אשר מהדהדת במוחי עד היום כאילו לא עברו קרוב לארבעים שנה.
למחרת ביצע איש לא מוכר לבוש שחורים עוטה זקן עבות "קריעה" בבגדי המשפחה. הוא דילג עלי! קרובי הבגירים ראו את מבטי ובנחישות קרבו אותי לבעל הזקן ואמרו "גם לילד!" הוא התרצה למרות שעיקם את שפמו .
בבית ליד החדר שלו בעיירה צפונית רחוקה ישבה עדת אבלים בדמות משפחתי שם על הריצפה ואני הקשבתי לטון הזימזומים, הבכי והנהי ולא ממש שייך אני חש!.
אז נטלתי את תמונתו , זאת שכל האחים מצולמים בה, ממרומי המזנון הגבוה והצבתי אותה ע"ג שולחן הסלון הנמוך בגובה העיניים של האבלים , מכאן גבר טון הזימזום והפך לבכי נורא אבל אז שמו לב קצת לילד..
זו ממש טיפה!. אח שכול זה התואר! - ישנם הורים שכולים , ישנה לעיתים אלמנה , קיימים יתומים גם! אבל אף אחד אינו יודע להתייחס לאחים שכולים שאת כאבם נושאים בד"כ בעצמם תוך תמיכה באחרים! פשוט לא סופרים אותנו!.
עטפו אותי בימים של אחרי ...פחדו לאבד עוד אחד!, התגייסתי לצנחנים לאותו גדוד שלו של אריק אחי עד שענדו לי את דרגות הקצונה ממש כמו שלו ומשם פרשתי ובאתי אל החיים שלי..
נאום דומה נשאתי לבני נוער במושב לאחר שביקשו ממני לפני עשר שנים לספר על משפחה שכולה לחניכי הנוער העובד לפני כעשר שנים . שהתכוננתי לזו השיחה נפל לי האסימון שיש להקשיב, להתייחס לאחים שכולים גם הם בין האבלים למרות שהם הראשונים לסייע לאלו הקיימים להזדקף מתוך אבלם ולהסדיר את נשימתם לקראת המשך החיים.
אחי לעולם לא אשכח אותך! |