כותרות TheMarker >
    ';

    ashorer

    הַלְוַאי וְהָיִיתִי יָכֹל לְהַשְׁלִים כֹּל הַחֶסֶר
    הַמְּמַלֵּא יְרֹקֶת סְלָעִים בִּדְמָעוֹת צִפִּיָּה

    שַׂרְעַפִּים לְיוֹם הַזִּכָּרוֹן

    70 תגובות   יום שבת, 17/4/10, 18:49

          

            שַׂרְעַפִּים לְיוֹם הַזִּכָּרוֹן  

    כַּמָּה לֵב יָכֹל לְהָכִיל
    וְעַכְשָׁו גַּם אוֹתְךָ 

    בֵּין זִכָּרוֹן לְחֵרוּת
    מַפְרִידָה רַק אֶבֶן חֲרוּתָה 

    שׁוּרַת הַבְּרוֹשִׁים הֶחָדָשָׁה
    עוֹד תַּאֲמִיר לְתִפְאֶרֶת בֵּית הַחַיִּים 

    כְּשֶׁהַבֵּן נָפַל
    הוּא הִתְחִיל לָמוּת
    וְנִטְמַן לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה 

    וַאֲנִי, אֵינִי יָכֹל יוֹתֵר לְהָכִיל... 

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/4/10 23:29:


      באמת כמה?

      כמו השירים והכתבות האחרים

      נוגע ללב ש... כמה?

       

      צ'רי

        19/4/10 10:07:


      מרגש וצובט.

      כשרואים את ההורים,

      את פניהם,

      אפשר להבין כמה המלים האלה מדוייקות.

      מירה

        19/4/10 06:56:

      גם אני, אשר. לא יכולה להכיל יותר.

      אז מה... זה לא שמישהו שואל או מתחשב.

        19/4/10 00:46:
      אתה כאבן החרותה לכל האבלים.
        19/4/10 00:00:


      וַאֲנִי, אֵינִי יָכֹל יוֹתֵר לְהָכִיל... 

       

       

      צודק.

        18/4/10 22:38:

      חודר ופוגע.

       

      תודה.

      *

        18/4/10 21:49:

      תודה, יונה
        18/4/10 21:08:

      מילים לא יוכלו לנחם

      הכאב עמוק

      השיר מצמרר

        18/4/10 19:18:


      בֵּין זִכָּרוֹן לְחֵרוּת
      מַפְרִידָה רַק אֶבֶן חֲרוּתָה 

      אמת מצמררת של מצב*

        18/4/10 17:58:

      איזה מזל שיש לך מילים כל כך מדויקות 

      ויכולת להביע את הכאב

      ולגרום לנו לחבור יחד

      עם כוונה לעזור להכיל את החור העצום הזה. 

        18/4/10 17:23:


      אי אפשר להכיל.

      חיבוק לחיזוק

       

      באהבה

      עופרה

        18/4/10 17:15:


      כשבן נופל. העברת את תהליך הפרידה שהאב עובר - כלכך חזק!

      משתתף בכאבך.

      אבל חייו לא נגמרים בבור, אלא ממשיכים היכן שהוא נמצא -

      וזה בהחלט מקור לנחמה.

      יהי זכרו ברוך

      ע

       

       

        18/4/10 15:56:

      צטט: leagat 2010-04-18 14:20:39


      וְנִטְמַן לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה 

      מעט לא ברור לי [לאחר עשרים שנה?]

      הייתי רוצה להבין רק אם תיאות להסביר

      ואם הכוונה לזכרון הפרטי והלאומי

      הרי לעולם לא ייטמן

      תודה

      לאה

       

       

      לאה יקרה

       

      התיאור על אב שכול, שעה שבנו נהרג, אמרו שהוא התחיל למות וכשהוא נפטר באמת, אמרו שהוא מת כבר לפני עשרים שנה ורק עכשיו נקבר...

       

      ואני חושב שתיאור זה מתאים להורים שכולים רבים ולא רק ליחיד.

       

      תודה לך ולכל המגיבים

        18/4/10 14:20:


      וְנִטְמַן לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה 

      מעט לא ברור לי [לאחר עשרים שנה?]

