ואני הילדה שחיפשה ברחובות. הייתי בטוחה שרואה אותו. כן, ממש לפני שניה, זה קו העורף שלו. לא?
במשך שנים, חשבתי שאמא שיקרה. אולי במקרה.. חשבה שככה נכון יותר.. ואולי הוא אי שם, מסתובב. בטח עוד רגע, אמצא אותו. לא, הוא לא גיבור מלחמה. הוא מת מסיבות אחרות. כשהייתי ילדה. זה נחשב? |
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נחשב? אולי...
חשוב?
תודה רבהרגש...נוגע .. ונחשב ..
חיבוק
תודה, מיכאלשיר קשה על אשה שעדין טבוע בה היסוד של ילדה המחפשת לנצח אך לשוא, את הנפש האהובה החסרה.
מרגש.
תודה, יוסי, מחמם לי את ליבי.
ככל שאני יכול לומר ... את כבר מעבר לו .
מביטה אליו ממקום חדש . במבט אחר .
אלו אשר טוב לב שוכן בקרבם ואהבת אמת מנחה את דרכם יזכו למנות גדושות של נחת . את בוודאות תזכי ... !
החיים מלאים גם בזה וגם בזה
העיקר שאת ממשיכה לחייך.
עושה תפנית ומנסה להניח משפט זה על שמחה.
ואז..
למקום ולנסיבות אין כל משמעות עבור אלו אשר טוב לב שוכן בקירבם ואהבה מנחה את דרכם.
לא קשור אולי...
אבל חשתי צורך להתרומם מתוך השכול
צמר גפן לבן
בא לי למלא אותו בצמר גפן ולשכב בו ולהיות חפונה ברוך בכל צדדיי.
תודה , אשרורוני יקר
תודה רבה , ליאורה
תודה טאקילה ( )
תודה זהבהובית שנדע שמחה.
זמן לכל דבר..
מילים חשובות, חידוד שיש בו
חיבוק גדול
ל-MEIRK: מי שפוגע ובורח הוא נבל שיש להעניש בחומרה; רוצח הוא לא, מכיוון שברצח חייב להיות אלמנט של כוונה. אפילו מי שנוהג שיכור ופוגע לא מתכוון לכך לפני המקרה. היית רוצה שמישהו שאתה מכיר וזה קרה לו יואשם ברצח?
חיבוק יקירתי !
למקום ולנסיבות אין כל משמעות עבור אלו אשר השכול והכאב שוכן בליבם .
יקרה
חלל הוא חלל הוא חלל
חלל הוא חור שחור...
מצמרר ואמיתי שירך, זוהר
תודה לך.
האובדן הוא אובדן
והכאב הוא כאב
ואותו חסר מתמלא געגוע.
יקירה שולחת לך חיבוק מלב אל לב
ריגשת אותי עד דמעות.
אזלו אשוב כש..
בטח נחשב...משום שהתחושות של שכול, עצב ואובדן
הן תחושות זהות לכל.
זוכרת את סיפורך האישי מהשיחה ברדיו.
חיבוק לך יקרה
יהי זכרו ברוך
תודה רבה,
הלוואי שאפשר היה (את האמת אפשר , אבל אני לא טובה בטכנולוגיה הזו)
להגיד את התודה רבה,
כי כשכותבים לי דבר, לפעמים, אני שומעת אותו בתוכי,
ואומרת בלב, חזרה
לאדם רבדים, המון.
יש בי את הילדה שחיפשה,
יש בי את הנשמה שיודעת את המשך הנשמה של אבי הלאה.
מה שכתבת מרגש ותודה רבה רבה.
אני מוצאת את המוות כסיום של שלב ויש לו המשך לאחר מכן.
בי ההבנה, ברגעי חסד, את המכלול,
אבל כעת, בציון דרך זה, האנושי הילדי שבי, רוצה את מקומו בצער.
ההבנות ברמות השונות קיימות זו לצד זו.
ידיעת ההמשך,
לא תמיד מרפדת את הכאב האנסטנגטיבי של רמת הנפש למאורע הקשה.
לאדם רבדים, המון.
תודה
תודה.
הכאב הוא כאב
והאובדן הוא אובדן
כן יקירה, זה נחשב.
מחבקת.
מעניין שקראתי דבר של איש אחד, כאן, שסיפר על אביו שמת במלחמה כאשר הוא היה בן 9 חודשים בערך.
לכשגדל, יש שאמרו לו שהוא לא הכיר אותו...בטח יותר קל.
כמה ש"חור שחור" שכזה, כמו מישהי שתארה את זה כאן אצלי, הוא "חור שחור", גם כאשר אין הכרה ברמת הנפש, באדם שנפטר. החוסר מורגש גם על אף. כך נראה לי.
חיבוק עז לך
כמה שזה מתחבר לכתבה אמש בערוץ 10 על בחור שנהרג בתאונת "פגע וברח" (שם מאוד לא מוצלח לדעתי, נכון יותר לומר "רצח וברח")
הבחור שרכב לתומו על אופניו השאיר אלמנה צעירה ותינוק שלא זכה להכיר למעשה את אביו.
לילד הזה ממש לא ישנה אם אביו נהרג בתאונה, מת מהתקף לב, נהרג בקרב או נרצח בפעולת טרור.
החוסר, האובדן, מרגישים אותו דבר.
ולא, לא צריך יום זיכרון מבחינת אותם הנשארים וכואבים.
להם כל ימות השנה הם ימי זיכרון, כאב וגעגוע.
לא רק לילדים שבהם. לכולם.
חיבוק לילדה שעדיין מחפשת.
גם אני המשכתי לחפש
שנים רבות לאחר שנקבר
וכבר לא הייתי ילדה
לפחות בהגדרה.
חיבוק חזרה, מיכל
תודה רבה,
רון
יקרה,
החור השחור הזה נחשב באשר הוא.
חיבוק,
מיכל