הייתה זו שעת לילה מאוחרת . בקצה הפאב מסבים פיני ומוטי על כוסית אוזו ומשוחחים שיחה אינטימית. "מוטי, מה דעתך על איציק?" "איזה איציק?" "איצקוביץ'" "אה"... "ודעתך עליו?" "תגיד, מה הסיפור? מדוע אתה שואל?" "הוא מפיץ עליך שמועות". "שמועות? איזה שמועות?" "שאתה מה זה יורד על בנצי, משפיל אותו בכל הזדמנות שבאה לך" ופיני ממשיך כבדרך אגב "אומרים שזה בגלל שהוא לא איתך בעסקים". "אל תדפוק לי ת'השכל. חסר לי אנשים משלי? " לפתע הוא מתאושש "שמע, רוצה להתערב שתוך שלושים יום הוא מצטרף אלי?" "לא יודע... לא מאמין... אני מכיר את בנצי. זה, ישר כמו סרגל, והשיטות שלך לא משומשו". "משהו או לא משהו, בוא נתערב". פיני מהרהר רגע, "אגיד לך מה, אם אני אזכה, אז תגיד מילה טובה למשה ותכניס לו משהו שייתן לי רישיון לבנות תה'פרויקט." "עשינו עסק". השניים לוחצים ידיים. בנצי הוא הבעלים של החנות האקסקלוסיבית לבגדי נשים שעליה חולשת אשתו בשכונה היוקרתית בעיר, ומנהל את חשבונותיה. יש שיק מיוחד לבגדים המדוגמנים ע"י שתי בנותיו יפות התואר. כמו כן יש לו רשת חנויות בערי המרכז ובפריפריה.הוא בודק אף את המאזנים החודשיים של הפיצוציה השכונתית שלו המנוהלת ע"י בנו ודואג שעסקיו יפרישו כדת את מיסיו למוסדות הציבוריים. בקיצור, הוא סמל היושר והנאמנות. כמה ימים לאחר לחיצת הידיים, נכנס הבן לחנות הבגדים נרגש כולו ולוחש לאביו ששוחח עם לקוח. "אבא ,חייב לדבר איתך. העניין דחוף". בנצי מתנצל בפני הלקוח ומטה אוזן לבנו לאחר שהם נכנסים לחדר האחורי. "אבא, שתי נבלות נכנסו לפיצוציה והודיעו לי שאם לא אשלם דמי חסות תוך עשרים וארבע שעות החנות תעלה בלהבות, ומיד יצאו. כבר דאגתי לשמירה בלילה". "נו, אז מוטי לא מרפה, לא לחינם קוראים לו השטן. מסובב עצמו בערסים ומאמין שהוא מלך" אומר בנצי.
עברו מספר ימים, רימון נזרק לפיצוציה בשעת בוקר מוקדמת והיא נשרפת עד היסוד. בנצי לא מתרגש משבא בנו נרעש כולו ומספר לו על האירוע . "הפיצוציה מבוטחת, נבנה חדשה". הוא מפליט כשהוא מכניס סיגריה אל פיו. מתחילים בקדחת הכנות לבניה, שוכרים קבלן מביאים חומרים. "אבא" למחרת שוב נכנס הבן נרעש לחנות. "מה קרה עכשיו, בן?" שואל בנצי "הקבלן נעלם. לא עונה לטלפון. שקי המלט נעלמו גם הם". "שוב הנבלה" עונה בנצי שאינו יוצא מגדרו "הוא לא מרפה, אבל אותי הוא לא ישבור" והוא מוסיף וטופח על שכם בנו . "העיקר בני שאתה בריא". למחרת, משחוזר בנצי בערב לביתו מעסקיו מחוץ לעיר, הוא רואה קהל גדול מצטופף ליד הווילה הנאה שלו. "מה קרה?" הוא שואל תוך שהוא סולל לו דרך לפתח, שעה שאשתו מגיחה מתוכו ממררת בבכי מר. "הבנות שלנו נעלמו. הן חזרו הביתה היום מוקדם יותר, וכשהגעתי מצאתי את הפתק הזה". בנצי קורא את הכתוב."אם לא תשלם דמי חסות על חנויותיך עד מחר, לא תראה יותר את בנותיך. ראה הוזהרת". "הכול יסתדר קצת סבלנות" מנסה להרגיע לשווא את בנו ואשתו, אבל בתוך ליבו ידע שההוא, איש הכנופיה הנבזי גמר אומר להכניעו ולהפכו לו לעבד, ועליו למהר ולהחליט על צעדיו. באם לקחת חלק בעסקיו של מוטי, או לערב את המשטרה. אבל אליה וקוץ בה. בנו מכר בפיצוציה סמים, אמנם קלים ורק זמן קצר, אבל מוטי יודע מכך ואם ידווח עתה למשטרה על מוטי, הלה יזדרז וידווח על בנו שלו. עודו מתלבט והטלפון מצלצל. הוא מרים. "הלו, כן? פרצו לחנויות? לקחו הכול? שרפו? " בנצי מאבד את קור רוחו. איך ומה לעשות? הוא שואל את עצמו תוך שהוא נע הלוך וחזור בחדר.הפתרון הקל הוא להצטרף לכוחות הרשע ולחיות בנעימים עם אשתו וילדיו. האם יפר את כללי החוק והסדר? הינטוש את כל הערכים בהם הוא מאמין?...הטלפון שוב מצלצל. "כן, הלו, הוא מחכה לי? רוצה לפגוש אותי? בסדר, איפה? עוד חצי שעה? בסדר".הבוס קורא לו, מוטי קורא לו, כך מודיע לו דרך האפרכסת אחד מעובדיו. הוא פותח מגירה ומוציא ממנה חבילה. לובש את מעילו,יוצא מביתו ונכנס למכוניתו. עדיין אינו יודע מה יעשה...הנייד מצלצל. "בנצי, זה אני השכן, ראיתי כרגע שני בריונים יוצאים מהבית שלך, נכנסים למכונית כשהם גוררים את אשתך ובנך, ונעלמים. חייבים לדווח למשטרה". "לא, אל תעשו דבר, אני כבר אטפל בבריונים האלה". זהו, עכשיו אני יודע מה לעשות עם הנבל הזה, הוא אומר לעצמו וממשיך לנסוע...האם יפר חוק או ייקח אותו בידיים? והוא ממשש בידו האחת את האקדח הנמצא עדיין ארוז בחבילה וממשיך לנסוע, יש לו עוד דרך ארוכה עד ליעד... |