ושוב שבת נפרדת, שולחת עוד חיבוק,

עוד קרן אחרונה של חום ושל פינוק.

ועוד חיבוק קטן, עוד נסיון אחד

להאחז בנחת, תני עוד דקה לבד.

רק עוד דקה של חסד, עוד לגימה של חופש,

עוד קרן מבורכת של אור ושל קצת נופש.

מותחים דקה נוספת, מיישרים קצת את הגו,

מתכוננים לעוד שבוע עם מנגינה בלב.

יודעים - מחר תתחיל שוב התזזית,

ממלאיא עוד מצבריים לקראת התחזית.

כן, עוד דקה של אושר לפני ששוב יציף

העצב העמוק, המזג המחציף.

חוזר לו הניגון, ולא פוסק לרגע,

שרשרת לא פוסקת של דמע ושל יגע.

ושוב נעמוד זקופים,

ראשינו מורכנים,

נחיה את החיים,

נזכור את המתים.

נביט שוב בתמונות,

נצלול לזכרונות,

נבטיח לעצמנו שלעולם לא עוד.

עולם ימשיך לנהוג כמנהגו אלפיים,

הרגע יחלוף ושוב נצלול מהר למיים,

ושוב נבטיח שלא ניתן לעכירות לשלוט

ו"די, נמאסתם" ו"יש גבול" הן לא סתם סיסמאות.

ושוב נמצא עצמנו מייחלים לבוא שבת

שמביאה מרגוע, קצה קורטוב של נחת...........