      הייתי רוצה להבין רק אם תיאות להסביר

      ואם הכוונה לזכרון הפרטי והלאומי

      הרי לעולם לא ייטמן

      תודה

      לאה

        18/4/10 11:49:
      בכל שנה אני מרגישה את זכרם של הנופלים חי איתנו..גם במילות השיר כאב על שכול ואבן חרותה.
        18/4/10 11:10:


      אשר יקר,

      תודה לשיר הנוגע כל כך!

        18/4/10 09:42:


      אשר יקר,

       

      אתה מיטיב לתת ביטוי במילותיך לכאב!

       

      איריס

        18/4/10 09:02:


      וַאֲנִי, אֵינִי יָכֹל יוֹתֵר לְהָכִיל... 

      ואנו מתבדים הלב מסתבר מכיל מאד..

      תודה נרגשת היום במיוחד..

        18/4/10 08:34:

      כַּמָּה לֵב יָכֹל לְהָכִיל

      הלב הוא חלל בכלל לא ריק

      שם טמונים כל הרגשות וזיכרונות

      השיר עם כאב ורגש עצום

      עוטף כל אדם נשלח אל יקום

      בעומק הלב נשמר הכאב

      את עצמו מרפא מרגע כואב

      כתבת מדהים ונגעת בנושא רגיש

      תודה לך על השיר. 

        18/4/10 07:46:

      עוצמתי וצובט.
      כמה נכון תיארת זאת

      כמה הלב יכול להכיל מכאוב.

      חשה בבטן את מילותייך.

      יהי זכרם ברוך.

       
        18/4/10 07:26:
      וַאֲנִי, אֵינִי יָכֹל יוֹתֵר לְהָכִיל... 
      לפעמים נראה מעל לכוחות בן-אנוש
        18/4/10 07:20:

      יום קשה.

      תודה אשר.

        18/4/10 03:11:

      *

      "בֵּין זִכָּרוֹן לְחֵרוּת
      מַפְרִידָה רַק אֶבֶן חֲרוּתָה "


      כְּשֶׁהַבֵּן נָפַל
      הוּא הִתְחִיל לָמוּת
      וְנִטְמַן לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה 

      וַאֲנִי, אֵינִי יָכֹל יוֹתֵר לְהָכִיל... 
        18/4/10 00:29:
      כתיבתך נוגעת בעצבות ממקום אמיתי. נוגה.
        18/4/10 00:15:


      איזו כתיבה חזקה

       

      איזה כאב חזק

       

      אבות ובנים

       

       כְּשֶׁהַבֵּן נָפַל
      הוּא הִתְחִיל לָמוּת
      וְנִטְמַן לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה 

       יצרור אלוהים את נשמותיהם בצרור החיים

       

       

       

        18/4/10 00:02:

      שורות של כאב.

       

      מירה

        17/4/10 23:51:


      כואב , עצוב ..נוגע עמוק ..

       

       

        17/4/10 23:39:


      בֵּין זִכָּרוֹן לְחֵרוּת
      מַפְרִידָה רַק אֶבֶן חֲרוּתָה ,

      אשר,

      קשה להכיל את העצב והכאב שבשכול ובאבדן,

      והמלים שלך, אשר,

      מפלחות את הלב.

      יהי זכרם של הננופלים במערכות ישראל ברוך

        17/4/10 23:25:

      יפה!
        17/4/10 23:23:

      קשה להשלים עם האובדן וקשה להכיל את הכאב.

      ביטאת היטב את התחושה. 

       

      לימים טובים, 

      אורורה


      כְּשֶׁהַבֵּן נָפַל
      הוּא הִתְחִיל לָמוּת
      וְנִטְמַן לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה 


      הכתיבה חזקה ומעורבת ריגשית,

      אני רואה בכתוב לא רק את אימי המלחמה לכשעצמה,

      כי אם גם את ספיחיה הנוראים ביותר,

      גם זמן רב אחרי שנסתיימה.

      כתבת נפלא.

      בני

        17/4/10 22:22:

      כל כך הרבה שכול ואין ניחומים

      הבעת זאת בכמה שורות חזקות.

