְקִיקֵי אֶבֶן הַנּוֹשֶׁמֶת דָּם.. / עֵינַיִם שׁוֹתְקוֹת מַפְעִימוֹת בָּהֶן רָעַד, וְהַלֵּב זְלוּף דְּמָעוֹת .. .
שְׂדֵה הָאֶבֶן נֶעֱטַף מרבדי פְּרִיחָה סִּפּוּרֵי גְּבוּרָה הטְמוּנִים שָׁם... הַטִי אָזְנֵךְ אֲדָמָה........ . . . . . מִבּעד ִפַּרְגוֹד הכּאב אֶרֶץ חֵרוּת משוועת קִיוּם . . תּטֹּף דָּמַהּ . . / כְּמהת תִּקווה . תוֹפֶרֶת קְרעֵיה בִּכְאֵב נִכְמַר, מַגִירה צערה בְּדִמעה חָמַה . בְּעֹז רוּח ! . . ." פּסי אבלות כּרכה השמש לאורה.."שארל בּודלר . . .
[מילים, ליום הדיכרון, שכתבתי לפני כמה שנים ] |