      אולי מעט כוח יש באמונה הארוכה

      של עם שיש לו ייעוד עולם.

        17/4/10 22:06:

      וַאֲנִי, אֵינִי יָכֹל יוֹתֵר לְהָכִיל... 
        17/4/10 21:50:
      עצוב.נוגע...
        17/4/10 21:30:

      ......אשר, השכול הוא לעולם, הוא לא ייעלם, הוא חלק מאלו שלצערם חיים אותו יום יום וזה כל כך כואב....
        17/4/10 21:27:

      צובט לב וחובט בו

      לי ברו שאין דבר יותר נורא משכול, מאובדן ילד, וכדבריך בסיום החזק - זהו הדבר שקשה מאוד או אי אפשר לו להורה להכיל.   

        17/4/10 21:14:

      אכן, קשה, קשה להכיל....
        17/4/10 21:03:
      שיר מרגש וכואב.
        17/4/10 20:58:


      אשורר יקר,

      השיר מעביר רגש קשה של כאב ואובדן.

       

      כְּשֶׁהַבֵּן נָפַל
      הוּא הִתְחִיל לָמוּת
      וְנִטְמַן לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה 

      זה כאילו רק לאחר עשרים שנה הייתה הפנמה של האובדן.

      תודה

        17/4/10 20:58:
      מרגש


      בס"ד

       

      שיר חזק

      סבתי נפטרה בשבת חוה"מ פסח,

       

      תודה,

      יעל

        17/4/10 20:56:


      כְּשֶׁהַבֵּן נָפַל
      הוּא הִתְחִיל לָמוּת

      חזק ביותר ומנפץ לב****

        17/4/10 20:47:


      קשה להכיל את עוצמת הכאב והצער

      שבפרידה מיקירנו

      והיטבת להעביר זאת במילותיך.

       

      כַּמָּה לֵב יָכֹל לְהָכִיל
      וְעַכְשָׁו גַּם אוֹתְךָ 


      וַאֲנִי, אֵינִי יָכֹל יוֹתֵר לְהָכִיל...
       

       

      מרכינה ראשי בעצב לזכרו,

      במותו ציווה לנו את החיים.

        17/4/10 20:45:


      אשורר יקר,

      כתבת בעוצמה ועוז.

       

      המילים שלך מעוררות את תהודת הלב.

      כמה נוגה והוגה, אצרת את הצער והכאב.

      ומי יתן והזמן יעצור את הגזל הזה, הצורב.

       

        17/4/10 20:43:


      כואב, חודר ללב ושוב כואב.

      כתיבתך מאד יפה.

       

        17/4/10 20:23:

      כמה אפשר ?

      כנראה שעוד ארוכה הדרך

        17/4/10 20:23:

       כמו עלי האיזדרכת  המתפחמים בתחתיות הזיכרון, כך האמת  המחפירה המושגת  בשלמותה בשיר העצום הזה. הנה שוב בא האביב המזמין אותנו להביט  בצמרות הברושים וכרי השייש כדי להתחיל שוב לבכות.

      כמה עצוב היום הזה אלוהים..!

        17/4/10 20:20:
      תודה על שיר מרגש ונוגע ללב!  *
        17/4/10 20:17:

      איננו יודעים את מערכת הקירבה,

      ברור שהכותב היה קשור באהבה,

      גם לבן שנפל ולאב ששרד בדאבה

      עשרים שנה, כל אחת בכאבה.  

       

       כְּשֶׁהַבֵּן נָפַל
      הוּא הִתְחִיל לָמוּת
      וְנִטְמַן לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה 

      וַאֲנִי, אֵינִי יָכֹל יוֹתֵר לְהָכִיל... 

      מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי 

      זעק דוד על אבשלום...  והיה פה להורים שכולים.

       .

      בצמיחת דור חדש, גם בני אחרים, יש קצת מן הנחמה...

      אף שיש הממאנים להנחם...

      .

      רמי

       

        17/4/10 20:04:


      עצוב!

       

      יהי זכרם ברוך.

        17/4/10 20:03:

      כְּשֶׁהַבֵּן נָפַל
      הוּא הִתְחִיל לָמוּת
      וְנִטְמַן לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה 
      אין כאב גדול יותר משהורה נאלץ

      לקבור את בנו,זה אמור להיות ההפך...

      הלב בוכה.

      תודה אשר על המילים המרגשות

      שבוע טוב.

      שלך בהערכה,

      גרטה*


        17/4/10 19:52:


      massa gabeinu ba olam aze

      kaved aval anu tzrichim leamshich ito

      limrot akol..

        17/4/10 19:45:

      שלא תדע יותר צער.
        17/4/10 19:41:

      השכול מעמיד במבחן לבבות גדולים כקטנים והכאב, לפעמים, עולה על גדותיהם.

       

      דפנה.

       

       

        17/4/10 19:38:


      מרגש מאד .

      אוסי

         אשמח אם תיכנס לפוסט שלי ותקרא על הפיקניק ביום העצמאות

      תודה

       

        17/4/10 19:37:

      מאד יפה, מרגש, ועוד הרבה בלב...

      אתה כותב..

       

        17/4/10 19:37:

       

        עפ"י חכמינו הקדושים

        לב היחיד צריך להתאחד

        עם כל לבבות בני ישראל

        כדי להכיל קורות ישראלי אחד.

       

        17/4/10 19:34:

      כַּמָּה לֵב יָכֹל לְהָכִיל

       

      ואני - ללא מילים - נאלמת - מול הזעקה שכתבת

        17/4/10 19:30:

      תודה
        17/4/10 19:25:

      בֵּין זִכָּרוֹן לְחֵרוּת
      מַפְרִידָה רַק אֶבֶן חֲרוּתָה

      ...............

        17/4/10 19:19:

      כַּמָּה לֵב יָכֹל לְהָכִיל
      וְעַכְשָׁו גַּם אוֹתְךָ 

      בֵּין זִכָּרוֹן לְחֵרוּת
      מַפְרִידָה רַק אֶבֶן חֲרוּתָה 

       

      אשר, אכן, כמה לב אחד יכול להכיל? כל כך קשה לאמוד את זה וכל כך מדוייקת ההשואה שלך בין חרות לאבן החרותה. מכמיר לב עד שברון. פשוט אין מלים יותר

      תודה אשר על השיתוף ו* 

      לאה

        17/4/10 19:16:


      אומרים  שאלוהים

      לא  מטיל  עלינו  יותר

      מה  שאנו  יכולים  לשאת..

      ובכל  זאת..כמה  כבר אפשר ?

      תודה  אשר  על  מילים

      חודרות  ונוקבות...

      סאלינה

        17/4/10 19:14:

      מעולה.

      תודה

      שוקי

        17/4/10 19:13:

      יש שירים שמהדהדים ונוגעים בעצבים חשופים

       

      כזה הוא שירך.

       

       

      תודה

      זיוה

      המילה (תיקון טעות מקלדת)

      *

      כל נושא עליו אתה בוחר לכתוב

      כתוב בדיוק המיליה, התחושה, התמונה.

       

      המינימליזם הזה

      צורב.

        17/4/10 19:11:



      "כַּמָּה לֵב יָכֹל לְהָכִיל 
        וְעַכְשָׁו גַּם אוֹתְךָ  


        בֵּין זִכָּרוֹן לְחֵרוּת
        מַפְרִידָה רַק אֶבֶן חֲרוּתָה.."

                                    ולוואי ומילותיי יהוו נחמה

                                    רוגע ושלווה לנשמה.

                                    ריגשת עד מאד.

        17/4/10 19:09:


      חזק.

      תודה

        17/4/10 19:06:


      "כַּמָּה לֵב יָכֹל לְהָכִיל
      וְעַכְשָׁו גַּם אוֹתְךָ "

      אשר יקר,

      אני כל שנה תוהה ומופתעת

      כמה הלב יכול להכיל - ומתברר  שהוא יכול.

      החיים חזקים מכל,

      אך העצב והזכרון תופסים חלקה לא קטנה בלב,

      שעם כל זכרון או ארוע יש הצפה מחדש.

      כתבת מרגש עד דמעות,

      תמר.

       

      פרופיל

      ashorer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון